ארון הספרים היהודי

1. תורה ארון הספרים היהודי ספרות בית שני ברייתות תוספתא משנה מדרשי הלכה מדרשי אגדה תלמוד ירושלמי תלמוד בבלי ספרות השו"ת ספרות הפוסקים ש"י עגנון

2. ההלכה המילה הלכה נגזרת מהשרש ה.ל.ך אולי משום שהיא מדריכה כיצד יש ללכת בדרכי החיים. במשמעותה היא נרדפת למילים תורה, מצוות, חוק ומשפט. כל המילים האלה מציינות עניינים שבתחום התנהגות החובה של האדם, עניינים המתנסחים ב"עשה" ו"לא תעשה", או ב"מותר" ו"אסור". כל המדרשים האלה הם מדרשי הלכה. המילה אגדה מקורה בשורש ה.ג.ד ועניינה להגיד, לספר. לכן, המדרשים העוסקים בצד הסיפורי של התורה נקראים מדרשי אגדה. למדרשי האגדה יש משמעות מוסרית מחנכת, אך אין הם באים כדי לחייב אלא פונה אל ליבו של האדם ואל רגשותיו. על היחס שבין ההלכה והאגדה כתב ביאליק

3. ספר שמות: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ספר ויקרא: ספרא לויקרא (תורת כהנים) ספר במדבר: ספרי זוטא. ספר דברים: ספרי דברים (מפרשת ראה) ספר שמות: מכילתא דרבי ישמעאל ספר ויקרא: לא נמצא. ספר במדבר: ספרי במדבר. ספר דברים: ספרי דברים (עד פרשת ראה) ספרות מדרשי ההלכה כמאה שנה לאחר תקופתו של הלל, בימיהם של ר' ישמעאל ור' עקיבא הגיע המדרש לשיא פריחתו. ר' ישמעאל הרחיב את 7 המידות של הלל, שכלל אותן והעמידן על 13 מידות. לשיטתו: 'דברה תורה כלשון בני אדם' ויש להבינה לפי כלל לשון, סגנון והמידות ההגיוניות. לעומתו, רבי עקיבא פיתח שיטת לימוד ומדרש שונה: לשיטתו, התורה מדייקת בלשונה באופן מוחלט ואין בה מילים או ביטויים שיש להם תפקיד סגנוני בלבד. לכל אות, ולכל קוצה של אות ישנה משמעות מיוחדת וקל וחומר שלכל מילה, אלא שלעיתים המשמעות נסתרת ויש לגלותה. ולכן, על ר' עקיבא נאמר שהיה דורש כל 'אתין' שבתורה וכל 'ווין', ואף את מילות הקישור: את, גם.. . ר' עקיבא ור' ישמעאל העמידו תלמידים רבים, דרשו את הפסוקים בתורה ונוצרו שתי אסכולות וקבצים מקבילים של ספרות מדרשי ההלכה, ואלו הם:

4. בוחן • "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים כד 16) • על פסוק זה אומר המדרש: 'לא יומתו אבות על בנים – וכי מה בא הכתוב ללמד? שלא יומתו • אבות על ידי בנים [בגלל חטאי הבנים] ןלא בנים על ידי אבות. והלא כבר נאמר "איש בחטאו • יומתו". אלא שלא יומתו אבות בעדותם של בנים ולא בנים בעדותם של אבות' (ספרי דברים ר"פ) • א. הסבר את הפסוק מספר דברים פעם על פי הפשט ופעם על פי דברי המדרש. • ב. בעל המדרש מנמק מדוע לא בחר בפירוש הפסוק כפשוטו. הסבר את נימוקו. • הסבר את המידות הבאות: קל וחומר, גזרה שווה, פרט וכלל. • הפסוקים בספר שמות כב 9-10 מנוסחים כ"פרט וכלל": "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או • שה וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה אין ראה [עד] שבעת ה' תהיה בין שניהם.." • א. מה הם הפרטים ומה הוא הכלל בפסוק? • ב. מהי המסקנה ההלכתית הנובעת מהשימוש במידה פרט וכלל בפסוק זה? • לפניך שלשה סוגי הלכה בתורה שבעל-פה: 1) הלכה למשה מסיני. 2) גזרות. 3) תקנות. • באר והדגם כל אחד מסוגי הלכה אלה.

