570 likes | 1.56k Views
מערכות בגוף האדם. גוף אחד-מערכות רבות. המשכיות. מערכות הגנה. קיום יום יומי של הגוף. מערכת רבייה. מערכת חיסון. הפרשה. הובלה. נשימה. עיכול. תאום ויסות ובקרה בתוך ובין מערכות. מערכה הורמונלית. מערכת עצבים.
E N D
מערכות בגוף האדם גוף אחד-מערכות רבות המשכיות מערכות הגנה קיום יום יומי של הגוף מערכת רבייה מערכת חיסון הפרשה הובלה נשימה עיכול תאום ויסות ובקרה בתוך ובין מערכות מערכה הורמונלית מערכת עצבים הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה-הומיאוסטזיס
התזונה של האדם שומנים (ליפידים) – רוב השומנים בנויים משני סוגים של אבני בניין: 1.חומצות שומן שהן שרשרת ארוכה של אטומי פחמן ומימן. 2. גליצרול שהוא חומר הדומה לאלכוהול. השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה של קרום התא ושל קרומי האברונים. השומנים חיוניים לכל התאים. מים- המים הם המרכיב העיקרי של גופנו- כשני שליש מגופנו הוא מים. המים חיוניים לגוף ובלי מים לא ניתן להתקיים. חלבונים-שרשרת פוליפפטידית אחת אשר בנויה מחומצות אמיניות הקשורות זו לזו בקשרים פפטידים ברצף מסוים. החלבונים משמשים לבניית גופנו. רוב החומר האורגני בתאים הוא חלבון.
התזונה של האדם מינרלים – מספרם של המינרלים הוא רב אבל כולם ביחד מהווים 4% בלבד ממשקל גופנו, מחסור באחד מהם או צריכת יתר עלולים לשבש את פעילות הגוף. ויטמינים – חומרים חיוניים לקיומם של תהליכים שונים בתאים. רוב הויטמינים אינם מיוצרים בגוף לכן הוא חייב לקבלם מן המזון. רק ויטמין אחד, ויטמין D נבנה בגוף. הוא נוצר בעור בהשפעת הקרינה האולטרה סגולה המגיעה מן השמש. פחמימות – משמשות בעיקר מקור אנרגיה לביצוע תהליכים בתאים. הפחמימות מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: 1. חד - סוכר (גלוקוז) 2. דו – סוכר (סוכרוז) 3. רב – סוכר (גליקוגן)
תפקידה של מערכת העיכול העיכול הוא תהליך המשנה את חומרי המזון לשם בניית הגוף וצריכת אנרגיה. למעלה ממחצית האיברים הפנימיים שבגופנו שייכים למערכת העיכול משום שזוהי אחת המערכות המרכזיות ביותר בגוף. מערכת העיכול מפרקת את המזון ליחידות בסיסיות שהגוף יכול להשתמש בהם, סופג אותם ומשתמש בהם לצורכי בנייה ושימור רקמות. מערכת העיכול תורמת להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] בכך שהיא מספקת את חומרי מזון הנצרכים ע"י תאי הגוף, בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים, מבנה של מולקולות אחרות] ומים. - כ70% אחוז ממשקל גופנו הוא מים, המים נחוצים עבור תהליכים כימיים בתוך התא. המים משמשים בתא גם כחומר מגיב וכתוצר. מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי: פירוק על ידי אנזימים, מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים, ועיבוד מכני:ערבוב המזון, גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול, נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
מבנה מערכת העיכול במערכת העיכול מספר איברים עקריים: פה, ושט, קיבה, לבלב, כבד, כיס המרה, מעי (תריסריון, מעי דק, מעי גס, מעי ישר) ופי הטבעת. המזון נכנס אל הפה שם עובר עיכול מכני והתחלת עיכול כימי ע"י האנזימים שברוק, יורד בושט ע"י גלי התכווצויות שרירים (ניע שרירים-פריסטלטיקה), מגיע לקיבה שם עובר עיכול כימי ומכני גם כן, אחרי זה עובר במעי ואז מגיע לפי הטבעת והסולת מסולקת מהגוף. תפקיד תהליך העיכול לפרק את המזון (המזון מפורק ע"י אנזימים וחומצות שונות) לחומרי בניין שהגוף יכול להשתמש בו בשביל לבנות את רקמות ולהפיק אנרגיה.
