Download
1 / 95
950 likes | 1.17k Views
נשים וצדקה. מגישים: נדב שפירא ורע כהן. מבוא. שאלה מרכזית: מהו הקו המאפיין של הנשים בצדקה ואיך הוא משתלב בעולם הגברים? הנושא שעליו בחרנו לעשות את עבודת החקר שלנו הוא נשים וצדקה . בשאלה העיקרית שלנו אנו מנסים לבדוק איך משתלבות הנשים בעולם הגברים ואיך באופן כללי הן מתאפיינות בתלמוד ובמקרא .
E N D
נשים וצדקה מגישים: נדב שפירא ורע כהן
מבוא שאלה מרכזית: מהו הקו המאפיין של הנשים בצדקה ואיך הוא משתלב בעולם הגברים? הנושא שעליו בחרנו לעשות את עבודת החקר שלנו הוא נשים וצדקה. בשאלה העיקרית שלנו אנו מנסים לבדוק איך משתלבות הנשים בעולם הגברים ואיך באופן כללי הן מתאפיינות בתלמוד ובמקרא. שאלות נוספות
שאלה תשובה מסקנות הסבר תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב מקור: בתו שלאחר (אלישע בן אבויה) אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני. אמר לה: בת מי את? – אמרה לו: בתו של אחר אני. אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב +איוב י"ח+ לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו! – אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה - כך, למשתבחין בה - על אחת כמה וכמה.
שאלה תשובה מסקנות הסבר תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א תניא: אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אישה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אישה ושבעה בניה מתים! עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אישה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
המשך תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה, דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא, אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו, רהוט מקמיה עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה נורא, הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא, אמרה ליה דביתהו: שקול כרעיך אותיב אכרעאי. חלש דעתיה, אמרה ליה: אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי. ומאי כולי האי? דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא, ואמרי לה א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים; מנא לן? מתמר, דכתיב: +בראשית ל"ח+ היא מוצאת.
שאלה תשובה מסקנות הסבר מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה, דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא. יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה, אתא אמר ליה: לא צריך. אמר: מאי חזית? חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן, אמר: מפנק כולי האי? עייפינהו ושדרינהו ניהליה. כי קא ניחא נפשיה, אמר: אייתו לי חושבנאי דצדקה, אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי, אמר: זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא, קם בזבזיה לפלגיה ממוניה. היכי עבד הכי? והאמר ר' אילעאי: באושא התקינו, המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש! הני מילי מחיים, שמא ירד מנכסיו, אבל לאחר מיתה לית לן בה. רבי אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה לבי עניי, ומצלי עיניה מרמאי. רבי חנינא, הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי שבתא. יומא חד שדרינהו ניהליה ביד דביתהו, אתאי אמרה ליה: לא צריך. מאי חזית? שמעי דהוה קאמרי ליה: במה אתה סועד.,
המשך תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי, ואתי מיטרא. זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא. אזול לביתיה ולא אשכחוהו, אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק. יהבו ליה שלמא ולא אסבר להו אפיה. בפניא, כי הוה מנקט ציבי, דרא ציבי ומרא בחד כתפא, וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני, כי מטי למיא - סיים מסאניה. כי מטא להיזמי והיגי - דלינהו למניה. כי מטא למתא נפקה דביתהו לאפיה כי מיקשטא. כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן. יתיב וכריך ריפתא, ולא אמר להו לרבנן תו כרוכו. פלג ריפתא לינוקי, לקשישא - חדא, ולזוטרא - תרי. אמר לה לדביתהו: ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו, ניסק לאיגרא וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא, ולא נחזיק טיבותא לנפשין. סקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא, קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו. כי נחית, אמר להו: אמאי אתו רבנן? - אמרו ליה: שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא.
