דוד אבידן

דוד אבידן שירים וְעַכְשָׁו אֲבִידָן דָּוִד גּוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שִׁכְחָה וְנִזְכַּר בְּעַצְמוֹ מֵחָדָשׁ בְּעוֹד אַלְפַּיִם שָׁנָה וְעוֹלֶה מִן הַמָּוֶת חָלַשׁ בְּעֵינַיִם דְּבוּקוֹת מִשֵּׁנָה "מַרְאוֹת" עיצוב ועריכת מצגות שרית שץ החוג לשוחרי שירה מודה לציפורן ולמשפחת אבידן על מתן אישור להפצת המצגת מעבר שקופית בלחיצה

בלדה מודרנית הַיָּרֵחַ יָרָה בְּאֶקְדָּח קָטָן. הַכַּרְטִיס לְקוֹנְצֶרְט-הַשָּׁבוּעַ נִתַּן. הַנָּשִׁים הַשְּׁמֵנוֹת לֹא קָבְרוּ אֶת מֵתָן. הַיָּרֵחַ סָגַר אֶת נִצְרַת הָאֶקְדָּח. אוּלַם-הַקּוֹנְצֶרְטִים בִּכְלָל לֹא נִפְתַּח. הַקַּבְּרָן הַוָּתִיק אֶת נַפְשׁוֹ נָפַח. הַיָּרֵחַ הָלַךְ לְבֵיתוֹ הָרָחוֹק. אוּלַם-הַקּוֹנְצֶרְטִים סָגוּר, כַּחֹק. הַקַּבְּרָן הַגּוֹוֵעַ פָּרַץ בִּצְחוֹק. הַיָּרֵחַ יָרָה בְּאֶקְדָּח גָּדוֹל. אוּלַם-הַקּוֹנְצֶרְטִים הוּא סְתָם מְיוּזִיק-הוֹל. הַמֵּת שֶׁנִּזְכַּר פֶּה כּוֹפֵר בַּכֹּל. לָכֵן הַיָּרֵחַ בִּכְלָל לֹא יָרָה. לָכֵן הַקּוֹנְצֶרְט כֵּנֻגַּן, כַּשּׁוּרָה. לָכֵן כֵּן קֻיַּם פֹּה טֶקֶס-קְבוּרָה. מתוך "ברזים ערופי שפתיים"

סופדבר עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב בְּכִי טוֹב בְּכִי בְּכִי בְּכִי רַע מתוך "בעיות אישיות"

מבוא למבוא הַיָּד שֶׁהִכְּתָה הִיא הַיָּד שֶׁתַּחְמֹל עַל כָּל הַמֻּכִּים. אֲבָל מִי שֶׁיֵּחָמֵל יִזְכֹּר בִּכְמִיהָה עֲצוּרָה אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל שֶׁחָלַף לִבְלִי שׁוּב. אִישׁ לֹא יְטַפֵּל בְּבִלְתִּי-מְטֻפָּל-מִטִּבְעוֹ. רַק הַתְּבוּנָה תִּדָּחֵק אֵיכְשֶׁהוּ, תֵּאָחֵז בַּקִּיר הַנּוֹפֵל, וְזוֹ תִּהְיֶה, כַּנִּרְאֶה, חוֹבָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה וְגַם הָרִאשׁוֹנָה. וּמִישֶׁהוּ כְּבָר סוֹבֵל. מתוך "סיכום ביניים"

תהליך הַמַּיִם הַלְּבָנִים בִּקְּשׁוּ אָרְכָּה לִהְיוֹת כֵּהִים יוֹתֵר. וְאָז חָלַף עַלְפְּנֵי הַשֶּׁטַח רַעַד לֹא מֻכָּר, וּמַשֶּׁהוּ בְּבַתְאַחַת סֻלַּף, אֲבָל נִשְׁאַר עֲדַיִן בִּגְבוּלוֹת הַסִּלּוּפִים הַנִּסְלָחִים תָּמִיד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִגְרָעוֹת וּמַעֲלוֹת, וְגַם אֱמֶת מַתְמֶדֶת, עַרְמוּמִית. מתוך "סיכום ביניים"