הפה הפה הוא התחנה הראשונה בתהליך העיכול, דרכו נכנס המזון לגוף. בפה מתבצע עיכול מכני ועיכול כימי של המזון. העיכול המכני מתבצע על ידי השיניים. הן לועסות את המזון, חותכות, טוחנות ומפרקות אותו לחתיכות קטנות. הלעיסה מגדילה את שטח הפנים של המזון ועל ידי כך עוזרת ליעילות הפירוק הכימי. הפירוק הכימי נעשה ע"י הרוק. הלעיסה, מראה המזון, טעמו וריחו ואפילו רק המחשבה עליו מעוררים גירוי עצבי המעורר את בלוטות הרוק להפריש רוק לתוך הפה.
בלוטות הרוק בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק: בלוטות מצד האוזן, הבלוטות התת לסתיות והבלוטות התת לשוניות. הרוק מרטיב את המזון והופך אותו לעיסה ובכך הוא מסייע ללעיסה ולבליעה של המזון. הרטבת המזון חשובה גם לקליטת הטעם של המזון ע"י בלוטות הטעם על הלשון. הרוק מכיל בעיקר מים ויוני HCO3-השומרים על PH ניטרלי בפה וגם שני אנזימים: עמילז-מפרק עמילן לדו-סוכרים. הפירוק המכני של המזון מגדיל מאוד את השטח הזמין לפעילותו של אנזים זה. ליזוזים- קוטל את החיידקים שמגיעים עם המזון. אנו מפרישים ביממה כ 1 ליטר רוק. בלוטות מצד האוזן הבלוטות התת לשוניות הבלוטות התת לסתיות
מכסה הגרון מכסה הגרון נמצא מאחורי שורש הלשון, זוהי חתיכת סחוס דקה המכוסה בקרום רירי-היא נקראית אפיגלוטיס. בזמן הבליעה, המזון סוגר את מכסה הגרון וזה חוסם את פתח קנה הנשימה הדבר משאיר רק את צינור הושט פתוח,ומונע חדירה של מזון לקנה הנשימה למניעת היחנקות.שלא בולעים המכסה פתוח ואוויר נכנס לקנה הנשימה, אם בכל זאת קורה שנכנס אוכל לקנה הנשימה, מתעורר רפלקס שיעול, המוציא את המזון מקנה הנשימה. גזע המוח מפקח על סגירת מכסה הגרון, כאשר בולעים הוא מעכב את תהליך הנשימה באופן זמני ומעורר מספר פעולות הסוגרות את מכסה הגרון. מכסה הגרון
הושט הוושט הוא צינור המחבר את החלק התחתון של הגרון(הלוע) עם הקיבה. הוושט הוא חלק מצינור העיכול. לאחר שהמזון נלעס, הוא מועבר אל בית הבליעה והוושט, שם אין מתבצע תהליך עיכול אלא העברה של המזון אל הקיבה, באמצעות מערכת שרירים. הבליעה מתבצעת באמצעות תנועת השרירים המעבירים את המזון בתנועה רציפה מחלל הבליעה, דרך הוושט, אל הקיבה. הוושט מתחיל בצוואר בין עמוד השדרה לקנה. הוא עובר את הסרעפת ואחר כך נכנס לקיבה. דפנות הוושט עשויות שרירים עגולים, כשבולעים מזון מתכווצים שרירים אלה בצורה גלית. התכווצות של השרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה, בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות. לצד קנה הוושט נמצא קנה הנשימה, כדי שלא יכנס בטעות מזון לקנה הנשימה, ישנו מכסה הגרון הסותם את קנה הנשימה בעת האכילה.
