הפואטיקה

1. הפואטיקה מאת אריסטו (330 לפנה"ס, יוון) עריכה: בן א. הכט

2. פילוסוף יווני בן המאה הרביעית (384-322 לפנה"ס). • בגיל 17 הצטרף לבית ספר של אפלטון באתונה. • הקים בית ספר "הליקאון" שבו עסקו במחקר בפיזיקה, קוסמולוגיה, מתמטיקה ורפואה. • היה מחנכו האישי של אלכסנדר מוקדון. • כתב בנושאים מדעיים וספרותיים רבים. • מרבית יצירתו אבדה. אריסטו הותיר חותם • כביר על התרבות המערבית מי היה אריסטו?

3. אחת התיאוריות הספרותיות החשובות ביותר שהגיעו אלינו מהזמן העתיק. • אריסטו מגדיר בה את מרכיביה העיקריים של הטרגדיה ומנתח את מאפייניהם. • אריסטו בוחן בה את אופן ארגון האירועים, את בניית הדמויות, את השפה, את המופע ואת אופן השפעתה על הקהל ואושרו (!). • "הפואטיקה" נכתבה זמן קצר לאחר תקופת השיא של הטרגיקונים היוונים הגדולים ומציגה ניתוח מעמיק של מחזותיהם. מהי הפואטיקה

4. "הטרגדיה היא ייצוג אמנותי של פעולהנעלה שבוצעה בשלמותה, בעלת שיעור הולם, שלשונה המתובלת ייחודיתלכל אחד ואחד מהרכיבים שבחלקיה; ייצוג אמנותי של הנפשות הפועלות בדרך מעשיהןולא בדרך של סיפר, אשר באמצעות חמלה ופחד מביא לטיהור (קתרזיס) של רגשות אלה." אריסטו, פואטיקה, פרק ו' הגדרת הטרגדיה

5. אריסטו יוצר שתי דרכים לפירוק מבנה הטרגדיה: א. מיכלולחלקיה של הטרגדיה (כמו חלקי מנוע) ב. מהלך הטרגדיה (כיצד היא נפרשת בזמן ההתרחשות). מיכלול הטרגדיה מול מבנה מהלך הטרגדיה

6. * מושא הייצוג (את מה מהעולם מייצגים על הבמה) 1. מארג הסיפור (העלילה) 2. אופי (סך כל התכונות הנפשיות ומוסריות של הדמויות) 3. מחשבה (תכונות אינטלקטואליות המתבטאות באמירות מפורשות של הדמויות) * אמצעי הייצוג (בעזרת אלו כלים המחזאי מייצג העלילה, הדמויות על אופיין ומחשבתן) 1. סגנון(ההתבטאות באמצעות המילים, בחירתן בהתאם לז'אנר, לדמות המדברת ולמקום במחזה) 2. זמרה (הנעימה, הליווי המוסיקלי לדברי המקהלה. עפ"י אריסטו זה החשובה שבאמצעי הלוואי של הטרגדיה. מיכלול 6 החלקים של הטרגדיה

7. * אופן הייצוג 1. החיזיון (בלשון שלנו הכוונה כאן למימד של ההפקה הבימתית הקשרו בשחקנים, בתלבושות, במסכות ובתפאורה. אריסטו טוען שהמימד הזה הוא הנחות ביותר מבחינה אומנותית ושייך לאומנותו של יוצר המסכות והאביזרים יותר מאשר לאומנות המחזאי. את מה מייצגים (מארג הסיפור, אופי, מחשבה) בעזרת מה מייצגים – הכלים של המחזאי (סגנון, זימרה) מה נוצר – התוצר (החיזיון) מיכלול 6 החלקים של הטרגדיה (המשך)

8. אריסטו טוען שהטרגדיה מציגה מעבר מהצלחה לכישלון של הגיבור הטראגי. לטרגדיה מבנה פירמידה בעל 5 שלבים אשר הקהל והגיבור עוברים בהם במהלך הטרגדיה. אדיפוס עובר ממלך נערץ, בריא וחוקר לאשם, גולה ועיוור. מבנה מהלך הטרגדיה עפ"י אריסטו

9. 1. המרטיה (השגיאה הנוראית) אדיפוס החליט לעזוב ולא לחזור לבית הוריו לאחר שקיבל נבואת זעם 2. המעשה הנוראאדיפוס הרג את אביו על צומת שלוש הדרכים ונשא את אימו לאישה בתור פרס על כך שפתר את חידת הספינקס. • 3. פריפטיה – ההיפוך, המעבר ההיפוך במחזה נעשה ע"י שלושת האנשים הללו: טירסיאס , השליח מקורינטוס והרועה. להיפוך ישנם שני צדדים: מפסיקאת התקדמות הפעולה. מביא את השוגה להכרה בטעותו. טירסיאס:אומר שאדיפוס הוא הרוצח. שליח מקורינתוס:מספר שאדיפוס מאומץ. הרועה:היה עד לרצח ליוס, וכשנקרא לארמון לאמת את דברי השליח נאלץ לספר שהוא עצמו לא הרג את אדיפוס התינוק ומסר אותו לשליח מקורינתוס. רצח. מבנה הטרגדיה

10. כל אחד מהאנשים הללו מוסר אינפורמציה שמשנה ב180 מעלות את העלילה והתנהגות הגיבורים. היפוך 1- אדיפוס ותרסיאס. היפוך 2- אדיפוס והשליח מקורינתוס. היפוך 3- אדיפוס והרועה. (שהיה גם העד לרצח וגם המשרת שלא הרגו כתינוק) מבנה הטרגדיה (המשך)