5. המשנה והתוספתא • מבנה ותוכן של המשנה • ההבדל בין המשנה למדרשי ההלכה. • המשניות החיצוניות (הברייתות) • מה היא התוספתא • ההבדל בין התוספתא למשנה • לסיכום הספרות התנאית

6. מה היא המשנה? המשנה היא המקור הגדול והחשוב ביותר להלכות. המשנה כתובה בשפה העברית, ורבי יהודה הנשיא ערך אותה בארץ ישראל סביב שנת 220 לספירה. השם משנה מקורו בשורש ש.נ.ה (בארמית: ת.נ.א) [חכמי המשנה נקראו תנאים = שונים] ומשמעותו: לחזור פעם שנייה וללמוד עוד ועוד. ניתן להניח שקובץ ההלכות נקרא משנה כיוון שבמסורת הלימוד של החכמים נודעה חשיבות רבה לחזרה ולשינון החומר פעמים רבות, למען הזכרון. אף אמרו חכמים: 'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד' (חגיגה ט ע"ב)

7. המבנה והתוכן של המשנה המשנה מחולקת לששה ספרים על פי ששה נושאים מרכזיים. כל ספר נקרא סדר ששת הסדרים נקראים בראשי תיבות ש"ס. [ששת הסדרים בר"ת: זמננק"ט]

8. טהרות קדשים נזיקין נשים מועד זרעים המשנה – ששה סדרים כלים זבחים בבא קמא יבמות שבת ברכות אהלות מנחות בבא מציעא כתובות ערובין פאה נגעים חולין בבא בתרא נדרים פסחים דמאי פרה בכורות סנהדרין נזיר שקלים כלאים טהרות ערכין מכות סוטה יומא שביעית סוכה מקואות תמורה שבועות גיטין תרומות ביצה ראש השנה נדה כריתות עדויות קדושין מעשרות תענית מכשירין מעילה עבודה זרה מעשר שני זבים מגילה טבול יום תמיד אבות חלה מועד קטן ידים מדות ערלה חגיגה הוריות עקצין קינים בכורים

9. הסבר למבנה ותוכן כל סדר מחולק למסכתות על פי נושאי המשנה [ יוצאת דופן: מסכת ברכות בסדר זרעים ]. שמות המסכתות נקבעו על פי תוכנן. בסדר מועד, למשל, יש מסכתות הנקראות "שבת", "ראש השנה", "סוכה", ו"פסחים". כל מסכת מחולקת לפרקים. החלוקה לפרקים אינה עניינית. היא נעשתה, כנראה, ליצור יחידת לימוד באורך מתאים. שם הפרק נקבע על פי המילים הראשונות הפותחות את הפרק. בכל פרק יש כמה משניות. המלה משנה בהקשר זה היא ההלכה הבודדת, או קבוצת הלכות שיש ביניהן קשר כלשהו. כיצד נפנה חבר למקור במשנה מסויימת? 'ראה: מסכת סוכה, פרק א [פ"א]משנה ג [מ"ג]'

10. נקודת המוצא הוא הפסוק בתורה. אין עריכה מסודרת. הסדר נובע על פי ספרי התורה ועל פי סדר הפרשיות. אין קשר לפסוקים בתורה. ערוכה לפי נושאים מרכזיים ותתי נושאים. ההבדל בין המשנה למדרשי ההלכה

11. המשניות החיצוניות (הברייתות) כאשר גמר רבי את מלאכת העריכה, התקבלה משנתו כספר הלכה מחייב. ספר זה נקרא המשנה או משנתינו (מתניתין – בארמית), להבדיל בין משנתנו לשאר קובצי המשניות שלא נכנסו למשנתו של רבי. הקבצים האחרים נקראו משניות חיצוניות (חיצוניות למשנה), ובארמית ברייתות (ברא בארמית = חוץ) המשנה החיצונית הבודדת, נקראת ברייתא. הברייתות נערכו אף הן בקבצים אלא שמרביתן אבדו, וידוע עליהם רק מאותן ברייתות אשר נשמרו בתלמודים (הבבלי והירושלמי). קובץ אחד נשאר עד היום בשלמותו והוא התוספתא.