הקיבה כניסת מזון לקיבה מעוררת בה פעילות מוגברת, הקיבה הינה שקיק שרירי הנמצא בחלל הקדמי של הבטן, כאשר היא ריקה נפחה 50 סמ"ק, וכשהיא היא מלאה נפחה יכול להגיע עד 1500 סמ"ק. המזון נמצא בקיבה כשעתיים עד 6 שעות, תלוי בסוג המזון ובאיכות שלו. בקיבה שוררת סביבה חומצית מאוד- 1-2 PH, בסביבה חומצית כזו חיידקים מתים כך נמנע מחיידקים לפגוע במערכת העיכול וליצור זיהומים. בקיבה האוכל מתעכל בשתי צורות בו זמנית: עיכול מכני ועיכול כימי. עיכול מכני: דפנות הקיבה בנויות משלוש שכבות שרירים, השרירים מתכווצים בתנועות באיטיות וכל הזמן, והמזון מתערבב עם מיצי הקיבה, תהליך זה נקרא ניע שרירים-פריסטלטיקה. עיכול כימי: במקביל לעיכול המכני, מתבצע עיכול כימי. בדופן הפנימית של הקיבה-ברירית, נמצאים תאים שמפרישים לחלל הקיבה "מיצי קיבה", תאים מסוימים מפרישים פפסינוגן אנזים לא פעיל שכאשר מתרכב עם HCL (חומצה כלורית) הופך לפפסין וחומצה מלחית. בקיבה נספגים חומרים מסוימים כמו סוכרים ואלכוהול , תאי דופן הקיבה מפרישים פקטור פנימי לספיגת B12 אל זרם הדם. האנזימים הפועלים בקיבה: פפסינוגן אנזים אינו פעיל שכאשר נפגש עם -HCLחומצה כלורית, הוא הופך לפפסין-אנזים פעיל. הפפסין מפרק חלבונים לפפטידים, שהגוף יכול להשתמש לשם בניית הגוף וכו'. ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול שהגוף יכול להשתמש בהם. לקיבה מופרש גם הורמון גסטרין שגורם הפרשה מוגבת של HCL ופפסינוגן .
דופן הקיבה דופן הקיבה בנויה משלוש שכבות של שרירים, אורכיים, אלכסוניים וטבעתיים, ושכבה רירית. דופן הקיבה בנויה מקיפולים רבים ועל הקיפולים עוד קיפולים, מבנה זה מגדיל את שטח הפנים כך מייעל את פעולת הקיבה. דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין, ע"י הפרשת נוזל רירי שה PH שלו מעט בסיסי [יוני HCO3- ]. פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לאולקוס-כיב קיבה. היום שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pyloriHelicobacter.
כיב קיבה-אולקוס כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון. הכיב נגרם בשל תהליך של עיכול רפידת הקיבה או התריסריון על ידי חומצות הקיבה ומיצי העיכול. פרס נובל לפיסיולוגיה ולרפואה 2005 האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005 על שגילו כי חיידק הוא האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד עכשיו.ווארן, בן 68, פתולוג מאוסטרליה, גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה ב-50% מהחולים מהם נלקחו ביופסיות. הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים. מרשל, בן 54, התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים. לאחר מספר ניסיונות, הצליח מרשל לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי, יחד הם גילו, כי האורגניזם היה נוכח כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה, כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה. הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן, מחלת האולקוס אינה כרונית יותר, אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה. בכתב הזכיהלפרס נובל נאמר, שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חיידק ההליקובקטר פילוריHelicobacterpylori בשנת 1982, והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה - גסטריטיסולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת כנראה בגיל צעיר והחיידק נשאר במערכת העיכול לכל החיים, וברוב בני האדם הוא איננו גורם לכל סימפטום, אולם הוא עלול לעודד יצירת כיב קיבה אצל 10%-15% מהנגועים.החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ-90% מהכיבים בתריסריון ול-80% מהכיבים בקיבה. כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק, אך רובם לא סובלים מתסמינים כלשהם. עם זאת, החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה, זהו הסרטן השני בקטלניותו. לכן חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן. HP נצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה היום ההתייחסות אל אולקוס היא כאל מחלה זיהומית. הטיפול המקובל היום ב HP הוא בתרופות כגון: מוקסיפן וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק. הלוסק מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת התאים הפריאתליים המפרישים HCl בקיבה. באופן זה מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המדולקים עקב הזיהום בהליקובקטר. HP שורדים בתנאי ה PH השוררים בקיבה הודות לפעילות האנזים אוריאז.
