השואה

1. השואה האם מראש יש דילמה מוסרית לגבי שימוש של תמונות וסרטים מהשואה? דיויד בר קיבוץ עלומים לשימוש מחשבת ישראל כיתה י' davebarr@alumim.co.il

3. "ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט,כז) "לפיכך אסרה התורה להשחית הזקן....ואינו חייב עד שיגלחנו בתער...גילוח שיש בו השחתה. לפיכך – אם גילח במספריים, מותר" (רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י"ב הלכה ז) "ברגע האחרון לפני הנסיעה הצליחה אשתי לשלוח לי תרמיל עם קצת צידה לדרך, וגם את הטלית ותפילין, וכן מספריים, בהן אוכל לגזוז את זקני.." (ניסיונות) " והנה אז בימים טרופים אלו בא לפני אחד שהיה נתון במחנה שבויים ושאל אותי כדת מה לעשות היות שאין בנמצא במחנה שהוא נתון שם שום מכשיר אחר שאפשר להוריד בו את הזקן מלבד תער, לזאת נפשו בשאלתו אם מותר לו להשחית את זקנו בתער בגלל הסכנה". (שו"ת ממעמקים, חלק א' סימן י"ט)

4. הדינמיות של הגדרה ההלכתית במצבים שונים "אין אפשרות לנתק את הפסיקה ההלכתית מהגותם של חכמי התורה. רק על פי התייחסותם של גדולי ישראל להופעתה של גרמניה הנאצית ולתופעת השואה ניתן להבין ולהסביר את ההבדלים המהותיים המתגלים בתשובותיהם השונות של אנשי ההלכה על שאלות שהזמן גרמן" (פרופ' יוסף ולק) פרופסור ולק מבחין בין שתי תפיסות הרואה בנאצים תופעה של מלחמת חורמה נגד קיומו הפיזי של העם הרואה את מלחמת הנאצים ביהודים כמלחמה בה' ובתורתו "שעת שמד" – ויש להחמיר בכל דין בבחינת "ייהרג ואל יעבור" מצב של פיקוח נפש, בו יש היתר לעבור על כול המצוות (מלבד ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים), משום "וחיי בהם". קידוש ה' – קידוש החיים

5. פיקוח נפש בכל תקופת השואה אנו לא מוציאים בכתביו של הפרופסור הגדרה כללית שתקופת השואה היה מצב של "פיקוח נפש" המתיר עבירות על איסורים מן התורה. • הביטוי "פיקוח נפש" מתייחס בהלכה למצב שבו קיימת סכנה מגורם טבעי (מחלה, שריפה, מפולת וכדומה), וכדי להינצל מן הסכנה, מותר לעבור כל העבירות שבתורה – מלבד שלוש: • עבודה זרה • גילוי עריות • שפיכות דמים כן הותרו "משום פיקוח נפש" מאכלות אסורים אבל הדבר נבחן בנסיבות שונות ומסתבר כי הוגדר גם לפי מצבו האישי של השואל. פיקוח נפש לאורך תקופת השואה הוגדר באופן אובייקטיבי בלבד, ולא תלוי רק בנסיבות, אלא גם במצבו הסובייקטיבי העכשווי של האדם, מצב דינמי משתנה המצריך בחינה מחדש כל הזמן, אפילו בתנאי אושוויץ.

6. "חילול ה'" "אנוס" המושג "חילול הי" כולל בתוכו מצבים שונים, ובתוכם האיסור לעבור כל עבירה שבתורה בשעת השמד (בזמן שמטרת האויב היא לעקור דת ישראל), אפילו במחיר החיים. בכתב הרב אין הגדרה של תקופת השואה כ"שעת שמד", ואולם במקרה אחד הוזכר עניין חילול ה': בעניין אכילת בשר אדם. • הגדרת "אנוס" מתייחסת לאילוץ וכפייה ע"י אדם אחר באיום של הריגה. גם במצב זה יש לעבור כל העבירות, חוץ משלוש העבירות : • עבודה זרה • גילוי עריות • שפיכות דמים דין "נרדף" יש עוד מצב הלכתי נוספת, "בהיותנו בלאגר לא התענינו בד' צומות (לבד יום כיפור), כדין נרדף קבלנו על עצמנו להתענות כשיעזור ה', .."

7. גטו קובנה גטו

8. דילמת "מים לשניים" בשואה לא "מים לשניים" במדבר, אלא 5000 תעודות עבודה עבור 30000 יהודים בגטו קובנה.

