הערכה ואבחון השימושים העיקריים בכלי ההערכה הפסיכולוגיים

1. הערכה ואבחוןהשימושים העיקריים בכלי ההערכה הפסיכולוגיים • מיון – במוסדות שונים, המעוניינים לקלוט את האנשים הטובים ביותר עבורם, משתמשים בכלי הערכה פסיכולוגיים לצורכי מיון. הם מעוניינים לבחור את האנשים אשר להם הסיכויים המרביים להצליח בתפקידים או במשימות שהציבו לעצמם. למשל, הצבא משתמש במבחנים שונים לצורך מיון חיילים ליחידות ולתפקידים שונים, בעל מפעל משתמש במבחנים לצורך בחירת הטובים שבין המועמדים למשרה ועוד. • אבחון – מבחנים לצורכי אבחון משמים בעיקר בתחום הייעוץ, ההכוונה והטיפול בפרט. כדי לעזור לאדם בבחירת מקצוע, לסייע לו בפתרון בעיות אישיות בעת משבר נפשי או להדריכו בחינוך ילדו החריג, יש לקבל מידע מגוון ומקיף עליו. מידה זה יאפשר הערכת כישוריו, אופני תפקודו וקשייו. על סמך מידע מקיף זה יוכל היועץ הפסיכולוגי לבנות תוכנית טיפול. • מחקר – הסבר התופעות והקשרים בין משתנים.

2. סוגי המבחנים הפסיכולוגיים • מבחני הישג – נועדו למדוד ידע או מיומנויות קיימים, במיוחד כאלה שנרכשו תוך למידה או אימון. דוגמה מובהקת למבחני הישג הם המבחנים המלווים אותנו לאורך לימודינו, מבית הספר היסודי, והמאפשרים למורינו לקבוע את רמת הישגינו במקצועות הלימוד השונים. • מבחני יכולת – נועד למדוד פוטנציאל: מה יכול אדם לעשות או מה ידע, לאחר שיקבל הכשרה או אימון מתאימים. מבחנים אלה אמורים לנבא את ההישגים הנמדדים במבחני ההישג. • מבחני אישיות – בודקים היבטים רגשיים והנעתיים של התנהגות כגון הסתגלות, יחסים בינאישיים, עמדות. במבחנים אלה לא נבדקת הצלחתו של אדם, אלא אופן התייחסותו לשאלות ודרכי התמודדות עמן, ולכן אין לפריטים במבחני האישיות תשובות "נכונות" או "לא נכונות".

3. שיטות להערכת האישיות ולמדידתה דיווח עצמי • שיטות הדיווח העצמי מבוססות על ההנחה שהנבדק עצמו משמש מקור המידע הטוב ביותר על אישיותו. בשיטות אלה מתבקש הנבדק לענות על שאלון ודרכו לדווח על תכונותיו, נטיותיו, עמדותיו ורגשותיו. • שאלוני דיווח עצמי הם שאלונים מובנים, שבהם הנבדק מוגבל בתגובותיו. או שהוא מתבקש לציין אם המשפט נכון לגביו/לדעתו, או שעליו להעריך את מידת התאמתו של משפט מסוים באמצעות סולם, למשל מאחד עד שבע. לדוגמא: נבדק מתבקש לדרג את מידת התאמתו של המשפט "אני אדם שמח" לאופיו שלו, או "אני נהנה ממוסיקה או מריקודים", אני מרבה לדאוג", "אני פוחד ממקומות גבוהים" וכו'.

