מיצבים כמודלים זמניים וביקורתיים בילו בליך

1. מיצבים כמודלים זמניים וביקורתיים בילו בליך installations as a temporary and critical models bilu blich

2. הקדמה קצרה המודלים אליהם אני מתייחס, לומד וחוקר הם אלה שנמצאים בצד האחורי, מאחורי הקלעים, כאנטי תזה למודלים ישירים המצויים בשימוש שיגרתי (למשל מודלים בקנה מידהאצל ארכיטקטים ). עבודותיי - מיצבים ואובייקטים - הם מעין מודלים, בעיקר בגלל יכולתו של המודל להיות טעון ברעיון ובתגובה, האפקט הזמני של המודל, ומבחר כלי הביטוי ואלמנטים שיכולים לשמש כמודל. העניין שלי במודלים הוא עובדתי, אירוע מתמשך הכולל בירור של הגדרות, תיעוד, מחקר ובדיקה של מודלים שונים. מאמר זה בנוי משלושה חלקים: א. כהקדמה מוצגים הגדרות למודלים - מודלים של יוצרים שונים וסביבות אורבניות כמודל לעניינים מיוחדים. ב. עבודות שנעשו בשנות ה – 80 המייצרים הגדרות ומודלים מסוגים שונים. ג. בחלק זה מוצגים מיצבים שנעשו במשך השנים, הקשורים לתגובה, לתהליכים, וביקורת ובעיקר בעניינים אורבניים. הגדרות קצרות למודלים א. כללי: *כל דבר יכול להיות מודל של דבר אחר בתנאי שיש להם דבר משותף להתחלק בו, תכונות רלוונטיות להתייחסות בניהם, וברקע נמצאת החשיבה שלנו. * המודל הוא אובייקט ייחודי, מתווך, טעון בידיעה ומעביר ידיעה. * המודל כצובר ומעביר רעיון, עשוי להיות כלי לזמן מוגבל, משתנה וזה גם יתרונו. * המודל הוא אובייקט המשער מצב פעולה וחוזה ומתאר אירועים שונים (עבר, הווה, עתיד). *המודל ככלי לייצוג מפרש ומבהיר, עוסק בהפניה ומשמעות ועשוי להיות תחליף למציאות. *כל פעם שאנחנו מתארים רעיון אנו עושים זאת בעזרת המודל, והוא יכול להיות ויזואלי, מספרי, חללי או מכאני. * המורכבות שלו, המדיה והצורה תלויה במטרה הספציפית לה נועד. מודל איקוני – בצלם של… דומה, דיוקן או דימוי. ייצוג המופיע בצילום, ציור או פיסול, צעצוע של מכונית. מודל אנלוגי – התאמה, מתאר, מקביל, מעביר מידע. למשל מפה של גבולות וכבישים, גרף המציג תכונות כמו זמן ומרחק.

3. ב. ארכיטקטורה: מודל ריאליסטי– נועד להציג רעיון כמציאות בחומר ובמראה. מראה באופן מדויק תכנות – בפרטים, בחומר, בקנה מידה. כלי חזותי שתפקידו, כמו צילום, להעביר אינפורמציה מדויקת על מציאות כל שהיא. מודל מופשט - אובייקט ללא קנה מידה ברור. התכונות הבסיסיות שלו להראות צורה ומבנה. לצורך חקירת היחסים בין צורה, מבנה, קומפוזיציה, פרופורציות, תנועה וחלל. הפשטה והצגת המרכיבים הפלסטיים של הסביבה. מודל רעיוני– הצגת רעיון ומצב כמו רעיון אוטופי, עמדה פילוסופית ואידיאולוגית או סיפור. הפעלת המחשבה, הזיכרון, הדמיון. למשל עיסוק במצבו של האדם היחיד, רגשותיו וקיימו ביחס לבית. גוף האדם כמודל אנתרופומורפי ( ANTHROPOMORPY ) - דומה לאדם, מידות האדם, קישוט על פי אברי האדם. הערה: א. הגבול בין סוגי המודלים אינו חד משמעי ולעתים, למשל, מודל מופשט הוא גם רעיוני, תלוי ברעיון ובמקור אליו מתייחס המודל. ב. לעיתים נדרשים למספר מודלים בקטגוריות שונות להצגת אירוע או סביבה.