9. הדילמה של היודנראט יודנראט בכ"ג באלול תש"א (15.9.41) החליט המפקד הגרמני של גטו קובנה, שרק 5000 יהודים יישארו בגטו והיתר יובל למחנות השמדה. מ-10000 בעלי מלאכה, מחציתם יקבלו תעודות-עבודה. בעלי המלאכה החלו לחטוף באלימות את התעודות מאנשי המועצה היהודית. שאלות בנושא התעודות נשאלו והגיעו אל הרב אפרים אשרי.

10. שו"ת ממעמקים מים לשניים – 5000 כרטיסים ל-30000 יהודים: במה שני המצבים דומים? במה שני המצבים שונים? מהן התשובות של הרב אשרי? האם מותר למועצה לקחת את הכרטיסים ולחלק אותם לבעלי המלאכה, כפי שציווה המפקד יארדןימח שמו? האם מותר לבעלי המלאכה לחטוף את הכרטיסים הנ"ל ועל ידי כך להביא למותם של חבריהם בעלי המלאכה?

11. מצד אחד אפשר לאמר שבמקרה זה כל בעלי המלאכה הם בגדר שותפים לכל הכרטיסים – כי הלא נתנו אותם עבור כולם. אם נדייק אם כן, לכולם יש חלק בהם, ואם כך, יכול כל אחד לחטוף, שהרי יש לו חלק בהם. • ונראה לי לפי הדרש של רבי עקיבא "שאם היה הקיטון של מים של שניהם – הרי שרבי עקיבא מודה לבן פטורא...ואפשר שטעם הדבר כפי שנאמר: מה ראית שדמך אדום יותר מדם חברך. לפי דברים אלה יוצא שאם נקבע שכולם שותפים לכל הכרטיסים, נצטרך לאמר ההיפך ממה שאמרנו קודם. נצטרך לאמר שאסור להם לחטוף, משום שבכך הוא חוטף דבר שהוא גם של חברו, והוא מציל את עצמו במשהו ששייך לחברו. • וכן בנידון שלנו נראה שגם לקיחת הכרטיסים, וגם חלוקתם היא גם כן עניין הצלה, ולא שייך להשוות בין עניין זה למצב שבו מעורבים אנשים יחידים בלבד. ואם כן, מחויבים אנשי המועצה לקחת את הכרטיסים ולחלקם.

12. עמוד 55: ההלכה היהודית מזהירה את האדם שאסור לו להציל את עצמו אם עליו להרוג אדם אחר לשם כך. אולם האם נכון הדבר גם כאשר הצלת אדם גורמת בעקיפין למותו של אדם אחר? האם לברוח או להישאר עם פלוגת העבודה למשל , האם מותר לאדם לברוח משבי או ממאסר כדי להציל את חייו, גם שהוא יודע שייגרם בכך מוות לאדם אחר? האם היה מותר למישהו מבחוץ (פרטיזנים) להציל אדם ממחנה השמדה, כאשר ברור שכעונש על בריחתו יומתו אנשים אחרים?

13. "מי אני שאגזור את דינם?" למשפט אייכמן לאייכמן עדותו של יהודי במשפט אייכמן "הייתי בקבוצה של 80 איש, וידעתי מן הניסיון שכל בריחה של יחיד תעלה לנותרים בחייהם, ואם כי סייעתי לפרטיזנים, זייפתי דרכונים וחותמות, ואם כי הציעו להבריח אותי – ליטול עלי אחריות זו לחיי הנותרים. לא הייתי מוכן. כיוון שאם אשאר – יש להם סיכוי, ואם אברח – אין להם, ומי אני שאגזור את דינם?" (על פי הרב מ"צ נריה, "בריחה ממחנה השמדה בהלכה" מתוך שנה בשנה תשכ"ב)

15. דילמה של האב בשואה? (עמוד 58) עד עכשיו התעסקנו בשאלה האם מותר לאדם להציל את עצמו ולסכן בכך את חיי הנותרים. האם לדעתכם, מותר לאדם להציל מישהו אחר, למשל בן משפחה, ולסכן בכך את חיי הנותרים? האם יש בהקשר זה הבדל בין אדם המציל את עצמו לבין מי שמציל בן משפחה?

16. דילמה של האב בשואה?