4. עיוותים בדיווח עצמי: בעיות ופתרונות בדיווח העצמי עשויים להיות סילופים ועיוותים רבים הנובעים מעמדות הנבחן כלפי מצב הבחינה ומסגנונות תגובה אופייניים לו. זוהו כמה סגנונות תגובה שעלולים לגרום לעיוות בתוצאות המבחן, והם אלה: • הניסיון לענות על שאלון באופן שימצא חן בעיני הבודק – סגנון התגובה השכיח ביותר. לעיתים קרובות האדם נוטה לדווח על עצמו מה שהוא רוצה שאחרים ידעו עליו. האדם מעדיף, למשל, לשכנע יועץ כי הוא מתאים למשרה מסוימת ולא להציג את האמת על התאמתו לאותה משרה. לשם כך הוא יכול להציג תמונה מסולפת של אישיותו. נטייתו של הפרט להציג עצמו באור חיובי - בהתאם לתפיסתו את המקובל בחברה – נקראת רצייה חברתית. נטייה זו פועלת לעיתים קרובות באופן לא מודע, והיא משפיעה על תגובותיהם של נבדקים רבים גם כאשר המבחן מועבר באופן אנונימי לצרכים מחקריים, ללא שום השפעה מעשית על חייהם. למשל, נבדק המעדיף להיות לבדו מאשר להשתתף בכינוסים חברתיים עשוי לבחור בתשובה "נכון" לגבי הפריט "אני אוהב מסיבות", משום שהוא סבור כי היכולת ליהנות במסיבות היא תכונה מקובלת בחברה. לא כל נבדק מנסה להציג עצמו באור חיובי. יש גם מקרים הפוכים, בהם אנשים משתדלים לעורר רושם שלילי ככל האפשר. למשל, בחור צעיר הרוצה להשתחרר מהצבא עשוי לדווח במבחן אישיות על מגוון של תופעות נפשיות, בתקווה שדיווח זה יביא לשחרורו.

5. לפנייך רשימת פריטים: 1) אני פוחד שאצא מדעתי 2) אני חולם בהקיץ לעיתים נדירות ביותר 3) הלוואי שלא הייתי כל כך ביישן 4) אני מתרגז בקלות אך כעסי ממהר לחלוף 5) תכופות אני מרגיש חולשה כללית 6) לפעמים אני חש ביכולתי לקבל החלטות בקלות רבה 7) אני סבור שאין אני עצבני יותר מאחרים 8) אני מתקשה לפתוח בשיחה עם מכרים חדשים 9) תכופות אני מרגיש כי ידי רועדת כאשר אני מנסה לעשות דבר-מה 10) יש תקופות שאני כל כך חסר מנוחה, עד שאיני מסוגל לשבת זמן רב על הכיסא נסה להגיב על הפריטים - א. כנבדק הרוצה לעשות רושם חיובי כדי למנוע את אשפוזו בבית חולים ב. כנבדק הרוצה לעשות רושם שלילי כדי לזכות בטיפול נפשי ג. לו נתבקשת לתאר את עצמך אפשרויות התגובה הן אלה: נכון/ ניטרלי/ לא נכון

6. יש עדויות מחקריות רבות על הצלחתם של נבחנים להעמיד פנים בשאלוני דיווח עצמי. כפי שנאמר, הנטייה לבחור בתשובות רצויות מהבחינה החברתית אינה מעידה על הונאה מכוונת מצד הנבחן. נטייה זו יכולה להצביע על העדר הבנה מצד הפרט לגבי תכונותיו, על הונאה עצמית או התחמקות מלהכיר במגבלות. • בניסיון לפתור את הבעיה של העמדת פנים, זיוף או תגובה על פי רצייה חברתית, ננקטו שיטות שונות. במבחן ישנם סולמות תוקף, המסייעים לעמוד על יחסו של הנבדק למבחן: סולם השקר – מבוסס על פריטים שניסוחם נועד לאפשר לנבחן להציג את עצמו באור חיובי ומקובל מידי. לדוגמא: "אני אוהב את כל מי שאני מכיר". תשובה חיובית לפריטים כאלה רומזת , שאין זה סביר שתשובותיו אמיתיות. לכן, ציון גבוה בסולם זה פירושו, שאין לתת אמון בתגובות הנבדק, שכן הן מרמזות על נטייתו לתאר את עצמו בדרך מקובלת בחברה.

