התותחנים בקרב אום כתף – אבו-עגילה

1. התותחנים בקרב אום כתף – אבו-עגילה במלחמת ששת הימים

2. לראשונה צה"ל ניהל קרב אוגדתי כה מורכב ומתוזמן ולתותחנים היה בו חלק מרכזי • בפעם ראשונה קובצו יחידות תותחנים רבות ושונות, בפריסת אגד ובוצעה הכנה ארטילרית לנקודה אחת מכל האגד • בפעם הראשונה בוצע מסך אש מתגלגל

3. פעולתו העיקרית של חיל התותחנים במלחמת ששת הימים, הייתה קרב ההבקעה באום כתף, מתחם מבוצר שנחשב לאחד מהחזקים ביותר בהגנה המצרית בסיני באותה העת. חיל התותחנים הנחית אש אדירה על המערך והביא לקריסתו. בחסות האש הארטילרית היעילה והמדויקת הגיעו כוחות החי"ר ליעדם והצליחו בכיבוש.

4. רקע ואויב • המערך באום-כתף – אבו-עגילה חסם את הציר המרכזי בסיני, ציר ניצנה – איסמעיליה, שעבר בתוך רצועה צרה של קרקע נוחה לתנועה בין אזור החולות בצפון לבין הר דלפה בדרום. בצפון – חולות, בדרום – שטח סלעי המבותר ע"י ערוצים עמוקים. המצרים חפרו שלוש תעלות, שאורך כל אחת מהן 4 ק"מ, לרוחב כל המתחם. כן נבנו מצדיות ובונקרים רבים, שחלשו על צירי ההתקדמות, כפי שנצפו ע"י המצרים. • להגנת מערכת הביצורים הזו הקצו המצרים 4 גדודי חי"ר, 90 טנקים, ו-6 גדודי ארטילריה 122 מ"מ ארוך קנה (108 קנים). בכל אחד ממוצבי החוץ הייתה פלוגה אחת. כל הכוח הנותר היה מרוכז בתוך המתחם, כאשר השריון התפרס ע"י התעלה הראשונה. והיה מוגן ע"י חגורת מוקשים ברוחב של 250 מטר. • סוללות הארטילריה היו בלב המתחם בין אום-כתף לאום-שיחן.

5. כוחות האוגדה מול מערך זה התייצבה אוגדת "המפץ", בפיקוד אלוף אריאל שרון, שכללה: • חטיבת "מרכבות הברזל" (14), בפיקודו של סא"ל מרדכי ציפורי, שכללה: גדוד שרמנים "הבוקעים" (52), בפיקוד סא"ל ששון יצחקי; גדוד חרמ"ש (83) בפיקוד סא"ל צבי; גדוד חרמ"ש (58), בפיקוד סא"ל הרצל אליאב; וגדוד שריון פיקודי 183. המס"ח היה סא"ל צבי פרנק. • גדוד טנקים מוגבר (63) מביסל"ש, שכלל גדוד צנטוריונים, פלוגת סיור מחוזקת במחלקת טנקים AMX-13 ומחלקת הנדסה ("כוח ניר"), בפיקוד סא"ל נתן ניר. • חטיבת חי"ר "נחשון" (99), בפיקודו של אל"מ יקותיאל אדם, "קותי" שכללה: את גדוד נח"ל 906, בפיקודו של סא"ל עופר בן דוד, גדוד נח"ל 907, בפיקודו של סא"ל דב ("דבג'ה) קלעי, וגדוד מילואים 76, בפיקודו של סא"ל יוסף קסטל. המס"ח היה רס"ן משה אבידר. • חטיבת צנחנים "הנשר" (80), בפיקודו של אל"מ דני מט, שכללה: את גדוד 57, בפיקודו של סא"ל אפרים בראנד וגדוד 65, בפיקודו של סא"ל לוי חופש. המס"ח היה רס"ן דוד בר חי. • "כוח א-ב", בפיקודו של אל"מ אורי ביידץ, שכלל: 2 גדודי חי"ר ופלוגת טנקים "שרמן". המס"ח היה רס"ן דניאל אלון. • גדוד סיור אוגדתי "אריה", מחוזק בפלוגת טנקים AMX-13 ובסוללת מכמ"ת דגם ד', בפיקודו של אריה טפר (עמית). • אגד ארטילרי "התקומה" (213), בפיקודו של סא"ל יעקב עקנין. • גדוד הנדסה אוגדתי 263, בפיקודו של סא"ל זאב לבנון.