17. http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/kdoshat1-4.htm

18. דילמה של אימא בשואה ניו יורק 1947. צעיר דרומי, שחולם על קריירה של סופר, שוכר חדר בברוקלין. בחדר הסמוך מתגוררים סופי, מהגרת פולניה יפיפייה ניצולת שואה יחד עם אהובה, אינטלקטואל ממוצא יהודי. השניים מנהלים מערכת יחסים מוזרה, הנעה בין אהבה טהורה להשכלה הדדית. סופי מגוללת בפני הסופר הצעיר את סיפור חייה הטראומטי ומלא הסבל. הסרט המבוסס על הרומן מאת וויליאם סטירון בויים ע"י אלן ג'יי פאקולה והיה מועמד ל- 6 פרסי אוסקר. מריל סטריפ זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

19. http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14703 הבריחה מסוביבור 13 או 26 מסילת ברזל במקום בו הייתה הכניסה למחנה המוות סוביבור, פולין סוביבור היה אחד משלושת מחנות ההשמדה שנבנו על ידי הגרמנים במזרח פולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. זהו גם האתר שהתרחש בו מעשה גבורה חשוב – ניסיון הבריחה של 600 מאסירי המחנה שנידונו להזין את אחיהם לתוך הכבשנים. כרבע מיליון הושמדו בסוביבור, 300 הצליחו להימלט.

21. גטו: (Ghetto) שם מקובל לשכונה או לרחוב של יהודים, מסוגרים ומופרדים משאר חלקי העיר. מקור המונח ג' הוא בוונציה, שבה הוכנסו היהודים בשנת 1516 לשכונה נפרדת וסגורה במקום שנקרא Geto Nuovo ' בית היציקה החדש'. גטאות התקיימו באירופה בחל במאה ה-12 בהחלטת הכנסייה הנוצרית אבל הם בוטלו בעקבות המהפכה הצרפתית. הוקמו גטאות בערי דרום צרפת שבשלטון האפיפיור, בכמה מהערים הגדולות בגרמניה, בבוהמיה ובמורביה ובאחדות מערי פולין. נאסר על היהודים להתגורר מחוץ לג' הצפוף, ששעריו ננעלו בלילה ובחגי הנוצרים. הג' נועד לצמצם את המגע בין יהודים ללא-יהודים ולהגבילו למישור הכלכלי בלבד, והיהודים ניהלו את חייהם הפנימיים לפי מנהגיהם. הגטאות שהקימו השלטונות הגרמניים בימי מלחמת-העולם השנייה לא נועדו להיות מקום חיים נפרד ליהודים, אלא שלב מעבר בתהליך המוביל ל'פתרון כולל של הבעיה היהודית'. גטאות בשלטון הנאצים היו למעשה מחנות כפייה, וגם ניהולם הפנימי היה לפי התכתיב ואמצעי האלימות של השלטונות מחוץ. הגטאות בשלטון הנאצים הוקמו לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה בערים ובעיירות של מזרח אירופה – בפולין, בארצות הבלטיות ובחלקים הכבושים של ברית-המועצות. גטו קובנה

22. גטו קובנה: קובנה נודעה כמרכז רוחני ותרבותי חשוב של יהדות מזרח אירופה, וב-1939 הגיע מספר היהודים בעיר לכ-40,000, כרבע מכלל תושביה. על הקמת הגטו, האקציות והגזירות, המנהל הפנימי, הפיכת הגטו למחנה ריכוז, המחתרת האנטי-נאצית וחיסול הגטו. עד יום השחרור שרדו כ-2,000 נפש. גטו קובנה: הספרייה של מט"ח http://www.youtube.com/watch?v=3jrfACjAm0k http://www.youtube.com/watch?v=PLo9KVoQm5Y חזרה לדילמה

