סוּגות הדרמה

1. Designed by Michael Rasbury Works Cited: Barranger, Milly. Theatre- A Way of Seeing. 5th edition. Chapter 5, Thomson Learning, Inc., 2002. תרגום: אורי שני 5 סוּגות הדרמה

2. סוגה היא התבנית המיוחדת שניתנה למחזה מסוים. מחזה הוא צורה שנוצרה על-ידי ארגון אירועים בסדר מסוים כדי ליצור פעולה דרמטית. הסוגה מספקת מפתחות לסיום המחזה. הסוגה מספקת מפתחות להמשך המחזה. "כל סוגה תיאטרונית, משנולדה, בת-מוות היא." פיטר ברוק "אם אומנות משקפת חיים, היא עושה זאת בעזרת מראות מיוחדות" ברטולד ברכט מהן סוּגות?

3. טרגדיה היא מחזה רציני (לא בהכרח בלי קטעים הומוריסטיים) עם נושא בעל חשיבות אנושית אוניברסלית בכתביו בשם "פוֹאֶטיקה" מתאר אריסטו את הפעולה הטרגית כחיקוי של גיבור נאצל שחווה נפילה ונושאי הטרגדיה הם הסבל והמוות. הפרוֹטַגוניסט והאַנְטַגוניסט פרוטגוניסט – (מיוונית) "נושא הפעולה" אנטגוניסט – (מיוונית) "המתנגד לפעולה" אריסטו קבע כמטרת הטרגדיה לעורר גם רחמים וגם אימה בקהל שיובילו לקטרזיס (הזדככות) של רגשות אלה. הטרגדיה

4. קומדיה קומדיות עוסקות בנושאים סביב עימותים חברתיים. הפעולה הקומית מראה את האי-סדר החברתי שנוצר על-ידי דמות שמתנהגת שונה מהערכים המקובלים. בדרך כלל מסתיימות קומדיות בפתרון בין הדמויות המתנגשות שנחוג בטקס. טרגיקומדיה כפי שמובן מהשם, מערבת הסוגה טרגדיה וקומדיה. הפרוטגוניסט לא מתעמת עם נסיבות בלתי ניתנות לפתרון מחזאים משתמשים בסוגה זו כדי ליצור דמויות ולצחוק על החרדות שלהן. . קומדיה וטרגיקומדיה

5. סוגה מעורבת הלוקחת את שמה מהמילה היוונית MELOS (=מוזיקה) מחזות אלה מציגים את עצמם כרציניים הרבה יותר ממה שהם באמת. את זאת הם משיגים על-ידי: מוזיקה בימוי גרנדיוזי דיאלוגים מועצמים עלילות מלאכותיות מלודרמה מציגה עימות פשטני בין טוב ורע מבלי להראות את המורכבות של השאיפות והסבל האנושיים. מלודרמה נוטה לייצג את תפישתנו את האנושיות יותר מאשר תופעה האנושית האמיתית. מלודרמה

6. קומדיה של מצבים סוגה דרמטית זו נותנת לנו את האפשרות לעשות את כל הדברים הלא מקובלים מבלי לשאת בתוצאות. העלילות כוללות בדרך כלל: בלבול זהויות אהבה אסורה תחבולות כספיות תאומים זהים מרדפים על פני כל הבמה מאהב בארון או מתחת למיטה הדמויות הן מכניות, ורבים מהחלקים ההומוריסטיים ביותר של הפארסה נובעים מאופיה המכני של הדמות. הפארסה

7. ארווין פיסקאטור וברטולד ברכט ייסדו ויצרו את "התיאטרון האפי". הם התנגדו לבמת הקופסא בכדי לחשוף את אמצעי הבמה. הם האמינו שתיאטרוןאמור לחנך אזרחים לשינוי חברתי מהפכני. הם התנגדו לכללי הכתיבה הדרמטית הקלאסית מתוך גישה, שההיסטוריה לא מסתיימת אף פעם, אלא נעה מאפיזודה לאפיזודה. מחזותיו של ברכט הם אפיזודות מחוברות על-ידי שירים וסיפורים. תיאטרון אֵפּי

8. ברכט לא רצה שהשחקנים יציגו עצמם כדמויות עצמם, אלא יותר כעדים לדמות, תוך הדגשת ההבדל בינם לבין הדמות. הוא נהג להשתמש באנלוגיה, ששחקנים אמורים לשחק כמו שעוברי אורח יספרו על תאונת דרכים. זאת אומרת: השחקן יותר "מפגין" את הדמות מאשר משחק אותה. העד לעולם לא נהיה קורבן.. ברכט רצה להרחיק את הקהל רגשית מהמתרחש על הבמה כדי שיישאר ביקורתי. ברכט קרא להתייחסות זו אל הקהל "אפקט הזּרה", בדרך כלל מתורגם לעברית כ"אפקט ניכור". תיאטרון אפי

9. תיאטרון האכזריות אנטונין ארטו היה שחקן, במאי, מחזאי, משורר ותסריטאי, אך הוא השפיע בעיקר כתאורטיקאן. הדימויים העיקריים שלו בתאוריו את חזיון התיאטרון שלו הם התיאטרון כדֶבֶר ותיאטרון האכזריות. הוא רצה לסלק את המחזה מהתיאטרון ולהחליף את שפתו בצלילים, מחוות, סימנים, קצבים וסמלים. תיאטרון האבסורד מחזאי האבסורד מציגים את חוסר ההגיון של החיים ללא שיפוט מוסרי. מחזאי האבסורד מציגים דמויות בעולם חסר פשר בחיפוש אחר משמעות. מחזות אלה בנויים לעתים במעגליות , מסתיימים במקום שהם החלו. תיאטרון האכזריות ותיאטרון האבסורד

10. Designed by Michael Rasbury Works Cited: Barranger, Milly. Theatre- A Way of Seeing. 5th edition. Chapter 5, Thomson Learning, Inc., 2002. תרגום: אורי שני 5 סוגות הדרמה