Download
1 / 31
310 likes | 504 Views
סיור מס' 10: ג'ו אלון,תלי ב"ש וערד מועד: 07.01.07 מדריך: יהודה גוברין מגיש:אורון שמעון(שימי) ק.מורי דרך מחז' ס"ז.ת"א. לו"ז: זמני נסיעה,מס' כבישים,זמני הדרכה. מ ס ל ו ל ה ס י ו ר מ ר כ ז ג' ו א ל ו ן ת ל ש ב ע ת ל ע ר ד. ת י א ו ר מ ס ל ו ל כ ל ל י
E N D
סיור מס' 10: ג'ו אלון,תלי ב"ש וערד מועד: 07.01.07 מדריך: יהודה גוברין מגיש:אורון שמעון(שימי) ק.מורי דרך מחז' ס"ז.ת"א
מ ס ל ו ל ה ס י ו ר מ ר כ ז ג' ו א ל ו ן ת ל ש ב ע ת ל ע ר ד
ת י א ו ר מ ס ל ו ל כ ל ל י סיורנו לצפון הנגב יחל בביקור במרכז ע"ש ג'ו אלון הסמוך לקיבוץ להב שם נתודע למורשת הבדואים שבנגב,לאורח חייהם ולתרבותם אותם מרכז זה משמר.נחזה בחיזיון אור קולי בנושא זה ונבקר בשיחזור מערות מגורים מתקופות שונות ולאחר מכן נעלה למגדל התצפית ונצפה לעבר דרום הרי יהודה ממזרח לנו וחלקיה הדרומיים של שפלת יהודה מצפון לנו ומדרום לנו נבחין בקו הגבעות התוחם את בקעת באר שבע מצפון. בתום חלק זה של הסיור נשים פעמינו לעבר תלי שבע וערד לקטע היסטורי-ארכיאולוגי להתרשם וללמוד על ההתישבות בחבל ארץ זה למן התקופה העתיקה ולתקופות מאוחרות יותר. ה ד ר כ ת ד ר ך קיבוץ דביר הוקם בשנת 1951 ע"י חניכי "השומר הצעיר" עולים מהונגריה,בחלוף הזמן הצטרפו אליהם גרעינים מדרום אמריקה ובני הארץ. שמו סימלי ע"ש עיר מיקראית עתיקה בנגב-יהודה ("ושם דביר לפנים קרית ספר.."יהושוע ט"ו-15). תל חליף תל וחורבת חליף - מצפון לקיבוץ להב. תל המזוהה עם רימון, יישוב הנזכר בנחלת שבט שמעון (יהושע י"ט, ז'). בתל התגלו שרידים מתקופת הברונזה ומן התקופה הישראלית הקדומה. המאות ה- 6-9 לפנה"ס). מראשו נשקפת תצפית נאה על מישור החוף. חלק מן השרידים נפגע בשנות החמישים, בעת חפירת תעלות קשר למטרות צבאיות. בחורבת חליף (חורבת חוילפה) נמצאו שרידי כלים מהתקופה המצרית, ובסמוך מערות קבורה יהודיות מן המאה ה- 2 - 3 לספירה, עדות לקיום יישוב יהודי בשפלה לאחר מרד בר כוכבא.
מ ר כ ז ג' ו א ל ו ן מרכז ג'ו אלון הוא מרכז לימודי לידיעת הארץ ולהכרת האזור. הינו שילוב ייחודי של מוזיאון, מכון מחקר ומרכז מבקרים. המרכז הוקם ביער להב (הסמוך לקיבוץ להב) ע"י האגודה להנצחת זכרו של ג'ו אלון בסיוע הקק"ל, גורמים ממשלתיים שונים ותורמים פרטיים ונחנך רשמית ב-1980. הוא מופעל בסיוע המועצה האזורית "בני-שמעון" ואגודות שוחרים. המוזיאון לתרבות הבדואים נוצד ב-1985. המרכז ממוקם בצפון הנגב, בחלק הגבוה ביותר של דרום השפלה, כ-500 מ' מעל פני הים, בלב אזור עשיר בשרידים ארכיאולוגיים, בערכי טבע ונוף, במאהלי בדואים ובצורות התיישבות מודרניות. מרוחק כשעה ורבע נסיעה בלבד מת"א או מירושלים וכחצי שעת נסיעה מבאר-שבע.
הפעילות של המרכז משתרעת בין הר-חברון במזרח לבין מישור החוף ואגן הנחלים גרר- פטיש - בשור במערב - ובין בקעת באר-שבע וצומת שוקת בדרום לבין נחל אדוריים ואזור לכיש בצפון. חבל ארץ זה, שהיה אזור ספר עד מלחמת ששת-הימים, מיוחד בהיותו מעין גבול בין אזורי חקלאות השלחין לבין אזורי חקלאות הבעל; בין ההר לבין מישור החוף; בין הצומח המדברי-ערבתי לבין הצומח הים-תיכוני, בין מאהלי הבדואים לבין כפרי הפלאחים. המוזיאון לתרבות הבדואים שבטי הבדואים הפרושים בנגב ובסיני, עוברים בשנים האחרונות תהליך מואץ של מעבר מנוודות לאורח חיים מודרני. הדבר מתבטא בשינויים בתחומי התרבות החומרית - במקורות פרנסה, בצורות מגורים, בסגנון לבוש ועוד.
