מצגות קלריטה ואפרים

1. Franz Mark מצגות קלריטה ואפרים

2. פרנץ מארק (‏8 בפברואר 1880 - 4 במרץ 1916), צייר גרמני, ממייסדי הפרש הכחול, תנועת האקספרסיוניזם הגרמני שירשה את מקומה של קבוצת "הגשר". מארק שילב ביצירותיו דמיון ומציאות, וברבים מציוריו, למרות הצבעוניות העזה, הוא עוסק במוות, גם של אנשים וגם של בעלי חיים.

3. השאיפה לחזור לטבע פרנץ מארק נולד בגרמניה בשנת 1880. אביו היה צייר נופים בעל סגנון אקדמי שהדריך אותו וליווה אותו בצעדיו הראשונים באמנות.אולם מארק לא התכוון להיות צייר, אלא סיים את חוק לימודיו בתיאולוגיה, ונתכוון ללמוד פילולוגיה בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת מינכן. מגיל צעיר הירבה לקרוא כתבים פילוסופיים, והושפע עמוקות מהרומנטיקנים הגרמניים ומניטשה. בשנת 1900 החל ללמוד באקדמיה של מינכן, באותה שנה שבה למד שם גם קנדינסקי. סגנונו בתקופה מוקדמת זו נראה בבירור בדיוקנאות שצייר . Cottages on the Dachau Marsh

4. Portrait of the Artist's Mother 1902

5. בשנת 1903 עשה מארק תקופה ממושכת בפריז, שם התרשם במיוחד מהציור האימפרסיוניסטי. זוהי ראשית דרכו של מארק בחיפושים אחר סגנון משלו שיביע את רחשי ליבו. כיוון שזמן רב לא עלה בידו להגיע לסגנון שישביע את רצונו, שקע מארק יותר ויותר במלנכוליה, עד שבשנת 1906 שטח את דאגתו במכתב לארוסתו, שציירה גם היא: "אה, מדוע סגר בפני הגורל את אמנות הזו!, אין אני יכול עוד לשאת את המחשבה שאני שקוע בציור בלי לצייר את עצמי, משחר ועד דמדומים! האמנות חייבת לשחרר אותי... מפחדי; אני מרגיש לעתים כה תכופות פחד המתעתע בחושי על כך שאני פשוט קיים בעולם הזה... אני נזקק לדבר מה אחר, משהו שונה בתכלית, אך אני יכול לגשש רק לעברו".

6. Indersdorf Franz Marc - 1904 Staedtische Galerie im Lenbachhaus(Germany)

7. The Dead Sparrow 1905Private collection Painting 13 cm x 16.5 cm

8. Zwei Frauen am Berg (1906) Two Women on the Hillside 1906

9. Sheaf of Grain, 1907Iowa Museum of Art - Iowa

10. היאוש בשיאו פקד אותו עם מות אביו ב1907. באותו חודש התחתן, ובליל כלולותיו נמלט לבדו לפריז. בריחה פיזית שהקבילה וסימלה את בריחתו הנפשית מהמציאות. מפריז כתב: "אה, לו רק היו החיים דומים לחלומותינו. החיים הם פרודיה, פארפרזה שטנית, מאחוריהם ניצבת האמת, הלוא הם חלומותינו. אני מאמין ברעיון זה בדבקות. האמנות רק מביעה את חלומותינו, וככל שניכנע יותר לעובדה זו, כן נגיע קרוב יותר לאמת הפנימית של הדברים, לחיי החלום שלנו, לחיים האמיתיים." עתה, בפריז מוצא מארק ניחומים ומרפא ביצירותיהם של ואן גוך וגוגן. שני האמנים הללו היוו עבורו דוגמה ומופת לא רק מבחינה סיגנונית, אלה גם מבחינת רעיונית ורגשית. הוא הזדהה עם בריחתו של גוגן מהציוויליזציה ועם ניסיונו להשתלב בקרב הילידים בטהיטי. בחיפושים אחר האדם הפרימיטיבי, הקרוב לטבע, שלא הושחת על ידי התרבות המערבית. כמו כן הוא העריץ את ואן גוך, שעליו אמר: "לצייר פיסה קטנה של הטבע היומיומי ביותר, כשאתה משקיע בה את כל אמנותך ושאיפותך, זהו ההישג העליון"

