Download
1 / 37
380 likes | 627 Views
הנה מה טוב ומה נעים. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הנה מה טוב שבת אחים גם יחד הנה מה טוב שבת אחים גם יחד. רד הלילה. כי ליבנו לב אחד מעולם ועדי עד, כי עוד נמשכת השרשרת אל חגיך ניגונייך כוחותינו עוד לא תמו שובי שובי אל בניך אלף דור עליך קמו
E N D
הנה מה טוב ומה נעים הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הנה מה טוב שבת אחים גם יחד הנה מה טוב שבת אחים גם יחד
רד הלילה כי ליבנו לב אחד מעולם ועדי עד, כי עוד נמשכת השרשרת אל חגיך ניגונייך כוחותינו עוד לא תמו שובי שובי אל בניך אלף דור עליך קמו שובי שובי ונסוב... רד הלילה, רב שירנו הבוקע לשמיים, שובי שובי הורתנו, מחודשת שבעתיים. שובי שובי ונסוב, כי דרכנו אין לה סוף, כי עוד נמשכת השרשרת,
שאו ציונה שובו, שובו ממרחקים, ארצה ארץ אבות! נוסו נוסו ממעמקים בעזרת שוכן ערבות. אז עם נהיה כמו היינו, מנו יתד פינה, אז אך שחוק יימלא פינו, ולשוננו רנה! שאו ציונה נס ודגל דגל מחנה יהודה מי ברכב מי ברגל נעש נא לאגודה יחד נלכה נא נשובה ארצה אבותינו אל ארצנו האהובה ערש ילדותינו.
שורו הביטו וראו שורו, הביטו וראו מה גדול היום הזה, היום הזה. אש יוקדת בחזה והמחרשה שוב פולחת בשדה. את, מכוש, טוריה וקלשון, התלכדו בסערה, ונדליקה שוב את האדמה, בשלהבת ירוקה.
פה בארת חמדת אבות פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות פה נחיה ופה ניצור, חיי אושר חיי דרור. פה תהא השכינה שורה פה תפרח גם שפת התורה. נירו ניר ניר ניר שירו שיר שיר שיר גילו גיל גיל גיל כבר הנצו ניצנים נירו ניר ניר ניר שירו שיר שיר שיר גילו גיל גיל גיל עוד יבואו זרעונים.
אנו נהיה הראשונים "אנו נהיה הראשונים", כה אמרנו אח אל אח. אנו נהיה בין הבונים, נט המיתר, נט אנך. אנו הולכים, אנו באים, יש עבודה עד בלי די. ניטע עצים בין הסלעים גם בהר וגם בגיא. אנו נסול את הכבישים נחצוב צור לאבני גיר. "הידד", יענו הפטישים, בשירנו את השיר.
בהרים בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל. ממורדות הלבנון עד ים המלח נעבור אותך במחרשות, אנו עוד ניטע לך ונבנה לך, אנו ניפה אותך מאד.
כחול ים המים כחול ים המים, נאוה ירושלים אורים השמיים על נגב וגליל. השמש אורי לנו אורי, המחרשה עברי, עבורי, חרשי בתלם וחזורי עד לילה, ליל יאפיל. שיר, שיר, עלה נא, בפטישים נגן, נגנה, במחרשות רננה, השיר לא תם, הוא רק מתחיל
חולצה כחולה חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק על כל העדיים. חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק, על כל העדיים. חולצה כחולה במיפעלה תמשוך ליבם של כל הפועלים.
חולצה כחולה על דבר עתיד, אל תחשוב תמיד זה מנהג גרוע, גרועשתה ואכול, צפצף כל הכלצחק בקול פרוע הה ההאמת ואמונה הה.. עצה זו הגונה הה.. זרוק הכל לעזאזל ומרוב שמחה צחק בקול פרוע הה הה אכול בשר וביצים תריסר יום יום בשבוע, שבוע הקצב בנדיט לא נותן קרדיט צחק בקול פרוע הה הה אמת ואמונה הה... כובע של קש וחולצה ממש על הגב קרוע, קרוע זה לא נורא, כלום לא קרה צחק בקול פרוע הה הה
אני שחורת עיניים אני שחורת עיניים רכה עוד בשנים ופעם בין ערביים הופיעו צוענים הוי, רע לי רע לי כזאת עוד לא קרה לי חלום נעים היה לי וגז לעולמים. בת שש עשרה הייתי ולא ידעתי כלום ולפתע התאהבתי בצועני ערום. הוי, רע לי...