12. התוספתא השם תוספתא – התוספת – משמעו התוספת למשנתו של רבי. בעריכת התוספתא החל רבי נחמיה מתלמידיו של רבי עקיבא אך עריכתה הסופית נעשתה כנראה כדור לאחר עריכת המשנה על ידי רבי חייא ורב אושעיא, תלמידיו של רבי. התוספתא ערוכה במתכונת זהה למשנה: סדרים – מסכתות – פרקים – הלכה. (בשונה למשנה שהיחידה הקטנה נקראת משנה בתוספתא היא נקראת הלכה) מה ההבדל בין המשנה לתוספתא? המשנה כתובה בצמצום ובתמציתיות מרובה, ואילו התוספתא מרחיבה ומוסיפה פרטים והסברים שרבי נמנע מלהכניס למשנתו. משום כך, משמשת התוספתא מעין ספר עזר למשנה, והיא מסייעת בהבנתה. ההשוואה בין ההלכות במשנה להלכות המקבילות בתוספתא עוזרת: 1. לפרש את המשנה. 2. להבין את הטעם להלכה. 3. להוסיף פרטים להלכה במשנה. 4. להתוודע אל דעה החולקת על הדעה שבמשנה. 5. לדעת את שמות התנאים שאינם מצויינים במשנה, ומצויינים בתוספתא. 6. למצוא הלכות נוספות שאינן מצויות במשנה.

13. בוחן • פרט את שמות ששת הסדרים של המשנה. • ציין לאיזה סדר שייכות המסכתות הבאות: סנהדרין, גיטין, שבת, מעשר-שני, בבא מציעא. • לפניך רשימה של ספרות תנאית ואמוראית, ציין מי מהם חובר בתקופה התנאית: • תלמוד בבלי, משנה, מכילתא, תלמוד ירושלמי, תוספתא, בראשית רבה. • ציין שני הבדלים בין המשנה למדרשי ההלכה. • מי ערך את המשנה ומתי?, • כתוב שלש סיבות המצדיקות עיון בתוספתא בזמן לימוד המשנה. • מה היא ברייתא ומה הוא מקור השם.

14. התלמוד הבבלי *מה הוא תלמוד? *מהותו של התלמוד הבבלי *התפתחותו של התלמוד הבבלי *עריכתו והסבוראים *פרשנות לתלמוד *למבנה והסבר הדף התלמודי

15. מה הוא התלמוד? לאחר חתימת המשנה החל תהליך דומה לתהליך שהתרחש לגבי התורה, לאחר חתימתה; היה צריך להתאים את חוקי המשנה למציאות המשתנה, היה צריך לפרש ולבאר את הכתוב במשנה, והדבר נעשה על ידי פירושים, על ידי צמצומים והרחבות. תהליך זה בוצע על ידי חכמים שנקראו אמוראים (אמורא מהשורש א.מ.ר ובארמית פירושו: מפרש ומתרגם). פעילותם של האמוראים נמשכה כשישה דורות, בבבל ובארץ ישראל. דיוני האמוראים סביב משנתו של רבי, נאספו בשני תלמודים – התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. משמעות המילה תלמוד היא: דיון בהלכה מסויימת, ובהקשר לכך התקבלה מלה זו כשם כולל למשנה ולדיונים עליה. דיוני האמוראים נקראים גמרא – לימוד ובקיאות בטקסט.

