פול ורלן

פול ורלן Antonio de la Gandara אֳמָנוּת הַשִּׁירָה - שֶׁתִּהְיֶה מוּסִיקָה לִפְנֵי הַכֹּל 1896-1844 מַרְאוֹת – עיצוב ובניית מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה

תרגום: רחל תְּכֵלֶת הַשַּׁחַק מִמַּעַל לַגָּג כֹּל כָּךְ שְׁקֵטָה! צַמֶּרֶת אִילָן מִמַּעַל לַגָּג נָעָה לְאִטָּהּ. קוֹל פַּעֲמוֹן בַּשַׁחַק הָהוּא עוֹלֶה חֲרִישִׁית. צִפּוֹר בֵּין טַרְפֵּי הָאִילָן הַהוּא מַנְעֶמֶת הֲמִית. אֵלִי, אֵלִי, הַחַיִּים הֵם כָּאן – תְּמִימִים וּפְשׁוּטִים. הֲמֻלָּה שְׁלֵוָה מַגַּעַת לְכָאן מֵעִיר וּמִמְּתִים. הָהּ, אֵיךְ כִּלִּיתָ, אַתָּה הַבּוֹכֶה, בְּכִי תַמְרוּרִים, הַגֵּד: אֵיךְ כִּלִּיתָ אַתָּה הַבּוֹכֶה, יְמֵי נְעוּרִים?

המצוקה תרגום: חמוטל בר-יוסף טֶבַע, שׁוּם דָּבָר בְּךָ לֹא מְעוֹרֵר בְּלִבִּי מְהוּמָה, לֹא שָׂדוֹת פּוֹרִיִּים, לֹא הָהֵד הָאָדֹם הַקַּל שֶׁל שִׁירַת רוֹעִים בְּסִיצִילְיָה, לֹא מַשְׁאֵבוֹת בַּחֲלָל הַבֹּקֶר, לֹא רְצִינוּת נוּגָה שֶׁל שְׁקִיעַת הַחַמָּה. אֲנִי צוֹחֵק מֵאֳמָנוּת, צוֹחֵק מֵהָאָדָם, מֵהַשִּירִים, מֵחֲרִיזָה, מִמִּקְדָּשִׁים יְוָנִיִּים וּמִגְדְּלֵי סְפִּירָלוֹת שֶׁמְצַיְּרוֹת בִּרְקִיעִים רֵיקִים הַקַּתֶדְרָלוֹת, אֲנִי רוֹאֶה בְּעַיִן אֲחִידָה טוֹבִים וּרְשָׁעִים. אֵינֶנִּי מַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים לַחֲלוּטִין, אֲנִי כּוֹפֵר בַּמַּחְשָׁבוֹת כֻּלָּן, אֶשְׂמַח אִם לֹא יַזְכִּירוּ לִי יוֹתֵר אֶת הָאִירוֹנְיָה הַבָּלָה שֶׁשְּמָהּ הוּא אַהֲבָה. לֵאֶה מִכְּדֵי לִחְיוֹת, פּוֹחֵד לָמוּת, מִשְׂחָק לְנִצְנוּצִים שֶׁל שֵׁפֶל וְגֵאוּת נַפְשִׁי כַּחֲבוּרַת פְּלִיטִים מֵאֳנִיָּה טְרוּפָה. (1866)

