עבודה באומנות מיכלאנג'לו מציגה : מאיה ולדמן כיתה : ד' 3

1. עבודה באומנות מיכלאנג'לו מציגה: מאיה ולדמן כיתה: ד' 3

2. הייתי באיטליה במוזיאון אקדמיה בפירנצה וראיתי את פסל דוד: מיכלאנג'לו פסל את פסל דוד בשיש. זה הפסל המפורסם ביותר שלו. הוא פיסל את הנער דוד יוצא להילחם עם גוליית הענק, אבל הפסל "דוד" גם סימל את אומץ ליבם וגבורתם של תושבי העיר פירנצה, שהיו מוכנים תמיד להגן על עירם ,כמו דוד.

3. ואז שאלתי את אימא שלי: "למה הפסל הזה הכי גדול במוזיאון?" והיא ענתה לי: "הפסל הזה הכי גדול במוזיאון וממורכז, בגלל שהוא הפסל הכי מפורסם של מיכלאנג'לו, מעניין לראות אותו כי אפשר לגלות כמה דברים, כמו למשל, שהוא היה צעיר, שרירי ויפה, וזה נראה אמיתי!!" הפסל הזה עניין אותי הכי הרבה מכל שאר הפסלים, אז בחרתי במיכלאנג'לו ובפסל הזה.

4. ניתוח שם האומן: מיכלאנג'לו. שם היצירה: "דוד" שנת היצירה :1501-1504 טכניקה: פיסול מופשט. מה רואים ביצירה: הפסל דוד המלך סימל אומץ. תיאור היצירה: הפסל הוא ענק,רואים נער חזק וערום ומחזיק רוגטקה ביד. מסר הרעיון של היצירה: דוד אמיץ כדי להיות מלך בנ"י. מיכלאנג'לו רצה שתושבי פירנצה יהיו אמיצים כמו דוד. מה דעתי על היצירה: לדעתי היצירה מעניינת מאוד והיא מרתקת. היא מלמדת גם על התקופה של מיכאלאנג'לו ומראה לנו את הכישרונות שלו.

5. מיכאלאנג'לו קורות חיים: מיכאלאנג'לונולד ב-‏ 6 במרץ 1475 הוא נפטר ב- 18 בפברואר 1564. פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופתו ובתולדותהאמנות . יצירותיו הרבות של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הציורי קיר באולם התפילות בוותיקן ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית. מיכלאנג'לו נולד בכפר טוסקניקטן מזרחית לפירנצה. אביו, שימש בתפקיד פקיד ממשל באזור. בגיל שש נפטרה אמו , מה שהוביל בסופו של דבר למעברה של משפחתו לפירנצה. אך שנולד בכפר קפרזה, החשיב את עצמו מיכלאנג'לו לאיש פירנצה עד יומו האחרון. עוד כשהיה נער רצה לעסוק באמנות, ולמרות התנגדות אביו יצא מיכלאנג'לו ללמוד אצל צייר ידוע בעיר פירנצה. לאחר שנה בסדנתו של אותו אמן, שם התנסה באמנות הציורי קיר, עבר ללמוד בגן הפיסול אותו הקים לורנצו דה מדיצ'י, וכתוצאה מכך הפך לבן חסותו וגר בארמונו, שם למד על המשוררים והפילוסופים של תקופתו, ולמד על התרבות היוונית והרומית מאנשי האקדמיה, שנהגו להיפגש בארמון מדיצ'י. עם פטירתו של לורנצו בשנת 1492 עזב מיכלאנג'לו את הארמון אך שמר אמונים כל חייו לבית מדיצ'י. את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים.. מיכלאנג'לו מעולם לא מכר את יצירותיו הראשונות ודאג לכך שתמיד יהיו תלויות על קירות ביתו. כשהיה בן 21 הגיע לרומא, שם יצר את פסליו. אחד המפורסמים שבהם נקרא "פייטה" (רחמים), פסל המדונה המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו , שזה סמל חשוב לנוצרים.ה"פייטה" היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג'לו. באותן שנים פיסל גם את "בכחוס", אל הפריון והיין. בשנת 1501 חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכלאנג'לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. באותן שנים פיסל את "דוד", שהפך לאחד מסמלים של העיר. מיכלאנג'לו זכה בזכות לפסל את דוד מאגודת הצמר, ויצר אותו מגוש שיש פגום שאף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול "דוד", הוא גם צייר את "המשפחה הקדושה" ( גם סמל נוצרי), הציור הראשון שאותו מכר. יצירה זו היא הצעד הראשון שלו בתחום הציור והיא זו שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון ציורי קיר, כמו אלו שבתקרת אולם התפילות שבוותיקין וה"רוחצים". בשנת 1505 הזמין אותו האפיפיור לרומא, שבה יצר בין היתר את הפסל "משה" עליו החל לעבוד בשנת 1513 וסיים בשנת 1542. הפסל מוצב כיום בכנסיית סן פייטרו אין ואנקולי. מיכלאנג'לו דימה את משה כבעל קרניים בגלל התרגום הלטיני של התנ"ך, אשר טעה בהבנת הפסוק "קרן עור פני משה" (שמות ל"ד פסוק 35). יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציורי הקיר באולם התפילות שב וותיקן,רומא, יצירה שהחל בשנת 1508 והקדיש לה ארבע שנים וחצי. תכנונו המקורי של מיכלאנג'לו היה לצייר את שנים עשר השליחים של הנוצרים כמסגרת לתקרה, אך מהר מאוד הבין כי הוא רוצה למלא את כולה בציורי קיר שיתארו את בריאת העולם. תחילה נעזר מיכלאנג'לו בעוזריו, אך עבודתם לא נראתה לו נכונה, והוא מחק הכול והתחיל לצייר בעצמו. העבודה הייתה קשה לביצוע, ואילצה את מיכלאנג'לו לטפס לתקרת הכנסייה על פיגומים בגובה 19 מטרים (שאת הרכבתם על התקרה פיתח בעצמו) ולעבוד בתנאים קשים. הוא היה דאגן ביותר לעבודתו וסירב לכך שמישהו חוץ ממנו והאפיפיור יראה אותה. בסופו של דבר השפיעה עבודתו רבות על ציירים ואמנים גדולים באותה תקופה, שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה. בין סיפורי הבריאה שצייר על תקרת הקפלה ניתן למצוא את: הפרדת היום והלילה, בריאת האדם וחווה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן וסיפור המבול. מיכלאנג'לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו, ובגיל 72 היה אדריכל הראשי של הכנסייה המרכזית ברומא. מיכלאנג'לו השפיע על פסלים רבים שבאו אחריו.