16. מהותו של התלמוד הבבלי בין תלמידיו של רבי היו גם האמוראים רב ושמואל. שני חכמים אלה באו מבבל לארץ ישראל על מנת ללמוד בבית מדרשו של רבי ולעסוק במלאכת המשנה. [שמו המלא של רב היה אבא אריכא על שם גובהו המופלג, אך הוא נקרא בכינוי הכבוד רב כפי שרבי יהודה הנשיא נקרא בשם רבי] כאשר נשלמה מלאכת עריכת המשנה חזרו רב ושמואל לבבל ופתחו שם שתי ישיבות: רב פתח את הישיבה ב"סורא" ושמואל פתח ב"נהרדעא". הם החלו ללמד את המשנה ותוך כדי כך לפרשה. מטרתם העיקרית של הדיונים בישיבות היתה לברר ולנמק את ההלכות במשנה כדי שידעו כיצד לקיים את אורח חייהם. הם היו מבררים סתירות במשנה, סתירות בין משנה לברייתא, מתרצים ומיישבים את הסתירות תוך בדיקה מדוקדקת של דברי התנאים, או בדרכי ההיגיון והסברא.

17. התפתחותו של התלמוד הבבלי בבבל נעשה הלימוד והדיון במשנה בשני בתי מדרש באופן מקביל ב"סורא" וב"נהרדעא", (לאחר מות שמואל עברה הישיבה מנהרדעא לפומבדיתא). תלמידים למדו בשתי הישיבות והעבירו את תלמודם מישיבה לישיבה, מארץ ישראל לבבל ומבבל לארץ ישראל. בארץ ישראל היו שני אמוראים גדולים; ר' יוחנן וריש לקיש, וחכמים מבבל עלו לארץ ישראל ללמוד מפיהם ולהיפך. בדרך זו עברה התורה בין המרכזים היהודיים הגדולים (בבל וארץ ישראל) ולכן ניתן לראות בתלמוד הבבלי דעות ואמירות של אמוראים מארץ ישראל ובתלמוד הירושלמי דעות ואמירות של אמוראי בבל. מעברים אלה בין ארצות ובין ישיבות, בין תלמידים לתלמידים הוסיפו דעות, נוסחים ואף שיבושים וטעויות.

18. עיקר הדף תלמודי פירוש של בעלי התוספות כתבו תלמידיו של רש"י חתניו,נכדיו וניניו. מקשים על דברי הגמרא ומתרצים וכן שואלים על רש"י. תמיד יהיה בחלקו החיצוני של הדף התלמודי. פירושו של רש"י הפירוש הגדול והמקיף. בזכות פירוש זה ניתן להבין את התלמוד. כתוב בקצרה וברור ולעיתים מביא תרגום למילים ומושגים שאינם ברורים. תמיד יהיה בחלקו הפנימי של הדף התלמודי. מתני'(מתניתין) המשנה של רבי גמ'(גמרא) דיון תלמודי ארוך שאלות ותשובות ביאור ופרשנות הפנייה לפירוש רש"י או תוספות נעשה בצורה זו: עיין ברש"י/תוספות ד"ה [=דיבור המתחיל] X. ד"ה [דיבור המתחיל] הוא הציטוט מהתלמוד המופיע ברש"י ותוספות, ולאחר הציטוט מובאים דברי רש"י או תוס'. ברש"י: מאימתי קורין את שמע בערבית ·לקמן מפרש לה: (שים לב: ·בסוף ציטוט ו - : בסוף פירוש. בתוספות (תוס') המילה הראשונה כתובה באותיות דפוס גדולות. מאימתי קורין .. .

19. לסיכום – (מדברי השופט אלון) 'התלמוד הבבלי כולל (מלבד חלק של דברי אגדה, מוסר והגות) חומר משפטי רב ומגוון מבחינת צורתו הספרותית; פירושים וביאורים למשנה ולהלכה של התנאים, מימרות (אמירות) שהן חידושים של האמוראים, תקנות, מנהגים, מעשים, שאלות ותשובות, כללי פסיקה, כללי פרשנות ועקרונות הלכתיים משפטיים ... נשמר לנו בתלמוד חלק גדול ממשנתם והלכותיהם של התקופות הקודמות, ברייתות, מאמרים, תקנות ומעשים שנמסרו על ידי האמוראים .. ההלכה שבתלמוד היא התגבשותה של התורה שבעל פה, והיא היתה ליחידה אחת ואחידה עם התורה שבכתב'.

