נורית זרחי

נורית זרחי שירי ילדים מוסיקה מלווה: מוצרט "רונדו" מַרְאוֹת – עיצוב ובנית מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה

פטריות בְּצֵל עָנָן, בֵּין הַטִּפּוֹת צָצוּ בַּדֶּשֶׁא הֲמוֹן כִּפּוֹת, צֶבַע קְרֶם, שַׁמֶּנֶת וְחָלָב לָב לָבַן, בַּדֶּשֶׁא, בַּגֶּשֶׁם, בְּצֵל עָנָן. בַּקְּטַנְטֹנֶת מָצָא הַשַּבְּלוּל מִשְׁכָּן, בַּגּוּצָה הִתְיַשֵּב צְפַרְדֵּעַ, וּבָזוֹ הַנִּשֵּׂאת כְּמִגְבַּעַת אָבִיב – הַמַּלְכָּה עִם כָּל רֵעוֹתֶיהָ. אִם תִּזְדַּמֵּן הַיּוֹם לַגָּן, אוּלַי תִּהְיֶה גַּם אַתָּה מֻזְמָן לְמִשְׁתֶּה עַלִּיז שֶׁל אַנְשֵי הַכֶּתֶר, הַמַּלְכָּה פִּטְרִיָּה וְהַמֶּלֶךְ פֶּטֶר. חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים עָמְדוּ צַד בְּצַד תַּחַת מִטְרִיָּה אַחַת בִּלְבַד, וְאִישׁ מֵהֵם לֹא נִרְטַב. כֵּיצַד? לֹא יָרַד גֶּשֶׁם.

הסוסה הקטנה שעפה מָה עוֹשָׂה הַסּוּסָה הַקְּטַנָּה כְּשֶׁהִיא רוֹצָה שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָהּ? עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הִיא מִזְדַּקֶּפֶת, פָּנֶיהָ בֵּין פְּנֵי אִמָּא וְאַבָּא דּוֹחֶפֶת וּמִתְלַטֶּפֶת. מָה עוֹשָׂה הַסּוּסָה הַקְּטַנָּה כְּשֶׁהִיא בּוֹדֵדָה? אֶת רֹאשָׁהּ מוֹרִידָה קָרוֹב לְפִיהָּ שֶׁל אִמָּהּ, קָרוֹב לָעֵינַיִם, קָרוֹב לָעֵשֶׂב וְלַמַּיִם. מָה עוֹשָׂה הַסּוּסָה הַקְּטַנָּה כְּשֶׁהִיא רוֹצָה נְשִׁיקָה וְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּהּ עוֹמְדִים עַל רֹאשׁ הָהָר? אֵיךְ הִיא תַּגִּיעַ? מַה הִיא, גִ'ירָפָה? וְהִיא פּוֹרֶשֶׁת אֲלֵיהֶם כְּנָפַיִם וְעָפָה.

פרידה מתיבת נוח זוּגוֹת זוּגוֹת יוֹרְדִים מִן הַתֵּבָה וּמְנִידִים שְׁוָרִים לְנֹחַ בְּרֹאשָׁם נוּגוֹת, הָיָה נָעִים. שְׁפַנִּים בִּקְצֵה אַפָּם מְנַעְנְעִים תּוֹדָה, פַּרְוַת הָאֲרָיוֹת רוֹעֶדֶת כְּמַפַּל חִטָּה, הָעַכְבָּרִים וְהַסְּנָאִים קַדִּים קִדָּה, פּוֹרְחִים תֻּכִּים, פְלָמִינְגּוֹ, סְנוּנִיּוֹת. כָּל עוֹף בִּמְעוֹפוֹ נוֹצוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת, צוֹנְחוֹת לָנוּחַ עַל כְּתֵפוֹ. שָׁלוֹם, קוֹפִיף אַחֲרוֹן נוֹפֵף לוֹ בְּיָדוֹ וְכָךְ נוֹתָר לוֹ נֹחַ לְבַדּוֹ. וְהוּא עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל כֵּיצַד זוּגוֹת זוּגוֹת הֵם נִבְלָעִים בַּגּ'וּנְגֶּלִים בְּתוֹךְ הָהָר עַל הַפְּסָגוֹת, עַל צַמְּרוֹת עֵצִים גְּבוֹהִים גְּבוֹהִים נֶעֱלָמִים בִּמְחִילוֹת קוֹפְצִים אֶל תּוֹךְ הַיָּם וְגוֹחֲנִים אֶל הַחוֹלוֹת.