6. משימות האוגדה • הבקעת המערך המבוצר באבו-עוגילה. • פתיחת הציר ניצנה – אבו-עוגילה, לחדירה לעומק המערך המצרי בסיני.

7. תוכנית ההתקפה האוגדתית. • לחסום את המצרים מעורפם ולמנוע הזרמת תגבורת ולהתקיפם מהעורף. • להנחית צנחנים במסוקים ולתקוף את אבו-עוגילה מצפון, ולשתק את הארטילריה המצרית. • להסתער על האגף הצפוני של המצרים בכוחות חי"ר ולטהר את התעלות הקדמיות, כדי שאפשר יהיה להביא את הפלסים לפלס נתיב בשדות מוקשים. • לפרוץ עם טנקים לתוך המתחם המבוצר כולו. • על "כוח א-ב" הוטל לחסום מדרום את ציר אום-שיחן – קציימה ולמנוע הגעת תגבורת.

9. הייתה זאת הפעם הראשונה שצה"ל ניהל קרב אוגדתי כה מורכב ומתוזמן, קרב שתבע ביצוע מדוקדק, תיאום קפדני, וניתוח בהיר של הליכי הקרב על אתר.

10. הסד"כ הארטילרי • גדוד מכמ"ת 120 מ"מ 352 אורגאני של חטיבת "אגרוף הברזל", בפיקודו של הסמג"ד רס"ן ברוך קורות. • תומ"ת "אורנה" (872) (מילואים) תותחי 155 מ"מ 33-M מורכבים על תובה של 'שרמן' מנוע קונטיננטל (בנזין) עם מזקו"ם צר, בפיקודו של הסמג"ד, סרן אורי אשכולי. • גד"ש 25 ליטראות "פורקן" (899), בפיקודו של הסמג"ד, סרן טוביה רון. • גד"ש 25 ליטראות 834, בפיקודו של חיים גרניט (גרינברג). • גמ"כ 160 מ"מ נגרר 325 (2 סוללות), בפיקודו של רס"ן אורי סגלוביץ. • גמ"כ 120 מ"מ 345 אורגאני של חטיבת "נחשון", בפיקודו של הסמג"ד, סרן שרגא בן צבי. • 3 סוללות מכמ"ת 120 מ"מ דגם ד' של גדודי החרמ"ש. • סוללת מרגמות 120 מ"מ מאולתרת מגדוד 343 (גדוד בהקמה) • סוללה ד' מגונדה 755 (תגר 11-SS), בפיקודו של סגן שאול נוי. • גונדת נ"מ 207, בפיקודו של רס"ן ישעיהו שפיר. • גונדת איכון 413, בפיקודו של רס"ן גבריאל קמיני. • פלגת זרקורים "60.

11. תומ"ת 155 מ"מ, 33- M, תוצרת ישראל תותח שדה, 25 ליטראות, בריטניה 1940 מרגמה כבדה, 160 מ"מ; 66-M; סולתם-ישראל מכמ"ת 120 מ"מ; סולתם; ע"ג זחל"ם

12. מרגמה כבדה, 120 מ"מ; סולתם-ישראל טיל נ"ט, מונחה כבל, SS-11; "תגר" זרקור "60 תותח נ"מ 20 מ"מ "היספנו - סוויזה" תוצרת שוויץ

