מצגות קלריטה ואפרים

1. חיות במדבר מצגות קלריטה ואפרים

2. החי - התאמה לתנאי מדברמחברת: אופירה גל קשה לחיות במדבר. הבדלי טמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה ובין חורף לקיץ, קרינה מרובה ומחסור במים זמינים הם חלק מהבעיות שעל בעלי החיים להתמודד עמן. אצל בעלי חיים מדבריים התפתחו תכונות מסוימות שמסייעות להם להתאים את עצמם לחיים במדבר ולהתמודד עם בעיות אלו. שמירה על מאזן החום - התמודדות עם עודף חום כיצד נמנעים בעלי החיים במדבר מעודף חום? ישנן דרכים שונות. רוב בעלי החיים פשוט אינם פעילים בשעות החמות. בשעות היום הם מסתתרים במחילות, מתחת לאבנים או בצל עצים ושיחים, ובשעות קרירות יותר - אחר הצהריים, מוקדם בבוקר ובעיקר בלילה - הם יוצאים לפעילותם...

3. דרכים אחרות להתגבר על עודף חום קשורות במבנה הגוף ובתפקודו.צבעם הבהיר של רוב בעלי החיים במדבר מחזיר את קרינת השמש ומונע קליטת חום. ליונקים מסוימים, כגון צבי המדבר או שועל החולות, יש אוזניים גדולות ובולטות במיוחד, עם כלי דם רבים. בגלל שטח הפנים הגדול של האוזניים, כלי דם אלו חשופים לסביבה החיצונית, וכאשר טמפרטורת הדם גבוהה מטמפרטורת הסביבה, נפלט חום לסביבה והגוף מתקרר. האוזניים הגדולות משמשות אפוא לבעלי חיים אלה מעין "רדיאטור" המקרר את הדם. אצל בעלי חיים אחרים, כמו למשל הגמל, עשויה טמפרטורת הגוף להשתנות בטווח רחב. כאשר טמפרטורת הגוף גבוהה מזו של הסביבה, פולט בעל החיים חום לסביבה ומתקרר. כאשר אמצעים אלה אינם מספיקים, עדיין ניתן לקרר את הגוף, אם כי בדרך שגובה מחיר יקר במונחים המקובלים במדבר - אידוי מים. אידוי מים יכול להיעשות בדרכים שונות: הזעה, האופיינית ליונקים מסוימים, הלחתה או הרטבת הגוף ברוק, האופיינית למכרסמים מסוימים. בכל השיטות הללו בעלי החיים מאבדים מים, מצב שהם משתדלים להימנע ממנו ככל האפשר .

4. במצגת זו אנו מביאים חלק מחיות המדבר, אנו מתרכזים ביונקים ובזוחלים. העופות והחרקים, שמהווים חלק גדול מאוד מאוכלוסיית החי בנגב אינם כלולים במצגת זו. אנו מודים לכל בעלי האתרים אשר ללא תרומתם לא הייתה מצגת זו יכולה להתבצע. שמות הצלמים והאתרים רשומים בסוף המצגת. קלריטה ואפרים.

5. יונקים צבי מדבר שם מדעי:Gazella dorcas תפוצה בארץ:בנגב ובמדבר יהודה. תפוצה בעולם:צפון אפריקה, ממרוקו וסנגל עד מצרים ודרום ישראל. צבי קטן זה מותאם לחיים בתנאי האקלים הקשים של המדבר. הוא מסוגל להתאים עצמו לספיגת כל הנוזלים הדרושים לו מצמחייה. הצבאים נמצאים בדרך כלל במישורים פתוחים ובוואדיות נרחבים ולעתים במצוקים באזורים הרריים. בדרך כלל, הם פעילים בשעות האור, אם כי בקיץ הם נמנעים מפעילות בשעות החמות. הם ניזונים מעלי עצים כגון שיטים ומשיחים. מין זה כמעט ניצוד עד כליה בראשית שנות החמישים על ידי חיילי צה"ל. אכיפת "חוק הגנת חיית הבר" אפשרה את התאוששותה ההדרגתית של אוכלוסיית מין זה בישראל. מכפילי פרסה

