האחים ביילסקי , פרטיזנים אמיצים

1. האחים ביילסקי, פרטיזנים אמיצים

2. משפחת ביילסקי הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סטאנקיביץ, בבלארוס. המשפחה מנתה עשרה בנים ושתי בנות. ההורים, שבעה מהאחים ומשפחותיהם הושמדו בגטו נובו –גרודק הסמוך לכפר. (האח הבכור עזב לארה"ב עוד לפני המלחמה). טוביה, עשהאל וזוס (זוסיה) הצליחו להימלט ליער הקרוב, יחד עם 17 אנשים נוספים מהגטו.

3. מחנה המשפחות של ביילסקי

4. טוביה ביילסקישיגר שליחים לגטאות שבסביבה ושכנע את הכלואים בהם להצטרף לקבוצתו. מאות משרידי היהודים בגטאות של מחוז נובו - גרודק, גברים, נשים וילדים, נהרו למחנהו של ביילסקי, וגדוד הפרטיזנים שלו גדל מיום ליום.

5. פרטיזנים על המשמר

6. מפקד הקבוצה היה טוביה. כבוגר תנועת נוער ציונית, העדיף טוביה "להציל יהודיה זקנה אחת מלהרוג עשרה חיילים גרמנים". שליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה. מאות אנשים הצטרפו למחנה שכלל בשיאו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

7. ציור: חיי היום יום במחנה

8. הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער. בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מדבקות כטיפוס. עדרי פרות של האיכרים מסביב סיפקו חלב.

9. אחת המחפורות של המשפחות

10. גדודו של ביילסקי הפיל את פחדו על איזור נובו -גרודק בפעולות הנקם שעשה בשוטרים בילורוסים ובאיכרים שרצחו יהודים. השלטונות הגרמניים קבעו פרס של 100,000 מרק למי שיביא לידי תפיסת ביילסקי.

11. טוביה ביילסקי: הגרמנים הבטיחו 100,000 מרק למי שיביא לתפיסתו. מדבריו ללוחמיו: "אל תמהרו להילחם ולמות... אנחנו צריכים להציל נפשות. חשוב יותר להציל יהודים מלהרוג גרמנים."

12. האחים ביילסקי - פרטיזנים

13. באוגוסט 1943 שלח היטלר את הכוחות האכזריים והפרועים ביותר שלו לתוך היער. משימתם היתה להרוג את כל חברי קבוצת בילסקי. בניסיון נואש לשרוד, הובילו האחים את כל חברי הקבוצה דרך קילומטרים רבים של ביצות, בהנחייתם של מודד יערות ורוכל (מהפרטיזנים) שהכירו נתיב סודי בתוך הביצה. בסופו של דבר הגיעה הקבוצה לאי מבודד בלב הביצה, שם הם חיו בדממה וללא מזון שלושה שבועות. הם שמעו את הנאצים יורים לכל עבר, מחפשים אותם - עד אשר נואשו מן המרדף. כל חברי הקבוצה נשארו בחיים. היה זה מבצע הימלטות עוצר נשימה בתעוזתו.

14. ציור – המסע - היציאה מהביצה

15. קבוצת ביילסקי חולקה לשתי יחידות: "אורדז'וניקידזה" שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הרוסים, ו"קאלינין" שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

16. חמישה פרטיזנים מהגדוד של טוביה ביילסקי

17. עם שחרור האיזור, נכנס ביילסקי עם גדודו, גדוד הפרטיזנים על-שם 'קאלינין' ובו 1,230 לוחמים, בהם ילדים קטנים, במצעד צבאי לעיר נובו –גרודק.

18. טוביה ביילסקי, לאחר המלחמה

19. עשהאל ביילסקי: עשהאל גויס לצבא הרוסי. הוא נפל באחד הקרבות האחרונים נגד הגרמנים בשנת 1945. חיה, אשתו, לוחמת פרטיזנית בעצמה, היתה בהריון כשנהרג. לבתם קראה על שמו - עשהאלה- היא סופרת הילדים עשי ויינשטיין. טוביה וזוסביילסקי עלו לארץ והשתתפו במלחמת השחרור. בשנת 1946, התיישבו בארה"ב, שם פתחו עסק קטן להובלות. טוביה נפטר בשנת 1987, בגיל 81. זוס נפטר ממחלת לב בשנת 1995, בגיל 83. גופתו של טוביה ביילסקי טמונה בהר המנוחות, בירושלים.

20. עשהאל וחיה ביילסקי

21. מדברי אחת הלוחמות (רעיה קפלינסקי) על מנהיגותו של ביילסקי: "טוביה ידע לחלק פקודות. הוא גם ידע להיות דיפלומט, לטפל באנשים ביד חזקה ובעדינות. הוא היה אומר להם בפשטות: אם אתם רוצים לחיות, לכו אחרי ועשו מה שאני אומר. אם אינכם רוצים, לכו לאן שאתם רוצים ועזבו אותי. אם אתם נשארים אתי אתם חייבים לציית לי."

22. אברהם וינר, שלחם יחד עם טוביה ביילסקי, אמר על תחושת השליחות שלו: "טוביה היה מלא על גדותיו כאב לאומי ואהבה לאומית ליהודים. להצלתם הוא הקדיש את נשמתו, את מוחו ואת כל מאודו. באפשרות שניתנה לו להציל אותם ראה זכות גדולה. הוא היה אסיר תודה על כך שהיה יכול לעשות זאת."

23. טוביה ביילסקי על ילדותו: "גדלנו בין האיכרים, הכרנו אותם. ידענו להילחם. אבי היה איש שקט, עדין. אמא גם הייתה חברותית. אבא נהג לומר, שכלפי בני-אדם טובים אנחנו צריכים להתנהג יפה ובהגינות, אבל לבני אדם רעים אנחנו צריכים להחזיר כגמולם.. לנו לא יכלו להציק. מעולם לא פחדנו. כזאת הייתה המשפחה שלנו".

24. טוביה ביילסקי, שבועיים לפני מותו (לעיתונאי): "זה היה פשוט. הגרמנים תפסו את אבי, את אמי ואת אחַי. הם לקחו אותם לגטו ומשם למוות. האויב לא עשה הבחנות. לקחו כל מי שנפל לידם ורצחו אותו. אם כך, האם פרוש הדבר שעלי לחקות אותם, פשוט להרוג כמו הגרמנים? זה היה חסר היגיון בעיני. אני רציתי להציל, לא להרוג... נוכחתי לדעת שהיהודים לא מקשיבים זה לזה. הם מסוכסכים, בלתי מרוסנים. לי הם הקשיבו, אותי כיבדו. לכן הייתי חייב להציל אותם."

25. שמו של מחנה הפרטיזנים ביער היה... ירושלים!!