20. מבנה הדף התלמודי-מהדורת וילנא שם המסכת מס' הפרק שם הפרק מס' הדף מסורת הש"ס הפנייה למקבילות בתלמוד עין משפט נר מצווה הפנייה לפוסקים תורה אור הפנייה למקרא פירוש התוספות מתני' -המשנה גמ' הדיון התלמודי רש"י תקופת הגאונים רבינו חננאל גליון הש"ס ר' עקיבא איגר

21. הסבר לדף התלמודי(וילנא)

22. בוחן • עיין בסיפור הקצר שלפניך: • בישיבה הגדולה שבעיר סורא שבגליל היה ויכוח בין רבי עקיבא לרב נחמן בעניין הבאת • ביכורים. הויכוח נסב על המשנה שבמסכת ביכורים (בסדר נזיקין). החכמים לא הצליחו להגיע • להכרעה והחליטו לשלוח את השאלה ביד רב אשי לרבי יהודה הנשיא, שעמד בראש הישיבה • הגדולה בבבל – בעיר ציפורי. • רבי יהודה הכריע שיש לקבל את דעתו של רב נחמן. • ציין ארבע העובדות השגויות בסיפור. • לפניך שמות של ארבעה חכמים המופיעים בספרות התלמודית: רבי עקיבא, רבי מאיר, • רב אשי, ריש לקיש. • א. מי מחכמים אלה היה תנא ומי היה אמורא? • ב. מי מחכמים אלה ישב בארץ ישראל ומי ישב בבבל? • ציין שמות של שני פירושים לתלמוד הבבלי.

23. שאלות לתרגול על הדף התלמודי • השלם את הפרטים: • דף ___ עמוד ___הוא ממסכת _______, • סדר _______ ושם הפרק הוא ________. • פירוש רש"י בצד ________, ופירוש • התוספות (התוס') בצד ________ . • אחפש מקבילות בתלמוד ב - ________. • אחפש הפנייה לספרות הפוסקים ב - _____. • אחפש הפנייה לפסוק במקרא ב - _______ . • הדיון התלמודי מתחיל אחרי ה - _______, • והסימן שמתחיל דיון תלמודי הוא: ______ . • תוספות ד"ה (דיבור המתחיל) “X" נמצא • ב - _________ . (ציין בשורות) • רש"י ד"ה “X" • נמצא ב - ________ . (ציין בשורות)

24. התלמוד הירושלמי * תלמודא דמערבא *הירושלמי לעומת הבבלי *הירושלמי לא נערך! *פרשנות לתלמוד *מבנה הדף התלמודי

25. תלמודא דמערבא במקביל לאמוראי בבל פירשו אמוראי ארץ ישראל את המשנה, וכך נוצר התלמוד הירושלמי. התלמוד נקרא ירושלמי אף על פי שלא נוצר ולא נערך בירושלים אלא בטבריה ובקסריה. (לכבודה של ירושלים) שמותיו הנוספים של התלמוד הירושלמי: תלמוד דארץ ישראל תלמודא דבני מערבא החכם היושב בבבל (במזרח) ומדבר על חכמי ארץ ישראל או על ארץ ישראל יאמר: 'במערבא אמרי'

26. התלמוד הירושלמי מיעוט בדברי אגדה שליש מהבבלי שפתו: ארמית גלילית לא נערך באופן מסודר לא הופץ בגלל שהיה קשה להבנה. נשאר כחומר גלם -קשה להבנה 39 מסכתות התלמוד הבבלי הרבה דברי אגדה ארוך יחסית שפתו: ארמית בבלית נעשתה פעולת עריכה מסודרת. הופץ בכל קהילות ישראל קל להבנה 38 מסכתות הירושלמי לעומת הבבלי