13. התוכנית הארטילרית • מלבד הסד"כ האמור לא היה באגד הארטילרי מה שמאפיין אגוד כוחות כגון: סיור, אבטחה, הנדסה, מוטות שליטה בידי סגן מפקד האגד, יחידות אורגניות כמו מודדים וכו'. • מתחמי אום-כתף נמצאו מחוץ לטווח הארטילריה, לכן היה צורך לקדם כוחות ארטילריים ניכרים אל תוך השטח שייכבש בתחילת המערכה ולהציבם שם, כדי שיוכלו להנחית אש עזה ומדויקת על הביצורים המצריים ולסייע לכוחות שיתקפו בלילה. • ברור היה שצריך להשתמש בציר נפרד לתנועת הארטילריה. ע' ברעם בדק את הציר שנקרא דרב-אל-תורכי, היוצא דרומית לניצנה, שנמצא מתאים למעבר רכב גלגלי 4X4. תנועת האגד נועדה להיות באגף, ולהבטחתה התבקשה תוספת של פלוגת טנקים ומחלקת הנדסה. • שרון אישר את התוכנית ומאותו רגע התחילו לעבוד עליה. נבנה שולחן חול ועליו ניתנה הפקודה למג"דים ולסמג"דים.

14. תוכנית האש תוכנית האש הייתה פשוטה: כמעט ולא הייתה בעיה של אש נ"ס, מפני שהצנחנים פשטו על הארטילריה מאחור. יורים ריכוזים שלמים במשך חצי שעה על מספר מטרות כהכנה ארטילרית ואחר כך ירי לפני הכוחות המתקדמים. מה שנקרא היום: "מסך אש מתגלגל". הקש"א,יוסף דריזין, וקמב"ץ גדוד 906, מנחם עינן, קבעו את כמויות האש ואת סוגי הפגזים, בהתייחס לסד"כ האויב ומיקומו. היה זה תכנון בעייתי עבור חיל הרגלים, החל מניווט ליעד ועד לקביעת כמויות האש בהתאם למטרות. מילות הדיווח והפעלת האש נקבעו מתוך ארסנל המילים שהוקצו לכל הקרב.

16. טבלת משימות אש. לפי טבלת משימות אש שהוצאה לחלק זה של המבצע ("קרדום 2") הוקצבו כמויות התחמושת שלהלן, להעסקת המטרות (שבאותם הימים הייתה דמיונית): גמ"כ 345 - 1,500 פצצות נפיץ / זרחן. מכמ"ת 352 - 1500 פצצות נפיץ/ זרחן. גד"ש "פורקן" - 1850 פגזים. גד"ש 834 - 1500 פגזים. גד"ב תומ"ת "אורנה" היה בסיוע כללי. סך הכול תחמושת למבצע בתכנון פגזים/ פצצות 8000; בפועל ירו 6350 פגזים/פצצות.

17. סדר תנועה של יחידות האגד מניצנה לעמדה בדרב-אל-טורקי • פלוגת הטנקים בראש. • מחלקת הנדסה. • גדוד המכמ"ת 352, האורגאני של חטיבת "אגרוף הברזל". • מפי"ק סגן מפקד האגד שכלל: ג'יפ, זחל"ם ומספר קשרים. • גד"ב תומ"ת "אורנה" 872 (למעשה הגיעו לעמדה רק 8 כלים מתוך ה-12). • גד"ש "פורקן" 899. • גד"ש 834. • גמ"כ 160 מ"מ 325. • גמ"כ 345 של חטיבת 'נחשון'. • סוללת מודדים מגונדת איכון ופלגת זרקורים מגדוד איכון 874. • סוללת מכמ"ת דגם ד' עם גדוד חרמ"ש 58 (חטיבת "מרכבות הברזל"). • סוללת מכמ"ת דגם ד' עם גדוד חרמ"ש 83 (חטיבת "מרכבות הברזל") • סוללת מכמ"ת דגם ד' עם גדוד הסיור האוגדתי. • סוללת מרגמות מאולתרת עם חטיבת "הנשר". • סוללת ה"תגר" פוצלה לשתי פלגות אחת נעה עם "כוח ניר" והשנייה נעה עם גדוד הסיור.

