האבחון הפסיכולוגי האם מקדם הכלה או הוצאה מבית הספר?

1. האבחון הפסיכולוגי האם מקדם הכלה או הוצאה מבית הספר? ד"ר סמדר תובלאוניברסיטת בן גוריון smadart@bgu.ac.il

2. הכלה וריבוד בבית הספר או ללכת עם ולהרגיש בלי

3. המחקר • המטרה: לבדוק את התהליך והשיח החברתי של צוות ביה"ס, המנתב ילדים שנכנסו לחינוך הרגיל, לקריירה של חינוך מיוחד. • מחקר אתנוגרפי • התקיים בשני בתי ספר יסודיים • במשך שלוש שנים

4. במהלך הניתוב לחינוך מיוחד מעורבים הייצוגים החברתיים הכלה, בידול וריבוד. הכלה: כל הילדים צריכים להכלל בחיים החינוכיים והחברתיים בבתי הספר הרגילים שבאזורי מגוריהם. על ביה"ס לתת מענה חינוכי, פיסי וחברתי לכולם כולל ילדים עם צרכים מיוחדים (הצהרת סלמנקה UNESCO, 1994). בידול: התנהגויות נבדלות של הצוות לילדים שונים בכיתה ובביה"ס (באב"ד, 1996). הדרה - הוצאה מהחברה של קבוצות שוליים. ריבוד חברתי: משמעו כי החברה מתחלקת לרבדים, לשכבות הנבדלות זו מזו בתחומים שונים. חלוקה זו הינה היררכית ומשקפת סטאטוס חברתי. השתייכות לרובד מסוים עשויה לקבוע את אורח חייו של הפרט וההזדמנויות הנפתחות לפניו במהלך החיים. ממצאים

5. מהלך הניתוב: הכלה  ריבוד 1 - ריבוד 2 - ריבוד 3 בידול. • צוות ביה"ס, חי בתוך קונפליקט שבין שתי מטרות מרכזיות שלו, מטרות שאינן מתיישבות. בין מטרת הכלה ובין מטרת הריבוד החברתי. • בביה"ס מתקיים נסיון מתמיד לפתור את הקונפליקט. בבתי הספר קיימים ביטויים שונים של הקונפליקט ופתרונותיו, חלקם מרבדים, חלקם מכילים וחלקם פשרה. • הפתרונות משתקפים באידיאולוגיה, בדיבור היומיומי, במעשה/התנהגות ובמוסדות בית הספר.

6. הנחות היסוד למטרת ההכלהכוללות מערכת ערכים ליברלית, שוויונית (שוויון הזדמנויות), הרואה בשונות בין אנשים תרומה לחברה. ראית הייחודי והרווח שבלמידה ההדדית מכל פרט ופרט בקהילה.

7. הנחות היסוד למטרת הריבוד החברתימעוגנות במערכת ערכים קפיטליסטית, הישגית, המניחה כי השונות בין אנשים בחברה היא היררכית. הנחות אלו מניעות את המערכת למיין אנשים לקבוצות על פי עקרונות היררכיים של סטטוס ולבידול והדרה של חלקן.

8. אידיאולוגיה: האידיאולוגיה כולה של הכלה והתנגדות לבידול: • יועצת ביה"ס: באתי עם גישה שלי, התלמידים שלנו הם שלנו! • מנהלת: אני למשל, חושבת שאסור שיפתחו כאלה בתי ספר מיוחדים... בדיבור, במעשה היומיומיובמוסדות בית הספר: נמצאו גם הכלה, גם ריבוד וגם הסוואה-פשרה.

9. ריבוד: הריבוד לא מיוצג על ידי צוות בית הספר כבחירה חופשית של המעשה החינוכי אלא כטבעו של העולם, כ'מובן מאליו'. ההכלה, היא הבחירה, גלויה ומוצגת כאידיאולוגיה בגאווה, ישנה כוונה בבתי הספר להכיל. לכן תהליכי הריבוד והבידול נעשים יותר ויותר סמויים וממש יורדים למחתרת, כביכול הם חוסר ברירה, והם מוסווים כפשרות. הפשרות נבנו על התפיסה הבית ספרית של שונות.

10. ייצוגים חברתיים של שונות בבתי הספר: בספרות מזהים שלוש תפיסות של שונות בין אנשים: • שונות כבעיה – השונות נתפסת כתופעה שלילית שיש לצמצמה. • שונות כאמצעי למיון ובידול – השונות היררכית. לגישה זו הנחה סמויה כי כישורי התלמידים הינם סטטיים ואי אפשר לשנותם. • שונות כערך – השונות נתפסת כערך, "מותר האדם", תופעה חיובית המביעה גיוון וייחודיות ויש לטפחה, לפתחה ולשמרה אצל כל אדם. שונות בין אנשים תורמת לחברה. מתוך התקשורת הגלויה, הפעולות וההתנהגות בבתי הספר נראה ששונות נתפסת בבתי הספר בשתי צורות כשלילית, ואוכהיררכית. השונות אינהנתפסתבבתי הספרכערך.