עקב כך נעלמים מהנוף הבדואי אלמנטים מסורתיים רבים, ומכאן הצורך הדחוף לאסוף, לשמר ולתעד תרבות מיוחדת זו בטרם תכחד. אוסף המוצגים של המוזיאון הנוכחי צמח בשני מקומות במקביל: בקבוץ להב ובמוזיאון הבדואי במרומי סיני, שנוסד ע"י אורנה ואבנר גורן. לאחר פינוי סיני ב-1979 התמזגו שני הגופים הללו, וכך נוצר "המוזיאון לתרבות הבדואים" במסגרת מרכז ג'ו אלון. אנשי המרכז אספו חומר אתנוגראפי רב, צילמו ותיעדו את תרבות הבדואים באזורים השונים של הנגב ושל סיני, וטיפחו אוסף עשיר של התרבות הבדואית הממחישים את אורח חייהם. אוסף וה מוצג בתערוכת קבע, שעוצבה בידי המעצב דודיק גל ממוזיאון ישראל בתוך המבנה הנאה של המוזיאון, שתוכנן בידי האדריכל צבי לישר מת"א. האוצרת הראשונה - אורנה גורן.
התצוגה כוללת את הנושאים המפורטים להלן: הבדואים בנגב - אוהל מסורתי: הגבר מארח והאשה בתחום המשפחה. חפצי הגבר - כלי נשק, חפצים אישיים וכלי עישון. חפצי האשה - תכשיטים, כלים אישיים ואביזרים שימושיים של אשה צעירה ושל אשה מבוגרת. העדר ומוצריו - מוצרי החלב השונים ודרכי הכנתם; הצמר ודרכי עיבודו - טויה, אריגה בנול; אוסף מרשים של שטיחים. החקלאות המסורתית - מחרשות עץ, כלי-קציר, כלי-דיש וציוד הובלה. הנדידה - הדרכים אל נאות המדבר, אל המים והמרעה ואל עץ התמר ומוצריו המגוונים. הגמל - אוכפים שונים לרכיבה ולנשיאת מטענים, קישוטי גמלים וציוד רכיבה. אחת האטרקציות של התערוכה היא דגם של גמל שהוא שיחזור מדויק של גמל חתונה מקושט. הדיג והציד - ממצאים נדירים הממחישים את עבודת הדייג והצייד: רשתות-דייגים, רפסודה, כלי-דיג, וכן כלי-נשק מקוריים לצייד על תחמושתם. חפצי יום-יום מסיני - אוסף נדיר של כלי בית מעץ, מעורות בע"ח, מענפי דקל, מחרס וממתכת.
מרומי סיני - "מקדש מעט" להרי סיני הגבוהים שבאזור סנטה-קטרינה: תצוגה של תרבותם המיוחדת של בני שבט הג'בליה - מעבודות הצורף המקומי ועד צעצועי ילדים. קבר שייח' - שיחזור מדויק - דגם וצילום - של "מקעד", מקום ההתכנסות הסמוך לקבר השייח'. מסורת ומנהגים - תצוגה ושקפים של מנהגים מסורתיים בנגב ובסיני. האומנות הבדואית - עבודות פיסול, ציור, גילוף ורקמה של אומנים בדואים. אמצעי המחשה - דגם מוקטן (דיורמה) של התישבות בדואית, מוקדי הקרנה של סרטים ושקופיות בנושאי התרבות הבדואית.
המוזיאון מציע למבקרים מגוון פעילויות ואירועים: תוכניות אור קוליות, אירוח באוהל בדואי מקורי מלווה בסיפורי אגדות ובהגשת תה וקפה בסגנון מסורתי, וכן - יום סיורים מודרכים באזור, לימוד בישולי שדה ואפיית פיתות וביקור בהתישבות הבדואית החדשה - "חדש מול ישן". אוהל המשפחה בו נאפות פיתות ריחניות וטעימות, הדגמת אריגה וקליעה, יצירת כלי מוזיקה וצעצועים בדואים וכיור בבוץ-מוץ.
מערת הפלאחים - זו דוגמה מקורית של מערה אשר שימשה למגורים עד מלחמת השחרור. המערה שופצה ושוחזרה בדיקנות, ואף צוידה בפריטי ציוד אופייניים ליושביה הפלאחים. המוזיאון מוקף גן צמחי תבלין וצמחי מרפא. מתקני חקלאות מסורתיות - בשטח המרכז בור מיים אליו מתנקזים מי הגשמים, ניתן לשאוב מים להשקיית הצאן ועצי הבוסתן.
בתחומי המרכז מצפה נוף, שממנו ניתן להשקיף על אזור דרום השפלה וספר המדבר. מפעלות הקק"ל בנגב - תערוכת קבע בה מוצגים תולדות החורש הנטוע, פיתוח הקרקע, איגום המים וההתישבות היהודית באזור. מוזיאון דרומא - תרבות המערות באגף מיוחד נבנתה מערנת משוחזרת של חמש מערות, המייצגות תקופות ותרבויות שונות באזור: מערת מגורים כלקוליתית (בת כ-6,000 שנה), מערת קבורה ישראלית (בת כ-4700 שנה), מערת קולומבריום הלניסטית (בת כ-4800 שנה), מחילת מסתור מימי מרד בר-כוכבא (בת כ-1850 שנה) ומערת קבורה יהודית מהתקופה הביזנטית (בת כ-1500 שנה).