תה ואורז במטבח בחורה, בקומונה שתיים יש לצאת לעבודה, אין לי מכנסיים. מה אכפת... כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח ובערב עסק ביש, לטייל אין כוח. תה ואורז יש בסין, בארץ הנידחת ובארצנו יש חמסין וכל מיני קדחת. מה אכפת, לא אכפת, בכפרים אלינה יש לי פת, אין לי פת, מה לי נפקא מינה.
היו היו שני חברים כריתי לו, כריתי לו הבור כריתי לו הבור, אל הבור הוא לא זחל הושטתי לו, הושטתי לו כוסית הושטתי לו כוסית, את הכוס הוא כן לקח היה היו היו שני חברים אחד רב טוראי השני חייל פשוט פתאום פיתאום, פתאום שרק כדור פתאום שרק כדור, האחד מהם נפל. הושטתי לו, הושטתי לו ידי הושטתי לו ידי, את היד הוא לא לקח
רותי תכול עיניה כשמיים מבטה כלהבה. לו אך נשקתי השפתיים אז ידעתי מה זאת אהבה. סער, הספינה חורקת, תקפץ מגל אל גל. אלי עם רעם היא צוחקת ועם רוח לי תפרע תלתל לי כל גל נושא מזכרת מן הבית, מן החוף, מן העצים יפי צמרת וזהב שלכת בת חלוף. הנשאי, ספינה, ושוטי - מה רבים הכיסופים לי נערה יש ושמה רותי, המצפה באלה החופים.
אט זורם הנחל אט זורם הנחל הולך לו אל הים, ולידו צומח אלון נישא ורם, בגדה מנגד מחלון בקתה ילדתי מרוסיה בעצב נשקפה. הו אלון נישא כה חסון הנך את ריעי הבא לי אני כה בודדה, רוח סתיו נושבת ושלג אט צנח האלון הרם כוסה בלובן צח. בגדה מנגד בבקתה הדלה ילדתי מרוסיה עדיין מצפה. הו אלון נישא
לא הרוח לא הרוח הוא אשר יצא לו לטייל בערבה - ענן אבק נישא בדרך חיל פרשים, מיטב החטיבה. לא נהססה לצאת בזרוע מול מי שבנו ינסה לפגוע - נשק בידיים, לא נטבע במים; לא נירא מבוא באש לא נירא מבוא באש. ששים לקרב ואמיצים סוסינו כוססו כבר המתגים הכות אוייב תמיד ידענו ועוד נכונו מעשים רבים
חיוך צחוק אדיר רעם. דומם המשכתי דרכי; כי אדע: לב נערה הוא עם טוראי, ואין כל ספק שזאת הנערה; זהב צמתה, תכלת עינה ראתה את שפמי המורד ולי חיוכה נועד. מתפתל משעול הפרא בין ההרים והתקדמו בו בינתיים הפרשים. והרחק, הרחק ניצבת נערה, זהב צמתה, תכלת עינה, וחיוך על שיפתותיה נחמד ותנפנף ביד מתפתל משעול הפרא בין ההרים מתקדמת בו דומם פלוגת פרשים במורד השביל ניצבת נערה, זהב צמתה תכלת עינה, וחיוך על שיפתותיה נחמד ותנפנף ביד. אז נשא קציננו בגאווה את הקול: "חבריא, הפנו מבט אלי המשעול! שימו את ליבכם אל הנערה - זהב צמתה, תכלת עינה. שגיבור אני הכירה מייד, ולי חיוכה נועד".