6. צבי השיטים - תת-מין נדיר על סף הכחדההגורם העיקרי, הפוגע בשרידות העופרים, ובגודל האוכלוסייה הוא טריפות, בעיקר ע"י זאבים, שאוכלוסייתם גדלה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי, בגלל עודפי מזון מישובים ומחקלאות ועולם החי שהתפתח סביבם. ייחודו של צבי השיטים מתבטא בכך שזהו תת מין אנדמי, משמע - תת מין המצוי רק בישראל.

7. יעל נובי (Capra nubiana) הוא מין בסוג יעל. היעל ממליט בדרך כלל ולד אחד או שתיים. תוחלת חיים של יעל נובי היא בין 12 ל-17 שנים. עיקר מזונו של היעל- צמחים. היעל חי בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות, כאשר כל עדר מגיע עד לכ-20 פרטים. במקרה של סכנה, היעל ישרוק שריקת אזהרה לעדר. ליעל רגליים קצרות ושריריות המותאמות לטיפוס בהרים ובמצוקים. כף הרגל של היעל בנויה מפרסה קשה ובמרכזו כרית רכה שנועדה לעזור ליעל לטפס במישורים תלולים במיוחד. לזכר קרניים ארוכות ומתעגלות לאחור שנועדו לבסס את מעמד היעל בעדרו, ואילו קרני הנקבות קצרות וישרות והן נועדו לתקוף טורפים. בעונת הייחום, בסתיו, נפגשים עדרי שני המינים למטרת הזדווגות. יעל נובי על רקע מכתש רמון

8. Yael Eilat- Head and horns of a maleNubian Ibex

9. Tal Glick הראם הלבן :אוכל עשב בעל פרווה לבנה וקרניים ישרות וחדות ומותאם במיוחד לתנאי המדבר הקשים. המבנה החברתי של הראמים כולל עדר מעורב של זכרים ונקבות,הנע למרחקים ארוכים בחיפוש אחר מזון ומים

10. מכתש רמון בזכות גודלו של מכתש רמון, בידודו ושמירת הטבע הקפדנית המתנהלת בו, בחרה הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים להשיב אל נופיו בעלי חיים שנכחדו מנופי הנגב בעבר. אחד מהם הוא הפרא, חמור בר שאיננו ניתן לביות.בעל חיים אחר, שמתקיים במצוקי מכתש רמון הוא היעל הנובי שעמד על סף הכחדה בישראל.בעלי חיים גדולים אחרים שנמצאים בהר הנגב: נמר, צבוע, צבי מדבר, זאב, שועל מצוי, שועל צוקים, קרקל, שועל חולות ושפן הסלעים. את המכרסמים הקטנים, פסמון, נמנמן הסלעים וקוצן זהוב, קשה יותר לראות בטבע, כמו גם את הזוחלים הרבים המתקיימים במכתש. חיות אילו נוכל לפגוש בחי - רמון היעל הנובי

11. שמורת חי בר יטבתה, הוקמה במטרה ליצור גרעיני רבייה של בעלי חיים שנזכרו במקרא ונכחדו מנופי הארץ, ושמירה על בעלי חיים מדבריים אחרים שנמצאים בסכנת הכחדה. השמורה ממוקמת בין עצי שיטת הסוכך ושיטה סלילנית. השמורה כוללת מגוון בתי גידול מדבריים, חורש של עצי שיטים, מלחה וחולות. מרכז הטורפים בשמורה הוא אטרקציה בפני עצמה. תוכלו לחזות מבעד למכלאות ללא חשש בטורפים גדולים, זוחלים ובעלי חיים מדבריים קטנים. בנוסף, ישנו חדר חושך המאפשר למבקרים בשמורה לצפות בבעלי החיים הליליים המוצגים בחדר כשהם בפעילות, אפילו בשעות היום. בעלי החיים העיקריים בשמורת חי בר יטבתה הם הפרא; חמור בר אסייתי שאינו ניתן לאילוף המצטיין בכושר גופני גבוה ובכוח סבל אדיר (מגרעין רבייה שהתפתח בחי בר יטבתה שוחררו פראים בנגב ונראה כי מתאקלמים היטב); הערוד - אבי חמור הבית; הראם הלבן - שהוא גם סימלו של חי בר יטבתה ויש האומרים כי הוא "חד הקרן" (בשמורת החי בר עוסקים בהשבתו לטבע); ראם סהרה - אשר מגדלים בחי בר יטבתה כחלק ממאמץ בינלאומי להצלת המין מכליה; דישונים, יענים ועוד. שמורת חי בר יטבתה

