Download
1 / 30
361 likes | 691 Views
פוסטמודרניזם ואמנות פמיניסטית. אמנות פמיניסטית – ארגון מחדש של השדה. עד לשנות השבעים של המאה העשרים אמניות מעטות זכו להכרה ולחשיפה בתערוכות. עולם האמנות היה נתון לשליטה מוחלטת של יוצרים ואוצרים גברים.
E N D
אמנות פמיניסטית – ארגון מחדש של השדה • עד לשנות השבעים של המאה העשרים אמניות מעטות זכו להכרה ולחשיפה בתערוכות. עולם האמנות היה נתון לשליטה מוחלטת של יוצרים ואוצרים גברים. • בשנת 1971 התפרסם מאמרה החשוב של לינדה נוכלין: "מדוע אין אמניות גדולות?". מאמר זה סלל את הדרך לאמנות הפמיניסטית. • האמניות הפמינסטיות ביקשו לחולל שינויים במבנה ובדרך הפעולה של שדה האמנות. שינוי זה פירושו ארגון שונה של עולם האמנות ומערך הכוחות המפעילים אותו, ניסוח מחדש של דרכי פעולה, התצוגה והיצירה.
לינדה נוכלין, "מדוע אין אמניות גדולות?" • לינדה נוכלין כתבה בשנת 1971 מאמר פורץ דרך בחשיבה הפמיניסטית והפוסטמודרנית. היא מושפעת במאמר הזה ממושג השדה של בורדייה. • אמנים פועלים בתוך שדה. מי ששולט בחברה ובכלכלה שולט גם באמנות. כמו שלא היו נשים בכלכלה ובפוליטה ככה לא היו אמניות גדולות. • מבחינה היסטורית, מאז תקופת הרנסנס אמנים מפורסמים באו מקבוצות חברתיות מסוימות. אמנים זקוקים להכשרה ולחומרים. לרוב האמנים הגדולים היו אבות אמנים ששלחו אותם לקבל הכשרה בגיל צעיר בבתי ספר לאמנות. אבות לא שלחו את בנותיהם לבתי ספר לאמנות.
לינדה נוכלין, "מדוע אין אמניות גדולות"? • העיסוק באמנות בעבר ובהווה דורש את תמיכתו של פטרון. לנשים אמניות היה סיכוי מועט לזכות בתמיכה כזאת. • הנשים היו מחוץ לקנון. הקנון היא רשימה סגורה (מבוצרת) ושוב ושוב אותם אנשים ואותם יצירות נמצאים בקנון. • הכניסה לאקדמיה לציור הייתה אסורה לנשים. • המסקנות של המאמר: נשים צריכות לדעת את ההיסטוריה שלהן ולהתמודד איתה. החשיבה הפוסטמודרנית צריכה להוביל לביטול מושג הקנון. זה יעשה רק על ידי הקניית ידע, השכלה, חומרים ואמצעים.
המהפכה של האמנות הפמיניסטית • בעקבות מאמרה של נוכלין ושל חוקרות אחרות נוצר קשר ייחודי, הדוק ורב השפעה בין לימוד עיוני ויצירה. נוצר הקשר בין תאוריה ובין פרקטיקה. האמניות הפמיניסטיות הרבו לשאוב השראה ממקורות טקסטואליים. הוקמו קבוצות לימוד, הוקמו תוכניות ללימודי מגדר (תחת לימודי אמנות או תחת לימודי פילוסופיה) הוקמו בתי ספר לאמנות מיוחדים לנשים. • במסגרת לימודי מגדר התחילו לחקור את מעמד האישה במהלך ההיסטוריה, דרכי ההבנייה של סטראוטיפים נשיים, המשטור של הגוף, הדימוי הנשי בעולם הפרסום. מטרת המחקרים הייתה לחשוף המניעים הנסתרים של ההגמוניה הגברית השלטת. הדימויים שהתגלו במחקרים שיקפו את השאיפות והתשוקות של ההגמוניה הגברית כלפי הנשים.
המהפכה של האמנות הפמינסטית • אמניות החלו להקים לעצמן מסגרות חלופיות, רובן המכריע לנשים בלבד. בין אלו נכללו אתרי תצוגה וגלריות, אורעים, פסטיבלים, הוצאות לאור של כתבי עת וספרים שעסקו בהגות פמיניסטית, הוקמו חללי תצוגה אלטרנטיים וקולקטיביים. • חל שינוי בנושאים שבהם טיפלה האמנות: נושאים כמו הריון, לידה, הנקה, אמהות, מחזור חודשי וכן אונס ותקיפה מינית התחילו להיות מטופלים באמנות.