אמר להו: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו ליה: ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיה לן: מאי טעמא כי יהבינא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה? - אמר להו: שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר. ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה? - אמר להו: טלית שאולה הייתה, להכי - שאלי, ולהכי - לא שאלי. - מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה, וכי מטי למיא סיים מסאניה? - אמר להו: כולה אורחא חזינא, במיא - לא קא חזינא. - מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה? - אמר להו: זה מעלה ארוכה וזה - אינה מעלה ארוכה. - מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא? אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. המשך
שאלה תשובה מסקנות הסבר תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה – הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.
קיצור שולחן ערוך סימן עה סעיף ב מצוה להרבות בנרות לכבוד שבת, יש נוהגין להדליק עשרה, ויש מדליקין שבעה. ועל כל פנים ראוי שלא לפחות משתי נרות נגד זכור ושמור, ואך בשעת הדחק גם בחד סגי. ויהיו ארוכים שידלקו לכל הפחות עד לאחר האכילה, ויהדר לקנות נרות יפים, דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה, הויין לו בנים תלמידי חכמים, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה בא אור תורה. ולכן ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה, שיתן לה הקדוש ברוך הוא בנים זכרים מאירים בתורה, וטוב שתתן מקודם איזה פרוטות לצדקה. שאלה תשובה מסקנות הסבר
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה יב אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבויים ואע"פ שיש להם ממון הרבה, ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם מותר, גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן התינוקות דבר מועט, אבל לא דבר מרובה, שחזקת המרובה גנבה או גזל משל אחרים, וכמה הוא מועט שלהן הכל לפי עושר הבעלים ועניותן. שאלה תשובה מסקנות הסבר
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמח סעיף ד גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים. וכמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותם. והני מילי בסתמא, אבל אם הבעל מוחה, אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם. שאלה תשובה מסקנות הסבר
פתחי תשובה יורה דעה סימן רמח ס"ק ג שא (ג)מהנשים - עיין בתשובת נודע ביהודה קמא חי"ד סימן ע"ב שכתב דאם אמרה שנתנה בשליחות בעלה וברשות נאמנת ע"ש. ... ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' קנ"ח שנשאל: אישה שיודעת שבעלה מקמץ בנתינת צדקה ואינו נותן לפי ערכו והיא נושאת ונותנת תוך הבית ומחלקת צדקה לפי העושר ויודעת שבעלה מקפיד אם מותר לקבל ממנה? והשיב דגזל גמור הוא וחלילה לקבל ממנה. ואף שב"ד כופין הצדקה מ"מ מי שם האישה לשופטת ואישה פסולה לדון וגם לב"ד אין רשות ליקח ממנה בלי ידיעתו ... שאלה תשובה מסקנות הסבר
המשך תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד ב א"ר יהודה אמר רב: מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון, שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום, אמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן. ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה.
שאלה תשובה מסקנות הסבר אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי: לפום גמלא שיחנא.