המעי הדק מן הקיבה המזון עובר למעי הדק. המעי הדק הוא צינור ארוך ומפותל שאורכו בין 6-7 מטר. העיכול הכימי נמשך במעי הדק ותוצריו נספגים דרך המעי למערכת הדם. בתריסריון, שהוא חלקו העליון של המעי הדק, נפתחות שתי בלוטות המפרישות מיצי עיכול ואנזימים. האנזימים מגיעים מהלבלב וגם מופרשים מדפנות התריסריון עצמו. האנזימים בתריסריון מפרקים פחמימות, שומנים וחלבונים. הלבלב מפריש לתריסריון חומר בסיסי, מה שמפסיק את הפעילות של הפפסין שהגיע עם המזון מהקיבה ומגן על המעי מהחומצה. תריסריון המעי הדק
המעי הדק - המבנה שרירי המעי הדק הם שרירים אורכיים בחלקו החיצוני וטבעתיים בחלקו הפנימי מה שמגדיל את שטח הפנים הפנימי. מה שעוד יותר משפיע על שטח הפנים הפנימי [200-500 מ"ר, יותר גדול ממגרש כדורגל!] הם הקיפולים הרבים ובליטות מיקרוסקופיות שנקראות סיסים, כל אחת מהן אורכה 1 מקרון. בתוך הסיסים יש נימי דם ולימפה. שטח הפנים הגדול מקל על הספיגה של החומרים המפורקים. בגלל שדפנות הסיסים דקות החומרים יכולים לעבור דרכם ולהגיע לזרם הדם דרך הנימים, המזון שנקלט לדם עובר קודם דרך הכבד ורק אז לשאר הגוף. חומרי המזון נכנסים גם דרך חלבוני נשא הנמצאים בקרומי התאים.
המעי הדק - המבנה נימי דם ולימפה צינור המעי סיסים
המעי הגס המעי הגס הוא צינור באורך מטר אחד ואין לו סיסים בדופן הפנימית שלו. בסופו נמצאת החלחולת ופי הטבעת- משם יוצאת הצואה. כל מה שלא נספג דרך המעי הדק מגיע לבסוף אל המעי הגס. רוב החומרים האלו הם סיבים תזונתיים. המעי הגס הוא בעצם התחנה האחרונה בתהליך העיכול. למעי הגס אין תפקיד בעיכול עצמו, אך הוא סופג כמויות גדולות של מים ומלחים מן המזון הלא מעוכל שמגיע מן המעי הדק. ניע המעיים (פריסטלטיקה) מוביל את החומר המיובש (צואה) אל החלחולת ומשם הוא יוצא מהגוף דרך פי הטבעת. הוצאת הצואה היא פעולה רצונית.
פירוק המרכיבים וספיגתם פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה מתפרק במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן הלבלב, מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי. האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד (PH גבוה), לפירוק יש שישה שלבים והם:
פירוק המרכיבים וספיגתם פירוק החלבונים: פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק. החלבון מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות פפטידים, ואחר כך לחומצות אמינו יחידות. הלבלב מפריש את האנזימים מפרקי החלבון. פירוק הפחמימות: מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי הפחמימות. פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית, אינן מתעכלות בכלל. שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים פשוטים. לעומת זאת, הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים: ספיגת תוצרי החלבון: רוב החלבונים מפורקים ונספגים בחלקו הראשון של המעי הדק. חומצות האמינו שנספגו עוברות ישירות לזרם הדם הנושא אותם דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות להם. חומצות אמינו אחדות משמשות כאבני הבניין של חומרים חדשים החיוניים לצמיחה ולתיקון רקמות, ואחרות מספקות אנרגיה.