צלצל קתרוס שם השעון סובב בלי הרף וגלגליו דופקים תיק-תק שם השעון סובב בלי הרף וגלגליו דופקים תיק-תק אוי אמא אמא למה למה אוי למה זה חיים לי נתת אוי למה זה ילידתיני ולבוש אסיר עלי נתת אוי למה זה ילידתיני ולבוש אסיר עלי נתת צלצל צלצל קתרוס בעצב צלצל מיתר של נוגות היה היתה אחת מלינה אבל גם היא איננה עוד היה היתה אחת מלינה אבל גם היא איננה עוד מפיץ הנר קרני עצבת ושנת אסיר הן כה תמתק
צבעונים ציבעונים, אח, אילו ציבעונים בכל אשמה החבריה איבדנו כל אשר יקר היה ולא ישוב עוד לעולם. אמא אמרה לוניה: וניה, בני היקר. חדל לשוטט ברחובות ובחורות אדומות לאהוב. וניה, הוי וניה, בני היקר קח אותי למילחמה אתה תהיה שם קומיסר אדום ואני אהיה אחות רחמניה
רוח מבדרת רוח מבדרת שובל שימלתהילדתי ברחוב עוברת, ששתי לקראתה הי עימדי, עימדי, עימדי נא, את יפת עיניים בואי ואחזה בך את יפה שלי. שתיים רק אהבתי ראו נא איזה פלא ומהן לא התאכזבתי התדעו מי אלה: את ארצי אהבתי גם בקיץ גם בחורף ואותך אהבתי, דוניצ'קה שלי.
כנרת היתה צעירה בכנרת אשר בגליל כל היום היתה שרה שיר חדווה וגיל כל היום היתה שרה שיר אחד היא רק ידעה ש...
שאון התותחים אור היום זרח מעל, אל ביתו חזר חיל לא ישוב לנוע בשדות - קטל, כי אהב בקתה קטנה, שוקטת. שם יקשיב עם שחר בכפרים אל שירת הציפורים שאון התותחים נדם שדה הקטל נתייתם בשדה חיל בודד ישוח יזמר עם עננים ברוח יעלה העיט בהרים ויעוט על הפגרים.
קטיושקה לבלבו אגס וגם תפוח ערפילים כיסו את הנהר וקטיושקה אז יצאה לשוח אלי חוף תלול ונהדר וקטיושקה אז יצאה לשוח אלי חוף תלול ונהדר. העלמה שרה בלב כמיה את שירה זה הערב מכל על אהוב נפשה המתגעגע איגרותיו לה יקרות מכל על אהוב נפשה המתגעגע איגרותיו לה יקרות מכל
דוגית דוגית נוסעת, מפרשיה שניים ומלחיה - נרדמו כולם. רוח נושבת על פני המים, ילד פוסע על החוף דומם. ילד פעוט הוא ועגום עיניים שוטפים המים - למרחק אין סוף... אם לא יעורו כל מלחיה - איכה תגיע הדוגית לחוף?
ימים חולפים הימים חולפים, שנה עוברת הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה, אבל המנגינה אבל המנגינה לעולם נשארת.
לא שרתי ארצי אכן דלה מאוד, ידעתי זאת, האם, אכן דלה מאוד מנחת ביתך רק קול תרועת הגיל ביום יגה האור, רק בכי במסתרים עלי עניך לא שרתי לך ארצי, ולא פארתי שמך בעלילות גבורה בשלל קרבות. רק עץ ידי נטעו חופי ירדן שוקטים, רק שביל כבשו רגלי על פני שדות.
דומיה בדומיית עלי שלכת על פני שדות היום גווע האם במשעולים היא מהלכת העוד זוכרת היא לילות אהבה. מתוך הגן שירה זורמת וקול גרמושקה עצובה האם בחוט זהב היא עוד רוקמת העוד זוכרת היא לילות אהבה. לאט לאט תיסוב שבשבת על גדות הנחל ערבה האם צוחקת היא או נעצבת העוד זוכרת היא לילות אהבה. הכפר נרדם מיום הפרך אי שם כוכב אחד כבה אולי עומדת היא אל מול הדרך אולי זוכרת היא לילות אהבה
אמא אם פתאום מלאך יופיע, אל חדרי יבוא בלאט, בואי אמא, בואי אמא, ותיראי אותו גם את. לא, איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל. בואי אמא, בואי אמא, שבי איתי עד שאגדל כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את. בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי איתי מעט. בעצים מכה הרוח, וידייך כה חמות. אל תלכי, ספרי לי אמא איך באים החלומות.