18. כיבוש מוצבי החוץ בשעה 08.25 החלו כוחות האוגדה לנוע לכיוון דרום-מערב אל המתחמים אום-כתף ואבו-עוגילה. האוגדה התכוונה לכבוש את מוצבי החוץ, כדי שאפשר יהיה לקדם את הארטילריה לטווח יעיל. ששון יצחקי, מג"ד "הבוקעים", בחטיבת "אגרוף הברזל" כבש עד שעה 12.00 את מוצבי החוץ שממזרח לאום-כתף. סוללות מצריות בעורף החלו להפגיז את מוצבי טארת-אום-בסיס, שבו נמצאו עתה חיילי צה"ל. מטוסי פוגה שהוזנקו אל הסוללות המצריות, רק הטרידו ולא השמידו אותן. גדוד ה-155 נכנס מיד לפעולה. בהיותו עדיין בשטח ישראל, פרס פריסת פתע והנחית מכת אש רצינית לעבר תותחי האויב. הגדוד ירה במשך מחצית השעה בקצב מרבי, ואז קיבל פקודה להמשיך לנוע. יעקב יפה, מסו"ל בגדוד "אייל", ששימש קש"א בגדוד "הבוקעים", נע יחד עם הטנקים וטיווח את כל האגד לאחר הפריסה בעמדות. לאחר כיבוש מוצבי החוץ התייצבה החטיבה מול המתחם של אום-כתף וקיימה עימו מגע אש רציף, גם כדי להונות את המצרים שצה"ל מתכוון להסתער על המוצב בהתקפה חזיתית (לאחר הקרב התלונן מג"ד מצרי שנשבה כי ישראל "אינה נוהגת עפ"י הכללים"). באותו השלב גם נעו גדודי התותחנים לעמדותיהם. הכניסה לעמדות הייתה מהירה וערכה קצת יותר משעה. מרחב הפריסה היה צפוף, 2-1.5 קמ"ר. סוללת המודדים עשתה מדידות והעלתה את האגד על רשת ארצית. ואז התברר כי הקואורדינאטות של יתד הכיוון המרכזי לא התאימו לתוואי השטח. נערכו מדידות מחדש והעלו את כולם על רשת משותפת (לא ארצית).

19. בשעה 15.00התייצב י' יפה ביחד עם מג"ד הטנקים ומ"מ הסיור על אחת הנקודות ה'שולטות' בגזרה וניסו לזהות את היעדים, אך באותה העת הייתה סופת חול נוראית ותנאי ראות קשים, שגרמו לקשיים בזיהוי מטרות. התצפית הייתה רחוקה מהיעדים וגם לא שולטת. במאמצים מרובים הם הצליחו לזהות חלק מן המערך. תוך כדי תנועתם נוצר קשר עם גדודי התותחנים. כל גדוד טיווח בנפרד בגלל תנאי הראות הקשים, עברו לטיווח סוללתי בזרחן, מפני שפגזי הנפיץ לא זוהו. לתותחי ה-25 ליטראות לא הייתה תחמושת זרחן. האגד הארטילרי עמד מהצהרים מול מוצבי החוץ. היה שקט. לקראת חשיכה המצרים איתרו אותם והתחילו לירות אש תותחים לתוך העמדות, בעיקר על גדוד התומ"ת "אורנה", שהיה באגף השמאלי. לא היה לאן לדלג, אחד הצוותים קיבל פגיעה ישירה והיו הרוגים ופצועים. באוויר היו מסוקים לחילוץ. הם זיהו בקושי רב. שרפו חביות בנזין כדי לסמן את המקום אבל הכול מסביב בער. לאחר כשעה הם נחתו וחילצו את הנפגעים.

20. מהלך הקרב "כוח ניר" התקדם באיגוף עמוק מצפון לכוחות האוגדה בציר קשה ביותר למעבר, וכבש ללא קושי את המוצב הראשון. בהתקפה על המוצב השני ספג אבידות. נסוג, התארגן וכבש את המוצב בסיוע ארטילרי וחיל אויר. בשעה 16.00 המשיך הכוח להתקדם מערבה, ובשעה 21.30 התקדם עד לכביש אבו-עוגילה, ושם הציב חסימה. חטיבת "נחשון" נעה באוטובוסים קרוב ככל שניתן ליעד. משם המשיכה ברגל בחולות מצפון למתחם והגיעה לקרבת התעלות סמוך לשעה 22.30. חמישה קצינים וסמלים של חבורת הפיקוד החטיבתית, ביחד עם חוליית החוד, לקחו אזימוט וספרו צעדים כפולים בדרכם מנקודת היציאה המרוחקת אל היעד, כדי לעמוד את המרחק ליעד ומיקומו. כנקודת מוצא לעזרת הניווט נקבעה הנקודה הגבוהה של המתחם, שבו עבר הכביש המוביל מניצנה לסיני. תוך כדי תנועתה נעזרה החטיבה לצורך ניווט בפגזי זרחן שנורו על היעד ע"י גדוד המרגמות האורגאני. ואולם, הם זוהו רק כאשר הכוח היה במרחק של 150 מטר מהיעד, לקראת הפריצה למתחם.