4. מודלים כתקדימים לשימושים שונים זו רשימה מצומצמת של מודלים נבחרים, בעיקר רעיוניים. חלקם נשארו כדוקומנט ביקורתי, אחרים הם שלב ביצירת תהליך והצהרה ארכיטקטונית, ומודלים נוספים הם כתגובה למצב מוגדר. לה קורבוזיה (le Corbusier) מודלים מתוך הספר "לקראת ארכיטקטורה חדשה" (1927). הספר הוא דוקומנט חשוב של תחילת המאה ה- 20, כאוסף מאמרים ותגובות ביקורתיות של לה קורבוזיה הצעיר לתרבות, התקופה וארכיטקטורה. ניסיון לבנות מניפסט חדש לארכיטקטורה בעזרת מודלים רעיוניים כביקורת והצעות. 01 - צילום של מקדש (הפרטנון, אתונה) לצד צילום של מכונית חדישה - סיטרואן. הדף מעוצב כך שנוצר מגע/השואה בין התמונות. מודל שמעלה שאלה ביקורתית - מה קרה לארכיטקטורה המפוארת של העבר? (לה קורבוזיה מתלהב מהטכנולוגיה, פרופורציות, מיקום המקדש ולא דן בתקופה, פולחן וכו'). המכונית – פאר היצירה, שילוב של דמיון, יצירה, טכנולוגיה, יכולת בניה (גם המקדש וגם המכונית בנויים מחלקים). הארכיטקטים איבדו במשך התקופות את היכולת והיתרון שלהם, הם חייבים להיכנס לתחרות עם המהנדסים. 02 - שני אובייקטים: אוניה ומשאבה – מעשה ידיהם של המהנדסים. האוניה ארכיטקטורה צפה. יש בה הכול. מודל לשלמות לניסוח נכון של הבעיה לטובת פתרונה. חתך של המשאבה – מודל כמקור לצורניות, פלסטיות, תנועה, זרימה, יחסי חוץ לפנים. 01 02

5. 03- מודל ה – DOM-INO 1914. דומינו + דומס (בית) משחק מילים ומשמעות. מודל שהוא בצורתו קונסטרוקציה ערומה, כהצעה לחופש בין מרכיבי הארכיטקטורה של הבית. מינימום של אלמנטים קבועים. מודל המציע יצירת ארכיטקטורה כאסמבלז'. מודל בסיסי, ראשוני, לקראת שינוי התפיסה וההרגל - מארכיטקטורה כבדה, לקלה, גמישה. 03 וינטורי (venturi) 04 - הרחוב הראשי בשנות ה - 60 ( Main Street ) "הוא בסדר גמור". (המשך בספרו: "ללמוד מלאס ואגס"). הרחוב הראשי כמקור ליצירת מודל לשפה ארכיטקטונית השואבת את מרכיביה מהתקשורת, צבעים, שלטים, רעשים, קישוטים, סמלים עממים. וינטורי מדבר על המשתנה, המורכב - גם זה וגם זה. צורות הרוסות, לא ברורות לצד סדר. 05 - מודל כרישום – סכמה. מה עדיף בנין שהוא בית קטן עם סימן גדול (מחסה מקושט), או בנין, הברווז, שהוא הסימן. (וינטורי בוחר את הבית המקושט – זה יותר קל לבנות). בשני המקרים וינטורי מציע חזרה לסמל, לדימוי, ולייצוג. 04 05

6. הנס הוליין(hollein) 06 – צילום של נושאת מטוסים בשדות אוסטריה, 1969. שימוש בפוטומונטאזי כמודל המציג ביקורת על המודרניזם ולה קורבוזיה. עיר המופקת משימוש בנושאת המטוסים, מכונת מלחמה, כרדי מייד ( READY MADE ). טכנולוגיה אבסולוטית לשימוש אורבני – עיר מרוכזת שיש בה הכל. ביקורת על הארכיטקטורה שאינה מסוגלת לייצר את המושלם. זה מודל אירוני, המציג את הארכיטקטורה כחסרת יכולת. 06 ראם קולהאס (koolhaas) תמונות07 ו - 08 מתוך ספרו של קולהאס - .DELIRIOUS N.Y 1977. (ניו יורק ההוזה). קולהאס מציע את "העיר של (שתפסה את) העולם" – עיר גלובלית. בירת האגו. קולהאס יוצר פרובוקציה. העיר בנויה מהמודלים החשובים שנעשו על ידי חשובי היוצרים במאה העשרים. מאידך קולהאס טוען שאין חשיבות לחזיתות, אין חשיבות לחוץ. העיר מציעה יחסים אחרים בין חוץ ופנים. כל בלוק בעיר מתקיים כעיר קטנה. הגודל משנה את ההגדרות, התפיסה של המקום השתנתה. אי אפשר לדון במושגים של עיר על פי הכלים של העבר. 07