פתיחה לרצף מקורות (מקורות א'-ב'): ברצף המקורות הבאים נביא את המקור הראשון והבסיסי שהוא מסכת כתובות , פרק ז, משנה ה במשנה שמדברת על נעילתה של האישה בבית ע"י בעלה. אנו הבאנו את רצף המקורות הנ"ל בשביל להראות איך הפרשנים כמו הרמב"ם, והרב עובדיה מברטנורא, מתמודדים עם האיסור הזה על האישה כאשר הוא בעייתי מאד מפני שהאיסור הזה מונע למעשה מהאישה לקיום מצוות חשובות של צדקה.(פרשן נוסף בן ימינו שנעזרנו בו הוא פנחס קהתי.) שני מקורות נוספים
מקור א': משנה מסכת כתובות פרק ז משנה ה המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי . שאלה תשובה מסקנות הסבר
מקור ב': רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא מקום שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין, ואם היה עשיר נותן לה לפי עשרו כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות,ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאישה אלא ליישב בזוית ביתה שכך כתוב +תהילים מ"ה+ כל כבודה בת מלך פנימה. שאלה תשובה מסקנות הסבר
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה לד ד"א ומבשרך לא תתעלם, ר' יעקב בר אחא מש' ר' לעזר זו גרושתו. ר' יוסי הגלילי הווה ליה איתא בישא והוות מבזיה ליה קומי תלמידוי. אמ' ליה תלמידוי ר' שבקה דלית היא דיקרך, אמ' להון פרנא רב עליי ולית בי משבק לה. חד זמן הווה יתיב פשיט הוא ור' אלעזר בן עזריה. כיון דחסלון מן פשוטהון אמ' ליה משגח ר' סליק בייתא, אמ' ליה אן. כיון דעיילין לביתא אמכת על אפהא ונפקת לה, צפון קדירא יהיבת על תפייה. א' לה אית בהדא קדרה כלום, אמרה ליה היא מלייה פרפרייה, אזל גליתה ואשכחתה מלייה פרגיין. ידע ר' לעזר בן עזריה מה יתיב שמע, אמ' ליה ר' לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחנן לה מלייא פרגיין, אמ' ליה ר' מעשה ניסים הן. . כיון דחסלון מיכלן ומישתיין אמ' ליה ר' שבוק הדא איתתך דלית היא דיקרך, אמ' ליה פרנא רב עליי ולית לי ממרקא לה. אמ' ליה ואנן פסין פרנה ושבקה. פסון פרנה ושבקה, ואסבוניה לחדא איתא טבא מינה. גרמון חובייא דההיא איתתא דשביק ואזלת ונסבת לסנטרא דקרתא. המשך
המשך בתר יומין נפלון עילוי ייסורין איתעבד ההוא גברא סגי נהוריא והוות חגלה נגידה ליה בכל שכיניה דקרתה ובשכינותיה דר' יוסי הגלילי לא הוות מייבלה ליה. ההוא גברא מי חכים קרתיה אמ' לה למה לית את מייבלה לי לשכינותיה דר' יוסי הגלילי, דאנא שמע דו עביד מצוון סגיאן, אמרה ליה מישבקתיה אנא ולית בי מיחמי סבר אפוי. חד זמן מטון לההוא שכונתה שורי חבט עלה והוון מתבזין בשוקא. אדיק ר' יוסי הגלילי וחמתהון מתבזיין בגו שוקא, נסתהון ויהבון בגו חד ביתא מן דידיה והוה זאין להון כל יומיא דהוון בחיים, על שם ומבשרך לא תתעלם. ביומוי דר' תנחומ' צרכון ישראל למיטרא אתון לגביה אמ' ליה ר' גזור תעניתא דייחות מיטרא, גזר תעניתא פעם ראשונה ושנייה ולא ירדו גשמים, בשלישית על דרש אמ' להון כל עמא יפלגון מצוה. קם חד גבר נסב מן מה דהוה ליה גו בייתיה ונפק למיפלגה גו שוקא. פגעת ביה משבקתיה אמ' ליה זכי בי דמן יומא דנפקת ההיא איתתא מן בייתך לא חמת טב, כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, על שום ומבשרך לא תתעלם.