11. 4. אנאגנוריסיס – ההכרה, ההיוודעות המעבר הפתאומי מחוסר ידיעה לידיעה כאשר מתברר לאדיפוס שהוא התינוק שנמסר לשליח מקורינתוס ולכן הוא בנם של ליוסויוקסטה. 5. פאתוס, קטסטרופה – מחזה הסבל הנורא לפי אריסטו, בלי סבל אין טרגדיה וסבל צריך להיות נוכח בצורה מתמדת בטרגדיה. ב"אדיפוס המלך" הסבל נמצא כבר מתחילתו בצורת המגפה, הסבל על רצח המלך הקודם. הסבל הגדול מתרחש כשאדיפוס מבין את אשר ביצע ושייסוריו ילוו אותו עד סוף ימיו. מבנה הטרגדיה (המשך)

12. בפרק ט"ו כותב אריסטו הדמות בטרגדיה חייבת להיות בעלת ארבעה היבטים: • 1. הדמות תהיה טובה • 2. עיקרון ההולמות • 3. עיקרון הדומוּת • 4. עיקרון העיקביות תכונות הגיבור הטראגי עפ"י אריסטו

13. טובה – בדיבור שלה, במעשים שלה (לדוגמא, אדיפוס מכריז שלא ירפה מהחקירה) • הולמות – התאמה בין המאפיינים האובייקטיבים של חיים (גיל, מין, מעמד) לבין תווי האישיות. • הדומות – הדימיון בין הדמות שעל הבמה לבין מה שהקהל מכיר מחייו. (שמלך יפעל וידבר כמלך) • העיקביות– כל האירועים והתכונות של הדמות חייבות להיות תואמות כל המחזה האחד את השני. היבטים בדמות

14. הגיבור הטרגי הרצוי • מוכרח לעבור מהצלחה לאי הצלחה • אדם שאינו מושלם אבל באופן בסיסי בעל אופי טוב • נפילתו לא מתרחשת בגלל פחיתות או רשעות • נפילתו באה כתוצאה מטעות שנובעת מאופיו (המרטייה, טעות טרגית) וטעות בשיפוט. לעיתים קרובות בגלל עודף בתכונה טובה. • חייב להיות ממוצא נעלה, מדגיש את גודל הנפילה. תכונות הגיבור הטראגי

15. הדמות הטראגית חייבת לפעול על פי ההכרח או על פי ההסתברות. מה שחייבת לעשות הדמות על פי המרכיבים הבונים אותה ועל פי מה שהגיוני שיקרה לדמות כזאת בעולם. (אריסטו) הדמות הטראגית

16. 1. העלילה חייבת להיות שלמה (ראשית, אמצע, סיום) 2. האירועים בעלילה חייבים לנבוע בהכרח מהאירוע הקודם. 3. האירוע בטרגדיה נובע מהקודם אך יוצר דבר חדש. 4. הסיום חייב לא להיות מיקרי. 5. אורך הטרגדיה נקבע על פי טבע העניין על מנת שיהיה ברור. מאפיינים של העלילה בטרגדיה

17. אחדות העלילה – הייצוג האמנותי צריך להיות של פעולה שלמה. • מהפך – העלילה חייבת לתאר מעבר ממצב אחד למצב הפוך על פי חוקי ההסתברות וההכרח. • זיהוי – בעלילה חייב להיות רגע של מעבר מאי-ידיעה לידיעה. • סיבוך והתרה – העלילה חייבת להכיל אירועים הנשזרים זה בזה עד שמצליחים להתירם. מרכיבים בסיסיים בעלילה

18. קתרזיס – זיכוך (נשימה לרווחה)מושג שבאה לטהר זיכוך והיטהרות שעובר הצופה במהלך הצפייה בטרגדיה. התהליך להשגת הקתארזיסמתחיל בטעות שמבצע הגיבור (ההמרטיה), הצופה מרחם על הגיבור הסובל, מזדהה איתו וסובל יחד איתו. למעשה, הצופה מתבונן פנימה לתוך נפשו שלו ומפחד מגורל דומה לעצמו. לכן, כאשר הגיבור נענש על הבמה - חווה הצופה סוג של פורקן, של נשימה לרווחה שהסדר שב אל כנו (שחרור של רגשות פחד ורחמים). הוא מקבל את הדין מלמעלה הנגזר, עפ"י היוונים, ע"י האלים וזוכה לשחרור ולנחת. אריסטו מסביר כי הצופה משלם בעצם עבור כרטיס בכדי שהתיאטרון יעורר אצלו רגשות של חמלה וחרדה ואחר כך ישחרר אותו מהם, כאשר הסדר שב אל כנו. בתהליך זה שהצופה חווה הוא ישתחרר גם מחרדות שהיו בו גם לפני שבא לתיאטרון וזהו הקתארזיס והוא עוסק בהשפעה שיש לעולם הבדיוני (להצגה) על הצופה. הקתארזיס

19. "הטרגדיה והקומדיה [...] נבדלות זו מזו בהבדל זה, שהרי הקומדיה שואפת לייצג אנשים פחותים מאלה החיים כיום, בעוד שהטרגדיה שואפת לייצג אנשים נעלים מהם." (אריסטו, "הפואטיקה" פרק ב') סוף .... הטרגדיה והקומדיה