7. סולם השכיחות – מורכב מפריטים שתשובה שלילית לגביהם היתה נדירה מאוד בקבוצת הנבדקים הנורמליים, כמו למשל התשובה "לא נכון" לגבי הפריט "לדעתי אין להפר את החוק". הפריטים הללו מייצגים בדר"כ התנהגויות חריגות כל כך, שאין זה מתקבל על הדעת שנבדק אחד יתאפיין במקבץ כזה של התנהגויות חריגות אלא אם כן לא היה מרוכז, לא הבין את השאלות או ניסה לזייף את תשובותיו. • שיטת הבחירה הכפויה – כל פריט מורכב מזוג טענות שיש לבחור ביניהן, כאשר הטענות מקבילות מבחינת רצייתן החברתית. הפריטים בכל זוג שווים בדרגת רצייתם החברתית אך שונים בתוכנם ומתייחסים לצורך אחר. לפיכך, בחירתו של הנבדק בפריט המייטיב לאפיינו אינה מושפעת מדרגת הרצייה החברתית של הפריט, שהרי שני הפריטים שווים מבחינה זו, אלא נובעת מתוכנו המסוים של הפריט. נאמר לנבדקים ששני המשפטים יכולים להיות נכונים לגביהם, ובכל זאת הם מתבקשים לבחור את המשפט שהוא נכון יותר. ההנחה היא, שהמשפט המבטא את הצורך החזק יותר הוא שייבחר.

8. לדוגמא: בפריט הבא על הנבדק לבחור אחד מבין שני משפטים, כאשר הראשון מתייחס לצורך בראוותנות והשני לצורך בהישג: א. אני אוהב לספר לאחרים על עצמי ב. אני אוהב לחתור למטרה שהצבתי לעצמי - יש המותחים ביקורת על שיטת הבחירה הכפויה וטוענים, כי היא עלולה לגרום לקונפליקט ולעורר רוגז אצל נבדק הנאלץ לבחור אחת משתי אפשרויות המאפיינות אותו מאוד, או אחת משתי אפשרויות מרתיעות. • סגנון תגובה של הסכמה אינו מתייחס לתוכן הפריט אלא לאופן ניסוחו – זו הנטייה של הנבחן לענות "נכון" או "כן" מבלי לשים לב לתוכן הפריט. קיימים בני אדם הנוטים לומר "כן", וקיימים כאלה הנוטים לומר "לא". על סגנון תגובה כזה קל יותר להתגבר בתכנון נכון של השאלות. בבניית השאלות יש להקפיד על כך שמבין הפריטים הבודקים תכונה מסוימת, תגובה על מחציתם "כן/נכון", ועל מחציתם "לא/לא נכון" תוכיח את קיומה של התכונה. לדוגמא: פריטים הלקוחים משאלון הבודק נטייה לתוקפנות – - כאשר עוקפים אותי בתור לאוטובוס, אני נלחם על מקומי (נכון/ לא נכון) - אם מכים אותי ללא סיבה, אני מבליג ומסביר (נכון/ לא נכון)

9. מבחני השלכה - מבחני השלכה נגזרים מהגישה הפסיכואנליטית (פרויד) ומגישות דינמיות אחרות לאישיות האדם. גישות אלה מחפשות את ההסבר להתנהגות ברבדים עמוקים – תת- הכרתיים. - במבחני השלכה ניתנת לנבדק חירות מוחלטת בניסוח תשובותיו, שנובעת מהמטרה לחדור לתת-הכרתו של האדם. - בעמדו מול חומר מעורפל ולא מוגדר, מארגן הנבדק את החומר ו"מלביש" עליו את עולמו הפנימי. ככל שהגירוי מעורפל יותר, כך הוא מזמין יותר פירושים.

10. מבחן רורשך – מבחן כתמי הדיו • מבחן זה קרוי על שם יוצרו, הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך. • המבחן כולל עשרה כרטיסים שבכל אחד מהם כתם דיו סימטרי, הבודק מראה לנבדק, לפי סדר קבוע, בכל פעם כרטיס אחד, והנבדק מתבקש לומר "למה זה דומה?", או "מה זה יכול להיות?". לאחר הצגת עשרת הכרטיסים נערכת מעין "חקירה", שבה מנסה הבודק לברר, מה בדיוק ראה הנבדק, היכן ראה זאת ומדוע. • פרשנות תגובות הנבדקים דורשת מיומנות רבה וידע מקיף בתחום הפסיכולוגיה בכלל ובשימוש במבחן בפרט, אולם מס' ישנם מס' היבטים חשובים בתהליך פירוש התגובות: - המיקום – היכן בכתם נראתה הצורה? האם הנבדק התייחס לכתם בשלמותו, לחלק מובחן ממנו אך גדול יחסית או לחלק זעיר בלבד. באופן כללי מצביע המיקום על האופן שבו הוא עושה אינטגרציה של התנסויותיו או מפרידן, האם הוא עוסק בקטגוריות מופשטות או שתפיסתו קונקרטית ביסודה, האם הוא עסוק בטריוויאלי או בחריג – לדוגמא, בתגובותיו של יוסף (בציור לדוגמא) קיימת התייחסות למשטחים הלבנים. נטייה כזאת, אם היא בולטת במיוחד מצביעה על מגמה מרדנית, המתגלה לעיתים קרובות אצל אנשים בעלי תוקפנות פסיבית (שאינה באה לידי ביטוי בהתנהגות אקטיבית, לדוגמא שתיקה או הבעות פנים). וגם אצל אנשים בעלי מחשבה יצירתית ומקורית.

