נערות משדרות יוצרות בצל הקסאמים

1. נערות משדרותיוצרותבצל הקסאמים פרוייקט סיום מגמת אומנות של ניצן ושקד שרייבר יוני 2008

2. "אין נפגעים ולא נגרם נזק" לו יהי שקט...

3. "אין נפגעים ולא נגרם נזק" העומס הקיים בציור נועד להמחיש את חוסר השלווה, חוסר השקט שבדרך כלל מאפיינים את הבקרים (כמו גם את הימים) בחיי. שעת ההתעוררות וההתארגנות לבית הספר אצלי הופכת למשימה שחייבים לעבור אותה מהר ובשלום. "אין נפגעים ולא נגרם נזק" הינה כותרת שרצה בחדשות וגורמת לאנחת רווחה תיאורטית. כותרת זו משקפת בשבילי ובשביל ידידיי מציאות שגויה. לאחר כל נפילה אני מרגישה פגועה בנפשי, מועקה וחוסר אונים מצטברים בתוכי ומחמירים עם הזמן החולף. כלומר, אני מרגישה שישנה התייחסות מרובה מצד התקשורת כשמדובר בפגיעה פיזית (בגוף או ברכוש), אך ההתייחסות לפגיעה הנפשית של התושבים נשכחת. אני מרגישה שמציאות שגויה זו, אט אט הופכת בציבור ובתקשורת למציאות שניתן לחיות איתה ושזה לא נורא כי הרי "אין נפגעים ולא נגרם נזק". חומרים: מצע לוח עץ לבוד באורך 2.5 מטר ורוחב 1.5 מטר , צבעי אקריליק, שברי זכוכית ומרצפות. טכניקה: ציור ושימוש ב"רדי מייד". תופעת הקסאמים בשדרות, העיר בה אני גרה, הפכה לחלק משגרת חיי. את החוויה הזו אני חווה כבר שבע שנים, שבע שנים בהם המנוחה מוטרדת ומטרידה, שבע שנים של בקרים הזויים במיוחד- כל קסאם בשעת בוקר הופך אותו לבוקר סוריאליסטי. בסגנון הסוריאליזם של רנה מגריט, אני מתארת את כל אותם הדברים הבנאליים והרגילים שאני עושה בבוקר. מופיעים בה מברשת השיער שלי, ילקוט בית הספר המוכן ליציאה, השעון המעורר שליד מיטתי והכיכר בה נהגתי עד לא מכבר להמתין להסעה לבית הספר, אותה כיכר בה נפצעו שני האחים שרגלו של האחד מהם נקטעה. כל פרט ביצירה לקוח מעולם המציאות אך יוצר יחד עם הפרטים האחרים סביבה של מציאות מדומה והזויה. את החלון השבור הכנסתי לתמונה כדי להמחיש את השבריריות שאני חשה בנפשי בעקבות המצב, וכסמל למשבר שקיים ביחסים בין העם היהודי לבין העם הערבי. ניצן שרייבר, בת 18 תושבת שדרות בוגרת בי"ס "שקמה"

4. לו יהי שקט... ה"שפיצים" ה"מאיימים" על כדור האור ונראים כאילו הם עומדים לפוצץ אותו, מייצגים את הקסאמים – אותם איומים חיצוניים הקיימים בסביבה בה אני חיה, המערערים את שלוות-נפשי ואת בטחוני. המראה המאיים של ה"שפיצים" שעוד רגע ידקרו את כדור האור ויפוצצו אותו, מעורר מתח חד ומוחשי. המתח הזה, יוצר אווירה שממחישה את הפגיעות והשבריריות של השקט ואת עוצמת הכוחות הפועלים מבחוץ אשר אינם בשליטתי. חומרים: גבס, נייר פרגמנט, דבק פלסטי, רשת ברזל, נורה ובית נורה, אבן גיר, קרטון, צבעי אקריליק, ספריי, מלט, חוט דייג, רשת צל. החיים בצל הקסאמים, הם מבחינתי חיים שיש בהם חוסר שקט פנימי ותחושה של פגיעות וחוסר בטחון בחיי היום- יום. בתוך המציאות הזאת אני חולמת על משהו רגוע, שלם ובעל רוח אופטימית. העבודה שעשיתי מציגה סיטואציה של תחושת פגיעות, ואותי בתוכה. כדור האור האופטימי שהוא "השלם" ו"הסימטרי" מייצג את השקט והשלווה הנפשית אותה אני מחפשת, אך עם זאת הכדור נראה כמו ביצה- מה שמסמל את השבריריות והעדינות שלו. כדי להמחיש את תחושותיי השתמשתי במטאפורות. הידיים שמחזיקות את הכדור הן ידי המנסות לאחוז ולהיאחז בשקט השברירי, באור- בתקווה. אבל המציאות הקודרת-החשוכה סביבי מקשה עליי להכיל את רגשות האימה שמעוררים בי הקסאמים, מרפה את ידי ואני מתקשה לשמור על אחיזתי. שקד שרייבר, בת 18 תושבת שדרות בוגרת בי"ס "שקמה"

5. צילומים: חיים ביטון למידע נוסף: shreiber@migvan.co.il