באה המלכה למלך לַיְלָה. עַל דֶּלֶת הַמֶּלֶךְ הִקִּישָׁה הַמַּלְכָּה: "שָׁלוֹם, בָּאתִי אֵלֶיךָ אֶל תּוֹךְ הַחֲלוֹם." "לְעוֹלָם," אָמַר הַמֶּלֶךְ, "לֹא יִגַּע בִּשְׁנָתִי זָר." "אֵינְךָ מֵבִין," לָחֲשָׁה הַמַּלְכָּה, "דָּבָר." בָּאָה הַמַּלְכָּה לַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה: "אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה בְּתוֹךְ שְׁנָתִי וְאַתָּה בַּחוּץ נִשְׁאַר. כְּשֶׁבַּחֲלוֹמִי אַתָּה חָלוּם לֹא עוֹבֵר בְּגַבְּךָ קֹר סָתוּם?" בָּאָה הַמַּלְכָּה לַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה "מוּזָר, חָלַמְתִּי עָלֶיךָ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר, חִכִּיתִי וְלֹא בָּאתָ וּבַחוּץ יָרַד עֶרֶב וְנִהְיֶה קַר, רָצִיתִי לָדַעַת מָה אוֹתְךָ עָצַר?" "אֵינִי יוֹדֵעַ," אָמַר הַמֶּלֶךְ, "עַל כָּךְ דָּבָר, בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל עַרְבוֹת-הַבָּר." בָּאָה הַמַּלְכָּה לַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה: "כַּמָּה מוּזָר הָיָה הַחֲלוֹם, חָלַמְתִּי עָלֶיךָ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר. גָּלַשְׁנוּ בְּמַגְלֵשַׁת חֹרֶף הָרוּחַ מוּל פָּנֵינוּ בְּמִדְרוֹן הָהָר, הַאִם לֹא הָיָה נֶהֱדָר?" "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ," אָמַר הַמֶּלֶךְ, "עַל כָּךְ דָּבָר, בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל הַנָּהָר."

אישה באבטיח אִשָּׁה אַחַת גָּרָה בְּתוֹךְ אֲבַטִּיחַ גָּדוֹל נוֹרָא הָיוּ לָהּ שְׁנֵי שְׁרַפְרַפִּים וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה. הִיא חָתְכָה לָהּ חַלּוֹן וְחָצְבָה לָהּ סָלוֹן, וְתָלְתָה שָׁם תְּמוּנָה וְהִכְנִיסָה אָרוֹן, וְחָתוּל שֶׁיָּצוּד עַכְבָּרִים הִיא גִּדְּלָה בַּפִּנָּה וּפִתְאוֹם - הִסְתַּיְּמָה הָעוֹנָה. הָלְכָה לָהּ אוֹתָהּ הָאִשָּׁה לְחַפֵּשׂ לָהּ דִּירָה חֲדָשָׁה הִיא חָקְרָה, שָׁאֲלָה לֹא מָצְאָה שׁוּם דָּבָר רַק חַדְרוֹן בְּתוֹךְ גֶּזֶר אָרֹךְ אֲבָל צַר. מֵעַכְשָׁו - לֹא הָיָה לָהּ מָקוֹם לַסָּלוֹן, וְלָכֵן הִיא חָתְכָה מַחֲצִית הָאָרוֹן, וְהִכְנִיסָה רַק רֶבַע כִּסֵּא וְחָתוּל וּשְׁרַפְרַף, מֵעַצְמָהּ הִיא בְּקֹשִׁי הִצְלִיחָה לִדְחֹק אֶת הָאַף.

שבע מִזְּמַן-מִזְּמַן, אָחוֹר-אָחוֹר הָיִיתִי פַּעַם גְּדִי שָׁחֹר לֹא הָיָה חָבִיב מִמֶּנִּי בְּעֶדְרֵי רָחֵל אִמֵּנוּ. וְהִיא קָשְׁרָה אוֹתִי בְּחוּט לְכָל מָקוֹם אִתִּי הָלְכָה רַק רְקִיקִים עִם צִמּוּקִים הִגִּישָׁה לִי לָאֲרוּחָה. וְהִיא לִטְּפָה אוֹתִי, הִיא נָשְׁקָה לִי בִּפְנִים אַחֶרֶת אֵיךְ הָיוּ עוֹבְרוֹת עָלֶיהָ שֶׁבַע הַשָּׁנִים.

בבוטן גרו שתי שכנות בַּבֹּטֶן גָּרוּ שְׁתֵּי שְׁכֵנוֹת שֶׁלֹּא מָצְאוּ מַרְגוֹעַ, לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר הָיוּ כִּמְעַט זְקֵנוֹת הֵן לֹא חָדְלוּ לָרֶגַע זוֹ בְּזוֹ לִפְגֹּעַ. מִקְּצֵה הַבֹּטֶן הָאַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה צוֹעֶקֶת: "הַגִּידִי! לֹא יִהְיֶה פֹּה פַּעַם שֶׁקֶט?" וְהַשְּׁנִיָּה בִּקְצֵה קוֹלָה הָיְתָה עוֹנָה: "צָפוּף לָךְ פֹּה?" "לְכִי לָגוּר בָּאֲפוּנָה!"