11. - התנועה – ובמיוחד תנועת אדם. כתמי הדיו הם סטטיים, ולכן כאשר הנבדק מזהה בכתם תנועה של אדם, יש בזה משום חריגה מהנתון – וחריגה כזאת, כל עוד היא סבירה, מתפרשת כמעידה על דמיון ויצירתיות. נבדקת גם מידת שכיחותן של תגובות הנבדק: האם נתן תגובה מקובלת ושכיחה, או תגובה נדירה ומקורית? אם היא נדירה – חשבו כמובן לקבוע אם היא מוזרה או מותאמת לגירוי. - התוכן – מה ראה הנבדק: בני אדם בשלמותם, איברי אדם כגון יד, כף רגל, בעלי חיים, רהיטים וכו'. התוכן הינו הגורם הפחות חשוב, הוא משקף גורמי רקע כמו תרבות, מקצוע והשכלה, ובתור שכזה אין הוא מותיר די מרחב לביטוי אישי. יחד עם זאת, התוכן מספק מידע רב על מבנה האישיות, על קונפליקטים, מניעים וכו'. לדוגמא, תכנים רבים ומגוונים (כמו תגובותיה של מלכה בציור לדוגמא). מרמזים על עושר פנימי ועניין רב.

12. מבחן ה- TAT • מבחן זה מכיל 31 כרטיסים, אחד מביניהם חלק (ריק), ובאחרים תמונות רב-משמעיות בשחור לבן. חלק מהכרטיסים מיועדים לגברים וחלק לנשים, וחלקם לשני המינים. מבחן מלא לנבדק, גבר או אישה, כולל 20 כרטיסים. בתמונות נראות דמויות בסיטואציות שונות שלעיתים לא ניתן לזהות את מינן, את גילן וכו'. הערפול ורב-המשמעות שבכרטיסים (בצורה הקיצונית בא הדבר לידי ביטוי בכרטיס הריק) מותירים לנבדק חופש להקנות להם משמעות משלו, ובעשותו זאת, הוא חושף את הצרכים, הרגשות הקונפליקטים ואופני ההתמודדות המיוחדים לו. התמונות אומנם מעורפלות למדי, אך בכל זאת התגובות שעשוי לעורר כל כרטיס מוגבלות לתחום חיים מוגדר: יחסים עם הורים, יחסים עם בני המין האחר וכו'. • הנבדק מתבקש להמציא סיפור לכל אחת מהתמונות, המוצגות בנפרד. עליו לספר מה קורה עכשיו, מה הביא לכך, מה עתיד לקרות. הוא גם מתבקש לתאר את רגשותיהן ואת מחשבותיהן של הדמויות. לנוכח הכרטיס הריק הוא אמור לדמיין לעצמו תמונה, ולאחר מכן לספר עליה סיפור.

