מערכת הפרשה

1. מערכת הפרשה

2. מערכת ההפרשה באדם מבנה מערכת ההפרשה: • שתי כליות • שופכן (צינור מאסף) • שלפוחית השתן • צינור השופכה

3. תפקיד מערכת ההפרשה • מערכת ההפרשה מסייעת בשמירה על הומאוסטזיס תקין של הגוף. • תפקידי מערכת ההפרשה: • סינון חומרי הפסולת מן הדם והפרשתם החוצה מן הגוף. • מסייעת בויסות הלחץ האוסמוטי ע"י וויסות ריכוז המלחים בדם • מסייעת בשמירה על ה PH בדם. • הפרשת הורמונים חשובים למערכת הדם. • מסייעת בשמירה על כמות המים בגוף

4. הכליות • הכליה מקבלת אספקת דם מעורק הכליה. וריד הכליה מנקז את הדם המסונן חזרה אל הלב. • הכליה מסננת את כל נפח הדם כ 120 פעמים ביום!! • כל כליה מכילה כמיליון יחידות • זעירות הנקראות נפרונים. • הנפרון הוא יחידת הסינון בכליה. וריד הכליה קורטקס עורק הכליה מדולה צינור מוביל שתן

5. הנפרון = יחידת הסינון • בכל כליה יש יותר ממליון נפרונים. • הנפרונים אחראים לספיגת חומרים מזינים חיוניים לגוף ולסילוק רעלים ועודפים שהגוף לא זקוק להם מהדם. • אורכם של הנפרונים, כשהם מחוברים זה לזה בקו ישר, מגיע ל-120 קילומטר! • הנפרונים מדגימים את העקרון של • הגדלת שטח פנים.

6. מבנה הנפרון • קופסית על שם באומן ובתוכה פקעית (רשת נימי דם). • אבובית (כולל לולאת הנלה). • צינור האיסוף (שופכן)

7. יצירת השתן בנפרון מתבצעת בשלשה תהליכים: 1. סינון בלחץ [תהליך פיסיקלי] 2. ספיגה חוזרת (מן האבובית אל הדם) 3. איסוף השתן דרך השופכן בשלפוחית השתן. הנפרון

8. סינון בלחץ – יצירת תסנין ראשוני • מומסים ומים עוברים (בעקבות לחץ גבוה) מנימי הדם בפקעית אל חלל קופסית באומן. • הנוזל הנוצר בקופסית נקרא תסנין (עדיין לא שתן!!). • כלי הדם היוצא מן הקופסית מכיל בעיקר תאי דם ומים.

9. ספיגה חוזרת באבובית • סביב האבובית מלופפים נימים (שהגיעו מהפקעית). • הקרבה הפיזית בין האבובית לנימים והעובדה ששניהם מורכבים משכבת תאים בודדה, מאפשרים תנועת מומסים ומים מהאבובית אל הנימים. זוהי הספיגה החוזרת. • השתן הוא הנוזל שנותר באבובית לאחר שהסתיימה הקליטה החוזרת.

10. ספיגה חוזרת חלק מתהליכי הספיגה וההפרשה הם פאסיביים וחלקם אקטיביים. הם מביאים לבסוף לריכוז שתן גבוה (1M) לעומת ריכוז נמוך בדם (0.3M)

11. כמויות מים ומומסים בתסנין ובשתן ביממה

12. הרכב הדם לעומת הרכב השתן ** כל החומרים הנמצאים בשתן באים מהדם, אם כי לא כל מה שנמצא בדם מגיע בהכרח לשתן. ** הרכב השתן מלמד על מצבו הבריאותי והרכב הדם של האדם הנבדק.

13. אמוניה ושתנן • האמוניה היא תוצר של פירוק חלבונים.זוהי מולקולה רעילה. • האמוניה מובלת אל הכבד בעזרת מערכת ההובלה ושם הופכת למולקולת שתנן (אוראה). • השתנן לא נחשב מולקולה רעילה כל עוד כמותו בדם נמוכה. לכן, מולקולה זו מובלת אל הכליות ומסוננת החוצה מן הגוף. שתנן אמוניה

14. רמת החומציות בשתן PH בשתן חומצי יותר מרמת החומציות בגוף מכיוון שהכליות מסלקות עודפי H+ ושתנן. זוהי פעולת הבופר של הכליה התורמת לשמירה על רמת ה PH בפלסמה. רמת החומציות בשתן של אדם בריא עומדת בין 5.2 ל- 6.8 בסולם PH.