צפה בהון חד גבר אזל ואמ' לר' תנחומ' אמ' ליה ר' מה את יתיב הכא ועבירתא הכא, אמ' ליה מה חמיתה, אמ' ליה חמיתי גבר פלן מישתעי למישבקתיה ויהב לה פריטין, אילולי דהוא חשיד עימה הווה מישתעי לה ויהיב לה פריטין. שלח רבי תנחומ' ואיתיתיה. אמ' ליה ברי לית את ידע דעלמא קאים בצער, בני נשא קיימין בצער, בעירא קאים בצער, ואת בעי למישבקתך ויהיב לה פריטין, לית את ידע דלא אריך, אמ' ליה ולא את דרשתה ומבשרך לא תתעלם ואתה אמרתה כל עמא יפקון ויפלגון מצוה, ונסבית מן מה דהוה בגו בייתא ונפקית למפלגא מצוה בגו שוקא ופגעת בי משבקתי ואמרת לי זכי בההיא אסתא דמן יומא דנפקת מן בייתך לא חמת טב, כיון שראיתי אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה, על שום ומבשרך לא תתעלם. באותה שעה הגביה ר' תנחומ' פניו לשמים ואמ' ומה אם בשר ודם אכזרי ואין עליו מזונות כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בניך בני בחוניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמ'. באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם שאלה תשובה מסקנות הסבר
שו"ת חלקת יעקב יו"ד סימן קמ במעות הניקבץ בכינוס של נשים, אם יש חשש בזה משום דאין מקבלין צדקה מרובה מנשים הוד כבוד ידידי, הרב הגאון המפורסם בחיבוריו היקרים, חסידא ופרישא, גודר גדר ועומד בפרץ ר' יח"ל דייטש שליט"א, כעת בקליוולאנד יצ"ו. אחדשת"ה בכבוד והערצה. בדבר שאלתו שנשאל מרב אחד בשם, והציע לפני, לחוות דעתי בזה. המשך
המשך וזה תוכן השאלה – ברב אחד שפרנסתו מזה, שיש חבורת נשים, נשי מתפללים בבית מדרשו וגם חוצה לו, והן מחזקין להרב הנ"ל במה שעושים כינוס (מיטינג) ביניהו, ומקבצין ביניהן איזה סכום ולפעמים גם סכום הגון, והאי גברא בפחדא יתיב, דשמא זה בכלל המבואר בנובי"ת סימן קנ"ח באשה שיודעת שבעלה מקמץ בצדקה לפי עשרו, והיא נו"נ תוך הבית, והיא מחלקת צדקה לפי עשרו, ויודעת שבעלה מקפיד בזה, והעלה בשם דזה גזל גמור, ואף שכופין על הצדקה, מ"מ מי שם להאשה לשופטת ואשה פסולה לדון וכו' עי"ש.
תשובה: ולפי עניות דעתי אין שום חשש בזה ... בשם הר"ם מינץ סימן ז' מובא: אשה הנושאת ונותנת בבית, אם נדרה צדקה צריך הבעל לשלם בעבורה, אף על גב דיכול למחות לה להבא, מכל מקום צריך לשלם מה שנדרה כבר, ... כנראה שהנודע ביהודה הנ"ל לא שם לבו לדברי הר"ם מינץ אלו.. . ואף על פי שמבואר אצל הרדב"ז(ר' דוד בן זמרא)בפירושו על הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז' הלכה י"ב דאם אינו מכיר את הבעלים, לא יקח מהן אלא דבר מועט דספק גזל אסור, רק דבר מועט מותר בסתמא, וכשמקפיד הבעל אף מועט אסור – מסברא, ... כשהנשים הולכות להמיטינג הוא ע"י מכתבי הזמנה, וכנהוג, ובעליהן יודעים מזה, ומהיכי תיתי לן [ולמה לנו] לחוש שהבעלים מקפידין על נדבות נשיהן ... . שאלה תשובה מסקנות הסבר
סיכום לאחר שבדקנו את מעמד הנשים ביהדות בכלל, ובנושא הצדקה היהודית בפרט, אנו למדים כי מעמד האישה היהודייה נמוך מזה של הגבר באופן משמעותי. יחד עם זאת במקרים מסוימים לאישה יש השפעה ומעמד גבוה משל הגבר, אך מקרים אלו נדירים ואינם מייצגים את התמונה הכוללת. מושגים
מדוע לא רצה הרבי לפרנס את האישה ?