27. הירושלמי לא נערך! הירושלמי עוסק בהרחבה בסדר "זרעים" העוסק במצוות התלויות בארץ בשונה מהבבלי שלא היה לו עניין בנושא זה. התלמוד הירושלמי לא נערך באופן מסודר כי בשנת 429 לספירה גזרו הרומאים על סופו של מוסד הנשיאות ובעקבות שלטון דיכוי, אבדן מנהיגות לא היתה אפשרות להתמסר לעריכה מסודרת וסופית של התלמוד הישראלי. בשל חוסר עריכתו הוא נשאר כחומר גלם, קשה מאוד להבנה ולכן לא הופץ בין כל קהילות ישראל. בשונה מהבבלי שהופץ והפך להיות מקור ההלכה החשוב לעם ישראל. למעט, סדר "זרעים" מהתלמוד הירושלמי שהיה מקור חשוב להלכות העוסקות במצוות התלויות בארץ.

28. הפירושים לתלמוד הירושלמי במשך שנים רבות לא למדו כלל את הירושלמי ולכן לא עסקו כלל בפירושו כפי שעשו בבבלי שהופץ והיה בכל קהילה וקהילה. הרדב"ז (ר' דוד בן שלמה אבן זמרה) כתב את פירושו במאה ה – 16. פירוש לירושלמי הדומה לפירושו של רש"י לבבלי נכתב רק במאה ה – 18 על ידי החכם ר' משה מרגלית מליטא ופירושו מחולק לשני חלקים: פירוש קצר לתלמוד הנקרא "פני משה". פירוש מורחב לתלמוד הנקרא "מראה פנים". פירוש נוסף לירושלמי אף הוא מן המאה ה – 18 נכתב על ידי החכם ר' דוד פרנקל ונקרא "קרבן העדה" אך אינו מקיף את כל הירושלמי. בתקופתינו נכתבו ונכתבים מספר פירושים לקטעים מן הירושלמי אך, עדיין הירושלמי מחכה לפירוש מקיף וכולל שיבהיר אותו ללומדים.

29. בוחן • ציין שני שמות נוספים לתלמוד הירושלמי. • ציין לפחות שלשה הבדלים בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי. • מדוע בתלמוד הבבלי אין מסכתות ממסכת זרעים (למעט מסכת ברכות) ואילו • בתלמוד הירושלמי ישנן כל המסכתות בסדר זרעים? • מדוע התלמוד הירושלמי לא נערך וכיצד השפיעה אי-עריכתו על תפוצתו. • ציין שמות של שני פירושים לתלמוד הירושלמי.

30. ספרות האגדה האגדות ומדרשי האגדה מפוזרים בספרות ההלכה – במשנה בתוספתא, במדרשי ההלכה ובתלמודים. אבל יש גם ספרים מיוחדים שבהם נאספו ונערכו אגדות רבות. איסוף האגדות ועריכתן החלו בסוף תקופת האמוראים (מאה 4 לספירה) ונמשכו כאלף שנה. נציין להלן רק את ספרי האגדה הנפוצים והמקובלים ביותר: מדרש רבה הספר הגדול והמקיף ביותר של אגדות והוא כולל מדרשים לחמישה חומשי תורה ולחמש מגילות. (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, רות, שיר השירים, קהלת, איכה, אסתר) אין זה חיבור אחיד, אלא קובצי מדרשים שנערכו בזמנים ובסגנונות שונים. רק בתקופה מאוחרת אוחדו כל הקבצים לספר אחד שנקרא: מדרש רבה.