12. מוסדות מבנה בסיסי מכיל: בית ספר שכונתי- שכבה-כיתה מבנים מרבדים ומבדלים: • נהלים: נוהל הבידול – נוהל הבנוי מ- כ 16 שלבים, ביניהם גם האבחון. • מבנים ארגוניים: • קבוצות "יכולת" (5-6 תלמידים בקבוצה), כיתת שילוב, כיתה לחינוך מיוחד, בית ספר לחינוך מיוחד. • פורומים לדיון בתלמידים: מועצה פדגוגית, צוות בינמקצועי, ועדת השמה/שילוב בית ספרית. • תפקידים: מורה מחנכת, מורת חינוך מיוחד, יועצת, פסיכולוגית, מנהלת – מהי מקצועיות? • טפסים: תעודות • טקסים: קבלת תעודות, שיחות הורים, אבחון?

13. אבחון נוהל או טקס? • מכיון שהבידול כתוצר של הריבוד מנוגד לאידיאולוגיה צריך טקס שיעזור בביצוע ויסווה אותו. האם האבחון הינו חלק מ"טקס" הבידול? • המבחן כאורח חיים בביה"ס הוא כלי מרבד, האבחון הוא הכלי הממיין של הקבוצות הנמוכות בהיררכית הריבוד והכלי המבדל. בשיח הבית ספרי המבחן בודק תהליכים משתנים, בעוד האבחון "בודק" בחלקים הקבועים הלא משתנים, כמו לדוגמה את "היכולת".

14. האבחון כהסוואה/פשרה: • בין אידיאולוגיה מכילה ומעשה מרבד ומבדל. • כביכול מדד אובייקטיבי – זה לא אנחנו מבדלים אלא האבחון ה"אובייקטיבי". • דחית הקץ- הפניה לאבחון למרות שיודעים מה התוצאה שלו. "הילדה קווקזית והיום כל החינוך המיוחד מאוכלס בקווקזים ואתיופים וזה נראה לי לא אתי לאבחן אותה ולמצוא פיגור קל."יועצת במועצה פדגוגית.

15. האבחון כתחליף מסווה: ההחלטה על שליחת ילד לאבחון הינה הסוואה להחלטה להוצאה לחינוך המיוחד, אחרי האבחון ההוצאה למסגרות החינוך מיוחד כמעט מובטחת. וכך ההחלטה על שליחה של ילד לאבחון הופכת לחופפת, אם כי באופן סמוי, להחלטה לשלוח ילד לחינוך מיוחד. לדוגמה: שימוש במילה אבחון כמילה מחליפה להשמה לחינוך מיוחד. מנהלת ביה"ס מתארת השמה של ילדים בחינוך המיוחד מבלי שאומרת זאת במפורש, משתמשת במילה אבחון במקום השמה/הוצאה: "...זאת אומרת ב-ב' הוא כבר מקבל את המורה של ליקויי למידה, ואנחנו רואים שבכל זאת אין שום שינוי, לא ביחס לכיתה אלא ביחס לעצמו, שזה כבר מעבר לטיפול של בית הספר, אז אנחנו מנסים לשכנע את המשפחה, בעניין של אה… אבחון..."

16. השימוש באבחון הפסיכולוגי בבית הספר הוא כמעט רק למטרות בידול. האבחון הפסיכולוגי הוא מעין נקודת אל חזור לבידול והשמה לחינוך מיוחד: • אין כמעט שימוש בממצאים של אבחונים למטרת קידום בלימודים ובנית תוכניות. • מורות מתיחסות לתוצאותיו גם כאשר לא בוצע: "אילו היה עושה אבחון ברור שהיו מוצאים שהילד לקוי למידה"מחנכת כיתה ד'. • הסוואה על ידי יצירת שלבים להוצאה: "זה ילד שצריך לשים לב אליו, מועמד בולט לאבחון" יועצת במועצה פדגוגית. לאור כל זאת נראה שהאבחון כחלק מנוהל הבידול, מהווה תפקיד מרכזי ב"טקס" הבידול ומשמש יותר כאמצעי להוצאה ובידול מאשר להכלה.

17. את מי מבדלים? • את מי ממינים לקבוצה "החלשה"? בקבוצת החלשים נכללים ילדים שצוות בתי הספר הגדירם כמתקשים בלימודים בעלי "יכולת נמוכה" או "חסרי יכולת". בכיתות א' וב' מוינו לקבוצה החלשה ילדים בעלי הישגים נמוכים בקריאה. • אוטומטית הופנו לקבוצה החלשה ביותר ילדים עולים וילדים ממוצא אתיופי: הילדים ממוצא אתיופי שובצו בכיתה א' לקבוצה החלשה. ובכיתה ב' לכיתת שילוב: "...מורת שילוב(מסתכלת ברשימת המיועדים ללימודי שילוב בשנה הבאה):המון אתיופים יש פה. יועצת: אבל הבעיות הן לא רק אתיופים, יש גם כמה... מורת שילוב: 80% ממה שרשמנו היום הם אתיופים. פסיכולוגית: זו שאלה של קצב יועצת: 80%, כן בדקת?..." באותו הזמן הילדים ממוצא אתיופי היוו פחות מ-20% מכלל הילדים בבית הספר.