מתוך: ערב פתאומי אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּחַיָּיו? הוּא קָם בַּבֹּקֶר, וּבֹקֶר בּוֹ לֹא קָם. הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ אֶל הַמִּטְבָּח וְשָׁם הַמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים יַזְכִּירוּ לוֹ שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ אָדָם זָקֵן, מַה יֵּשׁ לוֹ בִּבְקָרָיו? הוּא קָם בְּבֹקֶר קַיִץ, וּכְבָר סְתָו נִמְהָל בָּעֶרֶב בְּנוּרוֹת חַדְרוֹ. מִמַּסָּעוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן הוּא טֶרֶם שָׁב, כִּי שָׁם הוּא עוֹד חָשַׁב, חָשַׁב, חָשַׁב מַה לַּעֲשׂוֹת עַתָּה וּמַה לִּקְרֹא אָדָם זָקֵן – מַה יֵשׁ לוֹ בִּסְפָרָיו? ....... אָדָם זָקֵן, מַה יֵּשׁ לוֹ בְּגִילוֹ? הוּא מְנַמְנֵם כִּי הוּא פּוֹחֵד לִישֹׁן. עֵינָיו פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה, מְנַחֲשׁוֹת לְפִי תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, אִם הַלְּחִישׁוֹת רוֹמְזוֹת כִּי זֶה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן. ....... אָדָם זָקֵן, מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ? לֹא מֶלֶךְ וְיִפֹּל לֹא עַל חַרְבּוֹ. מתוך "שירי לחץ"

עכשו כבר כן הָיִיתִי מוּכָן לְהִשְׁתַּנּוֹת עַכְשָׁו. אֵין לִי סִבּוֹת לְסָרֵב עַכְשָׁו. אֵין לִי יוֹתֵר טְעָנוֹת עַכְשָׁו. אֵינֶנִּי חָשׁ כְּאֵב עַכְשָׁו. הָיִיתִי מוּכָן לְנַסּוֹת עַכְשָׁו. מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי מֻכָּר לִי עַכְשָׁו. הָיִיתִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי קַר עַכְשָׁו. מתוך "שירי לחץ"

פרהיסטוריה אֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי מְחַכֶּה, מְזֻיָּן בְּאַלָּה מִתְּקוּפַת הָאֶבֶן, וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי מַכֶּה בִּתְבוּנָה מְדֻקְדֶּקֶת עַל הַתֶּבֶן, וַאֲנִי מְעַיֵּן בִּרְצִינוּת בִּשְׂרֵפַת הַגְּשָׁרִים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים, וַאֲנִי מְקַדֵּם בְּשִׂמְחָה אֶת סוּפַת הַנְּחָשִׁים הַשְּׁחֹרִים וְהַצִּפְעוֹנִים, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁאִישׁ לֹא טָרַח לַעֲשׂוֹת לְפָנַי, וַאֲנִי מְאַרְגֵּן מֵרוֹצֵי נְמֵרִים בְּהִירִים וְכֵהִים לְכָל יְדִידַי, וַאֲנִי מְחַכֶּה לַמָּוֶת הַטּוֹב, שֶׁיַּחְלֹף עַלְפָּנַי לְמָקוֹם אַחֵר, וַאֲנִי כְּבָר שׁוֹכֵחַ אֶת הָרֹב וְאֶת הַמְּעַט אֵינִי זוֹכֵר. מתוך "שירים חדשים"

רגע לפני האחרון הַגּוּף הִפְצִיר בַּנֶּפֶשׁ: הִשָּׁאֲרִי כָּאן. עוֹד יִהְיֶה שָׂמֵחַ. הַיּוֹם אֶפְתַּח סוֹפְסוֹף אֶת כָּל בַּקְבּוּקֵי הַיַּיִן הַיְּשָׁנִים. אֲפִלּוּ הַקִּרְקָס יָבוֹא לְכָאן. אָשִׁיר לָךְ שִׁירִים שֶׁטֶּרֶם שָׁמַעְתְּ. אֲבָל הַנֶּפֶשׁ אָמְרָה: מָה אִתְּךָ? כְּבָר שָׁכַחְתָּ, שֶׁכָּל הֲנָאָתִי הִיא תְּנוּעָה בַּזְּמַן? עַכְשָׁו אֲנִי זָזָה מִכָּאן. אַתָּה בָּא אִתִּי אוֹלֹא? מתוך "שירים חדשים"