בין שלוש ובין ארבע בני בליעל היננו אך למי זה איכפת בעולם בשבילנו אין אף אמא אחת. ילדים שכאלה צריכים כבר להיות בין כתלי בית הכלא או בבית הקברות בין שלוש ובין ארבע דולקים פנסים, אין מקום שנוכל בו את ראשינו לשים. רוח לילה נושבת מצליפה בפנים, השעה מאוחרת ואתם עוד קטנים.
הנה, הנה גגות הכפר מכאן לפני שנים נלקח סוף סוף הוא שב הביתה אחרי שנים רבות כל כך. ליושינקה, ליושינקההו היכן את ליושינקההוא שב אליך ליושינקהמדוע לא חיכית לו? הוא שב והוא שונה כל כך פניו חיוורות ומצולקות הוא שב אליך ליושינקהכי את הבטחת לו לחכות. ליושינקה, ליושינקה... לושינקה כשהוא הוזמן לחקירה היה עדיין איש צעיר מאז לחש כל לילה את שמך למול גדרות סיביר. ליושינקה, ליושינקה... היו שלום גגות הכפר הוא שוב יוצא הרחק מכאן עומד על אם הדרך לאן ילך עכשיו לאן?
פרשים קוזקים בקרבות בלי הרף ברובה וחרב בכל מקום מכים הם בפולשים בפולשים פרשים קוזקים מגדודי בודיוני-יוני בפשיסטים מכים הי הי הי הי פרשים קוזקים בפשיסטים מכים במורדות הדנייפר דוהרים סוסים ובשצף קצף הם טסים הם טסים פרשים קוזקים מגדודי בודיוני-יוני דוהרים לקרב הי הי, הי הי פרשים קוזקים דוהרים לקרב
על ענפי שיטה נצפה ונייחל, זיו עינייך, יעל הוא רחוק רחוק עוד יהל עם השחר הצוהל. מענפי שיטה גזה עלטה על עליה בוקר טלטל אל מרחב שדות צעדה כיתה וזמרה את שמך יעל נצפה ונייחל על ענפי שיטה רדה עלטה על עליה רוח עלעל, ובעלטה, שם ישבה כיתה וזמרה לך שיר, יעל: בין סבכי שיטה נחה עלטה השועל נוגות מילל. ובעלטה נרדמה כיתה רק שירך עוד מסלסל
וניה הוי וניה, הוי וניה, למה עזבת אותי וניה? למה עזבת אותי וניה לעולמים. לה... לה.... לה... לה
ריבה מי יש לו ריבה כזאת ריבה יפה רכה שתי עיניה שושנים ונשמתה זכה לך אלי אתפללהשמור נא לי את ריבתימי יש לו ריבה כזאת כמו חביבתי.
העולם עגול ופתוח בנתיבי הרים נעפילה נעבור שבילי עפר כל דרכינו בטח יובילו לעולם אל זה הכפר העולם עגול ופתוח עננים בסך הולכים עמהם בצעד בטוח טוב ללכת בדרכים עננים שטים ברקיע ורחב כאור שבילם אם נלך, ודאי שנגיע עד סופו של העולם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם! קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב. אש הנקמות הלב לחכה - לקראת אויב הכון לקרב. עולם ישן עדי היסוד נחרימה מגב כפוף נפרוק העול. את עולמנו אז נקימה - לא כלום אתמול, מחר הכל. זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם, עם האינטרנציונל יעור, ישגב אדם. קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב. עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל.
ולסיכום.....המורשת בע"פ כשלמטבח בא כלב בשר משם גנב תפסה המבשלת הרגה אותו בכף אז באו כל הכלבים וקבר לו כרו ומצבה הכינו עליה הם כתבו...... ש.......למטבח.....