11. בשובו למינכן, ראה מארק את דרכו בבהירות: עתה אני מצייר רק את הדברים הפשוטים, רק בהם טמונים הסימבוליזם, הפאתוס והמסתורין של הטבע. כל השאר מחריד אותי, מגמד אותי ומשרה עלי דיכאון. אני מנסה להגביר את רגישותי לריתמוס האורגני שאני חש בכל; להרגיש באופן פנתיאיסטי את ההתלהבות של זרימת "הדם" בטבע, בעצים, בחיות, באוויר. איני רואה דרך מוצלחת יותר ל"ביהום" האמנות, כפי שאני אוהב לכנות זאת, מאשר ציור החיות. וזו הסיבה שהתחלתי לצייר אותן. כללית, האינסטינקטים שלי לא הוליכוני שולל עד כה... ובמיוחד האינסטינקטים שהביאוני להפנות עורף לרגשותי כלפי האדם, ולהפנות, תחת זאת, את רגשותי לעבר החייתי, לעבר "החיות הטהורות". האנשים חסרי הרוחניות שהקיפו אותי (ובמיוחד הגברים) מעולם לא עוררו בי רגשות אמיתיים. אך החיות, עם חוש החיים התמים שלא הושחת, איפשרו לכל מה שהיה טוב בי להישמע.

12. מארק אכן פנה לציור חיות עוד בשנת 1904, אך משנת 1908 ואילך הן משמשות כנושא המרכזי של אמנותו, והוא שוהה זמן רב בטבע ובגן החיות במעקב אחריהן, כדי ללמוד כיצד לציירן. מן המבואה הזו, שנכתבה בשנת 1908, ומסיפור חייו, אנו למדים שהתעניינותו בחיות לא נבעה רק מיופיין, אלא מטעמים בסיסיים יותר: א. שלא כגוגן אין מארק נמלט לטהיטי, אולי מהטעם הפשוט שמארק הבין שבריחתו של גוגן נכשלה. אלא שעדיין עז חפצו להימלט מהחברה לעולם טהור יותר, עולם שמארק מדמה אותו לעולם החלומות. בעקבות ואן גוך וגוגן, מוצא מארק עקבותיו של עולם זה בטבע. Two young horses

13. FranzMarc, (1908)Bronze: 7 x 3,8 cm

14. Jumping Dog "Schlick" 1908Staedtische Galerie im Lenbachhaus(Germany)

15. The Shepherds - 1912 ב. גישתו של מארק לטבע היא פאנתיאיסטית, הוא מעוניין למצוא בו את "זרימת הדם" של היקום ושל כל הנמצא בו. נדמה לו שזרימת הדם קיימת בצורה טהורה יותר אצל החיות יותר מאשר אצל האדם, שהושחת על ידי התרבות המודרנית. אולם בל נטעה לחשוב שמארק מצייר רק חיות: הוא ממשיך לצייר גם אנשים, אלא שמרביתם עירומים בחיק הטבע, דומים יותר ל"חיה אנושית" מאשר לאדם מתורבת. הוא מושפע מתיאורי גוגן את הילידים בחיק הטבע ומנסה להביע דרכם את אחדות האדם עם הטבע.

16. ג. מארק מושפע מכתבי הפילוסופיה הרומנטית. מצד אחד, הוא מכיר בצדקת טענתו של רוסו שככול שהאדם מתרחק מן הטבע, הוא מתרחק ממהותו האמיתית ונשחת. שופנהאואר, הנזכר בכתביו של מארק, מעמיד את האדם בן הציוויליזציה, האחוז יאוש, כנגד החיה האי-רציונאלית הפועלת בהתאם לחוקי הטבע. היא חיה בהווה, ואינה נרדפת על ידי זיכרונות העבר או דאגה לעתיד, והיא נעדרת את הכרת מותה. לדעת שופנהאואר, כיוון שהחיה אינה יכולה לעשות שימוש בהיגיון, אין היא יכולה אף לשקר או להשתמש בשכלה כדי למרר את חיי הזולת, לפיכך החיה אמיתית יותר, ישרה יותר מהאדם. מכאן מקור המחשבה שהחיה אינה רק קרובה יותר לטבע מהאדם, אלא שיש בה מהטוב ומהתום שאבד לאדם בעוברו לשלב התרבותי. לרעיונות אלה יש להוסיף גם את תרומתו של דארווין, שמחקריו הוכיחו בצורה מדעית כי האדם במקורו ובבסיסו הוא בעל חיים, וכמוהו כחיה גם הוא נאבק על קיומו בטבע. ולבסןף, מארק, כפי שכבר ציינו, הושפע עמוקות אף מניטשה, שהחיות הן דימוי למצב הטרום לוגי, למצב שבו השתלב האדם עם הטבע. Henri Rousseau