חילוף משמרות צֵא, צֵא, אִישׁ הַדָּמִים. הִכָּנֵס, הִכָּנֵס, אִישׁ הַמַּיִם. כַּמָּה פְּעָמִים, פַּעֲמֵי פְּעָמִים, נִכְמְרוּ עֲלֵיכֶם רַחֲמֵי שָׁמַיִם. וְעַכְשָׁו אַתֶּם נִצָּבִים יְתוֹמִים, שְׁנֵי יְתוֹמִים, יְתוֹמִים שְׁנַיִם, לִפְנֵי שְׁנֵי שְׁעָרִים חֲתוּמִים, שְׁנֵי שְׁעָרִים אֲיֻמִּים בֵּינְתַיִם. מתוך "שירים צוננים ואחרים"

כוח רצון אָדָם מוֹדֵד אֶת רַעֲדוֹ בְּיַד רוֹעֶדֶת. קָשֶׁה קָשֶׁה לִבְטֹחַ בָּרְעִידָה בֵּין גְּבוּל לִגְבוּל יֵשׁ יְרֻשָּׁה קְטַנָּה: מוֹלֶדֶת וִירֻשָּׁה קְטַנָּה יוֹתֵר: מִסְמַךְ-לֵדָה. אֲבָל מֵאֲחוֹרָיו יֵשׁ אֶרֶצְחֹשֶׁךְ, תְּחוּמָהּ בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלוֹת זַרְחָנִיִּים, וְהִיא עַל חֻלְשׁוֹתָיו חוֹלֶשֶׁת, אוֹ שֶׁ הִיא מְפַתָּה פִּתְאוֹם אֶת כָּל הַמְּנִיעִים, וְהוּא הוֹפֵךְ בְּבַתְאַחַת לְגֶבֶר וְצָף עִם זִכְרוֹנוֹ הָעֵר בִּלְבַד בֵּין קַו-הַהַתְחָלָה לְבֵין הַקֶּבֶר, וְשָׁם הוּא מִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד. מתוך "סיכום ביניים"

מרחק בטוח שְׁכַח אוֹתִי. אִם אַתָּה מַאֲמִין בַּשֶּׁמֶשׁ, מוֹתֵחַ בִּקֹּרֶת עַל הַפְּרָחִים, סוֹמֵךְ עַל הָרוּחוֹת, שְׁכַח אוֹתִי. נוֹלַדְתִּי אֶלְתּוֹךְ עוֹלָם מְתֻיָּק מִדַּי, עָמוּס שִׁקּוּלִים וְהִתְחַיְּבֻיּוֹת אֵינְסְפוֹר. אִלּוּ נוֹלַדְתִּי חֲמִשִּׁים שָׁנָה קֹדֶמְלָכֵן, יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי מִתְוַדֵּעַ אֶל עַצְמִי בִּנְסִבּוֹת חֲגִיגִיּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר, עִם תְּעוּדַת-לֵדָה אַחֶרֶת מִנְּיָר עָבֶה וְאוֹתִיּוֹת גּוֹטִיוֹת. חֲבָל, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי לְעַצְמִי, עַצְמִי לְעַצְמִי, עֶצֶמַּעַצְמִי. רַק מֵרָחוֹק אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַתֻּפִּים הַיְּשָׁנִים. וְעוֹר-הַתֹּף קוֹלֵט אוֹתָם בְּקֹשִׁי. וְעוֹר-הַתֹּף פּוֹלֵט אוֹתָם בְּקֹשִׁי. צְלִילִים. צְלָלִים. צִלְצוּלִים. וְאַחַרְכַּך יִפָּתַח הַכֹּל לִרְוָחָה, כְּמוֹ לִפְנֵי הַמַּבּוּל. מתוך "סיכום ביניים"