). אל"מ ג'ו אלון אל"מ יוסף (ג'ו) אלון ז"ל נמנה עם ותיקי הטייסים של חיל-האויר הישראלי. יליד הארץ (1929, עין חרוד), נדד עם משפחתו, שחזרה לצ'כיה ונקלעה שם למלחמת העולם השניה. ג'ו הנער הוברח לאנגליה, ואומץ ע"י משפחה בכפר קטן. לאחר המלחמה חזר לצ'כיה לחפש את בני משפחתו וגילה, שכולם נספו בשואה. ג'ו פגש שם כמה ישראלים והחליט לחזור לארץ. הוא התנדב לקורס הטיס הראשון, שנפתח בארץ ב-1948, ומאז היה לאחד הטייסים הבכירים בחיל-האויר כטייס קרב, כמפקד וכמדריך. לאחר סדרת תפקידים בכירים במפקדת חיל-האויר נתמנה למפקד ההקמה של בסיס חיל-האויר "חצרים", והיה למפקד הראשון של הבסיס. ב-1970 מונה לנספח אוירי בשגרירות ישראל בבירת ארה"ב. אל"מ ג'ו אלון נורה מהמארב בידי מרצחים ב-1.7.1973, ימים ספורים לפני סיום תפקידו, בוושינגטון.
). שעות הפתיחה המוזיאון פתוח: בכל ימות השבוע 09:00 - 16:00 בימי שישי 09:00 - 14:00 שבתות וחגים 09:00 - 16:00 איך להגיע למרכז הגישה למרכז ג'ו אלון היא מכביש קרית-גת - באר-שבע, כ-3 ק"מ מדרום לצומת בית קמה. לבאים מדרום - כ-5 ק"מ מצפון לצומת להבים (הכביש לצומת שוקת לערד).
במסעף דביר להב פונים מזרחה אחרי כ-8 ק"מ מגיעים ל"מזלג כבישים". פונים לשלוחה הימנית, ואחרי ק"מ אחד בין עצי יער להב מגיעים למגרש החניה של המרכז. הגישה מדרום על כביש שוקת - להבים כ-8 ק"מ ממזרח או ממערב פניה צפונה ליער להב על דרך יער ב-5 ק"מ. ליד קיבוץ להב, דאר-נע נגב 335 85 טל: 9913322, 08-9918597 פקס: 08-9919889
ב ק ע ת ב א ר -ש ב ע האזורהמקיף את בקעת באר-שבע בנוי מגבעות מעוגלות שרומן מגיע ל-כ- 270 מטר מעל פני הים. הגבעות בנויות מסלעי קירטון קשה מגיל האיאוקן. פני השטח מתונים, ומנוקזים על ידי ואדיות רדודים. הגבעות מכוסות בלס שמקורו באבק איאולי שצבעו חום בהיר. עובי שכבת הלס בערוצים יכול להגיע לכדי 10 - 15 מטרים. בקעת באר-שבע בעלת מבנה של קער חרוטי. חלקו הצר מכיוון מזרח ובסיסו הרחב פונה למערב, אל מישור חוף הנגב. האזור הצר ממזרח הוא הגבוה יותר ומתנסה לרום של כ- 400 מטרים באיזור מלחתה ועד 570 מטרים באיזור ערד. אורך הבקעה כ- 35 ק"מ. הבקעה משתרעת בין רכס הר חברון מצפון ורכסי הר הנגב מדרום. בחלקה הדרום-מערבי גובלת הבקעה בחולות וחוליות שחדרו מאזור סיני (חולות חלוצה ונחל סכר). הבקעה עצמה מכוסה בשכבות עמוקות של קרקעות סחף וסלעי משקע כאבן חול, קוגלומרט וחרסית ולס. קרקעות סחף אלה נתונות לפעילות אירוזיבית שיוצרת ערוצים חדים. נחל באר-שבע מנקז את הבקעה ויובלו נשפך לנחל הבשור. האקלים צחיח ערבתי וממוצע המשקעים הרב שנתי עומד על 195 מ"מ. ממוצע הטמפרטורות נע בקיץ בין 26 ל- 28 מעלות צלסיוס ובחורף 10 עד 12 מעלות צלסיוס. ממוצע הלחות היחסית כ- 58% ובקיץ נמדדים כ- 200 לילות טל המוסיפים כ- 10 אחוז מכמות המשקעים השנתית. באר-שבע בתקופת המקרא באר שבע היתה במשך כל תולדותיה בגבול הדרומי של הארץ הנושבת וידוע הביטוי התנכ"י "מדן ועד באר שבע". מלבד הסיפור עם אברהם היא נזכרת עוד מספר פעמים בתנ"ך. בתיאור גבול הארץ נאמר "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה" (מל"א ה ה). אברהם נוטע אשל באזור זה "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם ה' אל עולם" (בראשית כא יג). באר שבע מופיעה גם בתיאור קורותיהם של בני שמואל הנביא "ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל. ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שופטים בבאר שבע. ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט" (שמ"א ט א-ג).