לאחר בחירת השאלה העיקרית כתבנו תת שאלות: 1) מה ההבדל בין נשים הנותנות צדקה לנשים המקבלות צדקה? 2)איך ייתכן שבעולם של גברים , שהתלמוד שנכתב בשביל הגברים נכתבו סיפורים על נשים ? 3)מה הייחוד של הסיפורים הללו שזכו להיכנס לתלמוד? 4)מהו ההבדל בין הצדקה של הנשים לבין הצדקה של הגברים? 5)על מה מתבסס הקו המאפיין את הצדקה של הנשים בתלמוד? 6)מהו הקו המאפיין שמנסה ליצור וילפנד במאמרה? 7)מדוע נכנס סיפור לתלמוד הסותר את הקו המאפיין את שאר הסיפורים?
בתו של אדם (אלישע בן אבויה) באה לרב ואמרה לו שיפרנס אותה. שאל אותה הרב בתו של מי את ? ענתה לו של אלישע בן אבויה שאל אותה האם יש לו המשך בעולם שכתוב "לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו" איוב י"ח . ענתה לו תזכור את תורתו (למידתו) ולא את מעשיו,( עזיבתו את הדת).
המסקנות שלנו מהמקור שגם אישה שאביה עזב את התורה אך היה תלמיד בעבר מגיעה לה שייטפלו בה ולא מגיע לה שבגלל מעשיו יעזבו אותה. בנוסף לכך לא צריך לשפוט אדם שבחר במעשי רעים לאחר שהוא למד תורה. אם אדם למד תורה מגיע לו שיעזרו לו ולמשפחתו.
הרבי לא רצה לפרנס את האישה מכיוון שאביה פנה לדרכים רעות בכך שהוא בחר לעזוב את הדת לאחר שהיה תלמיד ולמד תורה. משמע, התנהגותו של האב קובעת את יחס החברה אל האישה.
מדוע עמדה האישה על כך שהרבי יפרנס אותה?
סיפרו על בנימין הצדיק שהיה הממונה על קופות הצדקה, שבתקופת הבצורת באה לפניו אישה ואמרה לו שיפרנס אותה. הרבי אמר שאין לו מאיפה להביא לה כסף( בנימין הצדיק אפילו נשבע בעבודת המקדש שאין בקופת הצדקה כלום). האישה עמדה על שלה והמשיכה ללחוץ את הרבי שיביא לה כסף מכל מקום שהוא יכול, כי אם הוא לא עושה זאת היא ושבעת בניה מתים. הרבי החליט לפרנס אותה בכל זאת, והחליט לתת לה כסף מכספו שלו. בתקופה מאוחרת יותר חלה הרבי וגסס. באו מלאכים לפני הקב"ה ואמרו לו שמי שהציל נפש אחת כאילו הציל כאילו הציל עולם מלא, ולכן לאחר הצלת הנפשות שעשה בנימין הצדיק התפלאו המלאכים והחליטו לשאול מדוע ימות בנימין הצדיק לאחר מעשה הצדקה שלו. ולכן לאחר הצגת הדברים הזו החליטו שבנימין הצדיק לא ימות והוסיפו לו עשרים ושתים שנה.
המסקנה מהסוגיה הזו שלא בכדי האישה מוצגת כצד החלש בסיפור. על פי הסוגייה ניתן לראות שבימי קדם היתה תלויה האישה באופן מוחלט בבעלה שיפרנס אותה, דבר זה קיצוני עד כדי כך שהאישה תמות אם לא יהיה גבר שידאג לה. מסקנה נוספת היא שצריך להציל נפשות בישראל וכך לקבל את השכר לעולם הבא שלך. בנוסף המסקנה היא שצריך לתרום גם המשאבים האישיים שלך שצריך בשביל להציל נפש אחת בישראל.
אסור לתת לו צדקה כי הוא לא באמת עני מפני שהבן שמע שבביתו של העני מזליפים יין על רצפת הבית רק לשם בישום וזהו דבר מותרות ולכן ניתן להבין מכך שהעני הוא לא באמת עני.
מדוע אמר הבן של מר עוקבא לאביו שאסור לתת צדקה לשכנם העני ?