7. אין חזית או אובייקט ארכיטקטוני שלם. החזית אינה מספרת מה קורה בתוך הבניין. מתחם רוקפלר סנטר הוא המודל המושלם לעיר המיניאטורית, עבור קולהאס. יש שם הכל. קולהאס בעד הצפיפות שיוצרת את הגודל – BIGNESS. גורדי השחקים הבודדים יכולים מצידו לעשות "דברים נוספים". היזמים, הארכיטקטים ( משרדו של HOOD), הקבלנים כולם שבעי רצון בצילום המשותף עם המודל של רוקפלר סנטר. קולהאס לועג להם, אבל מעוניין להצטרף. 08 ברנרד טשומי ( (tschumi 09 - מתוך תעתיקי מנהטן (manhattan transcripts) 1977. ספר, מניפסט, המכיל מודלים רעיוניים כהצעה לפיתוח של שפה ארכיטקטונית. טשומי מפעיל תהליך חקירה ובדיקת מגע של בן האנוש עם הסביבה האורבנית. תנועת האדם בעיר במצבים שונים יוצרים חיכוך, התנגשות ואירוע. טשומי מחפש אחר מודל שנותן ביטוי למגע, הקשר בין האדם, לפעילותו ולאיברים הארכיטקטוניים. טשומי משתמש בשיטת ה – storyboard מהקולנוע. הוא מגלה בעזרת המודלים את הפרדוקס בחיבור בין מציאות יומיומית וארכיטקטורה. במקביל טשומי מנתב את המודלים לחיפוש אחר מציאות אחרת. 09

8. יונה פרידמן ((friedman תמונות 10 ו – 11 הם מודלים שנעשו בשנות ה – 50 המאוחרות. הצעות למגא-סטרוקטורה (megastructure) שבתוכה ממוקמת העיר החדשה. עיר מרחבית בנויה משכבות ורשתות, הממוקמים הרחק למעלה באוויר. עיר מרחפת מעל ערים קיימות (פאריז למשל), מקומות נידחים, מדבריות, ים וכו'. האובייקטים הארכיטקטוניים בעיר - בתים, מוסדות, בתי עסק וכו' - נבנים וממוקמים בשיטת ה - plug-in. במודל הזה הכל פריק, וניתן לשינוי על פי הדרישות. אין בעיר מרכז אחד, והסביבה תלויה גם ביצירתיות של המשתכן בתוכה. הצעה לעיר שמתקיימים בה חופש של בחירה, תנועה, תזוזה. 01 11

9. פרידריך קיסלר (kiesler) 12 - מודל "העיר במרחב" הוא מיצב שהוצג בתערוכה לאמנות דקורטיבית, בפאריז, 1925. מיצב כמודל לעיר עתידנית, מרחבית ותלת ממדית. העיר בנויה מסריגים ישרים, ומפגשים של תשעים מעלות בין האלמנטים. קיסלר מושפע מהדה סטייל, והקונסטרוקטיביזם הרוסי. המודל "העיר במרחב" מציע - המשכיות, יחסים הדדים, בין האלמנטים. קולקטיבי, אוניברסאלי, עתיד. המודל הוא גם רעיון לחיים המודרניים בעיר החדשה. זה מודל מופשט – חופשי, רב ממדי. תנועות בכל הכיוונים. גמישות. אנכי ואופקי באותה עת. אין סופי. 13 - מודל לבית האין סופי 1950-1963. התאמה בין גוף האדם למבנה. הבית כסמל לאדם, אבולוציה, אורגני. זה מודל מושגי המציג גם את האדם עם הרגשות, הפיזיות והרוחניות שלו. השפעות הסוריאליזם על קיסלר בשאלת מימד המציאות מול החלום ותת - מודע. המודל מגדיר מחדש את יחסי חוץ לפנים. אין קווים ישרים או חלוקה ברורה בין החללים. אין קירות, עמודים, גג. הכול עשוי מקליפות. אצל קיסלר רוב המודלים בתקופה זו הם רעיוניים ואנתרופומורפיים. 12 13

10. העיר כמודל העיר מספקת אירועים ללא הגבלה, חלקם עשויים לשמש כמודל. מודל המתווך בין רעיונות שונים. ההחלטה של היות מקרה אורבני זה או אחר כמקור למחשבה, יצירה או ביקורת, תלויה בצופה. נדרשת התבוננות מכוונת שאינה מניחה להיסח הדעת להשתלט על מצבי הצפייה. העיר מכוונת להפעיל את שאר החושים מלבד חוש הראיה, במקביל או בהצלבה – טעם, מישוש, ריח, קול. יש לי עניין מיוחד במקרים אורבנים שהם תוצאה מפעולת התושבים, עוברי אורח או בעלי עסקים. תוצאות שנוצרו מתוך התערבות ובאותה עת פרשנות לעיר ולרחוב. ברוב המקרים התערבות זו היא בניגוד להוראות המוסדות ומנגנונים שונים. הנחיה לקריאת העיר על פי: * דוקומנטים שמראים ומתארים את העיר – שרטוטים, מפות, צילומי אויר, גלוית, צילומים. * ירידה לעיר מלמעלה. לגגות, לחצרות, לרחוב. * חקירת העיר והרחובות הסוטים מהתכנון הראשוני שלהם. בחינת חלקי עיר כאנטי תזה לתכניות הממשל. * עיר כסביבה משתנה. שכבות, סימנים, דימויים, סמלים. * בדיקת עניינים שונים הנקבעים מתוך התנהגות. * חקירת האלתור, השינוי, ופיתרונות ליצירת מרחב וחלל. מבנים וארעיות. *בדיקת סימון המרחבים, הגדרת גבולות, טריטוריות שנעשים על ידי תושבים ועוברי אורח. *בחינת היחסים בין חוץ לפנים. צפיפות, חילופי תפקידים בין אלמנטים ומבנים שונים. * הרחוב כמקור לצורות, צבעים, טקסטורות. * הרחוב – רעשים, ריחות, מראות, תנועה.