ונשאלת השאלה האם הם היו מושחתים לפני זה ולכן מינה אותם שמואל לשופטים רחוק ממקום מושבו ברמה או שהריחוק גרם להם לסטות מדרך הישר. אליהו הנביא לאחר הורגו את נביאי הבעל נמלט מאיזבל ובורח המדברה "וירא ויקם וילך אל נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את נערו שם. והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רותם אחד וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה ה' קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי" (מל"א יט, ג-ד). מדרום לבאר שבע משתרע המדבר הנורא שממנו קשה לחזור. מרחק יום הליכה מבאר שבע ועתה בלב המדבר החם ללא מקורות מים ובשמש היוקדת, אליהו שואל את נפשו למות. גם הגר שפחת אברהם בבורחה משרה תועה במדבר "ותלך ותתע במדבר שבע" (בראשית כא יד). והמדבר מכונה מדבר באר שבע. באר שבע מסמלת את קצה הארץ הנושבת ומעבר לה המדבר-ניתן להגיד שהמצב כיום השתנה במעט אך עדיין הרבה אנשים חושבים שבין באר שבע לאילת יש רק מרחב ריק שאפשר לפסוח עליו בדרך לאילת.
ת ל ש ב ע בעקבות האבות לבאר שבע | מחברת: גליה דורון באר שבע הקדומה, עירם של האבות, מזוהה ע"י רוב החוקרים בתל שבע, הנמצא סמוך לבאר שבע המודרנית ( סעו בכביש מס' 40, עוקף באר שבע, דרומה, לכיוון הכניסה הדרומית לישוב עומר והעיירה הבדואית תל שבע ופנו אל הגן הלאומי תל באר שבע על פי השילוט) בכניסה לאתר – המחקה שער עיר עתיק בנוי לבנים, תקבלו דפדפת הסברה המתארת את תולדות המקום והחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בו. לכו על פי המסלול המתואר בדפדפת – במאמר זה נוסיף פרטים הקשורים לרקע המקראי של באר שבע בתקופת המקרא.ברחבת הכניסה לאתר נמצא העתק של מזבח קרניים מאבן – שימו לב אליו – סיפורו יגיע בשלב מאוחר יותר של הסיור.עלו בדרך העולה במעלה התל עד הבאר העמוקה הנמצאת מחוץ לחומה. באר זו נחפרה כנראה באלף השני לפנה"ס, בתקופה שקדמה להקמת העיר. עמקה הגיע עד מעל ל 40 מ', עד לשכבת מי התהום.
מדוע נקראה העיר באר שבע? קיומה של באר עתיקה זו מחבר אותנו לסיפורי הבאר שנחפרה על ידי האבות. ספר בראשית מספר לנו הן על אברהם והן על יצחק שחפרו באר בבאר שבע ואף כרתו שם בריתות. לאחר פרשת "אשה אחות" שהתרחשה בגרר ( ראו מסלול סיור נחל גרר ) וגירוש הגר מגיע אברהם לבאר שבע ונדרש על ידי אבימלך לכרות עמו ברית "השבעה לי באלוהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה" (בראשית כא: 23). במהלך הטקס מציב אברהם שבע כבשים לבדן כעדות על חפירת הבאר ו"על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" ( שם 31). על פי המסופר אברהם אף נוטע אשל בבאר שבע ( מסורת נוסעים הראתה בכניסה הדרומית של העיר באר שבע התורכית, באיזור המוסכים היום, באר ואף עץ אשל הקיימים גם עכשיו כאטרקציה מוזנחת לתיירים). גם יצחק, לאחר שגורש מתחומה של גרר על ידי אבימלך ורב עם עבדיו על אודות הבארות, מגיע לבאר שבע ובונה שם מזבח וכורה באר. סיפור הברית בינו לבין אבימלך מפורט יותר מאשר בימי אברהם. אבימלך מגיע לבאר שבע יחד עם אחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ומציע ליצחק "תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך" ( בראשית כו: 29) . טקס הברית נחתם במשתה ובשבועה, כנהוג. כשנמצאים מים בבאר החדשה נקרא המקום באר שבע על שם השבועה – עד היום הזה ( שם 33). סיפור הבריתות עם אבימלך נראה תמוה, אך תעודות שנמצאו במארי שבצפון מזרח סוריה מבהירות את הנוהג הזה. מארי היתה ממלכה חשובה ששלטה על דרכי הסחר הבינלאומי במזרח הקדום בראשית האלף השני לפנה"ס (היא נהרסה על ידי חמורבי מלך בבל ב 1750 לפנה"ס). בחפירות שנערכו באתר התגלו הארכיונים המלכותיים השופכים אור רב על אורח החיים במזרח הקדום באלף השני לפנה"ס. בין השאר מתועדת מערכת היחסים המורכבת שבין שני מרכיבי האוכלוסיה של מארי – יושבי הקבע העירוניים והנוודים שחיו בפריפריה המקיפה את העיר. שתי קבוצות אלה חיו בתלות הדדית והיו זקוקים זה לשרותיו של זה. מערכת יחסים זו עוגנה במערכת של בריתות שהיו נכרתות מידי שנה בין הנוודים לנציגי השלטון, שכללו בדרך כלל פקיד ממונה על הנוודים שכינויו "מרחום" ומפקד יחידה צבאית שנלווה אליו. לאור מידע זה, תיאור ביקורו של אבימלך מלך גרר, העיר הגדולה באיזור, בלווית אחוזת מרעהו (שימו לב לדמיון למילה האכדית "מרחום") ופיכול שר הצבא נראה כחלק ממערכת הההסדרים בין קבוצות נוודים כאברהם ויצחק לבין תושבי הארץ הנושבת, העירוניים.