12. השמורה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: השטח הפתוח אשר שטחו 12 קמ"ר ובו חיים עדרים של אוכלי עשב מדבריים בתנאים הדומים לתנאים בטבע, מרכז הטורפים וחדר החושך בו יש תנאים של לילה, דבר המאפשר למבקרים בשמורה לצפות בבעלי חיים ליליים המוצגים כשהם בפעילות כעטלפי הפירות ואף דורסי לילה קטנים כתנשמת, כוס ושעיר.הסיור בשטח הפתוח נערך בכלי רכב פרטיים בליווי מדריך מצוות השמורה. הסיור בחדר החושך ובמרכז הטורפים מתבצע באופן עצמאי.

13. הערוד : חמור בר שצבעו אפור ועל רגליו פסים שחורים,נזכר בתנ"ך ביחד עם הפרא כבעל חיים שניתן לביות ואכן הוא אחד מאבות חמור הבית. הערוד נדיר מאוד הן בטבע והן בשבי. בישראל היה הערוד נפוץ כנראה באזורי מדבר

14. התמודדות עם טמפרטורות נמוכות המדבר מצטייר בעינינו כמקום חם, אך למעשה, בלילה, בעיקר בחורף, עשויה הטמפרטורה בנגב לרדת אפילו מתחת ל- 0 מעלות. הטמפרטורות הנמוכות מהוות בעיה לבעלי חיים רבים. הדרך העיקרית של בעלי החיים להתמודד עם בעיה זו היא להימנע מפעילות יתר בקור. לכן בחורף בעלי חיים מסוימים פעילים בשעות היום החמות, אך בשעות הלילה הם מסתתרים במחילות או מתחת לאבנים, שם הטמפרטורות נוחות יותר. זוחלים ומכרסמים הפועלים רק בלילה נמצאים בחורף בתרדמה.אצל עופות ויונקים הנוצות או הפרווה מהווים בידוד טוב גם מפני חום וגם מפני קור.בגופם של חרקים מסוימים יש חומרים המורידים את טמפרטורת הקיפאון של נוזלי הגוף, וכך מסייעים להם לשרוד בתנאי קור.

15. פרא -    Equus hemionus יונק מפריט פרסה בעבר הפרא נכחד מנופי ארצנו ובשנת 1983 הוא הושב ושוחרר במכתש רמון האוכלוסיה ששוחררה היא אוכלוסיה מעורבת של שני תתי מין שונים.

16. נקבת גמל (נאקה) ולידה בכר . הגמל הוא סוג של מעלי-גירה. על גבו דבשת ובה מאגר שומן המשמש כמקור אנרגיה וחומרים בעת הצורך. הגמל מותאם לחיים במדבריות. אצבעותיו מחוברות ושטח דריכתו רחב,התאמה זו מאפשרת לו לפסוע בקלות בחול מבלי לשקוע. רגליו הארוכות מרחיקות את גופו מהקרקע הלוהטת ומאפשרות לו לפסוע פסיעות גדולות. לשונו קרנית ואינה נפגעת מצמחי מדבר קוצניים. מסוגל לא לשתות עד 17 יום. עפעפי העיניים של הגמל מפותחים מאוד ומשמשים מגן מפני גרגרי חול נישאים בסופות. גם הנחיריים של הגמל מאפשרים לו לווסת את גודל פתחי האף ולמנוע חדירת חול.