13. פירוש המבחן – דורש מיומנות וניסיון פסיכולוגי רב. הפירוש מתבסס בעיקרו על תוכן הסיפורים. תוך כדי קריאה מדוקדקת של כל הסיפורים, מתמקד הבודק בכמה היבטים מרכזיים כגון בגיבור, בסביבה, בנושא הסיפור, בסיום. הבודק מנסה להשיב לשאלות כמו – מה הם מאפייניו של הגיבור הראשי (שבדרך כלל נחשב כמייצג את הנבדק עצמו), מה הם צרכיו, האם הוא פועל על הסביבה או מופעל על ידה, האם הוא מתגבר על מכשולים, רואה בהם אתגר או נסוג מהם, האם הוא מגיב לתוקפנות בתסכול או בבריחה. מה הם מאפייני הסביבה והדמויות האחרות בסיפורים?האם זוהי סביבה תובענית, מגבילה או תומכת? האם הדמויות האחרות ידידותיות או עוינות? האם יש הבדל בולט בין התנהגות הנשים והגברים בסיפורים? מהו יחסו של הגיבור לדמויות האחרות? כל אלה מסייעים לבודק להעלות השערות לגבי ההסבר האפשרי לשאלה המרכזית המנחה את מלאכת הפירוש – מדוע סופרו דווקא סיפורים מסוימים אלה? איזה אדם עומד מאחורי היצירות הללו?

14. מבחן ה- TAT המקורי נועד להערכת אישיות של אדם מבוגר. בעקבותיו פותחו גרסות שונות נוספות של המבחן לילדים. בהן מופיעות דמויות של חיות במקום אנשים. ההנחה היא שילדים קל יותר, מסיבות שונות, להזדהות עם חיות מאשר עם אנשים מבוגרים, ויעידו על כך גם סיפורי הילדים. בתמונות מתוארים מצבים רלבנטיים לחוויותיו של הילד כמו נושאי אכילה, תחרות בין אחרים, תוקפנות ויחסי הורים-ילדים.

15. מבחן השלמת משפטים • במבחן זה מוצגת לנבחן סדרה של משפטים חלקיים ועליו להשלימם כרצונו. עניין המשפטים במגוון של חוויות רגשיות ומערכות יחסים בין-אישיים שנודעת להם משמעות בחיי כל אדם. • לדוגמא: אני מרגיש ....... מה שמרגיז אותי ......... לו יכולתי לעשות כרצוני .......... רוב הנערות ........... • הנבדק מתבקש להגיב בספונטניות או בכל דרך אחרת שתיטיב להביע את מחשבותיו ואת רגשותיו. המבחן מבוסס על ההנחה שהשלמת המשפטים משקפת פנטסיות, נטיות, צרכים, קונפליקטים ורגשות של הנבדק. • בעת ניתוח התגובות למשפטים נוטה הבודק ליחד תשומת לב לדברים האלה: עמדות הנבדק כלפי דמויות משמעותיות בחייו, כמו: אם, אב, מעביד, בעל/אישה, עמדות הנבדק כלפי עברו, מקורות קונפליקט, אוצר מילים וסגנון, בעיות אישיות ועמדות הנבדק כלפיהן, מתחים וקונפליקטים לא מודעים, הדרך שבה הנבדק מביע את רגשותיו ודרגת המגע עם המציאות.

16. מבחני ציורים • להבדיל ממבחני השלכה מילוליים, שהנבדק מתבקש בהם להגיב במילים לגירויים המוצגים בפניו באופן מילולי, זהו סוג אחר של מבחני השלכה, בהם הנבדק מתבקש להגיב בציור דמויות או עצמים שונים. • מבחן ציור איש – אחד ממבחני הציור הנפוץ ביותר. המבחן מבוסס על ההשערה, שהנבדק משליך על הציור את ידיעותיו ואת תחושותיו לגבי גופו ותפקודי איבריו ואת תכונותיו. כלומר, הנבדק נוטה לצייר את דמותו בעיני עצמו. הנבדק מקבל גיליון נייר, עפרון ומחק, ונאמר לו בפשטות: "צייר דמות אדם". לילדים אפשר לומר "צייר מישהו" או "צייר ילד או ילדה". בסיימו את הציור, מתבקש הנבדק לצייר דמות מהמין השני: אם צייר גבר, עליו לצייר עתה אישה, ולהפך. הנבדק מתבקש לצייר את הדמות כולה ולא להסתפק בחלקים ממנה. לאחר שהשלים את הציורים מתבקש הנבדק להמציא סיפור על הדמות שצייר, כאילו היתה גיבור במחזה או ברומן ספרותי. הוא נשאל על גיל הדמות, השכלתה, מקצועה, מצבה המשפחתי, שאיפותיה, רגשותיה, מחשבותיה וקשריה החברתיים.