הגר במדבר באר שבע סיפורה של הגר – האם הפונדקאית הראשונה בהיסטוריה קשור גם הוא למדבר באר שבע, בטרם היות כאן עיר.סיפורה של הגר מתחיל בבראשית פרק טז . שרי העקרה מציעה לאברם את שפחתה המצרית הגר (הזרה ?). כשהגר נכנסת להריון היא מקלה ראש בשרי הזועקת אל אברם " חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני וביניך" . ... "ותענה שרי ותברח מפניה" ( בראשית טז: 5 – 6).מלאך אלוהים מצווה על הגר לחזור אל שרי ומבטיח לה בן – ישמעאל "כי שמע ה' אל ענייך".לימים, לאחר הולדת יצחק, בעת המשתה הנערך כשהילד נגמל, רואה שרה את ישמעאל "מצחק" ומחליטה לגרש את הגר ובנה כדי שלא יירש עם יצחק (על פי חוקי המזרח הקדום וגם על פי החוק המקראי זכותו של יצחק לירושה כפולה אינה מוטלת בספק).הפסוק המתאר את גירושה של הגר " וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע" (שם 16) הוא אחד הפסוקים הטעונים והקשים שבסיפורי האבות. אפילו אבן עזרא מתח ביקורת על התנהגותו של אברהם: "ורבים יתמהו מאברהם איך גרש בנו, גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו"? הסיור בתל התבוננו בתכנית העיר, שחלקים גדולים ממנה נחפרו. הדבר הבולט הוא התכנון העירוני – אמנם זו עיר שדה קטנה אך מתוכננת להפליא מן השער, דרך רחבת הכניסה, הרחוב ההיקפי, בתי המגורים המשולבים בביצורים ועד איזור המחסנים ומפעל המים. נכרת בתכנון יד מכוונת שהיתה בודאי פרי יוזמה ממלכתית יותר מאשר תוצאה של התפתחות מקומית.
שער העיר המשוחזר מאפשר להבין את מרכזיותו של מוסד השער לא רק לצרכי הגנה בעת מלחמה אלא כמרכז החיים הציבוריים העירוניים. אתם נכנסים דרך השער החיצון שחוצה אותו תעלת ניקוז המנקזת את מי הנגר ומזרימה אותם כנראה אל הבאר ועוברים את השער הפנימי בו שרדו שרידי ספסלים עליהם ישבו בודאי זקני העיר או השופטים ובעתות מלחמה – חיל המשמר. מעבר לשער הרחבה העירונית הקטנה שבמקרא מכונה "רחוב העיר" בה התנהל המסחר ונפגשו תושבי המקום. המשיכו שמאלה לאורך הרחוב ההיקפי. בדרככם תעברו על פני "בית המושל" – הבית הגדול בעיר ששרידי מדרגות מעידים שהיה בן 2 קומות ו"בית המרתפים" שמעליו ניצב, אולי, המקדש המקומי שפורק.בתי המגורים בבאר שבע אופייניים לבתי המגורים של התקופה הישראלית בכל הארץ. הם מכונים "בתי 4 המרחבים" . (ראו תרשים) 2. תרשים של בית 4 מרחבים -גליה דורון
תכנית הבתים דומה מאד ומעידה שבכל בית כזה היתה חצר פנימית, חצר מקורה ולפחות שני חדרים סגורים. חלוקת המרחבים מעידה שבבית מעין זה התנהלו מלאכות הבית (טחינה, כתישה, אריגה, בישול), אוחסנו עודפי המזון בקנקנים ויכלה להתגורר משפחה גדולה, כולל אולי, גם את בהמות הבית שלה.שימו לב שהחדר האחורי של כל בית משולב בחומת העיר. זוהי "חומת סוגרים" החסכונית מאד במקום בעיר כה קטנה. גם כאן עצם שילובם של בתי העיר במערך הביצורים מעיד על תכנון עירוני ממלכתי.כדאי לעלות למגדל שבמרכז התל כדי להתרשם מן הנוף הנגבי סביב ולראות במבט על את תכניתה המעניינת של העיר.מן המגדל עברו אל מבנה המחסנים. מבנים מוארכים, המחולקים לשלושה אולמות ארוכים כל אחד, נתגלו בהרבה אתרים בארץ ונהגו לראות בהם אורוות. בבאר שבע נמצאו במבנים אלה מספר רב של קנקני אגירה, המעידים שתפקידם היה אחסון גרעינים, שמן ויין. תפקידה של עיר בעת העתיקה היה בעיקר כמרכז מנהלי לגבית מסים, ששולמו ביבול וכמובן כמקום מוגן בעת מלחמה. מבנה המחסנים תעלומת המזבח שראינו ברחבת הכניסה לאתר, קשורה במבנה המחסנים. בזמן החפירה גילו החופרים שבין אבני הקירות של המחסן, הבנוייים חלוקי אבן עגלגלים, גדולים, בצבצו אבנים מסותתות, מסוג שונה. כשהוציאו אבנים אלה הסתבר שיש בהן אבנים עם "קרניים" והיה ברור שמתחבא בין הקירות מזבח שפורק ואבניו "נקברו" בקירות המחסן. 3. מבנה המחסנים