21. בשעה 21.45 אישר מפקד האוגדה לצנחנים, שהונחתו ע"י מסוקים בעורף המתחם, להתחיל לנוע לביצוע משימותיהם. הכוחות נעו בדיונות הטובעניות תקפו מספר סוללות ארטילריה וכן כלי רכב שנעו על הכביש. פעילות זאת גרמה לאנדרלמוסיה אצל האויב. • בשעה 22.30 התקשר ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, אל מפקד האוגדה אריאל שרון, ומסר לו: "דיברתי עם רבין, אין להם סיוע אווירי כרגע. בוא נדחה את ההתקפה לבוקר" (שעה קלה לפני כן דיברו ביניהם וסיכמו על סיוע אווירי). • א' שרון אינו רוצה לדחות. הוא החליט לתקוף את אום-כתף בלילה. הוא סומך על הארטילריה שתעשה את המלאכה גם ללא סיוע אווירי. • בשעה 22.40 פנה אריק שרון ליעקב עקנין: "שהכול ירעד!". "ועוד איך!" עונה לו עקנין. פונה למכשיר הקשר: "אחד כאן 01 דניס, אני אומר שנית, דניס לרשותך". המס"ח משה אבידר עונה: "דניס היישר, כל הכבוד, סוף!" ואז הוא פונה לארטילריה: "מטרת חנה, דניס, אני אומר שנית, דניס עבור!"

22. ששת גדודי התותחנים פתחו באש, במשך 20 דקות השתוללה אש עצומה. ירו 20 דקות (במקום 30) 6 גדודים (היה מתוכנן לירות 6,000 פגזים בסוף ירו בין 3,000 ל-4,000 פגזים). תפקיד הארטילריה זה בעיקר להרתיע, להשכיב את האויב, שהפופיק שלו ירעד, לשבור אותו מוראלית. הרעש היה מחריד. יודעים זאת מההפגזות שאנחנו חטפנו. אתה שומע את השריקה ואינך יודע איפה ייפול הפגז. אתה רואה פגז לפניך, השני נופל מאחוריך – ואתה בטוח שהפגז הבא נופל עליך. החי"ר נכנס לאום-כתף. ההערכה הייתה שיהיו הרבה מאוד הרוגים. הודות לאש הארטילרית היו בחטיבת החי"ר רק כ-10 הרוגים". • מספר הקש"א יוסף דריזין: "האש המכינה הופסקה לבקשת עופר בן דוד, מג"ד 906, אחרי 15 דקות, כי התקרבנו עד לגדרות המוצב, ואנוכי אפילו נפצעתי מאש כוחותינו כל כך קרובים היינו למתחם". • עם גמר ההרעשה, לפי תוכנית האש, הועמדה כל הארטילריה לרשותו של יוסף דריזין, למעט הגד"ב.