17. עולים חדשים מדרום אמריקה האלפקות והלאמות הם גמלים קטנים שהתפתחו בהרי האנדים שבדרום אמריקה. האלפקות התפתחו בצורה שונה מאד מ"בן דודם" הגמל המדברי, שהטבע הכשירו לחיים במדבר הלוהט; תנאי החיים והקור בהרים הגבוהים גרמו להתפתחות בעל חיים קטן, מלא בצמר, וללא יכולת לאגור מים ומזון. צמר האלפקות קל ומצטיין ביכולתו לשמור על חום הגוף Alpaca

18. שמירה על מאזן המים מים הם מצרך נדיר במדבר. המשקעים מעטים ואינם סדירים. מקורות מים קבועים, כמו מעיינות - מעטים, וגם הטורפים מכירים אותם. בעלי חיים מדבריים רבים אינם זקוקים כלל לשתייה, אלא מסתפקים במים שבמזון. אלה הזקוקים לשתייה, כמו למשל הקטות או היעלים, שוהים בדרך כלל רק זמן קצר ליד המים, מחשש להופעת טורפים . בעלי החיים מצמצמים את איבוד המים על-ידי הימנעות מפעילות בחוץ בשעות החום, על-ידי הפרשת שתן מרוכז ועוד. עם זאת, איבוד מים עשוי להיות חיוני לעתים, לצורך קירור הגוף. בעלי חיים מדבריים מסוגלים להחזיר לעצמם את המים שאיבדו, על-ידי שתיית כמות גדולה של מים בבת אחת. גמל למשל מסוגל במצב התייבשות לשתות כ- 100 ליטר מים, שהם בערך 26% ממשקלו.

19. יונקים טורפים גולת הכותרת של החי של עין גדי הוא הנמר. בשנות ה-80 עדיין חיו באזור עין גדי נמרים אחדים. כיום לא נותר מהם כנראה זכר. החשש כי נמרי מדבר יהודה, ועמם גם נמרי עין גדי הוכחדו, או מצויים קרוב להכחדה, הוא חשש כבד ואמיתי. דומה כי כל סיפור הנמרים מתקרב לקצו ללא הפי אנד. הנמר, שהצליח להבקיע את דרכו מבעד לכל המכשולים שניצבו בפניו במשך הדורות ולהגיע עד לסף האלף השלישי, כשל ונכחד דווקא כיום, חרף ההגנה לכאורה ששמירת הטבע אמורה להעניק לו. צילם: בוקי בועז.

20. קרקל Caracal caracal   חתול גדול מאד אורכו עד 95 ס"מ ומשקלו יכול להגיע בזכרים בוגרים עד 12.5 קילו.צבעו חום אדמדם או צהבהב(ישנה שונות בין קרקלים ).גב האוזן שחור ומהאוזן מזדקרת ציצית שחורה. הקרקל הוא טורף מיומן הצד עופות עד גודל חסידה ויונקים עד גודל של עופר של צבי. ניתורו גבוה ביותר והוא יכול להגיע עד 2 מטר, דבר המאפשר לו לצוד ציפורים. בשנים האחרונות התפשט הקרקל ונעשה נפוץ יותר בדרום רמת הגולן,יתכן והתפשטותו קשורה בריבוי גדול מאד של שפני סלע (המהווים חלק גדול מתפריטו) שחיים במסלעות שנוצרו תוך כדי הכשרת שטחים חקלאיים. מזונו עופות, יונקים וזוחלים. אזורי מחייתו:

21. The Caracal Lynx Tal Glick

22.   צבוע מפוספס צבוע מפוספס -    Hyaena hyaena מהטורפים הגדולים בארץ. צבעו אפור עם פסים שחורים,משקלו עד 40 ק"ג אך רוב הצבועים שוקלים פחות, אורך הגוף עד 110 ס"מ ,הרגליים הקדמיות גבוהות וארוכות יותר מהאחוריות,הראש גדול ומסיבי. חי ביחידות אם כי היו תצפיות של עד 5 פרטים ביחד וככל הנראה מדובר בזכר ונקבה וגורים משנתונים שונים.