17. ניתוח הציורים הוא בדר"כ איכותי, על פי שני קריטריונים: צורני ותוכני. תכונות הקו – מלמדות על הלך רוחו ועל מצבו הרגשי של הנבדק. אפשר למתוח קו בדרכים שונות, וכל אחת מהן מלמדת על אישיות הנבדק. למשל, קו רצוף ומתמשך מעיד על שליטה ועל בטחון עצמי, בתנאי שאינו עבה מדי. קווים קצרים וקטנים, חד-זוויות וחסרי עיקולים מצביעים על תוקפנות, קווים מעוגלים מבטאים רוך. מיקום הדמות בגיליון ואופן הצבתה – מגלים כיצד מתמצא הנבדק בעולם הסובב אותו וכיצד הוא תופס את מקומו בעולם זה. למשל, נבדק הממקם את הדמות במרכז הגיליון נוטה לראות את עצמו כמי שנמצא במרכז, ואילו זה ממקם אותה בצד חש עצמו בדרך כלל כמי שנמצא בשוליים, כאדם חסר ערך בהשוואה לאחרים. הפרופורציה בציור – עניינה בגודל היחסי של דמות ורקע, של פרטים או של פרטי פרטים. קיים קשר ישר בין גודל הדמות לבין הרגשתו העצמית של הנבדק: דמות קטנה מלמדת על רגשי נחיתות ועל דיכאון, ואילו דמות מוגזמת בגודלה מצביעה על שאיפה להתבלטות, לפיצוי עצמי על תחושת נחיתות, או על נטייה להשתלטות ועל אגוצנטריות. סימטריה קפדנית או סטייה בולטת ממנה – יש בה כדי להעיד על אישיות הנבדק. לדוגמא, נבדקים המקפידים לצייר דמויות סימטריות מתגלים תכופות כבעלי אישיות כפייתית וכחסרי בטחון עצמי.

18. עיוותים – אם רמתו הכללית של הציור טובה, אך פרט או פרטים בה הוזנחו, מדובר על עיוותים. למשל, מחיקות שנועדו לשכלל את הציור אופייניות לנבדקים רגישים, ומבטאות את הפער בין רמת השאיפה לבין היכולת. הצללה או כיסוי השטח המצויר בקווים או בשרבוטים מביעים פורקן של מתיחות נפשית. הקריטריון התוכני - עניינו בדמות המצוירת עצמה. על הבודק לשים לב להדגשות יתר של איברי גוף שונים. השמטות או עיוותים עשויים להופיע גם בציור בגדיה של הדמות, בתנוחתה או בפעולה שהיא מבצעת. השמטת פרטים עשויה להעיד על חוויות לא נעימות הקשורות בפרט החסר. השמטת הפה אופיינית, למשל, למתקשים בדיבור. החסרת ידיים או זרועות, או הסתרתן מאחורי הגב, מרמזת על רגשות אשם. משמעות מיוחדת נודעת גם להדגשת איברים מסוימים בהשוואה לאחרים. למשל, הדגשת הראש לעומת שאר האיברים אופיינית לנבדקים הנוטים להדחיק יצרים ודחפים ולפעול על פי צו השכל. לכל אחד מאיברי הגוף נודעת משמעות אבחונית משלו. למשל, העיניים הן "צוהר" לעולם החיצוני והפנימי: עיניים מופנות לצדדים מצביעות על חשדנות, על רגישות ועל חרדה עמוקה. פה חושף שיניים מסמל תוקפנות אורלית. רגליים מביעות שיווי משקל וביטחון.