ספיגת מינרלים ומלחים: מינרלים כמו נתרן, אשלגן וברזל ומלחים כמו מגנזיום, כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן המעי הדק ישירות לזרם הדם, נשמרות רמות תקינות ומאוזנות שלהם בגוף. פירוק השומן: המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס המרה, מסייעת בפירוק השומן במעי הדק. מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן העבות לטיפות שומן דקיקות יותר. פעולה זו מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן שנקרא ליפאז. הליפאז מפרק את השומן לגליצרול ולחומצות שומן. ספיגת ויטמינים: ויטמינים מסיסי שומן (A,D,E,K) וויטמינים מסיסי מים (B,C) נספגים במעי הדק. ויטמין B12 נספג במעי העקום (חלק מהמעי הדק), שלא כמו ויטמינים אחרים, ויטמין זה חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא "גורם אינטרינזי". ספיגת השומן: ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן הצואה כמעט ואינה מכילה שומן. ספיגת השומן מתרחשת בעיקר במעי הדק. כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות ישירות אל זרם הדם או הכבד, אלא עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה. צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם ומאפשרות לשומן לזרום בגוף. רוב השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו, השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן. http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/ animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm אנימציה: פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד • הכבד הוא איבר הנמצא בבעלי חוליות וביניהם בני אדם. זהו אחד האיברים החשובים ביותר בתהליך של חילוף החומרים. הכבד ממלא מספר תפקידים חיוניים לגוף וביניהם ניטרול רעלים, אחסנת גליקוגןוהכנת חלבוני הפלסמה. • הכבד האנושי שוקל בממוצע בין 2.5-1 קילוגרם, וצבעו הוא חום-אדמדם. הכבד נמצא בחלק העליון הימני של הבטן מעט מעל כיס המרה. • אל הכבד מגיע דם עשיר בחמצן מעורק הכבד. אך בניגוד לרוב אברי הגוף, אל הכבד מגיע גם וריד, ושמו וריד שער הכבד. וריד זה מגיע ישירות מהמעיים, כשהדם בו אמנם דל בחמצן, אך מכיל חומרי מזון שונים שנספגו במעי. החומרים הללו מעובדים בכבד ואחר כך יוצאים ממנו אל הגוף, או נשמרים בכבד. הכבד הוא הבלוטה הכבדה והגדולה ביותר בגוף. הוא מכיל 800-900 מיליליטר דם ועשיר בכלי דם. • לכבד שלשה תפקידים עיקריים: וסקולרי, מטבולי והפרשתי. • מבחינה וסקולרית, הכבד מהווה "בנק דם" חשוב בגוף. בנוסף הוא מסנן את הדם, ומנטרל חומרים רעילים. • מבחינה מטבולית הכבד הוא איבר חשוב בעל פעילות מטבולית רבה ועל כן מכונה הוא "בית החרושת הכימי" של הגוף. • מבחינה הפרשתית בכבד נוצרים מלחי המרה המסייעים בתחלוב (סוספנסיה) של השומנים ותהליך פירוקם ולתהליך של ספיגת ויטמינים.
של הכבד אנטומיה קיבה צינור הכבד השמאלי צינור הכבד הימני כיס המרה עורק הכבד קרוב ל-80% מאספקת הדם אל הכבד מגיעה מוריד השער. וריד זה נושא אל הכבד כמעט את כל הדם היוצא ממערכת העיכול והמכיל את המזון המפורק שנספג מן המעי. בתוך הכבד מתפצל וריד השער לסעיפים רבים, כך שתאי הכבד יוכלו למצות מן הדם את המזון המפורק ולעבד אותו
כיס המרה והמרה שק קטן דמוי-אגס שנמצא מתחת לכבד, בתוכו מאוחסנת המרה. המרה מיוצרת ומופרשת על-ידי הכבד ועוברת (דרך צינור המרה) אל כיס המרה, משם היא מופרשת אל התריסריון (דרך צינור המרה המשותף) כשהורמון, המיוצר במעי הדק, מעורר את הכיס להתכווץ, ולשחרר את המרה. הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום. 97% מן המרה הם מים, האחוזים הנותרים הם מלחי מרה וחומרי צבע מן הכבד. למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים. צבעי המרה הם מוצרי פסולת. העיקרי שבהם הוא בילירובין, שצבעו צהוב, והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי הדם האדומים, לאחר פירוקם בטחול.