18. את מי מכילים? • ילדים עם קשיים רגשייםוקשיים בהתנהגות. ההכלה שלהם כוללת התכוונות לתוכניות כיצד לסייע להם.

19. אסטרטגיות להסוואת הריבוד: • הדרך הנכונה • ללכת עם ולהרגיש בלי • מוביליות מדומה • הרע במיעוטו • אין מה לעשות

20. הדרך הנכונה פשרה זו מבוססת על האמונה שישנה דרך אחת נכונה לביצוע משימות, דרך הטובה לכולם, מיצגת חשיבה ליניארית, יש דרך נכונה והלא מתאימים נושרים. ייצוגים אלו משקפים תפיסה של השונות בין ילדים כהיררכית או שלילית ולא כעובדה או ערך. • מחנכת הכיתה:"כולם לומדים ב"שפה כמכלול", אוריינות, זו הדרך הטובה ביותר ואני מנוסה כבר הרבה שנים וזו גם הדרך של משרד החינוך, מי שלא מצליח אני עוברת אחרי פורים בערך לשיטה אחרת..." • מורת שילוב:"...אחרי חודש חודשיים ראשונים שזה לא הולך, צריך להתחיל לעבוד לפי שיטה מובנית". ..."ואז לקחתי את שיטת ליטף, אבל אם היו נכשלים בליטף אני הייתי מלמדת בשיטה אחרת."

21. ללכת עם ולהרגיש בלי בפשרה זו ישנה הונאה עצמית כביכול הריבוד לא קיים, או הסוואה חזקה של הריבוד. באסטרטגיה זו עוסקים בריבוד ובידול מבלי להבחין בכך או מושקע מאמץ שהילדים ואו ההורים לא יהיו מודעים לכך. • מנהלת בי"ס:"אבל… תלמידים שהם… שאנחנו קוראים להם בעלי צרכים מיוחדים, אז קודם כל מראש, בגישה שלי, גם אם הוא ילד ב-ו', והציונים שלו הם ארבע-חמש אני לא מרשה לכתוב אותם. בשביל מה? בשביל לעשות לו רע בלב. רע בנשמה. למה הוא צריך את זה? אני מחייבת את המורות האלה לכתוב הערכה מילולית ביחס לעצמו, ביחס לילד." • מחנכת: "לא, אני לא קוראת לזה מבחן, אני קוראת לזה עבודת סיכום"

22. מוביליות מדומה בפשרה זו המיון החברתי מוסווה, כביכול הכל פתוח וכל אחד יכול להתקדם ולשנות את הקבוצה אליה משתייך. בפועל, לפחות לגבי חלק מהילדים ולגבי חלק מתחומי הלמידה, זה לא קורה והמוביליות מדומה. • המורה בכיתה א' הסבירה ששלמה ילד ממוצא אתיופי, שעד לפני מספר שבועות השתייך לקבוצה החלשה, הועבר לנסיון לקבוצה מתקדמת יותר, והוחזר אחרי שבועיים לקבוצה החלשה, "כי הנסיון לא הצליח", מאז הוא בקבוצה החלשה. • ההתפעלות שמעוררים תלמידים שהשתייכו לקבוצה החלשה ועלו ממנה לקבוצה מתקדמת יותר, וזאת לעיתים גם לאחר שנתיים מהמעבר.

23. הרע במיעוטו בפשרה זו באה לידי בטוי האידיאולוגיה השלילית כלפי הבידול. בידול מלא הוא רע, לכן קיים בביה"ס חיפוש אחר אלטרנטיבות שיהיו פחות רעות, כך שניתן יהיה לחיות איתן בשלום ויווצר פחות קונפליקט עם האידיאולוגיה. • השארת כיתה: המורה של כיתה א': "אני חושבת להשאיר את אסף וישי כיתה, יוסי זה משהו אחר הוא ממש לחינוך מיוחד. הראשונים נראים לי לא בשלים, אסף מאד חכם עוד שנה בכיתה א' הוא יכול לפרוח. אחרת יפתח פערים שלא יוכל להשלים. אני מחכה לפריצה שלו."

24. אין מה לעשות בפשרה זו נעשית אובייקטיביזציה (הפיכה למוחשי) של בעיות התלמיד, ומכיון שאין מה שהמורה יכולה לעשות אין ברירה אלא לרבד. מושגים המבנים את האסטרטגיה: • המושג "יכולת" במועצה פדגוגית אומרת מנהלת: "אם יש יכולת אפשר". • המושג ליקוי למידה

25. השמות השונים בהם מכונים הילדים "המתקשים" שמות מרבדים: • הקבוצה החלשה • ילדים מקשים • חלשים • תת משיגים שמות המסווים ריבוד: • ילדים בעלי צרכים מיוחדים • הבלתי מיומנים • קבוצת הקניה • מרכז אתגר • כיתת שילוב • אדומים, ירוקים...

26. "אין מה לעשות, מישהו הרי צריך להיות אחרון בכיתה". האומנם?