Download
1 / 48
640 likes | 1.15k Views
כשרות. כתב חשי פרידמן ערכה תמר חדד. מאכלות אסורים-חוק וטעם. ואת חקתי תשמרו - דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם - תלמוד לומר אני ה' - אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן (יומא ס”ז ע”ב).
E N D
כשרות כתב חשי פרידמן ערכה תמר חדד
מאכלות אסורים-חוק וטעם ואת חקתי תשמרו - דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם - תלמוד לומר אני ה' - אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן (יומא ס”ז ע”ב)
מדברים אלו שאמרו חז”ל אנו למדים כי הם המאכלים שאסרה לנו התורה הם בעיקרם חוק ללא טעם. כדי לשבר את אוזן, ניסו המפרשים לתת טעם לאיסור המאכלים הללו.
היהדות מחנכת לשלום ומניעת אכזריות • מצוות כיסוי הדם. • איסור אכילת הדם= נפש החיה. • בגן עדן היינו צמחוניים,הרב קוק חזון הצמחונות. • אוכלים חיות שלא טורפים ולא עופות דורסים. • מצוות הפרדה בן בשר וחלב :מקטין את האכזריות • אותו ואת בנו ביום אחד...
בריאות הגוף הגוף משמש בתור כלי למשכן הנפש, וכדברי ספר החינוך: “…נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו. ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים,יעשם האומן טובים,ואם לא יהיה הצבת טוב לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים”. לכן אנו מחויבים לשמור על גופנו מפני מאכלים העלולים לגרום לו לנזקים.
ייצר האכילה הוא הראשון ביצרים והוא מלווה אותנו כל שנות חיינו. מתוקף היותנו בני אדם בעלי בינה ודעת עלינו להשתלט על יצרנו ולא לתת ליצר לשלוט בנו. ע”י זה שאנו מונעים מעצמנו לאכול מאכלות אסורים אנו לא נכנעים ליצר ובעצם הופכים אותו לרצון. ישנם עוד טעמים כגון:הרחקה מעבודה זרה, הבדלה בין ישראל לעמים ,ועוד.
מספר דינים: 1)מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות-שפרסתה סדוקה לשניים לכל אורכה
מעלת גרה -בתחילה הבהמה טוחנת את האוכל בפיה ולאחר שהורידה אותו לקיבה מעלה אותו שוב ,טוחנת דק דק ומחזירה לקיבה.
בהמות מותרות באכילה:שור,כבש ועז חיות מותרות באכילה-איל,צבי,יחמור,אקו,דישון,תאו וזמר.
כל בהמה המפרסת פרסה היא גם מעלת גרה חוץ מן החזיר. וכל בהמה שהיא מעלת גרה בידוע שהיא מפרסת .
ב. הפרסה של החיה צריכה להיות שסועה . דגים שחיים בים צריכים א. סנפירים ב. קשקשים
דגים א. סנפירים ב. קשקשים
עופות • עופות : התורה כתבה בפירוט את העופות האסורים באכילה (ויקרא י"א ודברים י"ד) • בנוסף לרשימה שהתורה מציינת אסור לאכול חרקים מעופפים (לדוגמא זבוב ופרפר)
כשרות • התורה מנתה 24 עופות האסורים לאכילה כל האחרים מותרים. • סימנים בעופות כשרים: • בעלי זפק (שקיק אגירת אוכל הנמצאת באזור הגרוגרת). • קורקבן המתקלף ביד. • בעלי אצבע יתרה. • הרמב"ם נתן סימן לבדיקה לבעלי כנף מותרים. כל הקולט אוכל מהאוויר אסור באכילה וכל המנקרים מותרים. • גם כבד עוף הכשרתו בצלייה. • מותר לבצע הכשרת בשר עוף ובשר בקר יחד.
סימני עוף טהור לפי האר"י ז"ל אפשר למצוא את ארבעת הסימנים של עוף טהור במילה "צפור" א צ בע יתירה ז פ ק ד ו רס (אינו דורס) ק ר קבן נקלף
זפק: • הזפק הוא כעין כיס בקצה הושט של העוף בו מתקבץ האוכל ובלשון המקרא הוא קרוי מוראה. • בזפק מצויות בלוטות המפרישות נוזל המרכך את האוכל בדרכו לקורקבן.
