בית הקברות סנהדריה ירושלים

1. בית הקברות סנהדריה ירושלים צילום: איציק שוויקי עריכה: צופיה תורג'מן מוזיקה: גיורא פיידמן

2. מפת האזור מפת בית הקברות

3. בית הקברות במבט-על

4. בית הקברות סנהדריהשוכן בצפון ירושלים, בסמוך לשכונת סנהדריה וצומת סנהדריה. בית הקברות ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכרים בשם "קברי הסנהדרין". בית הקברות נפתח על מנת לפתור את מצוקת הקבורה בירושלים שהחלה עם פרוץ מלחמת העצמאות, מאז הפכה התנועה לבית הקברות בהר הזיתים מסוכנת.

5. הראשונים שנקברו בבית עלמין זה היו ארבעים ושניים חללי מכונית התופת שהתפוצצה ברחוב בן יהודה בפברואר 1948. לאחר מלחמת ששת הימים הועברו חלק מהנקברים במקום אל בית העלמין בהר הזיתים. בתמונות: הכניסה לבית הקברות

6. לאחר מלחמת העצמאות, משהתברר שאין אפשרות לחדש את הקבורה בהר הזיתים שהיה אז תחת שליטה ירדנית, הפך בית הקברות סנהדריה לבית עלמין קבוע. בבית הקברות סנהדריה קיימים קברי שדה רגילים או זוגיים ורק חלקה אחת של קבורה רוויה (בקומות). כיום בית הקברות איננו פעיל כמעט מאחר שנשארו בו מעט מקומות קבורה פנויים.

7. בניגוד למנהג הרגיל בירושלים, לפיו בבתי קברות ליהודים אשכנזים המצבות שוכבות ולא עומדות, בבית הקברות סנהדריה ישנן גם מצבות עומדות. בבית הקברות סנהדריה נקברו משוררים, רבנים, פרופסורים, שרים ועוד...

8. קבר אחים של נרצחי שיירת הדסה שיירת משוריינים ובה יהודים – רופאים, חולים, אנשי ההגנה, אזרחים – שהיו בדרכם לבית החולים בהר הצופים באפריל 1948, הותקפו על ידי פורעים ערבים. בהתקפה זו נפלו 78 יהודים. "האהובים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו"

9. דניאל אוסטר היה ראש העירייה הראשון של ירושלים במדינת ישראל (עד שנת 1950), חבר מועצת העם מטעם מפלגת הציונים הכלליים, מחותמי מגילת העצמאות. נולד בגליציה, עלה לארץ בשנת 1914. 7 במאי 1893 – 15 בינואר 1963

10. זרח ורהפטיג היה פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, שר הדתות לשעבר, מראשי הפועל המזרחי והמפד"ל. נולד ברוסיה הלבנה, עלה לארץ בשנת 1947. 2 בפברואר 1906 – 26 בספטמבר 2002

11. הרב ד"ר יצחק אייזק הלוי הרצוג היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל (משנת 1936 ועד מותו), חתן פרס ישראל לספרות תורנית. נולד בפולין. 3 בדצמבר 1888 – 25 ביולי 1959

12. הרב ד"ר שלמה יוסף בורג היה פוליטיקאי ישראלי, מורה ורב, ממנהיגי תנועת המזרחי והמפד"ל, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל במשך ארבעים שנותיה הראשונות. נולד בגרמניה, עלה לארץ בשנת 1939. 31 בינואר 1909 – 15 באוקטובר 1999

13. הרב שאול ישראלי היה מן הרבנים הבולטים של הציונות הדתית, דיין בבית הדין הגדול, חבר במועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת מרכז הרב, נשיא מכון ארץ חמדה, חתן פרס ישראל למדעי היהדות. נולד בבלארוס, עלה לארץ בשנת 1933. 14 ביולי 1909 – 17 ביוני 1995

14. הרב מאיר בר אילן (ברלין) היה רב, מחבר ועסקן ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית, מייסד עיתון "הצופה". נולד בבלארוס, עלה לארץ בשנת 1926. 16 באפריל 1880 – 18 באפריל 1949

15. הרב אריה לוין היה רב ומשגיח ישראלי, כונה "אבי האסירים" בעקבות ביקורים שערך אצל אסירים בבתי הכלא, ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים. נולד בפולין, עלה לארץ בשנת 1905. 22 במרץ 1885 – 28 במרץ 1969

16. ד"ר יצחק רפאל (ופאל) היה ממנהיגי המפד"ל, כיהן מטעמה כחבר כנסת ושר, חתן פרס ביאליק, חתן פרס הרב קוק. נולד בגליציה, עלה לארץ בשנת 1935. 5 ביולי 1914 – 3 באוגוסט 1999

17. גד פרומקין היה משפטן יהודי ישראלי, השופט הראשון בבית משפט העליון. נולד בירושלים, גדל בעיר העתיקה. 2 באוגוסט 1887 – 10 במרץ 1960

18. יהודה עמיחי היה משורר ישראלי, זוכה פרס ישראל לשירה (1982), נחשב לפורץ דרך בשירה העברית החדשה, נמנה עם הבולטים בשירה הבינלאומית במאה ה-20. נולד בגרמניה, עלה לארץ בשנת 1936. 3 במאי 1924 – 22 בספטמבר 2000 "והארץ מחלוקת למחוזות הזיכרון וגלילי התקווה, ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה, כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מליווית המת..." -מתוך "אהבת הארץ"

19. יוסי שטרן היה צייר ומאייר ישראלי, נודע בציורי דמויות ונופים של העיר ירושלים, והווי הלוחמים בארגונים צבאיים לפני קום המדינה, צה"ל וגדנ"ע, זכה לפרסים על עבודותיו. נולד בהונגריה, עלה לארץ בשנת 1940. 1923 – 1992

20. שמחה הולצברג היה ידוע בכינויו "אבי הפצועים" בעקבות תמיכתו בחיילי צה"ל פצועים, נכים, אלמנות ויתומים, חתן פרס ישראל לשנת 1976. נולד בפולין, עלה לארץ בשנת 1949. 18 באפריל 1924 – 13 בפברואר 1994

21. ר' חיים יעקב לוין היה רב ותלמיד חכם, כיהן כרב בסיאטל וג'רזי סיטי, כיהן כרבה של פרדס חנה, חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית, בנו של הרב אריה לוין. נולד בירושלים. 19 באוגוסט 1911 – 9 באוגוסט 1993 בצמוד אליו טמונה אשתו שולמית.

22. "למסלול ההליכה הקבוע שלי הייתה נקודת מוצא קבועה: בית הקברות היוקרתי של שכונת סנהדריה, השוכן באחד הצמתים ההומים שבצפון העיר, לא הרחק מבית הורי. הייתי מגיע אל חומות האבן הגבוהות שלו, משתדל להסיט את מבטי מפנסי המכוניות החולפות, והוגה תמיד בכתובת הגדולה המתנוססת מעליו – "בית מועד לכל חי", מליצה מעודנת לבית קברות, שיש בה איון מוחשי על כל מי שעובר בצומת דרך שגרה. בעודי חולף על פני החומות, הייתי נזכר בהתגנבויות הילדות שלי ושל חברי אל תוך בית הקברות בשעות הלילה שנראו בעינינו התמימות כמבחן אומץ..." (מתוך "מסע בחלל הפנוי", דב אלבוים)

23. הסוף