23. זאב    Canis lupus ניזון מיונקים,פגרים,טורף גם במשק האדם. נפוץ בשטחים פתוחים בצפון הארץ ,לאורך השבר הסורי אפריקאי , בנגב ומדבר יהודה.

24. בישראל, השועל המצוי הוא הנפוץ מבין מיני השועלים. הוא נפוץ בעיקר בחבל הים-תיכוני, אך אוכלוסייתו מתרחבת דרומה בעיקר בעקבות יישובים ובסיסי צה"ל. בנוסף להיותו טורף הניזון מטרף קטן, ניזון השועל גם מפירות ומשאריות מזון אדם. אוכלוסיות השועל המצוי נפגעו מאוד מהרעלת התנים הגדולה של שנת 1964, ולאחר חיסול אוכלוסיית התנים הגדולה הפך השועל למעביר העיקרי של מחלת הכלבת בארץ. השועל חי בשטחים פתוחים, באזורי חולות, ביער, בחורש, במדבר, בנאות מדבר וליד מקווי מים. שועל מצוי

25. זוחלים צב יבשה מדברי Testudo kleinmanni, הינו מין אנדמי, כלומר ייחודי ומוגבל גיאוגרפית, לחולות צפון מערב הנגב וצפון סיני. כיום, צב יבשה מדברי קיים כנראה רק בנגב, מאחר שאוכלוסיותיו בסיני נכחדו כמעט לחלוטין. מספר הפרטים המתרבים בארץ מוערך ב- 1500 עד 2000 והמין מוגדר כנמצא "בסכנת הכחדה חמורה"

26. יונקים אוכלי חרקים קיפוד מדבר קיפוד המדבר גדול מקיפוד החולות וקטן מקיפוד מצוי. אוזניו גדולות, פרוותו לבנה ועל פניו ישנה "מסכה" שחורה, ישנה קרחת מאורכת בקוצים שעל המצח, רגליו גבוהות. תפוצה - הנגב הוא גבול התפוצה הצפוני של מין זה בעולם, נפוץ בכל צפון אפריקה וחודר גם לחצי האי ערב. בארץ הוא מצוי בכל הנגב ובערבה. פעילות - קיפוד המדבר עובר כ-5 עד 15 קילומטר בלילה בחיפוש מזון, ובמשך היום מסתתר מתחת לאבן או במחילה.

27. Eyal Bartov קיפוד חולות מצוי :הוא הקטן בקיפודי ישראל. אוזניו ורגליו ארוכות מאוד וקוציו גבשושיים. משקלו של קיפוד החולות 220-190 גרם. בישראל הוא מאכלס חולות ואדמה קלות באזור החוף מקיסריה בצפון ועד החולות של מערב הנגב בדרום. דרומה ומזרחה לבאר שבע הוא נפגש עם המין קיפוד המדבר. נפוץ גם בבקעת ערד.

28. ארנבאים ארנבת Lepus Capensis ארנבת, סוג יונק במשפחת הארנביים. לארנבת אוזניים ורגליים אחוריות ארוכות וזנב קצר. הנקבות גדולות מעט מן הזכרים. צבע הפרווה שונה בהתאם למיקום הגיאוגרפי ובהתאם לצבע הקרקע. באזורים צפוניים ובשטחים בעלי קרקע כהה, הפרווה כהה יותר מאשר באזורים דרומיים או בעלי קרקע בהירה (חול למשל).

29. מכרסמים גרביליים:desert rats,” “(שם מדעי: Gerbillinae) היא תת-משפחה הכוללת בעלי חיים קטנים מסדרת המכרסמים שבמחלקת היונקים. הגרבילים הם חיות מדבר, ומכונים לעתים גם "עכברושי המדבר". ישנם כ-110 מינים של גרבילים, ואזורי המחייה שלהם מתפרשים על פני אסיה, אפריקה והמזרח התיכון. נקבת הגרביל יכולה להמליט עד 10 גורים בהמלטה אחת. הגרבילים הם חיות ליליות, תכונה אופיינית לחיות המאכלסות אזורים מדבריים.