מר עוקבא היה עני בשכנותו. מר עוקבא היה רגיל לזרוק לו כל יום ארבעה זוזים בחור הדלת. יום אחד אמר העני- אלך ואראה מי עושה לי את אותה טובה (בגלל שהוא לא ידע מי נותן לו את הצדקה). באותו היום התאחר מר עוקבא בבית המדרש ואשתו באה יחד איתו לחלק את הצדקה. מכיוון שראו בני הבית של אותו עני שהעני יצא מהבית לראות מיהם הנותנים-רצו וברחו, כדי שלא ידע מי הם. הם נכנסו לכבשן שהיה בו אש ורגליו של מר עוקבא נשרפו מהחום. אשתו אמרה לו תרים את רגליך ושים אותו על רגליי בגלל שאינני נכווית. נפגעה דעתו של מר עוקבא מכיוון שראה שאשתו צדיקה גדולה ממנו- שאינה נכווית על ידי האש. אמרה לו לפייסו- אני מצויה בתוך הבית ולכן אני נותנת צדקה בצורה של לחם ומזונות- והעני נהנה מיד, ואתה נותן להם כספים שאין בהם הנאה מיד, ולכן שכרי מרובה. ומה היה כל זה שברחו לתוך כבשן שואלים? ומשיבים להם: יש אומרים שמוטב לאדם שיכנס לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים. מביאים חיזוק מהסיפור של יהודה ותמר- שאסור להלבין פנים ברבים. עוד מספרים שמר עוקבא שהיה רגיל לשלוח ארבע מאות זוזים כל ערב יום כיפור. יום אחד שלח את הכסף ביד בנו, בא בחזרה הבן ואמר לו: לא צריך העני ההוא את הצדקה. ומר עוקבא שואל אותו: מה ראית שאתה אומר כזה דבר? והבן עונה: ראיתי שמזליפים לו יין ישן על הרצפה לבישום החדר. עונה מר עוקבא: אם מפונק כל כך וזקוק אף לכך- הרי הוא צריך יותר. כפול מסכום המאות שהוא שלח אליו. כאשר נחה נפשו של מר עוקבא(עמד למות) הוא ביקש את חשבון הצדקה שלו ומצא שהיה כתוב בו שבעת אלפים דינרי זהב שנתן לצדקה. ואז הוא הבין- שאין סכום זה מספיק ללכת איתו לעולם הבא, לכן הוא עמד ובזבז את חצי ממונו לצדקה. ושואלים? איך עשה כזה דבר? הרי אמר רבי אילעאי שאסור לבזבז יותר מחמישית מנכסיך לצדקה. ומשיבים: אומרים שלא יבזבז כאשר הוא בחיים אבל כאשר הוא סמוך למוות מותר לו לתת הרבה צדקה. ועוד סיפור על דרכי נתינת הצדקה: רבי אבא היה צורר מטבעות בסודרו ומטיל אותו לאחוריו. הוא היה מתערבב עם העניים בשביל שיוכלו לקחת ממנו מבלי שיראה מיהם אבל בכל זאת היה מטה את עיניו להציץ מיהם הלוקחים במרמה –שלא יקח גנב את הכסף לעצמו. והיה עני אחד שהיה רגיל רבי חנניה לשלוח אליו ארבעה דינרים כל ערב שבת, יום אחד הוא שלח אותן ביד אשתו. באה אליו בחזרה ואמרה לו- לא צריך העני את הצדקה. שאל מה ראית? ואמרה לו: שמעתי שאומרים לו בתוך ביתו במה אתה סועד? במפות לבנות או במפות צבועות. הרי שלא צריך לקבל צדקה.
המסקנה שלנו מהסוגיה שאסור לתת צדקה לכל אדם שאומר שהוא עני וצריך לברר את היותו עני לעומק מפני שיש רשעים שיתחזו לעניים בשביל לעשוק את הצדיקים שרוצים לתת צדקה לעניים.