11. מקרים אורבנים – תל אביב

12. ארבע קבוצות של עבודות מוקדמות המודל (MODEL) העבודות הראשונות שעירבו רעיונות ארכיטקטוניים בהיבטים צורניים ופלסטיים הוצגו בשנת 1980 בגלריה דוגית, בתל אביב. אלה היו מודלים תלת ממדים, בהרכב אלמנטים קבוע מלווים בשרטוטים. המוטיב בקבוצת עבודות אחת היה בנוי על ציר קווי יחיד, ובקבוצה אחרת סביב צורה ריבועית. המודלים בשתי הקבוצות יצרו מקום נעדר תפקוד ארכיטקטוני ספציפי, מאידך הגדירו סביבה מסוימת, וביקשו לשלב עניין שכלתני בתגובה נפשית. הצורות, הנפחים והצבעוניות נועדו לבנות קשר לאסוציאציה, זיכרון וניסיון של הצופה. המודלים הכילו מרכיבים שיגרתים של שפת הארכיטקטורה: מפלסים, מדרגות, קירות, חדרים, פתחים ומעברים. המודלים הוצגו בליווי שרטוטים מדויקים, מבטים, חתכים ואקסנומטריה, שהרחיבו את תחושת החלל והממד האשלייתי. ההתנגשות בין מרכיבים ארכיטקטוניים רציונאליים ומוכרים למודל חסר יעוד נועדו לעורר עניין בדיון ארכיטקטוני. המודל יצר תחושה אישית בעלת ערך פיזי ופסיכולוגי שבנה קירבה אינטימית עם הצופה. השאלות העולות מהתבוננות במודל ארכיטקטוני הם רבות והעיקריות בניהם מראות שהקליטה של המודל היא כייצוג למצב מוגדר. מתברר שהצופה מסוגל להנחיל תוכן למודל שהוא מוצב לפניו, ללא הוראה ברורה ומכוונת של תפקיד ומטרה. הפרשנות למודל יכולה לבוא ממציאות אחרת מוכרת, מתגובה קוגניטיבית, מהדמיון וגם ממקור סיפורי. למודלים האלה כאמור, לא הייתה מטרה מייצגת ותפקיד ארכיטקטוני מוגדר למרות שניתן היה לבנותם, במציאות, בקנה מידה אמיתי כבנינים בשטח. מכאן גם עולות השאלות הדנות בצורה הארכיטקטונית והאם היא "באמת" צריכה לבוא מהפונקציה, או מה היא פונקציה והאם רעיון ארכיטקטוני יכול להיות נפרד מרעיון שימושי מקובל?

13. גלריה דוגית 1980

15. הדימוי ( IMAGE) לאחר התערוכה בגלריה דוגית התפתחו, בשנות ה – 80, קבוצה חדשה של עבודות. המודלים הקטנים הפכו ליחידה שלמה ועצמית שתפסה מקום בחלל. המידות, ההרכבים, הפרופורציות והחומרים הכילו בתוכם רמזים של מבנים מסוימים בעלי משמעות של זמן, סגנון, תפקיד, סביבה וקשר לחברה ותרבות. עבודות אלה שיקפו קירבה למציאות ארכיטקטונית וחברתית, מקומית, והציגו הרכב מגוון של חומרים וצורות. הדיון באובייקט מרחבי ובבעיות ארכיטקטוניות מקומיות סייע לפרוץ מסגרת נוקשה של שאלות אומנותיות טהורות והרחיב את הדיון האומנותי לשאלות בין תחומיות. המעבר ממודלים קטנים ומושגיים לעבודות בקנה מידה מציאותי, ובהרכב חומרים עממי מהסביבה הקרובה, כמו: פח, גבס, עץ, ופלסטיק, נועד להעביר את השאלות המופשטות לפסים קונקרטיים ולאתר את הקשר בין אידיאה ומקום. העבודות האלה נוצרו שברקע ביקורת על הארכיטקטורה הסטנדרטית, נטולת דימויים ומטפורות, שאיבדה את רוח החופש שאפיינה אותה בתחילת דרכה. נעשה כאן חיפוש אחר הדימוי המקומי ששואב את מקורותיו ממבנים בשוליים כמו: מקלטים, מחסנים, לולי עופות, משאבות מים, מבני תעשיה, עמודי חשמל, בתי סוכנות ובאסטות בשוק. הדימוי היינו מרכיב בתוך סביבה ותרבות ומזוהה על פי צורה, נפח, חומר, צבע, מיבנה ומיקום. אנחנו יודעים על זהות של מקום מתוך הדימויים במקום. במקרה של העבודות האלה הדימויים מציגים מצבים של התגוננות, הסתרה, פירוק, וארעיות. אלה דימויים מופשטים, הלקוחים מתוך הסביבה הקיימת ומורכבים ממספר רבדים של צורות וחומרים, שברקע ניתן לחוש בניגודים של זרימה לעומת קיפאון, שקט לעומת אלימות.