המהפכה של האמנות הפמינסטית • הפמיניזם קרא לערעור הקריטריונים האסתטיים שהנחו את השיפוט האמנותי. לראשונה נבדקו ביסודיות מי מחליט? כיצד מחליטים מה נכלל בתצוגה? • אפשר להגיד שהפמיניזם והפוסטמודרניזם הזינו אחד את השני כל הזמן.
ג'וליה קריסטבה, "זמן הנשים" • בשנת 1979 פירסמה ההוגה הפמיניסטית גוליה קריסטבה את החיבור הנודע שלה "זמן הנשים". • הטענה שלה הייתה שהפמינסטיות צריכות לשנות את השיח. הן צריכות למצוא שיח אלטרנטיבי שיהיה קרוב יותר לשפה הנשית ולרגשות הנשיים. • בעקבות קריסטבה צמחו באמנות הפמינסטית דרכי ביטוי חדשים שלא היו קיימים קודם כמו: אמנות גוף, מיצג, מיצב, אמנות קהילתית ועוד.
המיצג הפמיניסטי • המיצג הוא אחד מכלי הביטוי הכי חשובים באמנות הפמיניסטית. • מה שמניע את אמנות המיצג מראשיתה זה הרצון ליצור "חוויה". חוויה זה רגש נשי מיסודו. • באמנות המיצג אין עלילה במובן המקובל. לא יוצאים מנקודה א ומגיעים לנקודה ב. אלא מאלתרים, פועלים תוך כדי, תוך זרימה, תוך שיתוף הקהל. לעיתים קרובות אין תסריט מוכן מראש. לעיתים קרובות דווקא פעולות של חיי היום יום הן המניעות את המיצג.
ואלי אקספוט • ב1972 החלה אקספורט לעבוד על סדרה של מייצגים שבהם היא נראית בסביבות אדריכליות אורבאניות בעיר וינה. • בסדרה שנקראת "תצורות הגוף" או "החצנות חזותית של מצבים פנימיים על ידי עיצוב הגוף בסביבתו האדריכלית והטבעית". • במייצגים היא מציבה את עצמה ביחס לפריטים אדריכליים : קירות, כרכובים, אבני שפה , מדרגות , סולמות , חלונות וכו'. • ואלי בוחנת את גוף האישה בהקשר החברתי האוסטרי. היא עושה זאת כנגד הארכיטקטורה הקלאסית. באמצעות עיוות גופה הרך , הנשי, והמתעגל והתאמתו לפינות החדות של ההיסטוריה הגברית של האימפריאליזם האוסטרי.
המיצג במדיום פמיניסטי • אמניות פמינסטיות ראו במיצג מדיום מושך במיוחד בעיקר מפני שהיה תחום חדש בתולדות האמנות וטרם נוכס באופן מובהק על ידי ההגמוניה הגברית. • אחת מאמניות המיצג הראשונות, שרי גולק, ניסחה זאת כך: "חיפשנו צורת אמנות צעירה שאין לה מסורת של ציור או פיסול רבת שנים הנשלטת על ידי גברים.
אמנות המיצג ומשטור הגוף • המיצג איפשר לגוף של האישה להופיע. במיצג האישה הופכת להיות הבמאית של עצמה. היא המחליטה איך בדיוק להציג ואיזו משמעות להעניק לגוף. • גם מבחינת התוכן של המיצגים הייתה התיחסות לגוף של האישה. למשל במיצג: "החדר של לאה" של האמניות קרן לקוק וננסי יודלמן. דמות נשית יושבת ליד שולחן איפור, מול מראה ומוסיפה שכבה על שכבה של איפור על פניה, בנסיון להסתיר את הפגמים.
יוקו אונו, Cut Piece • בשנת 1964 (!) ישבה יוקו אונו על במה ונתנה לאנשים לגזור במספריים את הבגדים שלבשה. • המיצג הזה נחשב למיצג מכונן באמנות הפמיניסטית. הוא נחשב כ"הוכחה" לפאסיביות של הנשים, וליחסים של הגבר כתוקף והאישה כקורבן. • יוקו אונו בטקסט שכתבה: "אנשים כל הזמן חתכו ממני את החלקים שהם לא אהבו בסופו של הדבר נותרה ממני רק האבן שהיתה בתוכי. אבל הם עדיין לא היו מרוצים ורצו לדעת איך זה מרגיש בתוך האבן."
יוקו אונו Cut Piece • האמנות הפמיניסטית החליפה את הציור והפיסול באמנות המבוססת על רעיונות ופעולות. Cut Piece היא גרסת הפעולות והרעיונות של יוקו אונו לעירום נשי באמנות. • Cut Piece ערערה את היחסים בין הצופה המרוחק לאובייקט האמנותי האטום, המחוסן. היא הצביעה על אחריותו של הצופה והראתה ש"צפייה ללא אחריות הורסת את האובייקט שבו היא מתבוננת."