קורקבן הקורקבן הוא קיבת השרירים בעוף הטוחנת את המזון ומכשירתו לעיכול. לקורקבן מחובר עור פנימי וכשהוא נקלף סימן הוא לכשרותו של העוף.סימן זה הוא רק כשהעור נקלף ביד ולא בכלי.
דורס ישנן שתי דרכים לזיהוי עוף דורס והן: 1)לראות את חלוקת אצבעותיו,אם החלוקה זוגית העוף דורס ולכן טמא אך אם החלוקה אינה זוגית העוף טהור. 2)לזרוק לעוף אוכל ולבדוק האם הוא קולטו ישר מן האוויר(דורס) או קולטו ומניחו על הארץ לפני שהוא אוכלו.
ביצי עופות - ביצה המותרת לאכילה היא ביצת העוף המותר לאכילה. ניתן לזהות אותה לפי צורתה קצה אחד מעוגל וקצה שני מחודד. ביצי העופות האסורים לאכילה, שני קצותיהם חדים או עגולים. דם בחלבון (הלבן בביציה) זורקים את הדם והשאר מותר לאכילה. דם בחלמון (הצהוב בביצה) זורקים את כל הביצה. ביצה קשה אין צורך בבדיקה. ביצוע הבדיקה נעשית על ידי שבירת הביצה לכלי קטן שקוף ומשם מעבירים לכלי גדול. זאת למנוע שביצה עם דם בחלמון תיכנס לכלי הגדול עם שאר בלילת הביצים. בימינו מגדלים בעיקר תרנגולות בלולים, בנפרד מתרנגולים והדם שנמצא בביצה מקורו בבהלה ולא בעקבות הפריה. לכן על פי רוב ימצא דם בחלבון ולא בחלמון. כשרות ביצים
שחיטה (נבלה/ טרפה): • נבלה: בעלי חיים טהורים שמתו או נשחטו שלא לפי ההלכה, נקראים נבלה ואסורים לאכילה עפ"י ההלכה.
טריפה • טריפה: בעלי חיים טהורים שנשחטו לפי ההלכה אבל נמצא פגם בריאותי בגופם נקראים טריפה והם אסורים לאכילה.
אבר מן החי אסור לאכול בשר לפני שבעל החיים מת. זאת היא אחת מהמצוות שבני נח מחויבים לשמור אותה.
איסור אכילת הדם • במספר מקומות בתורה מודגש שאסור לאכול דם, כדי להדגיש את האיסור, נציין שביצה שיש בה טיפת דם אסורה באכילה. התורה מחייבת לכסות את הדם של החיה הנשחטת ולא להשתמש בו לשום צורך.
“ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר” טעם המצווה: עופות השמים וחיות טהורות קברו את הבל ולכן זכו בשתי ברכות שמברכין עליהן והן: 1)שחיטה. 2)כיסוי הדם.
מספר דינים: 1)מכסים את הדם בעפר דק שאינו גושי וכן באפר וכדומה. 2)מכסה את הדם בידו או בכלי ,אבל לא ברגלו כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו. 3)שחט ולא כיסה את הדם אין השחיטה נפסלת בכך והבשר מותר באכילה. 4)צריך לברך על הכיסוי (רמב”ם-על כיסוי הדם, שו” ע -על כיסוי דם בעפר)
הכשרת בשר כדי להימנע מאכילת דם קבעה ההלכה דרכים להכשרת בשר לאכילה:
השרייה • לשטוף היטב את הבשר מהדם שנמצא עליו, אחר כך משרים את הבשר במים פושרים למשך חצי שעה.
מליחה • מליחה: אחרי חצי שעה של השריית הבשר שוטפים את הבשר ומפזרים עליו מלח ומשאירים את הבשר/ העוף למשך שעה עם המלח כשהדם יכול לנזול החוצה מהבשר.
הדחה אחרי שעת ההמלחה, מדיחים כלומר שוטפים את הבשר שלוש פעמים היטב ואז הבשר/ העוף ראויים לאכילה.
צלייה • בשר שעברו שלושה ימים לאחר שחיטתו והוא לא הוכשר- אין טעם לשרות להמליח ולהדיח ובמקום כל אלה, צולים את הבשר על האש וכך יצא ממנו כל הדם. • נציין שבכבד יש דם רב ולכן מותר לאכול כבד רק לאחר שהוא נצלה על האש כשמפזרים עליו מלח.