19. משחק כאמצעי להערכת אישיות • המשחק כולל עזרים שונים, כמו בובות וצעצועים אחרים, ששימשו במקורם לטיפול בילדים. בהדרגה פותחו עזרים אלה לפריטים במבחן אישיות, שנועד לילדים ולמבוגרים כאחד. הפריטים נבחרים בדרך כלל על פי ערכם האסוציאטיבי. הם עשויים לכלול, למשל, בובות המייצגות מבוגרים וילדים משני המינים ובגילאים שונים, רהיטים וכלי בית וכו'. • שיטה זו יסודה בהנחה, כי דרך משחק בפריטים שונים מתגלות עמדות הילדים כלפי משפחתם, ובאים לידי ביטוי תכנים בעלי מטען רגשי, כמו תחרות בין אחרים, פחדים, תוקפנות, קונפליקטים ועוד. במהלך המשחק על הבוחן לציין באילו פריטים הילד בוחר, מה הוא עושה בהם ומה הוא אומר, ועליו לרשום גם את הגילויים הרגשיים וההתנהגותיים של הילד. • לילדים מאפשרים בדרך כלל לנהל משחק חופשי. נבדקים מבוגרים, לעומת זאת, מקבלים הוראות לביצוע תפקיד מסוים ובלתי מובנה בעזרת פריטי המשחק. לעיתים מתבקשים גם ילדים לשחק בהתאם להוראות מפורשות. מטרת המבחן היא לחשוף את עולמו הרגשי והחברתי של הנבדק, כפי שהוא בא לידי ביטוי במשחקו, ואת הסמלים המצויים בו.

20. המשכל ומדידתו מבחן המשכל של בינה - בדיקת משכלם של ילדים • בשנת 1881 נתקבל בצרפת חוק חינוך חובה, שעורר במלוא חריפותה את בעיית הטיפול במפגרים. עד אותה עת הושארו ילדים מפגרים בדרך כלל בבית, ואילו עם אכיפת החוק היה על המורים להתמודד עם ילדים, שביניהם הבדלים אישיים גדולים, ועלה הצורך בטיפול מתאים בחריגים, בבתי ספר או במסגרות מיוחדות. אולם בידי מוסדות החינוך לא היה כלי שיאפשר להבחין בין מפגרים לבין ילדים שיכולים ליהנות ממסגרת חינוכית רגילה. וכך, הוקמה ועדה ממלכתית לבדיקת הנושא, שבינה עמד בראשה. כישלון בלימודים לא נראה כקריטריון טוב מספיק לזיהוי מפגרים, שהרי ייתכן שחינוכו של הילד קודם לכניסתו לבית הספר היה דל, אולי סבל ממחלה כלשהי וכו'. • בינה הניח כי משכל הוא איזו תכונה כללית הבאה לידי ביטוי בתחומים שונים של התפקוד, ובמיוחד ביכולת ההבנה והשיפוט. הוא בנה מבחן שהקיף תחומים שונים, שאינם קשורים ישירות לנלמד בבית הספר, וכלל שאלות שונות הנבדלות זו מזו בתכניהן ובדרגת הקושי שלהן (חזרה על סדרת ספרות, הכרת מטבעות ומתן עודף וכו').

21. בינה סבר כי תהליך התפתחותו של המשכל דומה אצל כל הילדים. ילד מפגר לדעתו, דומה לילד נורמלי, אלא שהוא איטי יותר בצמיחתו השכלית. על כן, ילד מפגר ישיב על השאלות במבחן כמו ילד נורמלי, צעיר ממנו. ילד "מבריק", לעומת זאת, יקדים את בני גילו, שכן כשריו האינטלקטואליים דומים לאלה של ילדים גדולים ממנו, והבדלים אלה יבואו לידי ביטוי בציוני המבחן. • במבחן של בינה נכללו 30 שאלות בדרגת קושי עולה.