רפיון תרגום: חמוטל בר-יוסף אֲנִי הִיא הַקֵּיסָרוּת בְּשִלְהֵי הַדֶּקָאדַנְס רוֹאָה גְּדוּד שֶׁל בַּרְבָּרִים גְּדוֹלִים וּלְבָנִים וְאָז הִיא חוֹרֶזֶת אַקְרוֹסְטִיכוֹנִים עַצְלָנִים שֶׁרִפְיוֹן שֶׁמֶשׁ גּוֹסֵס רָץ בִּזְהַב סִגְנוֹנָם. נְטוּשָׁה הַנְּשָׁמָה לַכְּאֵב וּבַלֵּב שִׁמָּמוֹן מְעֻבֶּה. שָׁם, אוֹמְרִים, יֵשׁ קְרָבוֹת אֲרֻכִּים וּמָרִים. הוֹ, לִהְיוֹת לֹא יָכֹל, כֹּה חָלָשׁ לְעוּמַת הַנְּדָרִים, הוֹ, לִהְיוֹת לֹא רוֹצֶה, לִפְרוֹחַ מְעַט בַּהוֹוֶה! הוֹ, לִהְיוֹת לֹא רוֹצֶה, לִהְיוֹת לֹא יָכוֹל לָמוּת קְצַת! אָה, שָׁתוּ אֶת כָּל הַמַּשְקֶה! בַּאתִילוֹס, גָּמַרְתָּ לִצְחֹק כְּבָר? אָה! חִסְּלוּ אֶת הַמַּשְׁקֶה, אֶת הָאֹכֶל! לֹא נִשְׁאָר מַה לוֹמַר! רַק שִׁיר אֱוִילִי בְּמִקְצַת מֻשְׁלָךְ לָאֵשׁ וּמֻצָּת, רַק עֶבֶד יַצְאָן בְּמִקְצַת נוֹהֵג בְּךָ הַזְנָחָה, רַק שִׁמָּמוֹן שֶׁמִּנַּיִן הִגִּיעַ וּמִי הִדְבִּיק בּוֹ אוֹתְךָ. קוראת: שרית שץ (1883)

שיר סתיו תרגום: זאב ז'בוטינסקי בִּנְהִי מַמְרוֹר הוֹמֶה כִּנּוֹר טֵבֵת פָּרוּעַ, וְאֶל הַלֵּב חוֹדֵר כְּאֵב וְגַעְגּוּעַ שָׁעוֹן יִפְעַם - לִבִּי נִדְהָם, פָּנַי יֶחְוָרוּ וּבִדְמָעוֹת אֶזְכֹּר שֵׁמוֹת אֲשֶׁר עָבָרוּ וְאָז יָטִיל בְּלֹא שְׁבִיל אוֹתִי הַסַּעַר - יִשָּׂא, יַגְלֶה כְּמוֹ עָלֶה שֶׁמֵּת בַּיַּעַר...

אור סהר תרגום: ראובן צור נַפְשֵׁךְ נוֹף לֹא-רָגִיל, שָׁם בַּמְּחוֹלוֹת עֲדַת -אוֹרְחִים - בְּמַסֵּכוֹת סוֹבֶבֶת; פּוֹרְטִים עַל נֵבֶל, וּמַסְוֵה-הַלּוֹט הַסַּסְגּוֹנִי מַסְתִּיר מֵעֵין עַצֶּבֶת. אוֹמְרִים הֵם זֶמֶר בְּמִינוֹר שָׁלֵו: נִצְחוֹן הָאַהֲבָה! חַיֵּי-אֵין סַעַר! אַךְ אֵין אָשְׁרָם - נִרְאֶה - בָּא מִן הַלֵּב, וְנִגּוּנָם מָהוּל בְּאוֹר הַסַּהַר. אוֹר סַהַר גֵּא, רוֹגֵעַ וְנוּגֶה, בּוֹ חֲלוֹמוֹת בָּאִים עַל דְּרוֹר וָעַיִט וִיבָבַת הַמִּזְרָקוֹת תִּגְאֶה, הֵן מִזְרָקוֹת דַּקּוֹת-חִתּוּךְ, מִשַּׁיִשׁ.

דו-שיח רגשני תרגום: גילה אוריאל בְּחֹרֶף סָב, עֲרִירִי וְקַר, שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת חָלְפוּ זֶה לֹא מִכְבָּר. קָמוֹת עֵינֵיהֶן, שִׂפְתֵיהֶן דָּווֹת, כִּמְעַט לֹא נִשְׁמַע מַה דּוֹבְבוֹת. בְּחֹרֶף סָב, עֲרִירִי וְקַר, שְׁתֵּי רוּחוֹת הֶעֱלוּ זֵכֶר עָבַר; "הֲתִּזְכְּרִי עוֹד נֹעַם דּוֹדִים מֵאָז? לָמָּה תֹּאבֶה, כִּי אֶזְכֹּר הַלָּז? לִבֵּךְ עוֹד יִפְעַם לִי נֶאֱהָב? הֲתִּרְאִי עוֹד נַפְשִׁי בַּחֲלוֹם? - לָאו. הוֹ! יְמֵי הָאֹשֶׁר בַּל-יֵאָמֵן, עֵת פֶּה נִצְמַד אֶל פֶּה... זֶה יִתָּכֵן. מַה הִכְחִיל שַׁחַק וְהַתִּקְוָה תֵּעוֹר! נֻצְּחָה הַתִּקְוָה וְתָגֹז בִּשְׁמֵי -שְׁחוֹר ". כָּכָה פָּסְעוּ בִּסְבַךְ שְׁדֵמוֹת סָבִיב. וְרַק הַלַּיְלָה לְקוֹלָם מַקְשִׁיב.