16. 250X60X65H 1980 90X60X175H1980 70X60X40H 1981

17. 55X50X40H 1980 60X40X60H 1981 200X40X60H 1980

18. הכלאה HYBRID)) במקביל לעבודות בעלות אזכורים מקומיים התפתחה קבוצה נוספת של עבודות שבחלקן הוצגו בתערוכות שנערכו בשנים 1983-5 בגלריה אחד העם 90, בתל אביב. עבודות אלה יצרו סינתזה בין המודלים מהשלב הראשון לעבודות הדנות בדימוי, מהשלב השני. המודלים הרעיוניים התמזגו עם סביבת אובייקטים בקנה מידה מציאותי. עבודות אלה מחפשות את הקשר בין מגמות היסטוריות למציאות עכשווית. המודלים, בדרך נרטיבית, משתמשים בסימנים סביבתיים היסטוריים, בונים והרסניים כמו גמלון יווני, עמוד דורי, קוד צבעים פשיסטי, כלי נשק ועוד. הם מתחברים אל היסודות העכשוויים, המציאותיים, שבאובייקט שמתבטאים בצורה, חומר ומבנה. בנוסף, משתלבות בעבודות צורות ונפחים גיאומטריים נוקשים, שתפקידם לייצג את האידיאה של המבנה הנכון. ההתנגשות של מוטיבים היסטוריים ועכשוויים עם ייצוג האידיאי של "הנכון", בונה את הבחינה הביקורתית מוסרית של מצב נתון, ומדגישה את התשוקה לתבנית מציאותית שתציג מושג של אמת. עבודות אלה משלבים בתוכם חפצים יום יומיים המחזקים את המרכיב הסיפורי של האובייקט המרחבי. צעצועי מלחמה, ברגים, אהילים, ואלמנטים תעשייתיים אחרים מתארים סיפור של מלחמה, כיבוש, הגנה, מונומנטים וקברים מחד וחיים מודרניים של יצור המוני, חומרים זולים ותיעוש מאידך. המרכב פועל בחלל ומשלב יסודות תוכניים לצד צורה פלסטית תלת ממדית, מדגיש קונפליקט בין מצב קונקרטי ומצב מופשט, בין הגדרה לרמז ובין נוסחה לאינטואיציה. הקומפוזיציה בעבודות מפרידה בין האלמנטים שבאובייקטים ויוצרת אוירה של מרחק וניתוק. חלק מהעבודות בקבוצה זו עומדת במצב חזיתי מול הצופה וכופות אותו אל נקודות ראיה ספציפית.

19. אחד העם 90 60X80X150H 1983 200x100x120H 1983

20. 200x60x60H 1984 150X100X160H 1983 200x20x75H 1987

21. 250X270X170H 1984

22. הסטרוקטורה STRUCTURE)) בעבודות מהשנים 1987-1992, ניתן דגש לחקירת המרכיבים של הארכיטקטורה שלא נראים ממבט ראשון, ובעיקר הסטרוקטורה כמבנה ניסתר בעל נוכחות משלה. הסטרוקטורה מכילה את המרכיב הנסתר של הארכיטקטורה בכל הזמנים והיא עשויה מאלמנטים תומכים, נאחזים, נשענים ונמתחים המעמידים את המבנה. הסטרוקטורה מבטאת מחשבות ורגשות, מתוך התנוחה, התנועה, החוזק והחולשה. הסטרוקטורה מסמנת יציבות או ארעיות. כל אחד ממרכיבי הסטרוקטורה תלוי באחר ומציין אמת פיזית קיימת המשקפת חיפוש אחר אמת רציונאלית. בעבודות, לכל פרט וחלק, בין אם זה בורג או עמוד, יש תפקיד ש"מנוצל" לצמיחה והיווצרות של המבנה. הסטרוקטורה "מלמדת" כיצד נבנתה ומבטאת את תהליך הקמתה. הסטרוקטורה היא ראשונית, פשוטה, לא מסוגננת, לעיתים מאולתרת וכוללת שגיאות וסתירות. היא ביטוי לחקירה של סביבה, עיר ומקום ביחס לאדם. הסטרוקטורה מכילה ערכים בסיסיים, ארכיטיפים, היסטוריים ושורשים המקבילים ליחס בין עץ למישור הקיים בטבע, למהות הקביעה בקרקע של מקום, מחסה והגנה. העבודות, שהוצגו בתערוכות במוזיאון ישראל (1987), בגלריה - עמי שטייניץ אמנות עכשווית (1990), בגלריה כברי בקיבוץ כברי (1991), ובתערוכות נוספות בארץ, מבטאות ערכים של סטרוקטורה ומתייחסות לחלל הפיזי בו הן נתונות. הן מגשרות בין החלל לאחד ממגדירו: קיר, רצפה, פינה או תקרה. בסטרוקטורה פועלים כוחות "מפריעים" ואלמנטים מרחפים המזעזעים את הסטטיות הפיזית. אלו הם כוחות מסיטים ומשנים המתפקדים כ"סוכנים זרים", מעמידי פנים שהם מביאים תועלת. כתוצאה מכך עולות שאלות אודות הגדרת היציבות, הרמוניה ואחדות. כתוצאה מכך נבנים יחסים של מוסיף וגורע, מקובל ודחוי. האובייקטים המשתלבים בסטרוקטורה באים מהרחוב, מהדרך, משוטטות לא מוגדרת, אלמנטים טעונים בפירושים "לשוניים" ותרבותיים המסוגלים לבטא מחשבות ורגשות. אלו אובייקטים שמקורם בחוויה ובפונקציה אחרת, בלתי מזוהה. החפצים מביאים לסטרוקטורה את ההקשר, את הניב הכללי והמקומי. אובייקטים המביאים את הרחוב אל עבודה אך בד בבד מחזירים את העבודה אל הסביבה. הם אינם שייכים למסורת אלא באים מצרכי היומיום, מהפרגמנטליות של העיר המורדת בתכנונה.