מתוך: איזה סקספיל יש למשוררים זקנים אֵיזֶה סֶקְסַפִּיל יֵשׁ לִמְשׁוֹרְרִים זְקֵנִים? כְּשֶׁאֲנִי מַצְהִיר, לְמָשָׁל, בְּרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה: "מִי אוֹמֵר, שֶׁהַסִּפְרוּת צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּסָרִית?" - בָּרוּר, כִּי אֲנִי יָכוֹל לָשֵׂאת עַל כְּתֵפַי הַצְּעִירוֹת אֶת מְלוֹא עֹמֶס אִי-הָאַחֲרָיוּת הַמֻּצְהֶרֶת. אֲבָל בְּפָנִים קְמוּטִים? בְּפֶה קָפוּץ? בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת? מַה נּוֹתָר, זוּלַת הָעֵינַיִם, הַמַּבָּט שֶׁנִּשְׁאָר תָּלוּי בְּמֶרְחַקִּים כְּאוּבִים, הַזֵּכֶר הַכָּבֶה שֶׁל הַצַּו הַיַּנְקוּתִי: בַּכֵּה, בֶּנְאָדָם, בַּכֵּה אֶת עֲלוּמֶיךָ. בַּכֵּה אוֹתָם מֵרֶגַע לֵדָתְךָ, אֶת אֵימַת גּוּפְךָ הַכָּלֶה, אֶת יְדִיעַת עָצְמָתְךָ הַמִּתְפּוֹרֶרֶת. וְעַכְשָׁו - הֵם מְבִיאִים לְךָ רוֹפֵא, רוֹפֵא הֵם מְבִיאִים לְךָ. אִם יֵשׁ בְּךָ עֲדַיִן כּוֹחַ לִצְעֹק, אֱמֹר לָהֶם, אֱמֹר בִּמְלוֹא הָאַחֲרָיוּת, בִּמְלוֹא יְעִילוּת מֵיתְרֵי קוֹלְךָ הָעֲיֵפִים: "לֹא רוֹפֵא, רַבּוֹתַי, לֹא רוֹפֵא - אֶלָּא תַּלְיָן!" מתוך "שירים חדשים"

שיר המעלות לדוד אשר רייך אֲבִידָן נָסַע. הֶעָתִיד נָסַע אִתּוֹ נָסְעוּ לַוְיָנִים לְלַוּוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ נָסְעָה הַמַּזְכִּירָה הָאֶלֶקְטְרוֹנִית וּמְכוֹנַת הַכְּתִיבָה הַחַשְׁמַלִּית. נָסְעוּ הַסִּיאַנְסִים וְהַנְּיוּאַנְסִים, הַטֶּלֶפוֹן, הַפֶּלֶפוֹן, הַפָּטֶפוֹן וְהַפּוֹאֶטִיפוֹן נָסְעוּ הַטֵּיְפּ, הַוִּידְאוֹטִיפּ וְהַדָּוִידְאוֹטִיפּ. תַּסְרִיטִים יְשָׁנִים וְצוֹנְנִים נָסְעוּ לְהָפִיק אֶת עַצְמָם בְּהוֹלִיבוּד עִלִּית. הַמֵּאָה הַשְּׁלוֹשִׁים אֲבֵלָה, אֲבֵלִים עוֹבְדֵי הַמִּבְרָקָה עַל הָעֹמֶס שֶׁיָּרַד לַחֲצִי הַתֹּרֶן. אֲבֵלוֹת הַטַּלְפָּנִיּוֹת בַּמֶּרְכָּזִיָּה הַבֵּינְלְאֻמִּית, אָבֵל מְעַבֵּד הַתַּמְלִילִים, אֲבֵלוֹת הַמְּכוֹנוֹת לְהַשְׁמָדַת מִסְמָכִים וּלְהַשְׁמָדַת רְגָשׁוֹת אֲבֵלָה הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַלָּשׁוֹן וְהַמְּדִינִיּוּת שֶׁל הַדִּמְיוֹן אֲבָל הַפַקְס וְהַצַּפְצָף וּמַחְשֵׁב הַכִּיס בְּאֵין רוֹאִים מַגִּיר דִּמְעָה צוֹנְנָה. אֲבִידָן עָלָה. גַּגּוֹ הַמָּגִי עָלָה אִתּוֹ עַד לַקּוֹמָה הָאֵינְסוֹפִית בְּמַעֲלִית הָעֲלוּמִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים. עָלוּ שִׁירִים טֶלֶקִינֶזִיּים צְרוּרִים בִּצְרוֹר הַמִּסְמָכִים וְהַתִּשְׁדּוֹרוֹת, עָלוּ עֲזָרִים סוֹדִיִּים וְאַרְגְּזֵי קוֹקָה קוֹלָה עָלוּ הָאֶגוֹ וְהַאֶגוֹרָל בְּמַכְשִׁירִים שִׁמּוּשִׁיִּים. כָּל הַלַּחַץ וְהַבְּדִידוּת עָלוּ אִתּוֹ לַפֶּנְטְהָאוּז הַקּוֹסְמִי. הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה עַל תַּעֲלוּלֵי הַפַּרַאפּוֹאֶטִיקָה, טְיוּטוֹת שֶׁל הֶחָלָל הַחִיצוֹן נִפְרְשׂוּ כְּשָׁטִיחַ לִכְבוֹד הוֹד נְסִיחוּתוֹ שֶׁל הַשִּׁירָה הָעִבְרִית.