קול השופר תרגום: אליהו מיטוס קוֹל הַשּׁוֹפָר יִנְהֶה לְיַד הַיְּעָרוֹת בִּנְהִי זֶה שֶׁל יַתְמוּת, אֲשֶׁר עַד לֵב נוֹגֵעַ וְתַחַת הַגִּבְעָה הוֹלֵךְ הוּא וְגוֹוֵעַ בָּרוּחַ שָׁט עִם נְבִיחוֹת-כְּלָבִים קְצָרוֹת. זוֹ יִלְלַת נַפְשׁוֹ שֶׁל זְאֵב תִּרְעַד רָעֹד בְּקוֹל זֶה הַנִּשָּׂא עִם שֶׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ וְזוֹ גְּוִיעָה - נִדְמֶה לִי - כְּאַחַת הִנֶּהָ גַּם מַרְהִיבָה וְגַם מַעֲצִיבָה מְאוֹד. וּכְדֵי יְלֵיל זֶה לְשַׁכֵּךְ בִּדְמִי שֶׁל רֹדֶם יוֹרֵד הַשֶּׁלֶג כְּחוּטִים פְּרוּסִים בָּאֹדֶם שֶׁל הַשְּׁקִיעָה אֲשֶׁר שׁוֹתֶתֶת דָּם. בַּאֲוִיר הָאֲנָקָה שֶׁל סְתָו רוֹחֶפֶת וְהִיא כֹּה עֲנֻגָּה, עָגְמָה זוֹ, הַעוֹלֶפֶת זֶה עֶרֶב חַדְגּוֹנִי, בּוֹ נוֹף עָיֵף נִרְדָּם.

חג הלחם תרגום: לאה גולדברג חַג הַלֶּחֶם הוּא זֶה, זֶה חַגּוֹ שֶׁל יְבוּל בְּשָׂדוֹת עַתִּיקִים שֶׁחֻדְּשׁוּ לְתִפְאֶרֶת! כָּל הַיְּקוּם, הָאָדָם וְהַטֶּבַע, טָבוּל בַּצְּלָלִים הַוְּרֻדִּים, בָּאוֹרָה הַזּוֹהֶרֶת. פָּז הַקַּשׁ יִשָּׁבֵר לִמְעוֹפוֹ שֶׁל מַגָּל הַמְּזַמְזֵם, הַמַּבְהִיק, הַכָּבֶה וְזוֹרֵחַ. כָּל מֶרְחַב הַמִּישׁוֹר מְכֻסֶּה בֶּעָמָל, דְּמוּת יִלְבַּשׁ וּפוֹשְּטָהּ, זְעוּם-פָּנִים וְשָׂמֵחַ. אָץ הַכֹּל, וּבַכֹּל רַק תְּנוּעָה. רַק יִגְּעָה. מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, אָבִי הַפְּרִיוֹן וְהַשֶּׁפַע, הַיּוֹצֵר הַשָּׁלֵו, הַשּׁוֹקֵד בַּל יִרְגַּע לְדָשֵׁן, לְהַמְתִּיק אֶשְׁכּוֹלָהּ שֶׁל הַגֶּפֶן. הֶעָמָל, שֶׁמֶשׁ-סַבָּא לַלֶחֶם וָיַיִן, הַזַּן כָּל בָּשָׂר, הַנּוֹתֵן לוֹ מִנְחָה כּוֹס תַּמָּה, בָּהּ תִּצְחַק הַשִּׁפְחָה בַּת-שָׁמַיִם, הַקּוֹצֵר, הַבּוֹצֵר, מַה נָעִים חֶלְקְךָ! כִּי בִּפְרִי הֶעָמָל וּבִיגִיעַ-כַּפַּיִם, עַל פְּרִיחַת-הַתְּבוּאוֹת וְשִׁפְעַת-הַגְּפָנִים אֶל קָצִיר וּבָצִיר יְחַלֵּק עַד-אַפְסִיִּים אֶת בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ, אֶת לֶחֶם-הַפָּנִים!