23. מסך אש מתגלגל יוסף דריזין, בסיוע הקמב"ץ, מנחם עינן תכננו את הקרב הארטילרי, כשלנגד עיניהם הבעייתיות של המרחק בין התעלות והלחימה ביניהן בו זמנית. הם צרפו אליהם חיילים מגדוד 906 כ"קשרים" נושאי מכשירי הקשר, מאחר ולא היו קת"קים בפלוגות, וגם כדי לסייע לאנשי המילואים בנשיאת מכשירי הקשר. תפקיד ה"קשרים" היה: לדווח לקש"א על מיקום הפלוגות בתעלה, לפי דיווח של מפקדי הפלוגות, ולעצור בכל תעלת "בריח" (תעלת "בריח" חיברה בין שלוש תעלות לחימה), כי התעכבות של פלוגה אחת בלחימה עיכבה את הלחימה בכל התעלות האחרות, כדי למנוע אש "ידידותית" על כוחותינו מהארטילריה אשר התקדמה כל הזמן עם הלחימה בהתאם לדיווחים ומילות ההפעלה של הקש"א. כך נוצרה תוכנית האש של מסך האש המתגלגל. לא ניתנה כל הוראה או פקודה לבצע מסך אש כזה וכלל לא הוזכר בקבוצת הפקודות המכינה, כי יש לעשות תוכנית אש בצורת מסך אש מתגלגל. למעשה עד לקרב זה לא הייתה נהוגה בחת"מ תוכנית אש מסוג זה. התוכנית הוכנסה לתו"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך זכות הראשונים שלה שייכת לקש"א 906, יוסף דריזין. "סה"כ זמן האש המתוכנן היה 25 דקות, כאשר מספר מילות הפעלה נאמרו מספר פעמים, כי הלחימה הייתה קשה, בעיקר מילת ההפעלה "אוקלין", שנועדה לסייע בכיבוש מוצבי הכביש, וכן כתוצאה של ירי המצרים "אש על כוחותינו", כדי לעצור את כיבוש מוצבי הכביש ולא כפי שעמוס ברעם טוען. "חמש מילות ההפעלה נבחרו להיות בזוגות כדי שיהיה קל לזכור "דמקה" – "דלואה"   "אוקלין" – "אוקביל", ו"דקודה". "המרחקים בין התעלות היה בין 25 מטר ל-75 מטר, ולכן היה קושי בהתקדמות כוחותינו והיו מצבים שכוח חיכה במקום, כדי שאש כוחותינו לא תפגע בו בהתקדמות. "לא הועברו יחידות אש לקת"קים, כי הם לא היו על רשת ניהול האש החטיבתית. תפקידם היה רק לדווח לי על מקומם ברשת בקרת אש, והאש הופעלה רק כשכל היחידות הלוחמות היו במקביל בתעלות הבריח. כך נוצר מסך האש המתגלגל. רק אני הפעלתי את האש ברשת ניהול ו/או ברשת בקרת האש שהגדודים ועמוס ברעם האזינו להן, וכן היה לי קשר ברשת מבצעית וניהול אש חטיבתית עם משה אבידר"

26. כיבוש המתחם • הלוחמים של חטיבת "נחשון" חדרו לתעלות וטיהרו אותן מצפון לדרום. סמוך לשעה 00.15 הגיע כוח ראשון אל הכביש וסימן מקום מעבר לשריון. סמוך לשעה: 01.00 הושלמה עיקר המשימה של החי"ר. תוך כדי הלחימה פינו אנשי ההנדסה את המוקשים, והטנקים של חטיבת "אגרוף הברזל" פרצו לעומק המתחם. • הלוחמים פורצים במהירות לתעלות. אש הארטילריה מוסטת לעומק התעלות, דרומה. הכול מכוסה בחול הדיונות הטובעני. פרצו כמתוכנן, בנקודת התורפה של היעד. כאן לא חיכו כלל. זו הייתה הפתעה מוחלטת ומוחצת לאויב. • ברגע שנכנס הכוח לתעלות, הוכרע הקרב. אין החייל המצרי מסוגל להתמודד בקרב מגע פנים אל פנים. היעד התמוטט במהירות. חיילי האויב מתחילים לברוח. • הלחימה בתעלות קצרה, מהירה, מוחצת ואכזרית. האש הארטילרית מלווה את הלוחמים בתעלות קרוב מאוד, כ-50 מטר, האש יעילה. זה אחר זה יורדים מסכים ארטילריים, לפני הלוחמים כעמוד אש ענקי. אכן ביצענו את הבלתי אפשרי. כבשנו את אום כתף.