במהלך כמה עונות חפירה נמצאו עוד ועוד אבנים מסותתות וכמו בפתרון תשבץ תלת ממדי הסתבר שאפשר להרכיב מהן מזבח כמעט שלם.התעלומה הגדולה הייתה מה עושה מזבח מפורק בקיר מחסן?המחסנים נבנו סמוך לחורבנה של באר שבע בשנת 701 לפנה"ס, על ידי סנחריב מלך אשור.מלך יהודה באותה עת היה חזקיהו שמרד באשור והכין את הממלכה למרידה על ידי בנית "ערי מסכנות" - מחסנים לאגירת מזון לעת מצור. אם כך – שילוב אבני המזבח בקירות נעשה בזמן בנית המחסנים בימי חזקיהו. מדוע?ספר מלכים מספר לנו על ניסיונו (שלא עלה יפה) של חזקיהו לערוך לראשונה רפורמה דתית שמטרתה ריכוז הפולחן בירושלים בלבד: " וככלות כל זאת יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את הבמות ואת המזבחות מכל יהודה..." דברי הימים ב' לא:1. יתכן ומפני מסורת הקדושה של המזבח לא השליכו את אבניו, אלא פרקו אותו בזהירות וטמנו את האבנים בין קירות המחסן.מקומו המקורי של המקדש איננו ברור – יתכן ועמד מעל אותו בית מרתפים מרשים שראינו בדרכנו. מדוע היה בבאר שבע מקדש? יתכן ובשל מסורת הקדושה של המקום מאז ימי האבות, יתכן ומשום שהעיר הייתה בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה.הנביא עמוס מזכיר את קיומו של מקדש בבאר שבע, על דרך השלילה: "ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבואו ובאר שבע לא תעבורו..." ( עמוס ה:5)
מפעל המים 4. הפיר והמדרגות המובילים אל מאגר המים אין ספק שגולת הכותרת של הסיור בתל באר שבע הוא מפעל המים שנחשף, נחפר ושומר לאחרונה.מפעלי מים, שנועדו לספק מים לתושבי העיר מבלי שיזדקקו למקור מים הממוקם מחוץ לה, נמצאים ברוב הערים שבארץ ישראל.מפעל המים של באר שבע הפתיע את החופרים קודם כל בשל רמת ההשתמרות המדהימה של הפיר הרחב והעמוק היורד אל מאגר המים. אך עיקר ההפתעה הייתה נעוצה באופיו של המפעל. עד כה הכירו החופרים מפעלי מים שירדו אל מפלס מי תהום או הזרימו מי מעין אל העיר. כאן מפלס מי התהום נמוך מאד (הבאר מחוץ לעיר עמקה מעל 40 מ') וכמובן שמעיינות אין בסביבה.כשירדו עד תחתית הפיר הסתבר שזהו מפעל מיוחד במינו – זהו מאגר תת קרקעי, חצוב ומטויח שנועד לאגירת מים שמקורם בימי שיטפונות בנחל חברון הסמוך. עם התקדמות החפירה נמצא פתחו החיצוני של המאגר והתעלה המובילה אליו את מי השיטפונות. לצערנו איננו יודעים לאן ולאיזה מרחק הגיעה התעלה ומאין בדיוק הגיעו המים שמלאו את המאגר.
הירידה בפיר, המעבר בין החדרים הענקיים המטויחים בכמה שכבות והיציאה דרך הפתח אל מחוץ לעיר מרשימים מאד. אי אפשר שלא להתפעם מהידע הטכנולוגי , התחכום הרב והמאמץ הממלכתי האדיר שהושקע בחציבת מאגר המים העירוני, כנראה במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת ממלכת יהודה. יותר מאשר בהרבה אתרים ארכיאולוגיים המוכרים לנו, מאפשר הסיור בתל באר שבע לראות בעין איך חיו אנשים בעיר קטנה בתקופת המקרא. העובדה שהעיר חרבה בשנת 701 לפנה"ס ולמעשה כמעט לא נושבה עוד, כאילו הקפיאה את הזמן ואת השרידים ונפתח לנו חלון הצצה אל העבר ואל אירועים מקראיים שהתרחשו כאן, אז.
ת ל ע ר ד ערד | מחברת: גליה דורון סיור בדגש מקראי - ארכיאולוגי בדרומה של ממלכת יהודה, בבקעת באר שבע – ערד נמצאים שניים מן האתרים הארכיאולוגיים המעניינים והחשובים ביותר בתקופת המקרא, שהשתמרו היטב והביקור בהם מאפשר לראות בעין כיצד חיו בעת העתיקה: באר שבע וערד.נבקר ראשונה בתל ערד. הגן הלאומי תל ערד נמצא על כביש 31 מעט מערבה לעיר ערד המודרנית. בכניסה לאתר תקבלו דפדפת המסבירה היטב את מסלול הסיור.