6. שם היצירה:"פייטה" מיכלאנג'לו פיסל את פייטה: הפייטה של מיכלאנג'לו היא פסל בסגנון דתי שיצר הפסל מיכאלאנג'לו בואונטרי, בשנת 1499. הוא חצוב כולו משיש לבן, ומוצב בכנסיית סנט פטרוס, שב וותיקן, בעיר רומא. פסל זה הוא אחת מיצירותיו המפורסמות של מיכלאנג'לו. זהו פסלו הראשון הידוע, והוא נחצב כשהיה בן 24. הפסל נחצב כולו בפטיש ומסמר- כנהוג באותה תקופה - מה שמעורר הפתעה גדולה יותר למול הפלא הסופי. משמעות שם הפסל באיטלקית היא "רחמים". היצירה מתארת את אימא של ישו שמחזיקה את גופת ישו המת. הפסל מרהיב בפרטים החצובים בו, החל בקפלי הבגד וכלה בתנוחת גופו השמוטה של ישו, שהיא כה זורמת, עד כי ניתן לשכוח לרגע כי מדובר ביצירה מאבן. הנוצרים נהגו לנשק את הרגל של ישו, אבל אחרי שפרצו, שמו קיר זכוכית כדי להגן על הפסל.

7. שם היצירה:"משה" "משה" הוא פסל שיש מאת האמן האיטלקי בן תקופת הרנסאנס מיכלאנג'לו בואונרוטי, המציג את דמותו של משה רבנו. היסטוריה של הפסל: התכנון המקורי של הקבר שבו אמור היה הפסל להיות משובץ, כלל מבנה בעל שלוש קומות, שבו אמורים היו להיות משובצים כ-40 פסלים שונים. לאחר מותו של יוליוס בשנת 1513 קטנו ממדי הפרויקט. בשנת 1542 הוצא חוזה נוסף, ובו התבקש מיכלאנג'לו ליצור מבנה פשוט הצמוד לקיר הכנסייה, שבו ישובצו פסלים מעטים. תאור: משה מתואר יושב כשהוא לבוש מעין טוגה או בד כשפלג גופו העליון עירום. ביד אחת הוא אוחז אל גופו לוח מרובע המסמל את לוחות הברית, ואילו ידו השנייה מונחת בחיקו. ראשו עטור הזקן מופנה לשמאל, והוא מביט בריכוז אל נקודה מרוחקת מאתנו. הוא נעול סנדלים בעלי רצועות עור הקשורות על שוקיו. על ראשו עיצב מיכלאנג'לו זוג קרניים קטנות. ייצוג זה בא לכאורה בעקבות פרשנות מוטעה של הנאמר בשמות "כִּי קָרן עוֹר פָּנָיו" (ל"ד, כט), שבתרגום תורגם כאילו הכוונה היא לקרן כאיבר בגוף ולא לקרן אור. מבחינה פיסולית הקרן מצביעה על כיוון שמדגיש את מבטו המרוחק של משה והמנוגד לזרועו הנטויה.

8. תודה שהיתם איתי!! מאת: מאיה ולדמן ד' 3