27. כוח ניר הגיע לאבו-עוגילה ותקף את המתחם מעורפו. שני כוחות הטנקים התקדמו זה לקראת זה עד שחברו סמוך לשעה 03.00. תוך כדי כך נפצע המג"ד, נתקה ניר, קשה בשתי רגליו. • האזור רעש ורעד! כפי שהבטיח עקנין. מכשיר הקשר היה פעיל בלי הרף, ואריק מחכך ידיו: "איזו אש! מעולם לא ראיתי אש כזאת!". • בשעה 23.15 הפסיקה הארטילריה לירות. אחד המפקדים אמר: "קונצרט כזה לא שמעתי בצה"ל!" ואז פותחים הטנקים באש, והצנחנים מסתערים. הופעלו זרקורים להארת השטח כולו, על מנת לאפשר לטנקים לדייק בפגיעותיהם. • בשעה 06.00 נכנסה אל תוך סיני חטיבה מספר 2 של אוגדת האלוף אברהם יפה.

28. סיכומים • פעם ראשונה שקובצו גדודי חת"ם לשטח פריסת אגד ארטילרי. • פעם ראשונה שהועלה ויושם רעיון של החדרת ארטילריה לעומק, בציר עצמאי, כדי לקצר טווחים, כאשר טנקים של המסתייע הובילו אותם ואבטחו את אזור הפריסה • בקרב זה באו לידי ביטוי:. • טיווח מראש. • הפעלת הכנה ארטילרית בחסותה התקדם החי"ר בבטחה עד טווח בטחון מן היעדים. האש, גם סייעה בניווט לחטיבת החי"ר שעשתה עיקוף קשה מצפון דרך החוליות. • הפעלת סיוע קרוב לכוחות וקידומו לפניהם תוך טיהור התעלות. ("מסך אש מתגלגל"). קצינים מצריים בכירים שנפלו בשבי צוטטו כי הנחתת הארטילריה האדירה היא למעשה מה שמוטט את ההגנה המצרית ושבר את רוח הלוחמים.

29. מסכם הקש"א יעקב יפה: "חשוב מאד שגורם הקישור הארטילרי, היה בעוד יום בשטח ורשם באש את כל המטרות, לקראת ההפעלה בלילה. השימוש בזרחן לצורך טיווח היה חיוני, מפני שבתנאי מזג האוויר, הסופה והראות הלקויה אי אפשר היה לזהות את פגזי הנפיץ". מסכם הקש"א יוסף דרייזין: "התרגולת על שולחן החול בוצע במשך מספר ימים לפני הקרב ולכן התכנון והביצוע היו מושלמים  למחר הקרב חלק גדול של המפקדים של גדוד 906 אשר הכיר אותי מאחר ויחד אם מנחם עינן שתכננו את הקרב שאושר על ידי המג"ד והאוגדה התנפלו עלי בחיבוקים ונשיקות  בגלל מספר האבידות הקטן ביחס לקרב הגדול. היו רגעים במהלך הקרב שמנחם עינן אמר למג"ד עופר "זה הולך וגם ניראה כתרגיל גדודי" והרבה הרבה בזכות הארטילריה" מסכם סגן מפקד האגד, עמוס ברעם: "החשיבות בקרב אום-כתף היא: תנועה בציר עצמאי, כדי שכל האגד יוכל להגיע ולירות ביחד תפקיד האש זה בעיקר להיות מרוכזת למאמצים היכן שתוקפים – לשם צריך לרכז אותה. הלקח: חת"מ צריך להשתדל לנוע גם עצמאית ולא בצירים אחרי הכוחות המסתייעים. האוגדה מילאה את המשימות: היא שברה את החוליה המרכזית החשובה בעמוד השדרה של קו ההגנה המצרי" .

30. וכך סיכם אריק שרון את הקרב: "הייתה זאת, אולי, ההתקפה המסובכת ביותר, אשר צה"ל ביצע אי פעם על יעד, שהוא, אולי, הקשה ביותר אשר צה"ל תקף בזמן מן הזמנים."