ערד הכנענית – החומה במקום קיימים למעשה שני אתרים שונים, שמרחק 2000 שנה מפריד ביניהם.הסיור מתחיל במה שמכונה "ערד הכנענית", זוהי אחת הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שהתקיימה כ 500 שנים באלף השלישי לפנה"ס. ערד הכנענית – שער העיר
מתאר העיר שונה מהמקובל עלינו – אנו מצפים למצוא עיר עתיקה ממוקמת על גבעה רמה וצופה אל סביבותיה ואילו כאן בנויה העיר על מעין "קערה טופוגרפית" שמרכזה הנמוך ביותר ואילו שוליה גבוהים. העיר מוקפת חומה ומגדלים ונראה שתוכננה בקפידה. הבתים בעלי חדר אחד גדול וחצר משק ונראים דומים מאד זה לזה – דבר המעיד על חברה שעדיין אינה מעמדית. ברחובה המרכזי של העיר, החוצה אותה, נמצא מבנה גדול יותר שהוגדר ע"י החופרת (רות עמירן) כארמון – כיום אין במבנה שום זכר לפאר מלכותי, אך אנו חייבים להניח שעיר כה גדולה נוהלה ואורגנה על ידי שליט שרישומו בשטח יהיה מבנה מפואר יותר מן האחרים. כיצד מגדירים ארכיאולוגים ישוב כעיר? מקובל לבחון עיר על פי 3 קריטריונים: גודל יחסי, תכנון עירוני ובניה ציבורית מפוארת (יחסית). בערד קיימים שלושה תנאים אלה – האתר יחסית לעת העתיקה גדול מאד, הסיור ברחובות העיר מעיד על תכנון קפדני ויש בה בניה ציבורית – חומה, ארמון, זוג מקדשים ומערכת מתוחכמת לאגירת מים. במרכז האתר כיום נמצאת באר מרשימה שנחפרה בתקופת ממלכת יהודה ( 1500 שנה לאחר חורבן ערד הקדומה) אך במקור היה כאן מאגר למי נגר (מי גשם הזורמים על פני השטח), שזרמו משולי הגבעות סביב ומלאו את השקע, בנקודה הנמוכה שבעיר. כמות המים שנאגרה כאן ודאי לא היתה מספיקה לאנשים בימינו אך סיפקה כ 2 ליטר מי שתיה לאדם ליום – כמות סבירה לימי קדם. (הנחת החוקרים היא שחיו בערד כ 2000 נפש) מדוע הקימו כאן עיר לפני 5000 שנה? ממה התפרנסו התושבים ומדוע בסופו של דבר נטשה העיר (אין עדויות לחורבן בשריפה)?על פי הממצא הארכיאולוגי נראה שלאנשי ערד היה קשר כלכלי הדוק עם מצרים - הם הפיקו אספלט מים המלח שהיה חיוני למצרים לצרכי חניטה ועבדו בנחושת שהופקה במכרות בסיני. לא ברור לנו מה גרם לנטישתה של העיר – אך ישוב נוסף לא הוקם במקום עד שבזמן ממלכת יהודה הוקמה מצודה על הגבעה, למעלה. וההקשר המקראי?בספר במדבר כא: 1 – 3 (וגם בפרק לג: 40) מסופר על הניסיון הראשון לכיבוש ארץ כנען מדרום: " וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי." בהמשך נאמר " ויתן את הכנעני ויחרם אתם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (מכאן הביטוי להכות עד חרמה")
התוצאה של ניסיון כושל זה הייתה שבני ישראל פנו לכיוון עבר הירדן המזרחי והמשיכו בנדודיהם עוד זמן רב. האם ערד זו שאנו מבקרים בה היא ערד הנזכרת בספר במדבר? יש בעיה כרונולוגית קשה בהנחה זו – מקובל לתארך את יציאת מצרים למחצית המאה ה- 13 לפנה"ס – מעל אלף שנה אחרי נטישתה של ערד הקדומה. אולי העובדה שנראו במקום שרידים קדומים הולידה מסורת על נסיון כיבוש שלא עלה יפה? מן העיר הקדומה נעלה בשביל לכיוון המצודה היהודאית. זו גם עליה של כ 1500 שנה במנהרת הזמן לתקופת בית ראשון, באלף הראשון לפנה"ס. הדרך בה אנו עולים שמשה בודאי גם את שואבי המים ששאבו מים מן הבאר העמוקה שראינו למטה והביאו אותם (על גבם? על חמור?) אל מאגר המים שבמצודה עצמה. כשתגיעו סמוך לחומה המערבית של המצודה שימו לב לבור המים החצוב בסלע הקירטוני הלבן ולתעלה המקורה שהובילה את המים אל המאגר שבתוך המצודה. המשיכו בהקפת החומה הבנויה בדגם משונן כשיני משור (החומה שוחזרה למלוא גבהה) עד שתגיעו אל שער המצודה. זוהי הכניסה אל מצודה ממלכתית, שהגנה על גבולה הדרומי של יהודה והיתה המרכז האדמיניסטרטיבי והצבאי של האיזור, שראשיתה בראשית תקופת המלוכה וסופה בתקופה הרומית. המצודה נהרסה ונבנתה מחדש מספר פעמים והחופרים הבחינו בה בכ – 9 שכבות חיים. היכנסו פנימה ופנו ימינה לכיוון המקדש.בזמן החפירות הארכיאולוגיות הופתעו החופרים לגלות שעל כשליש משטחה של מצודה קטנה זו השתרע מקדש שהיה בשימוש כמעט לכל אורך קיומה של המצודה.מבנה המקדש מעניין – הוא מחולק לשלושה חלקים: חצר פתוחה ובה מזבח אבנים לא מסותתות (ממש לפי צו התורה בספר שמות כ : 21 – 23), חדר מעבר (היכל?) וחדר קטן – הדביר או קדש הקדשים שנמצאו בו מזבחות קטורת ושתי מצבות אבן, שהיו מונחות על צידן. אין ספק שהמקדש היה מקדש לה' אלוהי ישראל מאחר ונמצאו בו חרסים ועליהם שמות של משפחות כהונה מוכרות (משפחת פשחור הזכור מעימותיו עם הנביא ירמיהו).זהו למעשה המקדש היחידי שאנו מכירים מתקופת המקרא.