דוד אבידן, משורר ישראלי, 1934 – 1995, נולד וחי בתל-אביב. ספר שיריו הראשון "ברזים ערופי שפתיים" פורסם ב-1954. מאז פרסם כעשרים קבצי שירה וקנה לו מעריצים רבים. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מלבד כתיבת שירים, עסק אבידן בבימוי ובהפקת סרטים קצרים, פרסם מאמרים בנושאי תרבות וחברה ולימד באוניברסיטאות כתיבה יוצרת. שיריו תורגמו לשפות רבות.אבידן נחשב למשורר בעל קול ייחודי – חדשן, נועז ויוצא דופן בנוף התרבותי הישראלי. כתיבתו שיקפה מגמה שעם אנשיה נמנו מבקרים ואנשי ספרות ותרבות, והיא זיכתה אותו בפרסים ומענקים בינלאומיים חשובים. בשירתו ניסה אבידן לבטל את החיץ בין לשון השירה לבין לשון הדיבור, ולצורך כך כתב עברית 'טבעית' ישראלית ויצר אפשרויות חדשות בתחום ההתבטאות המילולית. היה מועמד לפרס נובל לספרות. החוקר דוד וינפלד אמר עליו: "אבידן מרחיב את כלי הדם וכלי הנשימה של השירה העברית." תקצר כאן היריעה מלהביא את דוד אבידן המשורר, האדם ויוצר התרבות. אני ממליצה להיכנס לקישורים המצורפים. כל השירים במצגת מתוך הספר "משהו בשביל מישהו" הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2005 על דוד אבידן – דן לחמן לעט עתה – על המשורר ועל יצירתו היקום של אלי אשד- על המשורר ויצירתו, כולל קישורים רבים דוד אבידן – כתבה במעריב

מפעל מצגות השירה, הנו שירות לציבור מטעם החוג לשוחרי שירה במטרה להפיץ את אמנות השירה בקרב הקהל הרחב: בוגרים בני נוער וילדים. הן נשלחות חינם לכל דורש. מטרתו היא חינוכית-תרבותית. אבקש בכל לשון של בקשה שלא לשנות מאומה במצגת – צורנית או תוכנית. אין לי אלא לסמוך על יושר לבם של מקבלי המצגת. מקווה שנהניתם. סייעו לנו בהפצת השירה ושלחו את המצגת לחבריכם. תודה שרית שץ החוג לשוחרי שירה • זכויות עיצוב המצגת שמורות לשרית שץ יצירה מלווה: Yanny.; Sky dance

החוג לשוחרי שִירָה עם שָרִית תודה על הצפייה אתר החוג לשוחרי שירה saritshz@gmail.com

דוד אבידן

דוד אבידן

Presentation Transcript