17. Breton beggars repro from art book

18. קבוצת "הפרש הכחול" היא קבוצה של ציירים אקספרסיוניסטים אשר נוסדה ב-1911 וירשה את מקומה של קבוצת "הגשר" שהתפרקה בשנת 1913. קבוצה זו כללה את פרנץ מארק, וסילי קנדינסקי, אוגוסט מאקה, גבריאלה מיטר, אלפרד קובין ואלקסיי ג'אוולסקי. אמן נוסף המזוהה עם הקבוצה הוא פאול קליי. Der Blaue Reiter (The Blue Rider) 1912. Illustrated book with two woodcuts.

19. פרנץ מרק, העניקלקבוצת "הפרש הכחול" את הביסוס האינטלקטואלי שכדוגמתו אין אנו מוצאים אצל קבוצת "הגשר". בראשית דרכו למד מרק באוניברסיטה פילוסופיה ותיאולוגיה; לבו הלך שבי אחר חנם ואצילות גופם של בעלי החיים ואחר תמימותם מטבע ברייתם, והוא החל לציירם באורח נטורליסטי. פרנץ מרק, 1910

20. Deer at Dusk, 1909Städtische Galerie im Lenbachhaus, Munich, Germany

21. Siberian Dogs in the Snow - 1909/1910National Gallery of Art, Washington D.C

22. Playing children

23. Cats 1909-10

24. תמונה זו יכולה לשמש דוגמה לדרך שבה עיכל מרק השפעות, כשהוא ממזג אותן עם הנושאים המקובלים עליו. אמנם אין בה תיאור של בעלי חיים בחיק הטבע, אך כמו בתמונת אורפיאוס של גוסטב מורו, קיים בה יחס אוהד בין הדמות האנושית לבין החיה המבויתת. אפשר אף לומר שהיחס ביניהם מעלה בזיכרון יחס בין אם לילד, כאשר האישה מנסה להשקות את החתול בחלב. Nude with cat, 1910 “Orpheus” (1865) Gustave Moreau

25. Bathing Girls, 1910

26. Grazing Horses, 1910

27. Dog Lying in the Snow1910-11

28. Monkey Frieze (1911)

29. The Yellow Cow 1911

30. The Bull -1911

31. Yellow Cow - 1911Oil on canvasSolomon R. Guggenheim Museum, New York

32. Two Blue Horses, 1911Solomon R. Guggenheim Museum, New York City

33. Weasels at Play, 1911Oil on canvas

34. Little Blue Horse II 1911

35. Horse Asleep, 1911

36. White Cat, 1912

37. יחסו הראשוני של מארק לטבע היה רומנטי ואידיאליסטי, הוא העדיף את הטבע בהרבה על האדם. אולם ככל שהרבה ללמוד על החיה ועל הטבע הבין כי גם בעלי החיים אינם שוכנים בהרמוניה מושלמת בטבע וגם הם הורגים זה את זה. ההתפכחות, מהראייה שהטבע ובעלי החיים מהווים שלמות, באה לידי ביטוי בסדרת ציורים של נמרים וחתולים מ-1912.

38. אחר כך, משהזדהה עימם הזדהות עמוקה, פיתח יחסי גומלין עשירים ומורכבים בין הצורה לצבע, שבהם הפיחו המקצבים העקלתוניים והמתפתלים שבעולם בעלי החיים רוח-חיים במשטחים נרחבים של צבע מתרונן וזוהר, שאין לו כל קשר לצבעיו ה"טבעיים" של היצור החי, כגון סוסיו האדומים והכחולים של מרק. בכל אלה ניכרת התוודעותו של מרק לקוביזם וגם לאורפיזם ( השם שהעניק המשורר אפולינר ב1912 לפלג של הקוביזם שהעניק זכות קדימה לצבע באמנות.)

39. Der Tiger

40. Pigs, 1912Oil on canvas

41. Mountains -1911-1912Oil on canvas130,8 x 101 cmSan Francisco Museum of Modern Art -California

42. Rain, 1912Städtische Galerie - Munich, Germany

43. The Dream, 1912Oil on canvasMuseo Thyssen-Bornemisza, Madrid, Spain

44. The Waterfall, 1912Oil on canvas

45. The Red Horses

46. Little Blue Horse-1912

47. "Little Yellow Horse"

48. Deer in a Monastery Garden 1912

49. Pigs 1912

50. Animal Legend, 1912Woodcut