15. וויסות הורמונלי במערכת ההפרשה הורמון מעכב/נוגד ההשתנה (ADH) מופרש מההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) כתגובה על ירידת שיעור הנוזלים ועליית ריכוז המומסים בדם. מסייע בשמירה על איזון נפח הדם וריכוז המומסים בו.

16. השפעת ADH על חדירות דופן האבובית המאספת למים בנוכחות ADH דופן האבובית חדירה למים – המים נספגים חזרה אל הדם בהעדר ADH דופן האבובית לא חדירה למים

17. בקרה אוסמוטית ע"י ADH

18. בקרה אוסמוטית ע"י ADH

19. שלפוחית השתן • בה נאגר השתן עד להטלתו. • דופן השלפוחית מורכבת משלוש שכבות: קרום רירי, רקמת שריר ועטיפה חיצונית. • בעת התכווצות השריר תוכן השלפוחית מופרש החוצה דרך השופכה. • בין השופכה לשלפוחית מצוי סוגר הנתון לשליטה רצונית. שופכה

20. משוב חיובי • משוב חיובי: רצף אירועים המגביריםאת הסטייה מהתנאים הרגילים. במערכת זו אין הגעה לאיזון. • התהליך מסתיים כאשר החומרים המשתתפים בתהליך נגמרים. • דוגמאות: פעילות עיכול בקיבה, לידה (הפרשת אוקסיטוצין) והטלת שתן.

21. משוב חיובי במתן שתן יציאה של נוזל מהשלפוחית מעודדת את המשך היציאה של הנוזל: א. לחץ השתן על דפנות השלפוחית מעודד את התכווצות השרירים ופתיחת הסוגר על מנת לאפשר מתן שתן. ב. התכווצות השריר מגדילה את הלחץ בתוך השלפוחית גם כשהיא מתחילה להתרוקן. ברגע שמתחילים לשחרר את השלפוחית כמעט אי אפשר לעצור את התהליך.

22. אי ספיקת כליות מצב שבו הכליות אינן ממלאות את תפקידן בגוף באופן חלקי או מלא. הפתרונות: • השתלת כליה • שימוש במכונת דיאליזה

23. דיאליזה • מכונת הדיאליזה מנקה מן הדם את הרעלים שבדר“כ מפונים ע"י הכליה, ופועלת ככליה מלאכותית מחוץ לגוף. • נעשית כשלוש פעמים בשבוע ואורכת מספר שעות בכל פעם. • זרם דם מעורק של החולה עובר למכונת הדיאליזה ועובר סינון דרך קרום בררני מלאכותי ומוחזר אל הוריד.

24. 1. מולקולת מים שיוצאת בשתן עוברת את המסלול הבא: א.עורקיק, צינור מוביל שתן , אבובית, קופסית, שלפוחית שתן, שופכה. ב. ורידון, נפרון, אבובית, צינור מוביל שתן, קופסית, שלפוחית שתן, שופכה. ג. עורקיק, פקעית, קופסית, אבובית, צינור מוביל שתן, שלפוחית שתן, שופכה. ד. ורידון, פקעית, קופסית, אבובית, צינור מוביל שתן, שלפוחית השתן, שופכה.

25. 2. אדם ששתי כליותיו נפגעו, מת כעבור זמן קצר. מה היתה הסיבה למותו? א. חוסר המוגלובין בדם. ב. אי יצירת שתנן. ג. איבוד מוגזם של מלחים ד. עודף שתנן בגוף

26. 3.פעילות ההורמון ה-ADH משפיעה על: א. קצב הסינון בנפרון. ב. יצירת השתנן ג. הספיגה החוזרת של המים ד.הספיגה החוזרת של הגלוקוז.

27. 4. מהי ספיגה חוזרת? א. חזרת שתן מהשלפוחית לכליה. ב. חזרת מים ומומסים מהנפרון לדם. ג. יצירת שתן בכליות. ד. חזרת מים ומומסים מהדם לנפרון.

28. 5.הנוזל המסתנן מן הדם לנפרון עשיר בגלוקוז, אולם בשתן אין גלוקוז. מה הסיבה לכך? א. קיימת ספיגה חוזרת של גלוקוז מחלל הנפרון לדם. ב. הגלוקוז מתפרק בנפרון. ג. קיימת ספיגה חוזרת של מים מהנפרון לדם. ד. השתנן וחומצת השתן מתקשרים לגלוקוז.

29. 6. כמות המים המופרשת בשתן קטנה בהרבה מזו המגיעה עם הדם אל הכליות. מהו הגורם הישיר לכך? א. מרבית המים נספגים בחזרה לדם. ב. מרבית המים מועברים מהכליות לכבד. ג. הגוף זקוק למים ולכן הם כלל אינם מופרשים. ד. די לו לגוף בכמות קטנה של שתן.

