40 likes | 250 Views
כשעצוב ודמעה אט ניגרת, מפלסת דרכה במשעול, את מותי אני מזמרת, יום עייף נאסף אל אתמול. כוכבים נפרשים ברקיע וצובעים דמדומים בסגול, ומותי ממהר להגיע מהתל בי מבלי לחמול - - -. האיש אהבני עד כלות ולא שב. האיש שאהב - - - מאז יום מותו - מעיין חיי הוא אכזב . כל שנה ביומן ביום זה כך נכתב:
E N D
כשעצוב ודמעה אט ניגרת, מפלסת דרכה במשעול, את מותי אני מזמרת, יום עייף נאסף אל אתמול. כוכבים נפרשים ברקיע וצובעים דמדומים בסגול, ומותי ממהר להגיע מהתל בי מבלי לחמול - - -
האיש אהבני עד כלות ולא שב. האיש שאהב - - - מאז יום מותו - מעיין חיי הוא אכזב . כל שנה ביומן ביום זה כך נכתב: יום בו מת אהובי, יום ארור. יום מותו. במותו גם מותי שלי, ואתו - - - ביום זה שנינו מתנו יחדיו ! האיש שתמיד הוא אתי. נאהב. מעולם לא נפרדנו. מתנו יחדיו. מאז מדי יום בהלמות מחוגים, ממשיכים כך יחדיו לאורכן של שנים ממשיכים כך למות יום-יום גם עכשיו !