23. העבודות מחפשות "משפט" קצר וברור, מצומצם ובסיסי, משפט המתקשר לערכים של מבנה וארכיטקטורה המשקף בתוכו ערכי יחיד וחברה. המבנים מורכבים מרכיבים המכילים תכונות שונות המצטרפים להגדרה של מעטפת ומחסה. המחסה המסמן מעין גבולות, פתוח ומרומז, מציע דיאלוג עם האדם ופעילותו. העבודות מנסות להתערב, להפריע במהלך התקין של עבודת הארכיטקט, לברר אפשרויות של שפה ארכיטקטונית שונה. ההרכב של החפצים וסטרוקטורה קורא לשימוש בקיים בחיי היומיום, בחומרים הפשוטים והעממים ומעלה שאלות כמו "לאן נעלמה הפשטות"? הביטוי הוא של תהליך שאיננו מסתיים, אשר תמיד ניתן להוסיף או להחסיר ממנו, שעומד בסתירה להתפתחות ליניארית של תכנית, חתך, מודל ובניין בארכיטקטורה המקובלת. 150X140X235H 1987

24. מוזיאון ישראל 1987 200X190X200H 1987 120X110X95H 1987

25. עמי שטייניץ אמנות עכשווית 1990 280X200X235H 1990

26. 210X60X270H 1990

27. 350X80X220H 1991 כברי 1991

28. 100X35X120H 1991 100X75220H1991 100X100X90H 1991

29. ארבע מיצבים כמודלים לרעיונות אורבניים מיצב: עיר ללא שם (UNTITLED CITY), 1994. תערוכת חברים. מוזיאון חיפה לאמנות חדשה המיצב "עיר ללא שם", פועל כסביבה המגיבה למרכיבי העיר ההכרחיים שמיצרים את צורתה. המיצב הוא ברוח אירונית וגם כרעיון שהוא אנטי תזה לחוקי התכנון של עיר כיום, שמשלב בתוכו מפגש בין כלכלה, פוליטיקה, קבוצות לחץ של אכלוסיה מתוך העיר ומחוץ לה, ויזמים. המיצב כביקורת על תהליך של תכנון בעזרת נייר לבן ושירטוט, ומבט על של חלוקת שטחים ומגרשים, באופן סטרילי והיגייני. המיצב - מעין הצעה מתומצתת של מרכיבי עיר, כדגימה גנטית שמכאן היא מסוגלת לצמוח. המיצב מורכב מאלמנטים ואובייקטים שהם סימנים וקודים של עיר, מעין משחק במודלים בתהליך הראשוני של עיצובה. התכונות של העיר המוצעת הם של ארעיות, גמישות והשתנות, שעשוע של צורות ומבנים קלים וזמניים. לעיר הזו יש איקונוגרפיה וסידור מוכר כבהתאמה למצוי בערים רגילות. סביבות אוטונומיות, כמו: שער כניסה לעיר, אזורי מגורים (שכונות), מתקני משחקים, מגדל, מבנה לפעילות רוחנית ותרבותית, מרכז עסקי ומסחרי, בהפשטה רעיונית וצורנית. שער הכניסה– מבנה שלדי שקוף, בתוכו משטחי פורמייקה מכופפים בלחיצה, צבעוניים, ובמרכזו נפח אטום וסגור כמעין תחנת מעבר לכניסה. השכונה ואזור המגורים– עשוי מחתיכות קרטון צבוע באדום, ומכופף בצורות מתעגלות וחלקים ניצבים, שם קיימים חללים ונפחים מגוונים ושונים אחד מהשני. סביבה בתנועה ובריחוף, צפופה ומרווחת, ארעית, שבתוכה שתולים רצועות של סימני דרך המובלים לשום מקום. המגדל– ייצוג למבנה מונומנטלי, קולקטיבי, ששייך לעיר ומחבר בין הרצונות של תושביו וחזונם שאינו ממומש. בין שני משטחי עץ ניצבים, בצבע שחור, ממוקמים חפצים בצורות ובצבעים שונים. בין השאר נמצאים שם כלי בית ומטבח מעוגלים, יחד עם קופסא מרובעת וקליפה עשויה מגבס. ערמה זו מזדקרת כלפי מעלה ומקיימת חיים פנימיים ביחסים בין חלקים אטומים לחללים, קנה מידה גדול לקטן, סגור ופתוח. בקצהו העליון של המגדל נמצא נפח גדול, מזמין אך אטום, כסמל של העיר הנראית מרחוק. מבנה לפעילות רוחנית– אהיל בקווים של שלד כיפה, מונח על ארבע כדורי פינג-פונג צבעונים, וממוקם על צדו העגול של גלגלת כבלים. הגלגלת מונחת על שלד מתכת מרכזי, טרפזי, תלת ממדי שבחלקו התחתון ישנם רצועות קשתיות העוברות דרכו מהחוץ פנימה.