אסור לתת לו צדקה כי הוא לא באמת עני מפני שהבן שמע שבביתו של העני מזליפים יין על רצפת הבית רק לשם בישום וזהו דבר מותרות ולכן ניתן להבין מכך שהעני הוא לא באמת עני.
מדוע אשתו של אבא חלקיה צדיקה יותר גדולה ממנו?
המשך אבא חלקיה היתה יכולת להוריד גשם ע"י בקשה מאלוהים . אנשים רצו לראותו וחיפשו בביתו ולא מצאו אותו, אז הם הלכו לשדה וראו אותו עודר , אמרו לו שלום והוא לא החזיר שלום. בערב כשרצה לשוב הביתה אסף עצים ושם את העצים והמעדר על כתף אחת והגלימה על כתפו השנייה. הוא צעד יחף כל הדרך וכאשר הוא הגיע למים נעל את נעליו. כאשר הגיע למקום עם קוצים הוא הרים את בגדיו. כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו בתחילה ואחר כך נכנס הוא ואחר כך נכנסו חכמים. הוא ישב ובצע פת לחם ולא הציע לחכמים מהפת, הוא חילק לילדים לגדול פרוסה אחת ולילד קטן 2 פרוסות. הוא אמר לאשתו: יודע אני שהחכמים באו לבקש גשם , הבא נעלה לגג ונבקש גשם , אולי יתרצה אלוהים ויביא מטר. הם עלו לגג הוא עמד בפינה אחת והיא בפינה השנייה, העננים הגיעו מהכיוון של אשתו. כאשר ירד אמר להם: מדוע באו חכמים? אמרו לו: שלחו אותנו לבקש שתוריד גשם, אמר הלם: לא הייתם צריכים לבוא משום שהשמיים כבר מעוננים. אמרו לו : יודעים אנו שאתה ביקשת את הגשם ורצינו לשאול על מעשיך שהיו תמוהים בעיננו : מדוע כשאמרנו לך שלום לא החזרת לנו שלום? אמר להם עבדתי ולא רציתי להפסיק את עבודתי. ועוד שאלו: מדוע הנחת את העצים על כתף אחת ואת הגלימה על אחרת? אמר להם: הגלימה הייתה שאולה ולא רציתי להרוס אותה.
שאלו אותו: מדוע כל הדרך היית יחף וכשהגעת למים נעלת את הנעליים? ענה להם: שכל הדרך יכול אני להיזהר ממכשולים ובמים איני רואה ולכן נעל את נעליו שלא יינזק . שאלו: מדוע כשהגעת לקוצים הרמת את בגדיך? אמר: כשעורי נשרט מקוצים הוא מתרפא אך כשהבגד נקרע אין הוא מתרפא. שאלו: מדוע כשהגעת לעיר אשתך יצאה כשהיא מקושטת? אמר: כדי שלא אסתכל באישה אחרת. שאלו: מדוע היא נכנסה ראשונה ואחר כך אתה ואחר כך אנחנו? ענה: משום שלא רציתי שתתייחדו עם האישה. שאלו: מדוע כשבצעת את הלחם לא הצעת לנו? אמר: משום שהלחם לא הספיק לכל הנוכחים. שאלו: מדוע נתן אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולילד הקטן שתיים? אמר : זה הגדול נמצא בבית ויכול לאכול והקטן בבית הכנסת ולכן רעב יותר. שאלו: מדוע העננים עלו מכיוון אשתך? ענה: משום שהאישה נמצאת בבית ונותנת לחם לעניים וגורמת הנאה מרובה יותר , לכן תפילתה נענתה ראשונה. אני רק נותן מעות לעניים ולכן הם לא נהנים באופן מידי. סיבה נוספת היא שאם יש בריונים בשכונתי אתפלל שימותו ואישתי תתפלל שיחזרו בתשובה וחזרו.
בסיפור זה נראה שאף על פי שלאישה מעמד נמוך יותר ותפקידה אינו חשוב, כביכול, היא צדיקה גדולה יותר מבעלה שנחשב לצדיק גדול.