מציאותו של מקדש שאינו נזכר במקרא מעורר שאלות לגבי הפולחן שהיה נהוג בממלכת יהודה וכמובן למי או למה בדיוק היה מיועד – לחיילים ששירתו באיזור? לעוברי אורח? לסימון גבול הממלכה?המקדש לא נהרס במלחמה אלא הוצא במכוון מכלל שימוש ( המצבות, למשל, הונחו על צידן) החוקרים חלוקים בדעתם בשאלת תאריך סופו של המקדש – האם הוא קשור ברפורמות של ריכוז הפולחן בירושלים בלבד בימי יאשיהו מלך יהודה או שחרב מאוחר יותר. לאחר הביקור במקדש, חזרו לכיוון השער ועלו במדרגות אל חומת המצודה. מתחתינו פרושה ערד העתיקה כמו במפת תבליט והנוף סביב בקעת ערד, שהיום מגדלים בה בהשקיה גפנים, אינו דומה לנוף הצחיח של העת העתיקה.באחד החדרים של חומת הסוגרים ( חומה הבנויה שני קירות וחדרים ביניהם) נמצא ארכיון מכתבים – אוסטרקאות (מכתבים כתובים בדיו על גבי חרסים) שנכתבו אל מפקד המצודה -אלישיב בן אשיהו, בימיה האחרונים לפני שנכבשה על ידי האדומים כארבע שנים לפני חורבן בית ראשון (שנת 600 לפנה"ס)במכתבים יש הוראות לספק מזון ( יין, לחם, בצק) לחיילים העוברים בערד: " אל אלישיב, ועתה תן מן היין 3 בתים וצווך חנניהו על באר שבע עם משא צמד חמורים וצררת אותם בצק וספור החיטים והלחם..." המכתב המרגש ביותר מתאר את ימיה האחרונים של המצודה לפני הכיבוש האדומי ובו מזהירים את אנשי ערד במילים: ..." פן יקרה את העיר דבר. ודבר המלך אתכם בנפשכם. הנה שלחתי להעיד בכם היום האנשים את אלישע! פן תבוא אדום שמה !" המקרא אינו מזכיר את המצודה בערד –אם כי אנו יודעים על כמה ממלכי יהודה שבנו מבצרים במדבר (יהושפט, למשל, בונה ביהודה בירניות (מצודות) וערי מסכנות (מחסנים) (דברי הימים ב' יז:13). מצודות ממלכתיות במתכונת דומה התגלו במקומות נוספים בדרום הממלכה – למשל בקדש ברנע (הנמצאת כיום בסיני, מעבר לגבול מצרים). בספר שופטים א' 16 מסופר שבני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים עם בני יהודה "אשר בנגב ערד וילך וישב את העם". זו מסורת מעניינת המייחסת לקינים, משפחת נוודים הקרובה למדיינים, שהיו כנראה חרשי מתכת והסתפחו אל עם ישראל, את ההתיישבות הראשונה בערד. מאחר ולמדיינים מסורת כהונה (יתרו חותן משה היה כהן) יש המייחסים את מקורו של מקדש ערד לקינים.
אזכור חשוב נוסף של ערד אינו במקרא אלא בכתובת של פרעה שישק מלך מצרים שבשנתו החמישית של רחבעם מלך יהודה ( 925 לפנה"ס) פלש לארץ ישראל וכבש מספר רב של ערים. בכתובת מפוארת על קיר מקדש האל אמון שבנא אמון, במצרים הוא מונה את הערים שכבש, ביניהן מצודות בנגב, כולל ערד.בערד החדשה, הישראלית, קיים מרכז מבקרים ובו תצוגה יפה של הממצאים מתל ערד. כרגע סגור מרכז המבקרים בשל קשיים תקציביים אך כדאי לברר בעירית ערד אם הוא נפתח. במוזיאון ישראל בירושלים, באגף הארכיאולוגיה מוצגים כמה מן הממצאים החשובים שנמצאו בערד. קדש הקדשים של מקדש ערד הישראלי מזבח הקרבנות בערד