31. נר לזכרם של חללי חיל התותחנים שנפלו בקרב אום כתף

32. טוראי יוסף (ז'וז'ו) אביחזר ז"ל מ"א: 937357בן אסתר ויעקב ז"לנולד במרוקובאייר תש"ו , 5/1946התגורר באשדודשרת בעוצבת "התקומה"גדוד מתנייע 872התגייס ב 1964נפל בכ"ו באייר תשכ"ז , 5/6/1967באום כתףנקבר באשדודהותיר: אם, שלושה אחים ושתי אחיותבן 21 בנופלו

33. טוראי ציון אהרון ז"ל מ"א: 337835בן נג'ילה ועזרא הכהןנולד בעיראקבתרצ"ח , 1938התגודד בתל אביבשרת בעוצבת "התקומה"בגדוד מתנייע 872נפל בכ"ח באייר תשכ"ז 7/6/1967באום כתףנקבר בתל אביב - קרית שאולבן 29 בנופלו

34. טר"ש משה (מושיקו) אלבו ז"ל מ"א: 285788בן מרגלית ואברהםנולד במצריםב כ' באייר תרצ"ה , 23/5/1935התגורר בחולוןשרת בעוצבת "התקומה", גדוד מתנייע 872התגייס ב 1953נפל בכ"ח באייר תשכ"ז , 7/6/1967באום כתףנקבר בירושלים - הר הרצלהותיר: אשה, בן ובתבן 32 בנופלו

35. רב"ט סידני בן סעיד ז"ל מ"א: 477082בן מרסל ומסעודנולד באלג'יריהבכ"ה באלול תש"ג , 25/9/1943התגורר בדימונה שרת בעוצבת "התקומה"בגדוד מתנייע 872נפל בכ"ו באייר תשכ"ז , 5/6/1967באום כתףנקבר בירושלים - הר הרצלבן 24 בנופלו

36. טוראי שמעון (מוריס) ויצמן ז"ל מ"א: 347621בן עישה ועזרנולד במרוקובתרצ"ח , 1938התגורר באופקיםשרת בעוצבת "התקומה"גדוד שדה 834התגייס באוגוסט 1956נפל בד' בסיון תשכ"ז , 12/6/1967 בסינינקבר באופקיםהותיר: אשה הרה וילדבן 29 בנופלו

37. טוראי אליהו חגה ז"ל מ"א: 487444בן אסתר ויעקבנולד בעיראקבתש"ב , 1943התגורר בתל אביבשרת בעוצבת "התקומה"גדוד מתנייע 872התגייס בנובמבר 1962נפל בכ"ו באייר תשכ"ז , 5/6/1967באום כתףנקבר בתל אביב - קרית שאולבן 24 בנופלו

38. טוראי ליאון ("לצה") לוי ז"ל מ"א: 265005בן רחל ופנחסנולד בבולגריהבכ"ג בניסן תרצ"ד , 8/4/1934התגורר ביפושרת בעוצבת "התקומה"גדוד שדה 834נפל בכ"ו באייר תשכ"ז , 5/6/1967 באום כתףנקבר בתל אביב - קרית שאולבן 33 בנופלו

39. טוראי חיים עורקבי ז"ל מ"א: 476946בן צביה ושמעוןנולד בתימןבתש"ד , 1944התגורר בגדרהשרת בעוצבת "התקומה"גדוד מתנייע 872התגייס בפברואר 1962נפל בכ"ט באייר תשכ"ז , 8/6/1967 באל בורג'נקבר בירושלים - הר הרצלהותיר: אישה ותינוקתבן 23 בנופלו

40. סמל יוסף ("יוסי") צהל ז"ל מ"א: 467537בן נעימה ונתןנולד בעיראקבתש"ב , 1942התגורר בבני ברקשרת בעוצבת "התקומה"גדוד מתנייע 872התגייס ביולי 1961נפל בכ"ח באייר תשכ"ז 8/6/1967 בקסיימהנקבר בתל אביב - קרית שאולבן 25 בנופלו

41. טור' דוד רביע ז"ל מ"א:בן שמחה ועזראנולד בעיראקבתש"ד , 1944התגורר בבני ברקשרת בעוצבת "התקומה"גדוד מתנייע 872התגייס בפברואר 1963נפל בכ"ח באייר תשכ"ז , 7/6/1967 באום כתףנקבר בתל אביב - קרית שאולהותיר: אשה ובןבן 23 בנופלו