22. רמות משכל שונות באוכלוסייה • פיגור שכלי – במקורו נועד מבחן המשכל שפיתחו בינה וממשיכי דרכו להבחין במקרים הקיצוניים של ליקוי שכלי – פיגור בלשוננו. לתכלית זו משמשים מבחני המשכל בהצלחה, באפשרם זיהוי מוקדם של ילדים מפגרים והיענות הולמת לצורכיהם המיוחדים. המונח "פיגור" מתייחס לילדים שיש להם בעיות למידה חמורות, לילדים שנראה שהם רוכשים מיומנויות וכשרים אינטלקטואליים מאוחר יותר מרוב הילדים והתפתחות נראית כמתעכבת, כמפגרת. לא פחות חשובה ממנת המשכל בהגדרת הפיגור ובאבחונו היא יכולת ההסתגלות של האדם, יכולתו לעמוד ברשות עצמו ולהתמודד עם משימות חיי היום-יום. בילדות המוקדמת מוערכת ההסתגלות ברכישת מיומנויות התפתחותיות כמו הליכה ודיבור. בשנות הלימוד בבית הספר מוערכת ההסתגלות, בנוסף ליכולת לרכוש מיומנויות לימודיות, גם ביכולת להתמצא בסביבה, להשתמש בכסף, בתחבורה ציבורית וכו'. בבגרות מוערכת ההסתגלות ביכולתו של האדם להתפרנס ולקבל על עצמו אחריות חברתית. משכל נמוך אומנם מלווה לעיתים קרובות בחוסר יכולת לנהל חיים עצמאיים ולהתמודד עם הדרישות של חיי היום-יום. אולם יש רבים – בעיקר בקרב אלה שמנת משכלם היא בקצה הגבוה של הפיגור – המסוגלים לנהל חיים עצמאיים ולתפקד בחברה, ולכן אף לא יוגדרו ולא יטופלו כמפגרים.

23. מחוננות – המושג מתייחס להצטיינות בתחום כלשהו, אך אין הגדרה מוסכמת באשר לתחום או לתחומים. יש מוסדות חינוך ואנשי מחקר המגדירים כמחונן מי שציון המשכל שלו הוא מעל 125. אחרים מגבילים את ההגדרה למי שציון משכלו 140 ויותר. לפי קריטריונים אחרים, מחונן הוא מי שמצטיין בכושר ייחודי כלשהו, לאו דווקא במנת המשכל, כמו כישרון מוזיקלי, כישרון טכני, יצירתיות. אחת הסיבות לקושי שבהגדרה מוסכמת של מחוננות קשורה לחילוקי הדעות באשר לטבעו של המשכל. אם המשכל הוא כושר גלובלי אחד, משמע שמחוננות היא יכולת מקיפה כללית גבוהה, שתבוא לידי ביטוי בכל תחומי העיסוק של האדם. אך לפי הגישה שמאמינה שיש דרכים רבות להיות אינטליגנטי, אדם יכול להיות "מחונן" בתחום אחד, אך רגיל לחלוטין בתחומים אחרים.

24. משכל והבדלי מין • באופן כללי, נמצא במבחני משכל שונים, כי אין הבדל בין נשים וגברים במנות המשכל, וזאת בכל הגילאים. עם זאת, אין להסיק מכך שקיים שוויון בתפקוד האינטלקטואלי של שני המינים בכל התחומים. לדוגמא נמצא, כי ילדות ונשים עולות על ילדים וגברים בתחום המילולי, בתפיסה מהירה ומדויקת של פרטים ובמטלות ידניות עדינות. ילדים וגברים מצטיינים בהשוואה לנשים בתפיסת המרחב, בחישובים מתמטיים ובמטלות מכניות. השוויון במבחני המשכל נובע בחלקו מן העובדה, שמחברי מבחני המשכל נמנעו במכוון מלהכניס למבחנם פריטים, שבהם עדיפות לאחד המינים.

25. משכל וגיל • החל מגיל 20 חלה ירידה בתפקוד האינטלקטואלי. ציוני המשכל מגיעים לשיאם בגיל 20 ונשארים גבוהים יחסית עד גיל 34, לאחר מכן חלה ירידה. • התיאוריה של השתנות איכותית של משכל עם הגיל (ולא כמותית) – ישנה הבחנה בין משכל נזיל ומשכל מגובש. משכל נזיל – הכושר לטפל בבעיות חדשות במהותן, כולל את היכולת לתפיסת יחסים ואת הגמישות בארגון מושגים. המשכל הנזיל מגיעה לשיאו בתחילת שנות העשרים, ומכאן ואילך מתחיל לרדת. משכל מגובש – כולל מאגר של מידע, מיומנויות הכרתיות ואסטרטגיות חשיבה, נשמר עם הגיל, ואף עשוי להתפתח לעת זקנה, אם האדם נמצא בסביבה מעודדת מבחינה אינטלקטואלית. האבדן הקל במשכל הנזיל מפוצה אפוא ע"י המשכל המגובש.