30. ההפשטה הגיאומטרית והסימטרית באזכורים של ייצוגי בתי תפילה ותרבות, נועדו לציין את הרצון האנושי למקום יציב וברור. מרכז עסקי ומסחרי– ממוקם בפינה של החלל כייצוג לאזור מסחרי טיפוסי, בנוי מחללים שונים ונמצא בגבול העיר. בתוך המבנה האופקי, כרחוב וציר ראשי, נמצאים קופסאות של סיגרים הולנדים, שעליהם מוטבע תמונה של מלך לא ידוע. זו אריזה מסחרית וגם "איכותית", שלצדם מוצבים צילומי אוויר של תל אביב ובהם תיעוד של תנועה, רעש, רחובות וצמתים בחיים אורבניים תוססים. גלגל מתכת גדול מרחף מעל הסביבה ובתוכו נמצא אלמנט מופשט בצורה אורגנית "שמפעיל" את האנרגיה הזורמת במקום. למיצב, עיר ללא שם, המייצג עיר, יש ממד של תחליף לקיים, לסטטי ולשבלוני. תחליף המתקשר לטבע הזורם, שנעלם, ובמקומו הצעה בדגש על הארעיות והאקראיות בעיר המשתנה.

31. עיר ללא שם, מוזיאון חיפה לאמנות 1994

33. מיצב: עיר – התיישבות I((CITY-SETTLEMENT, 1994. מפגש אמנות בת זמננו, תל חי עיר בגליל המתחילה מכלי עבודה בסיסים – ארבע סולמות בתוך אוהל. עיר כאובייקט מלאכותי, מעשה ידי אדם, בדיה שהיא מציאות בקוד וסימן. אתר של סימני עיר המעמיד בשאלה את ההיסטוריה, הזיכרון והיומיום של העיר. אובייקטים המייצרים את העיר שהם "נכונים" ואובייקטים שהם "חיקוי". אין כאן ייצוג של מציאות אלא סביבה שהיא סימני מציאות של התיישבות. זה לא חיזוי והצעה לבניה של העיר, אלא אתר ספציפי בזהות של עצמו ובהדמיה של הייצוג. עיר לחברה של שינויים ותחלופה מהירה. האוהל מכניס לתוכו את תנועת הקרקס הסיבובית והמתהפכת. הסימנים מכילים את המציאות ולאוהל ומרכיביו יש אוטונומיה וחיים משלהם כמקום.

34. עיר – התיישבות, תל חי1994

36. מיצב: אחד על השני (ONE ON TOP OF THE OTHER), 1998. הגלריה בקלמניה בית ברל - המדרשה לאמנות המיצב בנוי מאי-סדר מכוון המהווה הד לשליטה המפוקקת בתכנון העיר המודרנית. המציאות העירונית מורכבת מרחוב, בנין, חנות, מגורים, משחקים, חפצים, תנועה ופונקציות נוספות הלקוחות מרשימת הגדרות ארוכה. הסביבה במציאות ובחיי היום יום הורסת ומורדת בחוקי התכנון הראשוני, המנותק ממנהגי אנוש מסובכים. אי-ציות לחוק נובע מצרכים אקטיביים כמו העברת מוצרים ממחסן לחנות, טיפול בגינה, ותנועה ממקום אחד לשני. החלפת תפקידים בין כביש, מדרכה או מחסן הם מצב טבעי, במציאות הבונה ומתכננת את מקומה. העיר, בחיי יומיום, בנויה מקבוצות מבנים ואזורים שונים, ואינה אובייקט הומוגני כפי שהמתכנן שואף. המיצב בגלריה של המדרשה בנוי מאתרים ראשים, אחד על השני, בשיטה של התחברות, הקמה, חדירה, סתירה וחולשה. חולשה המתקבלת מויתור, השתנות, וזמניות של המקום. האלמנטים הם כולם מהרחוב, מהבית, מחללי העבודה ואכסון ומחוברים זה לזה בטכניקה פשוטה ומידית. אלו אלמנטים וחפצים של פעילות יום יומית בעבודה, רחוב ומשחק ובניהם סולמות, בדים, מטאטא, כלי מטבח, קופסאות קרטון, כדורי משחק, עגלות לאכסון מוצרים. כל החפצים הם חיקוי של מקור נשכח וחסר חשיבות למודעות החברתית והתרבותית. "אחד על השני" מאפיין במיצב זה התנהגות פגומה, המשמשת כהצעה ומודל למרכיב התחלתי ובסיסי לתכנון ובניית העיר.