31. מדרש תנחומא המדרש המקובל והנפוץ ביותר אחרי מדרש רבה. הוא כולל מדרשים לחמישה חומשי תורה. כל דרשה בספר זה פותחת במילים "ילמדנו רבינו", או במילים "כך דרש ר' תנחומא" (שחי במאה ה – 4 לספירה) , ומכאן שמו. הילקוטים אוסף של אגדות שהיו מפוזרים בספרים ובכתבים שונים. הילקוט הנפוץ ביותר הוא ילקוט שמעוני. שליקט ר' שמעון הדרשן שחי באשכנז במאה ה – 13. הוא אסף חומר ממקורות רבים מאוד וסידר אותו על פי סדר ספרי התנ"ך (תורה נביאים כתובים). על יד כל אגדה ציין את המקור שממנו נלקחה האגדה.

32. ילקוט חשוב אחר הוא המדרש הגדול, שאסף ר' דוד בן ר' עמרם מן העיר עדן. זהו ילקוט האגדה של יהדות תימן. תנופה גדולה ללימוד והכרת האגדה בזמננו נתן ספר האגדה שנערך על ידי ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי. הספר מחולק לפי נושאים עם אינדקס מפורט למדי. האגדות מתורגמות מארמית, מפוסקות ומנוקדות ויש גם ביאור קצר לביטויים בלתי שכיחים. חשוב לדעת: רשימה זו היא רק קצה קצהו של ספרות ענפה!!

33. ספרות הפוסקים • הרי"ף • הרמב"ם • הטור • השו"ע

34. הרי"ף (ר' יצחק אלפסי) 1013 – 1103, פאס - צפון אפריקה (מרוקו). חיבר את "ספר ההלכות". ערוך על פי הש"ס והוא מביא בקצרה את הדיון התלמודי אשר ממנו ניתן להסיק את המסקנה ההלכתית. מכיוון שהספר אינו ערוך לפי נושאים קשה למצוא הלכה בעניין מסויים מבוקש. ואולם, כשמצאת את ההלכה ניתן להתחקות אחר מקורותיה. ספרו של הרי"ף היה בעל השפעה בכל קהילות ישראל ובמשך דורות היה אחד הספרים המכריעים בפסיקה הלכתית. בתלמוד הבבלי (מהדורת וילנא) ניתן למצוא את ספרו המובא בסופה של כל מסכת ומסכת.

35. הרמב"ם (ר' משה בן מיימון) 1135 – 1204, ספרד – מצרים. חיבר את הספר "משנה תורה לרמב"ם" אשר נקרא גם "היד החזקה", על שם י"ד (14) חלקיו. בספרו מביא הרמב"ם את המסקנה הסופית של ההלכה מבלי להקדים דיון ומבלי להצביע על מקורותיו. הספר ערוך לפי י"ד נושאים מרכזיים (כשם שרבי ערך את המשנה לפי נושאים ולא לפי סדר הפרשיות בתורה, כך הרמב"ם ערך את ספרו לפי נושאים ולא לפי הסדר בש"ס) הספר כתוב בעברית, בלשון המשנה, בתמציתיות ובניסוח משפטי ברור, מדוייק ונוח לקריאה ולהבנה. "הרמב"ם הכין לאומה "ספר מחוקק", ספר הפסקים הכולל והמשוכלל ביותר שקם להלכה העברית" (מדברי השופט מנחם אלון) עוד על הרמב"ם

36. ועוד על הרמב"ם גדול הפוסקים והפילוסופים של היהדות בימי הביניים. מחיבוריו: פירוש למשנה, ספר המצוות, ספרו הפילוסופי מורה נבוכים איגרות שונות ותשובות רבות אשר כתבם בערבית. על הרמב"ם אמרו: 'ממשה (רבינו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה' י"ד הספרים: ספר המדע, אהבה, זמנים, נשים, קדושה, הפלאה, זרעים ספר העבודה, הקרבנות, טהרה, נזיקין, קניין, משפטים, שופטים.