פנים

כמו סימן בספר הָרוּחַ בְּחוּצוֹת הָעִיר וּבַכִּכָּר שָׁט, וְכָל עֲצֵי הַחֹרֶשׁ כְּבָר עָשׂוּ שַׁבָּת. בַּמִדְרוֹנוֹת רוֹעֵד הָעֵשֶׂב, לֹא יָכוֹל לַחְדֹל וְאֶת פְּסִיעוֹת הַקַּיִץ הֶעֱלִים הַחוֹל. הַצִּפֳּרִים רוֹגְשׁוֹת: "הַקַּיִץ הִשְׁתַּנָּה," עוֹזְבוֹת בְּלִי לְהַמְתִּין לְהַתְרָאָה שְׁנִיָּה, וּבֶחָצֵר נוֹתְרוּ רַק שְׁנֵי דְּרוֹרִים וְתוֹר, כּמוֹ סִימָן בְסֵפֶר: "קַיִץ, זְכֹר לַחֲזֹר!"

גשם הַגֶּשֶׁם אֵינוֹ מוֹדִיעַ מָתַי הוּא יַפְתִּיעַ, אַךְ שְׁנֵי הָעֵצִים הָרָזִים בֶּחָצֵר וְגַם שְׁנֵי הַדְּרוֹרִים עַל הַגַּג וְכִתַּת הַקּוֹצִים בְּפִנָּה וְשַׁבְּלוּל הַגִּנָּה, מְרִיעִים לִקְרָאתוֹ כַּעֲדַת הוֹלְלִים בְּאַלְפֵי חֲלִילִים, עַד כִּי אִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת בְּכִי הַיַּתּוּשׁ וְקִינַת הַנְּמָלִים.

מהר בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר, בַּבַּיִת, בַּחוּץ, כְּשֶׁאֲנִי רַק חוֹזֵר, בָּעֶרֶב, מֵאָז שֶׁאֲנִי רַק זוֹכֵר, "מַהֵר", הֵם אוֹמְרִים לִי, "יוֹתֵר מַהֵר". אֲנִי אַךְ יוֹשֵׁב לְהָכִין שִׁעוּרִים, "אֲנַחְנוּ מִזְּמַן כְּבָר הָיִינוּ גּוֹמְרִים", אַךְ כִּבּוּ אֶת הָאוֹר: "הוֹ הִבִּיטוּ, הוּא עֵר, הֵרָדֵם וְתִישַׁן קְצָת יוֹתֵר מַהֵר!" חָלַמְתִּי, שֶׁרַצְנוּ אֲנִי וְהֵם, הִשַּׂגְתִּי אוֹתָם קִילוֹמֶטֶר שָׁלֵם, כִּמְעַט לֹא רָאִיתִי אוֹתָם יוֹתֵר, צָעַקְתִּי: " מַהֵר! קְצָת יוֹתֵר מַהֵר!"

הציפור פמפלה הַצִּפּוֹר פַּמְפַּלָה כָּל מִגְרַעַת בָּעוֹלָם הָיְתָה לָהּ סַקְרָנִית גַּנְדְּרָנִית זַמַרְנִית יַשְׁנוּנִית טִיפְשׁוֹנִית שַׁכְחָנִית. הִרְגִּישָׁה הַצִּפּוֹר פַּמְפַּלָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּךְ הָלְאָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן גָּבְרָה עַל הָרָצוֹן לִישֹׁן. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי חָדְלָה לִהְיוֹת שַׁכְחָנִית. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּסְקָה מִכָּל הִרְהוּר טִפְּשִׁי. בָּרְבִיעִי חָדְלָה לְהִסְתַּקְרֵן. בַּחֲמִישִׁי לְהִתְגַּנְדֵּר. בַּשִּׁשִּׁי גָּבְרָה עַל הָרָצוֹן לָשִׁיר וּבְשַׁבָּת לֹא נִשָּׁאֵר לָה יוֹתֵר עַל מַה לְּוַתֵּר וְכָךְ קָרָה לָהּ לְפַּמְפַּלָה בַּסִּיּוּם - שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לָהּ כְּלוּם.

קילפתי תפוז קִלַּפְתִּי תַּפּוּז, מָצָאתִי בִּפְנִים כְּמוֹ בְּתוֹךְ קֵן, יֶלֶד יָשֵׁן. הַיֶּלֶד אָמַר: "אַתָּה עָשִׂיתָ פֹּה חֹר! תַּקֵּן אֶת הַפֶּלַח, נוֹשֵׁב עָלַי קֹר" אָמַרְתִּי: "רֶגַע, סְלִיחָה, שָׁלוֹם" וְאֶת הַפְּלָחִים שַׂמְתִּי בַּמָּקוֹם. וְעַד הַיּוֹם, אִם הוּא לֹא הִצְטַנֵּן בְּתוֹךְ הַתַּפּוּז, יֶלֶד יָשֵׁן.

נורית זרחי

נורית זרחי

Presentation Transcript