כבד • רוב הבשר והעוף שנמצאים בסופר עבר עברו הכשרה ומותר לבשל אותם ללא כל התהליך שתואר לעיל. את הכבד יש לבדוק מכיוון שבד"כ הכבד נמכר כשהוא עדיין איננו מוכשר. • כל מוצר שקונים צריך לבדוק את ההכשר שלו וכך לדעת אם צריך להכשיר.
כשר הוא מאכל שמותר לאוכלו. מוכשר הוא מאכל שהיה אסור באכילה ועכשיו הוא מותר באכילה. לדוגמא בשר לפני שהושרה ,הומלח והודח - אסור למאכל , אחרי שמכשירים את הבשר הוא מוכשר, ומותר לאכילה.
בישול נוכרי (עכ"ום) • מאכל שבושל ע"י נכרי ומתאים להעלותו על שולחן מלכים (כלומר מאכל מבושל שמתאים להגיש לאורחים מכובדים) , אפילו אם בושל בכלים של אדם מישראל - אסור למאכל. הדרך לאכול מאכל כזה היא ע"י שהיהודי ישתתף בבישול לדוגמא: ידליק את האש.
חלב נוכרי • חלב שאדם נכרי חלב אותו נהגו לאסור מתוך חשש שיש בחלב זה גם חלב של חיות אסורות. , ובימינו ברוב הקהילות בישראל מקובל לסמוך על מה שכתוב על קופסאות החלב שהוא חלב פרות ולא חוששים .
חלב מבהמות לא כשרות • אסור לשתות חלב שנחלב מבהמה לא כשרה כגון חלב גמלים.
תערובת –בטל בשישים • מאכל בשרי שהתערבב בו חלב או מאכל חלבי שהתערבב בו בשר בכמות הקטנה מ ולא ניתן להבחין בין החלב והבשר, המאכל מותר באכילה. לדוגמא: 60 ליטר של מרק עוף שנפל לתוכם ליטר חלב ולא ניתן להבחין היכן החלב נמצא- מאכל זה מותר באכילה, משום שהחלב בטל בו.
המתנה 1,3,6 • אם אדם אכל בשר עליו לא לאכול מאכל חלבי עד לאחר שהמתין זמן מסוים. יש שנוהגים לחכות שלוש שעות ויש שנוהגים לחכות שש שעות, ויש שנוהגים שעה אחת - כל אחד לפי מסורת אבותיו. • אחרי אכילת מאכלי חלב נוהגים לחכות כחצי שעה בלבד ולשטוף את הפה או לשתות לפני אכילת בשר.
גבינה קשה גבינה שתהליך יצורה ארוך לדוגמא גבינת פרמזן , אחרי אכילת גבינה כזו יש לחכות מס' שעות כמו אחרי אכילת בשר (כל אחד לפי מנהגו) ורק אז לאכול מאכלי בשר, בגלל שלוקח יותר זמן לעכל גבינה כזו.
הפרדה במטבח • ההרחקה בין בשר לחלב כ"כ חשובה עד שבבית שומר כשרות נמצא שתי מערכות כלים ושתי מערכות סכו"ם , אחת למאכלי חלב ושניה למאכלי בשר. ברוב הבתים ישנם שני כיורים ושני ספוגים לשטיפת כלים. מפרידים בין הסירים החלביים , הבשריים והפרווה.
איסור בשר ודגים חכמים אסרו לאכול באותה צלחת ובאותו סכו"ם דג ובשר/עוף מתוך חשש שהאדם יתבלבל ויחשוב שהדג הוא בשר ולא ייזהר מהעצמות של הדג (אידרות) ועלול להיחנק.בנוסף התלמוד ראה סכנת מחלה באכילה של בשר ודגים ביחד.
יין נסך • יין נסך (סתם יינם): אסור ליהודי לשתות יין של נכרי או יין מבקבוק שנכרי פתח או מזג ממנו . • יין מבושל: יין שבושל בתהליך הכנתו, יין כזה גם אם נכרי יפתח או ימזוג ממנו- מותר לשתיה, ולא ייחשב כיין נסך.
טבילת כלים כלים שנועדו לשימוש באכילה ונקנו מנכרי, אסור להשתמש בהם לפני שמטבילים אותם במקווה מיוחד עבור כלים בברכה. הברכה היא "ברוך אתה… אשר קידשנו במצותיו וציוונו על טבילת כלים". כלים שהשתמשו בהם לא יהודים צריכים הכשרה כמו בפסח.