אמנות השירה תרגום: חמוטל בר-יוסף שֶׁתִּהְיֶה מוּסִיקָה לִפְנֵי הַכֹּל, וּלְמַעֲנָהּ אֶת הַטּוּר הַזּוֹרֵם תַּשְׁאִיר יוֹתֵר עָמוּם וְיוֹתֵר נָמֵס בָּאֲוִיר, בַּל יִהְיֶה בּוֹ דָּבָר שֶׁיָּעִיק אוֹ יִשְׁקֹל. וְנָחוּץ גַּם לִבְחֹר בַּנִּיב הֶחָדָשׁ בְּזִלְזוּל וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁמֶץ שֶׁל קֹר: אֵין יָקָר וְנָדִיר מֵהַשִּׁיר הָאָפֹר שֶׁבּוֹ הַמְדֻיָּק צָמוּד לַמְטֻשְׁטָשׁ. עֵינַיִם יָפוֹת מֵאֲחוֹרֵי מַלְמָלָה, צָהֳרַיִם גְּדוֹלִים מַרְעִידִים כַּאֲשֶׁר מִבַּעַד שָׁמַיִם שֶּל יוֹם סְתָו פּוֹשֵׁר כּוֹכָבִים בְּהִירִים בְּעִרְבּוּבְיָה תְּכֻלָּה! כִּי אָנוּ רוֹצִים בְּגָּוֶן הַצְּלִיל, לֹא הַצֶּבַע , רַק הַגְּוָנִים! הוֹ, רַק גְּוָנִים יוּכְלוּ לְהַתְאִים חֲלוֹם עִם חֲלוֹם וְשׁוֹפָר עִם חָלִיל! בְּרַח לְךָ בְּרַח מִסַּכִּין הַמִּכְתָּם מֵחִדּוּד אַכְזָרִי וּמִצְחוֹק שֶׁל אִוֶּלֶת בִּגְלָלָם הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֵי בַּת-הַתְּכֵלָת, גַּם מִכָּל אוֹתוֹ שׁוּם שֶׁל מִטְבָּח מְזֹהָם! קַח כָּל מְלִיצָה וּתְפֹס צַוָּארָהּ! וְטוֹב אִם בְּמַאֲמָצִים נוֹעָזִים, תּוּכַל לְהַצְנִיעַ אֶת הַחֲרוּזִים, כִּי אִם הֵם יִשְׁלְטוּ אַתָּה בְּצָרָה. מִי יִמְנֶה אֶת חֶטְאֵי הֶחָרוּז הָאָהוּב אֵיזֶה יֶלֶד חֵרֵשׁ אוֹ כּוּשִׁי מְטֹרָף הֵפִיק לִכְבוֹדֵנוּ תַּכְשִׁיט מְזֻיָּף, שֶׁאִם רַק יְשֻׁיָּף יָפִיק צְלִיל נָבוּב? מוּסִיקָה עוֹד וְתָמִיד וְיוֹתֵר! שֶׁתַּרְגִּישׁ אֶת שִׁירְךָ קַלִּיל וְדוֹאֶה - כְּאִלּוּ בּוֹרֵחַ מִלֵּב הַנּוֹהֶה אֶל אַהֲבָה חֲדָשָׁה וְרָקִיעַ אֲחֵר. יְהִי נָא שִׁירְךָ תַּעֲנוּג הֶפְקֵרוּת מְפֻזָּר בְּרוּחַ זְרִיחָה מְצֻמְרָר, הַנּוֹשֵׁב רֵיחַ מִנְתָּה וְרֵיחַ צְנוֹבָר... וְכָל הַשְּׁאָר הוּא סִפְרוּת. (1882)