30. חולדה מצויה /  Rattus rattus מצויה בצפון הארץ ומרכזה, במדבר מצויה בישובים ובנאות מדבר.

31. קוצן זהוב   Acomys russatus מין מכרסם מדברי השייך לסוג קוצן. אורך גופו כ-12.5 ס"מ, וזנבו - כ-6 ס"מ. חלקו האחורי של הראש וגבו של הקוצן הזהוב מכוסים בזיפים קוצניים שצבעם חום-אדמדם-זהוב, והוא מצוי בעיקר באזורי מדבר סלעיים ובמדבר יהודה והר הנגב. הוא ניזון מזרעים, מירקות, מחלזונות, מחרקים וכדומה. פעיל בשעות היום וחי בנקיקי סלעים ובמחילות.

32. ירבועיים היא משפחת מכרסמים מדברית שמיניה מאופיינים במבנה קטן וקופצני. מיני המשפחה דומים במראם החיצוני לעכבר. בעלי זנב ארוך המשמש להם לאיזון ורגליים אחוריות ארוכות. בעלי פרווה ארוכה ורכה. גודל המינים 4-26 ס“מ. מניחים כי יכולתם לקפץ למרחקים של כחצי מטר ויותר, התפתחה מן הצורך להימלט מטורפים, ואולי אף לסייע להם במסעות הארוכים יחסית שצריך בעל חיים מדברי לקיים כדי למצוא מזון. מעניין לדעת כי למרות שאין קשר בין הירבוע לעכברים מקפצים באוסטרליה או לעכברושי קנגורו בצפון אמריקה, כל שלוש הקבוצות פיתחו מכלול זהה של הסתגלויות לחיים במדבר העמוק.

33. שפנאים    שפן הסלעים   Syrian Rock Hyrax   אוכלוסיותיו גדלו מאד באיזור צפון מזרח הכנרת עקב הכשרת שטחים חקלאיים ויצירת מסלעות המתאימות למסתור עבור שפן הסלעים .עליה זו בכמות השפנים השפיע ישירות על אוכלוסיית הקרקל אשר גדלה והפכה לפעילת יום באופן חלקי באיזור דרום הגולן וצפון מזרח הכנרת . נמצא גם באזור עין גדי.

34. זוחלים - לטאות נחושית חולות /  Sphenops sepsoides חומט בעל זנב קצר (מחצית מאורך הגוף). בכל צד של הראש מתוח פס שחור המכיל את העין. הרגלים קטנות יחסית לגודל הגוף ולא תמיד מסייעות בתנועה. הלסת העליונה חופה על התחתונה ומהווה חרטום המקל על החדירה אל תוך החול ועל התנועה בו. שעות פעילות: פעיל לילה. מזון: פרוקי רגלים. תפוצה: חולות הערבה, חולות צפון מערב הנגב וחולות מישור החוף.

35. חרדון צב מצוי   Urmastyx aegyptius לטאה ממשפחת החרדוניים. עיקר תפוצתו היא באזור באזור הנגב והרי אילת. ניתן לראות כי הוא מצוי בשטחים מדבריים וחמים כרוב בני משפחתו. שלא כמו חרדון הצב ההדור, הוא שוכן בעיקר במישורים סלעיים ובוואדיות ונפוץ יותר. נחשב לזוחל המדברי הגדול בישראל ומגיע עד ל-75 סנטימטרים. בשעות הבוקר הקרירות צבע הגוף כהה יחסית (שחור-אפור) על מנת לקלוט את חום השמש ביעילות, ובמשך היום הוא הולך ומתבהר עם ההתחממות. הוא מתאפיין בחפירת מחילות עמוקות מתחת לקרקע (כמספר מטרים) ושם שוהה במשך מרבית התקופה הקרה. בעת סכנה הוא פותח בריצה לעבר המחילה שלו ובמקרה של סכנה קרובה אף יכול להכות בעזרת הזנב החזק והקוצני שלו. הוא יצור צמחוני ולכן ניזון בעיקר מצמחים, שיחים ופירות.