האישה צדיקה גדולה יותר משום שהיא נותנת מענה מיידי לעניי עירה (לחם), בעוד בעלה נותן להם רק כסף.
כיצד מוצגת האישה בסיפור זה ?
לרבי עקיבא הייתה בת. אמרו לו הכלדאים ( החוזים בכוכבים): באותו יום שתכנס לחופה – יכיש אותה נחש ותמות. היה דואג על הדבר הרבה. באותו יום לקחה סיכה ונעצה בכותל , והזדמן שנכנסה בעינו של הנחש. בבוקר כשהוציאה- היה נמשך ובא הנחש אחריה. אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו : בערב בא עני, דפק על הדלת, והיו טרודים כולם בסעודה ולא היה מי שישמע אותו. קמתי, לקחתי את מנתי שנתת לי, ונתתי אותה לו. אמר לה: מצווה עשית. יצא רבי עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממוות" (משלי, י', ב'). ולא ממיתה משונה , אלא ממיתה עצמה.
האישה בסיפור הנ"ל מוצגת באופן שלילי מפני שהיא מוצגת כאדם שעושה צדקה בטעות ולא במכוון. אפשר אם כן להסיק שמחברי הסיפור רוצים להעביר מסר שהאישה עושה צדקה בטעות ולא בכוונה תחילה. אך לעומת זאת ישנו גם פן חיובי בתצוגתה של האישה בכך שהיא מוצגת כאדם עושה צדקה. למרות שהצדקה נעשתה באקראיות, עדיין האישה מוצגת כאדם עושה צדקה ובנוף גם מקבל שכר על כך. לכן ניתן להסיק שישנה ביקורת מסוימת על הגברים שמטרתה לבקר את אי עשיית הצדקה בכך שהמחברים מראים שהנשים עושות צדקה ואילו הגברים לא .
האישה מוצגת כאדם שעושה צדקה ולכן אלוהים מציל אותו ממוות בחתונתה. אך בכל זאת האישה מוצגת כאדם העושה צדקה באקראיות, ולא כאדם שרוצה לעשות צדקה. אם כן האישה מוצגת כאדם שעושה צדקה בטעות ולא במכוון.
מדוע החלק הראשון מדבר אל הגברים ואילו החלק הסופי מדבר?
ישנה מצווה להדליק הרבה נרות לכבוד שבת, אך ישנם אנשים שנוהגים להדליק עשרה נרות ויש אנשים הנוהגים להדליק שבעה. בכל מקרה אסור להדליק פחות משתי נרות בגלל שצריך למלא את מצוות זכור ושמור, אך אנשים שנמצאים בשעה קשה יכולים להדליק נר אחד. הנרות צריכים להיות דלוקים לפחות לאחר אכילת ארוחת השבת. צריך לקנות נרות יפים כמו שאמר רב הונא שצריך לעשות את נר השבת נר יפה, ואם יקפידו על קניית נרות שבת יפים אז יהיו לו בנים לומדי תורה שנאמר: "נר מצוה ותורה אור". לכן ראוי שהאישה תתפלל בשעת הדלקת הנרות ובתפילה היא צריכה לומר שהקדוש ברוך הוא ייתן לה בנים שלומדים הרבה תורה , אך טוב שהאישה תיתן לפני התפילה כמה פרוטות לצדקה.
מקומן של הנשים בהדלקת הנרות בשבת הוא מינימלי אך עם זאת חשוב. הנשים מצטוות להדלקת הרות ולעומת הגברים זהו תפקיד מזערי מפני שהגברים עושים הכל חוץ מהדלקת הנרות שאת התפקיד הזה עושות הנשים. אך דבר מעניין נוסף הוא שדווקא הנשים הן המצטוות לתת את הצדקה ואנו חושבים שדבר זה נובע מכך שהאישה צריכה לתת כמה פרוטות לצדקה בשביל שהדבר יחזק את תפילתה שמטרתה להביא לה בנים שלומדים ויודעים תורה.