30. 7. הכליה הינה איבר הומיאוסטטי. מכאן נובע שלאחר אכילת מזון מלוח: א. תעלה כמות המלח בשתן. ב. תרד כמות השתן המופרש. ג. תרד כמות המלח בשתן. ד. לא יחול שינוי בכמות המלח בשתן.

31. 8. איזה מבין התהליכים הבאים אינו מתרחש בכלית אדם בריא: א. יצירת שתן. ב. יצירת שתנן. ג. ספיגה חוזרת של מים ד. ספיגה חוזרת של שיתנן.

32. 9. כליה היא איבר הומיאוסטטי. מכאן נובע שלאחר שתיית מספר רב של בקבוקי מים: א. לא יחול שינוי בריכוז השתן. ב. יעלה ריכוז השתן. ג. תרד כמות השתן המופרשת. ד. תעלה כמות השתן המופרשת.

33. 10. בגוף האדם מתרחשים תהליכים כימיים רבים. בין היתר נוצרת תרכובת הקרויה אמוניה הרעילה לגוף כאשר היא נמצאת בכמויות גדולות. כיצד נמנעת הרעלה ע"י אמוניה? א. בדם מתרחש תהליך הקרוי הומיאוסטזיס, והוא אחראי לסילוק האמוניה שמקורה בכבד. ב. האמוניה מועברת לכליות, בהן נוצר השתנן ומופרש החוצה. ג. האמוניה הופכת לגליקוגן, הנאגר בכבד ומופרש החוצה בהדרגה. ד. האמוניה משתתפת בתגובה כימית בכבד, והתרכובת הנוצרת – השתנן – מורחק בשתן.

34. שאלה 11 קבוצת אנשים (קבוצה א) שהתה במשך יממה בחדר שהיו בו תנאים מדבריים, וניתנה להם כמות מים מינימלית לשתייה. קבוצה אחרת של אנשים (קבוצה ב) שהתה בחדר שהיו בו תנאי סביבה רגילים, ואנשי הקבוצה שתו 20 כוסות מים ביממה. במשך היממה נאסף השתן מכל אחד מן הנבדקים והריכוז שלו נמדד. התוצאות הממוצעות שהתקבלו מובאות בטבלה הבאה:

35. 11 א.איזו בדיקה מתאימה לקבוצה א' ואיזו בדיקה מתאימה לקבוצה ב', נמקו את תשובתכם. בדיקה 1 מתאימה לקבוצה ב ובדיקה 2 לקבוצה א נימוק: קבוצה א שהתה בתנאים מדברים ושתתה פחות מים. כתוצאה מכך הם איבדו כמות גדולה יותר של מים, הופרש הורמון ADH שהגביר את הספיגה החוזרת של מים לדם ולכן נפח השתן קטן יותר.

36. 11 ב. הסבירו מה תהיה רמת ההורמון ADH אצל כל אחת מהקבוצות. קבוצה א רמת ההורמון תהיה גבוהה כי הם מאבדים כמות גדולה יותר של מים. קבוצה ב רמת ההורמון תהיה נמוכה כי הם נמצאים בסביבה נוחה ושותים הרבה.

37. 11 ג. אילו מנגנונים לקירור הגוף פעלו בקבוצה א' וכיצד זה קשור לכמות השתן? • מנגנונים לקירור הגוף: הזעה- ההתאדות גורמת לקירור הדם. התרחבות הנימים- לפליטה של חום מאזורי פריפרייה. • האנשים מקבוצה זו איבדו מים בהזעה והן שתו פחות ולכן ריכוז המומסים (הלחץ האוסמוט) בדם עלה וכתוצאה מכך הופרש הורמון ADH שגרמה לספיגה מוגברת של מים חזרה לדם.

38. 11 ד. הסבירו את ההבדלים בריכוז השתן בכל קבוצה. ככל שכמות המים בשתן קטנה ריכוז המומסים גבוה יותר. בקבוצה ב' נפח השתן קטן יותר ולכן הריכוז גדול יותר.

39. שאלה 12 א על-פי התוצאות המפורטות בטבלה, קבע מי מבין הנבדקים עלול להיות חולה ומי מביניהם בריא. נמק את קביעתך.

40. שאלה 12 ב הסבר מהי חשיבות החומרים מים וגלוקוז לגוף. עבור כל חומר ציין היכן נמצא אותו בגוף ומהם תפקידיו בגוף.