36. חרדון מדבר Trapelus pallidus מין זה נפוץ במדינות השוכנות לחופי ים סוף ושלוחותיו. בישראל הוא נפוץ באזורים סלעיים בנגב, בערבה ובבקעת ים המלח. שמו המדעי ניתן לו מאחר וזוהה לראשונה בחצי האי סיני. בעת הייחום צבעו של הזכר הופך כחול עז והוא נעמד על סלע בולט כדי למשוך נקבות.

37. חרדון חולות Trapelus savignii זהו חרדון קטן, מהיפים והצבעוניים בחרדוני ישראל. מצוי בחולות הנגב הצפוני, שם ניתן לצפייה משחר על-גבי החול אחר פרוקי רגליים.

38. חרדון צב הדור (Uromastyx ornata) הרי אילת מכונה גם "חרדון צב מגוון", הוא מין של לטאה ממשפחת החרדוניים. שמו ניתן לו מעצם היותו "הדור", מלא צבע בגוונים כגון: כחול, ירוק, סגול, שחור ולעתים לזכרים ישנם צבעים אדמדמים. גבו צבוע בנוסף בעיגולים בצבע חום ובפסים בצבע צהוב. לרוב לנקבות גוון דהוי או עמום יותר משל הזכרים והצבע הבולט בגבן הוא צבע חום-שחור. הוא משנה את צבעו בהתאם לטמפרטורה ולעונת הרבייה.

39. ישמונית רביבים Stenodactylus petrii שממית שגודלה בינוני ואורכה הכללי עד 12 ס"מ . הזנב קצר מאורך הראש והגוף . הזכר קטן מעט מן הנקבה . שורש זנבה רחב במידה ניכרת מקטע הזנב שלאחריו , ואילו קצה הזנב דק מאוד , כחוט . הקשקשים גרגריים ואינם רעופים . אלה שבצד הגחון קטנים מאלה של הגב . בארץ היא מצויה בחולות חלוצה

40. מדברית עינונית (Mesalina guttulata) לטאה קטנה , המאכלסת אזורים יובשניים ומדבריים בדרום ארצנו . מבנה גופה עדין ודק . אורכה עד 18 ס " מ ומזה קרוב לשני שלישים אורך הזנב . משקלה עד 4 גרם. צבעה הכללי אפור או חום בהיר - מנומר בנקודות לבנות דמויות טיפות או "עיניות " קטנות . כל עינית בהירה במרכזה ומוקפת בשוליים כהים . בישראל היא שכיחה מאוד בנגב , בערבה , בכיכר ים המלח ובמדבר יהודה. היא פעילה ביום .  

41. שנונית באר שבע (Acanthodactylus beershebensis) היא מין של לטאה אנדמית לישראל שחיה במדבריות, ונמצאת בין השאר גם בפארק השרון ליד חדרה. לשנונית התאמות מיוחדות לאקלים חם ויבש. בין התאמות אלו ניתן למצוא הפרשת שתן משחתי כדי למנוע איבוד נוזלים, וכן את יכולתה של השנונית להרים את גחונה אל מעל פני הקרקע כך שלא תתחמם מן הקרקע. השנונית פעילה ביום, מה שמקל על התצפיות עליה.

42. כח אפור -  Varanus griseus צבע הגוף אפור מלווה בפסי רוחב המתכהים בזנב. על הגב כתמים צהובים המתמעטים ומצטמצמים עם ההתבגרות. בצידי הראש והצוואר מספר קווי אורך שחורים. הצוואר מפותח וארוך. הרגלים והאצבעות גדולות ומפותחות ובקצותיהן טופרים חזקים המסייעים בחפירה. שעות פעילות: פעיל יום. מזון: למעשה ניזון מכל בע"ח אותו הוא מצליח ללכוד: פרוקי רגלים, זוחלים, מכרסמים וציפורים. תפוצה: בנגב, בערבה, בקעת ים המלח ובקעת הירדן, לאורך חולות החוף עד פלמחים.