פול ורלן וארתור רמבו הסונטה על חור התחת תרגום: אריה זקס כְּנִצָּן סָגֹל מְקֻמָּט וְחָלוּם הוּא נוֹשֵׁם, חָבוּק בְּצִנְעָה תּוֹךְ-קֶצֶף, מְלַטֵּף אֶת לַחוּת קִמְרוֹן הָרֶצֶף שֶׁל עַגְבוֹת שַׁמֶּנֶת עַל גְּבוּלָן הֶעָלוּם. נוֹשְׁבִים בְּרוּחַ דָּרוֹם בְּלִי חֶמְלָה, נוֹזְלִים כְּטִפּוֹת חָלָב נִימֵי דָּם, זוֹלְגִים עַל אֲרִיג חֹם-אֲדַמְדַּם, נִסְפָּגִים בְּמִדְרוֹן לֹבֶן-תְּעָלָה. לְנֶקֶב הָרוּחַ פִּי דָּבוּק תְּכוּפוֹת אַךְ רוּחִי לְאַחְדוּת הַגּוּף לֹא תַּצְדִּיעַ - הִיא בּוֹנָה בּוֹ קֵן שֶׁל דְּמָעוֹת וִיבָבוֹת: זֶה חֲלִיל מְדוּחִים, זַיִת שִׁכּוֹר, צִנּוֹר נְפִילַת מַמְתַּקֵּי הָרָקִיעַ, נִקְבַּת אֶרֶץ כְּנַעַן יוֹרֶקֶת מֵאָחוֹר.

פול-מארי ורלן, מגדולי משוררי צרפת, נולד ב – Metz, 30.3.1844, כבן יחיד למשפחה בורגנית. בהיותו בן 7 עברה המשפחה לפריס, שם נפגש ורלן עם פיתויי העיר הגדולה ועם המשקה – האבסינת, שהפך להיות לבן לוויתו עד יומו האחרון. לאחר נישואיו, בגיל 27, הוא פוגש את המשורר הצעיר והמחונן בן ה-16, ארתור רמבו. בין השניים התפתחה מערכת יחסים מורכבת של אהבה-דחייה בין אב ובן, בין אוהבים ובין משורר מתחיל למשורר מנוסה, שנמשכה שנתיים. בסופה יורה ורלן השתוי לרמבו בידו ונדון לשנתיים מאסר פול ורלן, ארתור רמבו ושארל בודלר, מכונים "המקוללים". אלה התאפיינו בסגנון חיים בשולי החברה, התריסו כנגדה והיו דחויים על ידה. הם היו מוכשרים מאוד, אך מיוסרים ומבודדים, חיו בדלות על הקו הדק בין נורמה לחיי פשע והפקרות. הם התאפיינו בנטיות להרס עצמי באמצעות אלכוהול, סמים ושימוש בזנות (מחלות). תוחלת חייהם היתה קצרה. פול ורלן פרסם במהלך חייו 16 ספרי שירה. הוא נפטר בשנת 1896, בגיל 52 מזיהום בברך. הלוויתו נערכה בפריס והמונים באו ללוותו בדרכו האחרונה. עד היום נחשב פול ורלן לאחד מהמשוררים הגדולים של צרפת. למרות היותו משורר ידוע ומוערך, הוא מת עני וחסר כל, כדרך "המקוללים".

מפעל מצגות השירה, הנו שירות לציבור מטעם החוג לשוחרי שירה במטרה להפיץ את אמנות השירה בקרב הקהל הרחב: בוגרים בני נוער וילדים. הן נשלחות חינם לכל דורש. מטרתו היא חינוכית-תרבותית. אבקש בכל לשון של בקשה שלא לשנות מאומה במצגת – צורנית או תוכנית. אין לי אלא לסמוך על יושר לבם של מקבלי המצגת. מקווה שנהניתם. סייעו לנו בהפצת השירה ושלחו את המצגת לחבריכם. תודה שרית שץ החוג לשוחרי שירה • זכויות עיצוב המצגת שמורות לשרית שץ

החוג לשוחרי שִירָה עם שָרִית תודה על הצפייה אתר החוג לשוחרי שירה saritshz@gmail.com

פול ורלן

פול ורלן

Presentation Transcript