37. ארבעה טורים [הטור] (ר' יעקב בן אשר) 1270 – 1343 אשכנז, ספרד. בספרו כלל רק את ההלכות שהיו נהוגות בתקופתו. (לעומת הרמב"ם שכלל את כל ההלכות, אף הלכות קרבנות שלא נהגו בתקופתו) הספר ערוך בארבעה טורים לפי ארבעה נושאים מרכזיים. הנושא המרכזי בכל טור מחולק לכמה חלקים. ואלה שמות הטורים: אורח חיים – כולל את ההלכות הקשורות להתנהגותו של האדם בחיי יום יום, כגון, תפילה, ברכות, שבת חג ומועד. יורה דעה – כולל דיני איסור והיתר, כגון: כשרות, גמילות חסדים. אבן העזר – דיני משפחה. חושן משפט – דיני המשפט האזרחי והפלילי.

38. השולחן ערוך [שו"ע] (ר' יוסף קארו) 1488 – 1575, ספרד – צפת. בתחילה כתב פירוש לטור הנקרא "הבית יוסף". לאחר שהשלים את חיבורו ה"בית יוסף", נטל על עצמו לחבר ספר שיקבץ את כל ההלכות בישראל המלוות את האדם לאורך ימי חייו. הוא קרא לספר "שולחן ערוך" ועל פי ספר זה כל העולם היהודי חי ונוהג על פיו. הספר מחולק לארבעה חלקים כדוגמת הטור. ב"שולחן ערוך" מובאים ההלכות והדינים בקיצור נמרץ, בלי ציוני מקורות, מבואר היטב וקל למצוא כל דין ודין במקומו המתאים. בשונה מהרמב"ם, השולחן ערוך מביא לעיתים דעות מנוגדות ומכריע ביניהם.

39. בוחן • באיזה מספרי ההלכה הבאים הוצגו מספר דעות ובאיזה רק דעה אחת: • משנה, מכילתא דרבי ישמעאל, תוספתא, משנה תורה לרמב"ם. • הרמב"ם כתב עוד חיבורים, ציין שנים מהם. • מה הם חלקי הטור והשו"ע ובמה עוסק כל חלק. • במה שונה החלוקה בספרי הטור והשו"ע לספר ההלכות של הרי"ף. • כתוב את הפוסקים הבאים ושם חיבורם ההלכתי, לפי סדר זמנם: • 1) ר' משה בן מיימון. 2) ר' יעקב בן אשר. 3) ר' יוסף קארו. 4) ר' יצחק אלפסי.

40. רש"י (ר' שלמה יצחקי) 1040 – 1105 , צרפת רש"י הינו גדול פרשני המקרא והתלמוד ובזכות פירושו יכלו אנשים בכל הדורות ובעולם כולו ללמוד ולהבין את התורה והתלמוד. פירושו אינו "מסתבך" על ידי השוואות ושאלות ותשובות. הפירושים קצרים וברורים ולעיתים נותן רש"י תרגום למילים, מושגים וביטויים שאינם ברורים. רש"י ידוע כעניו הבורח מן השררה והכבוד, עסק בפרשנות התורה והתלמוד במקביל לעבודתו בכרם, היה עסוק בבצירה בדריכת גתות ובממכר יין כדי לפרנס את משפחתו. רש"י לא עסק רק בפרשנות אלא היה פוסק הלכות ועיצב את ההלכה והמנהג ליהדות צרפת ואשכנז.

41. בעלי התוספות (מאות 12, 13) רש"י היה הראשון אשר פתח תקופה חדשה בלימוד התלמוד לפני יהודי אשכנז וצרפת. במשך 200 שנה אחרי רש"י, מלאו ישיבות אשכנז וצרפת בתלמידים רבים שלמדו בתלמוד הבבלי בשקדנות רבה. בעלי התוספות הם: חתניו, נכדיו, ניניו ותלמידיו של רש"י אשר פעלו באשכנז וצרפת במאות 12, 13. פרשנות לתלמוד של בעלי התוספות נמצאת כמעט בכל מהדורה של התלמוד הבבלי. המפורסמים מבין בעלי התוספות הם: ר' יעקב המכונה רבינו תם (נכדו של רש"י) ור' יצחק (בן אחותו של רבינו תם) המכונה ר"י הזקן.