43. ישימונית תמנע (Stenodactylus doriae) הינה שממית פסמופילית (חובבת חולות) מצויה באזורים החוליים אשר עדיין נותרו ברחבי הערבה. מין זה גדול יחסית ומהווה הזוחל הדומיננטי (מבחינה מספרית) בבתי הגידול הללו. ישימונית זו חופרת מחילות בכתמי חול המאופיינים בציפוי crust וחוסמת את פתח מחילתה באמצעות זנבה הארוך והדק יחסית.

44. מניפנית אילתית שממית החייה על קירות וסלעים . הגוף אפור עד ורדרד, מעוטר בכתמים חומים. הראש מאורך ושטוח. על הגב קשקשים בולטים רבים. האצבעות בעלות שני זוגות של כריות הצמדה הנראות כמניפות. שעות פעילות: פעילת לילה. תפוצה: אזור אילת ודרום הערבה

45. מדברית עינונית Mesalina guttulata לטאה מדברית קטנה, נפוצה ביותר בכל הנגב. חובבת נוף אבני (ואדיות ומישורי) אך נעדרת משטחים חוליים.

46. זיקית סיני (Chamaeleo chamaeleon musae) הינה הגירסה החולית-מדברית של הזיקית הים-תיכונית. מין זה מצוי בחולות צפון-הנגב, חי על-גבי שיחים ועשבוניים וניזון מפרוקי רגליים. מין זה מחליף צבעים אך אין הוא מסוגל להוריק.

47. נחשים שרף עין גדי (צפעון שחר) ארסי מתוך 41 מיני נחשים בישראל ישנם 9 מיני נחשים ארסיים. מתוך תשעת המינים הארסיים שלושה הוכיחו עצמם כקטלניים לאדם והם הצפע הארצישראלי, האפעה המגוון ושרף עין גדי (או בשמו השני צפעון שחור).

48. באיזורים המדבריים של ישראל נפוצים הרוב המוחלט של הנחשים הארסיים. בין השאר נפוצים האפעה, הפתן והשרף, וכמו כן שלושת העכנים (קטן, גדול וחרטומים) ושפיפון הנגב. העכן הקטן הוא הקטן בנחשים הארסיים של ארצנו. נפוץ אך ורק בחולות הנגב המערבי , העכן הגדול נפוץ באיזור הערבה בעיקר בחולות. עכן החרטומים התגלה בארץ רק בשנות השמונים המאוחרות והינו נפוץ בחולות נגב המערבי בצמוד לגבול המצרי. הכשתו חמורה ביותר אך עדיין לא גרמה למקרי מוות בישראל. השפיפון נפוץ בעיקר באיזור הר הנגב, למרות גודלו וכמות הארס הנכבדת שבבלוטות הארס שלו הוא ככל הנראה הנחש הכי פחות מסוכן מבין הנחשים הארסיים בארץ. עכן חרטומים

49. פתן שחור Walterinnesia aegyptia נחש מדברי בצבע שחור אחיד. הראש רחב במקצת מן הצוואר. תפוצה בישראל: מדבר יהודה, בקעת ים המלח, הנגב והערבה. סכנה לאדם: נחש ארסי! הכשתו מסוכנת לאדם אך ככל הנראה ללא סכנת מוות.

50. האפעה המגוון משתמש בנקיקים, באבנים, בסלעים, ובמחילות מוכנות. הנקבה מטילה 6 עד 10 ביצים בעלי קליפה גמישה במספר נקיקים או מחילות והנחשים הצעירים בוקעים אחרי 50 יום. גודל הביצים 36 על 21 מילימטר והמשקל הממוצע 9 גרם. הנקבה מדביקה אותם לאבנים בנקיקים בהם היא מטילה. הצעירים מגיעים לבגרות לאחר 4 שנים. אורך החיים של האפעה כעשר שנים האפעה המגוון : Echis