37. אחד על השני, המדרשה 1998

42. מיצב: עיר רכה (A TENDER CITY ), 2005 . מיצב ביקורתי בעקבות שוטטות בואדי סאליב. פירמידה – מרכז לאמנות עכשווית, חיפה ואדי סאליב הוא מקום שמריח משכבות והתרחשויות מן העבר הרחוק. כיום המקום מרוקן, פגוע, סגור, מתמוטט. במרחבי ואדי סאליב נמצאים בנינים אטומים, חורבות, גרוטאות, זבל. מזה זמן יד השלטון מכוונת מתקפה במקום, בשלשה מהלכים עיקרים: א. מהלך פסיבי: הזנחה ממושכת, איטית של הסביבה. תחזוקה ירודה, ניתוק המקום ונטישה. ב. מתקפה אקטיבית: הרס, יישור, חפירה, שינוי. ג. הרס מתוך תהליך בניה: בניית כביש רחב, שעובר ומגיע ממקום מרוחק. לכביש חומות, תעלות, מעברים תת קרקעיים. קנה מידה גדול. כביש בנוי מחומרים "חזקים": אבן, ברזל, בטון. ואדי סאליב נמצאת במעין מצב של התאבדות. לואדי סאליב אין מנגנוני הגנה. הזיכרון הצף הוא ערך מחליש. המקום שהיה לפני שנים אורגני וחי, נחנק ומת. לעיר ולשכונה אין "ביצורים" או "חומות מגן" משל עצמה. במשך הזמן שובשו סימני העבר, נמחקו בנינים, שבילים, צמחיה וטבע. הבולדוזר היה כאן בפעולה. הנשארים נענשו בניתוק, בהפחדה. החזקים שולטים בזהות ומשנים את הזהות. העדיפות, ללא ספק, היא למיקום הכביש ולטובת תנועת כלי הרכב במעבר מהיר. לתושב ולמשוטט ברגל אין חשיבות. הכביש הוא הכלי, החרב, הדרקון שקורע את הסביבה. המקום הופך לזירה של קליטה בתנועה ופליטה במהירות. השלטון מנמק את צעדיו בלוגיקה של "כוחות שוק" של המציל/פוגע. השלטון מכין את התשתית ליזמים, לממון. גורדי השחקים וארכיטקטורה מסחרית של היזמים מתקדמים בדרך לואדי, ממערב וממזרח. מחיקת העבר פירושה ביטול הפואטיקה, המסתורין, הזמן, הכאב, הזהות, ההיסטוריה, הצבעים, האנשים. המתקפה על הסביבה היא גם בשם "פיתוח אורבני" שעיקרו בבניית כבישים, חומות, מפלסים, מעברים. גינות מבוטנות ומגודרות הן הקדמה. המתכנן שותף למתקפה ולכיבוש בעזרת כלי התכנון, השרטוט, צג המחשב. הוא היצרן. התכנון והביצוע הוא מרכיב בשליטה ובפיקוח. ניקוי הסביבה והחלת סטרוקטורה אחרת של רשת מכשולים, מנציחה את יתרונו של השולט מול הנשלט. התכנית האורבנית הזו היא צאצא של הרעיון המודרני ששאף להגיע לממשי, לסופי. השאלה היא מי הם הצרכנים של הסביבה החדשה הזו? האם באמת נוצר כאן חלל חדש למטרות חדשות? המיצב "עיר רכה" הוא פרגמנט מחלום אבוד וגם מבט ממוקד במציאות. המיצב כאנלוגיה לליטוף רך, אחרון, לפני החנק הטוטאלי. הסימנים הם של הזיות ורוחות רפאים הנמוגים עם הניקוי הסופי של האזור. נשארנו לזמן קצר עם עיר רכה, רפויה, מתמוססת, כנועה ונעלמת. השוטטות באזור התקיימה לפרקים, מחורף 2003/4, במשך של יותר משנה. לשוטטות יש פרוטוקול מתעד שבו הכביש הוא השחקן הראשי.

43. ואדי סאליב, חיפה 2004

47. עיר רכה, פירמידה – מרכז לאמנות עכשווית, חיפה 2005.