בקרה עצבית והורמונלית של המערכת http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_384_IBS_SensationSnd.swf אנימציה – בקרה עצבית במערכת העיכול – הסבר קולי
הסברים: כבר כאשר המזון בפה מתחילה הפרשה של מיץ קיבה [ פפסינוגן ו- HCl ], כך שכשהמזון מגיע לקיבה מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים. נוכחות של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה. מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם, ריח, ראייה) מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה. אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה. נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד (מתחת ל- PH=2) וזה גורם להפסקת ההפרשה של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של מיץ הקיבה. לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי: משוב חיובי: נוכחות פפטידים הפרשת גסטרין גירויים + מיץ קיבה משוב שלילי:PH חומצי הפסקת ההפרשה של גסטרין ומיץ הקיבה. ויסות הורמונלי של הפרשת מיצי הקיבה תאים המפרישים מיץ קיבה גסטרין חוזר אל הקיבה מיץ קיבה חומצי PH=2 הפרשה מוגברת של הורמון הגסטרין אל הדם פפטידים תאים מפרישים זרם הדם מערכת העצבים המרכזית מחשבה על מזון, גירוי החושים- ראייה, טעם, ריח
הלבלב הלבלב מייצר ומפריש חומרים לתריסריון הדרושים לתהליך העיכול, החומרים הם אנזימי עיכול פפסין וטריפסין שמפרקים חלבונים, עמילז שמפרק פחמימות ווליפז שמפרק שומנים, וכן נתרן ביקרבונט- NaHC03 שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה . החומרים הנ"ל עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון. הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין, גלוקוגן וסומטוסטטין, הורמונים אלו מופרשים ישירות אל זרם הדם, הם אחראים לשמירה על רמת סוכר תקינה ויציבה בדם. ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב: • הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים)אל התריסריון מווסתת ע"י שני הורמונים: • סקרטין וכולציסטוקינין (CCK). • הסקרטיןמופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון החומצי המגיע מהקיבה. • הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב. • הביקרבונט בעל PH בסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון. • הפסקת ההפרשה של סקרטין הסביבה כבר לא חומצית= משוב שלילי. • גם ה- CCK מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון. • הוא מזרז את ההפרשה של- • -אנזימי עיכול מהלבלב • -מיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים. • גם בלבלב, כמו בקיבה, גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי עיכול והנתרן ביקרבונט. סקרטין
תרומת מערכת העיכול להומיאוטזיס מערכת העיכול קולטת מזון מלחים ומים, מבצעת עיבוד מכני וכימי של המזון וסופגת מולקולות קטנות אל הסביבה הפנימית, מסלקת מהגוף את שאריות המזון. מערכת העיכול תורמת להומיאוסטזיס בכך שהיא נותנת את הכלים לשאר המערכות לשמור על הומיאוסטזיס, כמו למשל: אנחנו אוכלים פחמימות, מערכת העיכול מפרקת אותם וכך הגוף יכול להשתמש בהם כמקור פחמן ואנרגיה. חומרי המזון המפורקים במערכת העיכול, מים ומלחים נספגים לדם דרך התאים שבדופן המעי הדק ומובלים אל כל תאי הגוף. חמרי מזון לא מפורקים מוצאים אל מחוץ לגוף.
האנזימים הפעילים במערכת העיכול פה: האנזימים הפעילים בפה הם: ליזוזימים ועמילז. הליזוזים משמש כקוטל חיידקים. פה מתחיל פירוק הפחמימות הוא נעשה על ידי עמילז עמילן וגליקוגןחד סוכר ודו סוכר. קיבה: בקיבה מופרשים האנזימים פפסינוגן שהופך לפפסין וליפז. פפסין מפרק חלבוניםחומצות אמיניות וליפז מפרק שומניםחומצות שומן בודדות וגליצרול בהם הגוף יכול להשתמש. מעי דק: במעי הדק מופרשים האנזימים עמילז ,סכאראז,פפסין וטריפסין ליפאז, אנדונוקליאז [פירוק חומצות גרעין DNA, RNA ] מהלבלב מופרשים עמילזפחמימותחד סוכר ודו סוכר,פפסין טריפסיןחלבוניםחומצות אמיניות וליפזשומניםחומצות שומן+גליצרול. כבד: נטרול רעלים, בנייה חוזרת של חלבונים, שומנים ופחמימות אנזים