יוקו אונו, Cut Piece • Cut Piece היתה עבודה טקסית כבר בגלגולה הראשון. הבמה היא במה טקסית; כל משתתף כורע ברך ונוטל את המספריים שקודמו השאיר על הבמה. המספריים מתקבלים כאביזר פולחני וכך גם פעולת הגזירה. • הבגד של יוקו אונו מקבל במיצג הזה מעמד של "גלימה". לגזירה של הגלימה יש משמעות דתית. בפיסות הבד עצמן יש משהו שמזכיר "שריד קדוש", אותם שרידים של חפצי קדושים ואפילו של הקדושים עצמם הנשמרים וכאילו אוצרים בתוכם משהו מכוחו של בעליהם.
יוקו אונו 1964/2003 • העבודה המקוריתנוצרה מתוך כעס, כפי שהעידה אונו עצמה. ב1964 היא היתה ספוגה בכאב ובתוכחה. כמעט ארבעים שנה לאחר מכן, אונו חוזרת על אותן פעולות, והפעם היא עושה זאת "למען השלום": היא מבקשת מן המשתתפים לשלוח את פיסות הבד שגזרו לאנשים שהם אוהבים. • ראשון הגוזרים הוא בנה, שון לנון: "זה היה מורט עצבים," אמר לאחר המופע, "היא ממש אמיצה שהיא עושה את זה שוב. זה היה נוגע ללב וחזק מאוד." • אונו עצמה אמרה: "כשאני מאפשרת לזרים להתקרב אלי עם מספריים אני מנסה להראות שהגיע הזמן לבטוח זה בזה … לא מאוד פחדתי, משום שניסיתי לעשות את זה באהבה. בשנות הששים עשיתי את זה מתוך כעס, עכשיו אני עושה את זה בשביל האהבה, וזה הבדל גדול." • האם Cut Piece של 1964 ושל 2003 זו אותה עבודה?הפעולות דומות, אבל הטעינה הפוכה. האם אפשר להפוך כיוון רגשי של יצירה כמו שהופכים גרביים?בסיבוב הראשון היתה אונו קורבן של הגוזרים. בסיבוב השני היא מעין מרטירית של אהבה. האם היה בפעולות מלכתחילה גרעין סמוי של חמלה? האם נותר בן רישום של כעס אחרי ארבעים שנה?ומה באשר להבדלים הקטנים – האם זה משנה למשל, שאונו הצעירה ישבה על רצפת הבמה והמשתתפים כרעו לצדה, ואונו בת השבעים ישבה על כסא והמשתתפים רכנו אל גופה?
אמנות המיצג ושינוי חללי התצוגה • מיצגים פמינסטיים נועדו להתקיים במרחבים שונים: בדירות פרטיות, על במות, בגינות ציבוריות, ברחוב, על חוף הים, בהפגנות. • כל מיצג הוא חד פעמי ולא ניתן לשחזור. לא תמיד הייתה מודעות לתיעוד של המיצג. • לדוגמא: "ארוע שריפת החזיות" (נובמבר, 68). בסיום תחרות מיס אמריקה הפגינו פמינסטיות עם שלטים כמו: "האם מייק אפ יכול להסתיר את פצעי הדיכוי?". אחר כך הן הציבו פח אשפה ואליו השליכו חפצים שסימלו את הדיכוי הנשי: מוצרי איפור, גרביוני ניילון וחזיות.
המיצג הפמיניסטיג'ודי שיקאגו, סעודת הערב
פרט מתוך המיצג "ארוחת הערב" של ג'ודי שיקאגו
מיצג פמיניסטי - החיים השגרתיים הם אמנות מארני קוטאק יולדת בגלריה
פמיניזם ואמנות הוידאו • האמניות הפמינסטיות הראשונות הפכו את אמנות הוידאו לאחד הכלים המובהקים בעבודתם. חוקרות רבות מדגישות כי הפמיניזם תרם רבות להתפתחות אמנות הוידאו. הוידאו כמו המיצג נתפס כטריטוריה חדשנית וחופשית שנשים שמחו לאמץ. • הוידאו התאים לאמניות כי מבחינה טכנית הוא לא דורש איכסון או עליות גבוהות. • אמניות הוידאו התמקדו בצילומים במרחב הפרטי. כך הפך ה"בית" לאתר טעון באמנות הפמיניסטית. • הנושאים שבהם מטפלות האמניות בעבודות הוידאו הם נושאים כמו: שטיפ כלים, כביסה, הכנת אוכל, ניקיון, טיפול בילדים.
