שמות החג השם פסח מופיע בתיאור הפסח הראשון שנצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים:

1. שמות החגהשם פסח מופיע בתיאור הפסח הראשון שנצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לה'" (שמות יב' יא'). המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח - לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים, ואשר היה לימים קרבן פסח. ועוד משמעות למילה פסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פָּסַח, דילג, על בתי בני ישראל - ובְכוֹרֵיהֶם לא מתו. שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים – "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַחהוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵייִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל…" (שם כז').

2. פסח וחג המצותחג המצות קשור ליציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת בלילה בחיפזון,ולפיכך הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק מצות. חג המצות כולל שתי מצוות עיקריות: איסור החזקת חמץ ואכילתו, וממנו חובת ביעור חמץ וחובת  אכילת מצה: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות יבטז'). אבל לפי קביעת חז"ל, חובה זו חלה על ליל החג הראשון בלבד, הוא ליל הסדר.  המצה מייצגת את ניגודו של החמץ: עיסה שיכולה להחמיץ - אך הכינו אותה כך שלא תחמיץ. היא עשויה מאחד מחמשת מיני הדגן  ועיקר מהותה - "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טזג'): "לחם" הוא מאכל אפוי (לא מבושל ולא מטוגן), "עוני" משמעו - של עניים. לפיכך נקבע שאין לאפות מצה מבצק המכיל יין ושמן - שנחשבו מוצרים השמורים לעשירים.  אפיית המצה צריכה להיעשות באופן שלא יביא את הבצק לידי החמצה, ולשם כך יש הקפדה על כל שלבי ההכנה - טחינת התבואה, לישת הבצק, שימוש במים בטמפרטורה מתאימה  ומשך האפייה. יש המקדימים את ההקפדה לשלב הקציר - שמירת התבואה שנקצרה מכל מגע שהוא עם מים, ומצה מוקפדת זו נקראת: מצה שמורה.

3. חג האביב לחג הפסח בתורה גם משמעות חקלאית של חג טבע: החג חל בחודש ניסן, "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז 1), שהוא גם חודש הפריחה והלבלוב, ובו מתחיל קציר התבואה הראשון - קציר העומר. מדרש אגדה של חז"ל מציע מסביר את הקשר שבין יציאת מצרים ובין חודש האביב, שהוא - ורק הוא - כשר ומתאים לצאת בו לדרך "לא חמה (=שמש) קָשָׁה ולא צינה קשה". ולכן בחר ה' להוציא את עם ישראל ממצרים דווקא בחודש זה, "לא בתמוז - מפני השרב, ולא בטבת - מפני הצינה".

4. חג החרות