23. יוּדֵנְרָאט: המועצות היהודית • היודנראטים הוקמו במסגרת איגרת היידריך, בה הוטלו עליהם מספר משימות. במשך הזמן הם הפכו להיות מנהיגי הגטו, ולקחו על עצמם תפקידים נוספים לניהול יומיומי של החיים בגטו. הם לקחו על עצמם אחריות על אנשי הגטו ושימשו כמתווכים בין אנשי הגטו לשלטון הנאצי. במשך הזמן הטילו עליהם הנאצים תפקידים בתחומי אחריות נוספים כמו: • 1. אחריות בארגון העבודה בגטו. • 2. ניהול רישום ואדמיניסטרציה של הגטו. • 3. סיוע לגרמנים בהחרמת רכוש היהודים בגטו. • החל משנת 1941, כאשר החלו הגירושים למחנות ההשמדה, הוטל • על היודנראט התפקיד הקשה ביותר: הכנת רשימות של היהודים • המגורשים, ובנוסף הוטלה עליהם האחריות לארגן את הגירוש. דוגמאות לתגובת ראשי היודנראט לגירושים: 1. ראשי היודנראט שמסרבים לשתף פעולה: אדם צ'רניאקוב – ראש היודנראט בגטו ורשה מסרב לשתף פעולה ומתאבד. 2. משתפי פעולה מרצון: יעקב גנס, ראש היודנראט בוילנה, מבצע את פקודות הנאצים בלי שאלות. חיים רומקובסקי, ראש היודנראט בלודז', שהאמין שהעבודה תעזור להציל יהודים – אבל מילא את המכסות על פי דרישת הנאצים, כאשר ראשונים נשלחו זקנים, חולים, ואמהות לילדים קטנים, עם הילדים. 3. ראשי היודנראט שפועלים לטובת שני הצדדים, מצד אחד מצייתים לפקודות הנאצים, ומצד שני עוזרים למחתרת בגטו לפעול נגד הנאצים, כמו למשל ד"ר אלכס, ראש היודנראט בגטו קובנה. Inhabitants of the Lvov ghetto viewing the bodies of seven members of the Judenrat who were hanged. חזרה לדילמה

24. אייכמן, אדולף אוטו (1962 – 1906) אדולף אוטו אייכמן (1906 - 1962) קצין בכיר בגסטאפו הנאצי, שנתפס בידי ישראל והובא למשפט בה. משפטו היה ציון דרך בהיסטוריה הישראלית ובסיומו נגזר על אייכמן עונש מוות. אדולף אייכמן נולד בעיר סולינגן בגרמניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו לאוסטריה. חייו עד להצטרפותו למפלגה הנאצית היו שגרתיים למדי: הוא עבד כאיש מכירות בחברת נפט, ופוטר בזמן השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-20. ב-1932 הצטרף למפלגה הנאצית וב-1934 שירת במחנה ליד העיר דכאו, שכבר שימש כבית כלא ענק לאלפים שהמשטר הנאצי ביקש לחסל. במחנה דכאו התמקד אייכמן באסירים היהודים..... משפט Ynet על אייכמן חזרה

25. משפט שנערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים בחודשים אפריל–דצמבר 1961 לפושע המלחמה הנאצי, אדולף אוטו אייכמן (1906–1962). אייכמן היה ראש אגף המבצעים של האס-אס. בהפעלת התוכנית הנאצית להשמדת יהודי אירופה, כאשר יחידות הרצח הניידות של הנאצים, ה"איינזצגרופן" .החלו בהשמדתם של יהודי ברית-המועצות, ארגן אייכמן את גירוש היהודים ממרכז אירופה למחנות ההשמדה במזרח. בתחילת 1942, לאחר ועידת ואנזה , שהוכנה ואורגנה על-ידו ושבה סוכם על "הפתרון הסופי" להשמדת יהודי אירופה, הוענקו לאייכמן סמכויות נרחבות לנהל את העברת יהודי אירופה למחנות המוות. אייכמן נחטף במאי 1960 על-ידי המוסד ממקום מגוריו בארגנטינה,. ב-23 במאי הודיע ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בכנסת על לכידתו של אדולף אייכמן: אייכמן הואשם בביצוע פשעים נגד העם היהודי, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה וחברות ב"ארגון עוין", שהן עבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם משנת 1950. בית-המשפט שמע יותר מ-100 עדים ועיין ביותר מ-1,600 מסמכים. במשפט טען אייכמן שרק ציית לפקודות, אך בריאיון ב-1957 אמר: "לו היינו מצליחים להרוג את כולם [...] הייתי מאושר". הוא נמצא אשם ונגזר עליו דין מוות. עונשו היה גזר-דין מוות הראשון והיחיד בתולדות מדינת ישראל. ערעורו של אייכמן לבית-המשפט העליון נדחה במאי 1962. למשפט יוחסה משמעות רבה בישראל, משום שאדם בעל עמדה בכירה בשלטון הנאצי הובא בפני בית משפט ישראלי ודינו נגזר, ומשום חשיפתו של הציבור הרחב לתיאור מאורעות השואה באופן בלתי אמצעי מפיהם של הניצולים במהלך המשפט. חזרה