Download
1 / 18
180 likes | 333 Views
אנשים צמאים לקשר אנשים זקוקים לגשר. הקשר הרב דורי - שימור מורשת בסביבה טכנולוגית. תכנית "הקשר הרב דורי" הינה תכנית ערכית חינוכית הבונה גשר ערכי בין דורי , ומחזקת את מערכת הקשרים בין תלמידי חטיבות הביניים והתיכוניים לבין האוכלוסייה המבוגרת, באמצעות הסביבה הטכנולוגית.
E N D
אנשים צמאים לקשר אנשים זקוקים לגשר
הקשר הרב דורי - שימור מורשת בסביבה טכנולוגית תכנית "הקשר הרב דורי" הינה תכנית ערכית חינוכית הבונה גשר ערכי בין דורי , ומחזקת את מערכת הקשרים בין תלמידי חטיבות הביניים והתיכוניים לבין האוכלוסייה המבוגרת, באמצעות הסביבה הטכנולוגית. בתכנית זו נפגשים בני נוער עם מבוגרים בני גיל הזהב, ומלמדים אותם, בשלב הראשון מיומנויות תקשוב בסיסיות, שימוש בדאר אלקטרוני וגלישה באינטרנט. בשלב השני נבנית תכנית לתיעוד זכרונותיהם של המבוגרים, תוך למידה ושימור המורשת היישובית קהילתית, הארצית והלאומית של מדינת ישראל. במפגשים ההדדיים תורם כל צד מיתרונותיו לחיזוק הקשר הבין –דורי. למידה הדדית וחוויות משותפות תורמים להבנה טובה יותר של בן הדור האחר ובכך יוצרים מערכת שורשית וערכית בחברה
מפגש היכרות כדור המשאלות... התקוות... החוויות... הסיפורים הקטנים של חיינו...
התכנית מאפשרת לנערים לגלות ולבטא את ערכי ההתנדבות, הנתינה, הסובלנות, המחויבות, האכפתיות לזולת והכבוד למבוגר. והמבוגרים, מעבר ללמידה, שמחו להגיע לבית הספר. התכנית מהווה לגביהם פעילות חברתית חדשה, מעשירה ומהנה. בשלב הראשון, מלמדים בני הנוער את המבוגרים את מיומנויות התקשוב. בשלב השני, מתעדים המבוגרים את סיפור חייהם במטרה ללמד ולשמר את המורשת התרבותית של הקהילות והעליות השונות שהגיעו לישראל.
ל ו מ ד י ם . . . סיפורו של חפץ כמעט לכל אחד יש חפצים ישנים או עתיקים שנושאים בתוכם סיפור. חפצים שמסתתר מאחוריהם סיפור מורשת משפחתי אישי, חפצים שנשארו מדור קודם, כמו: פמוטים, תפילין, תכשיט, מטפחת, שמלה, תמונה מאירוע מסוים. לחפצים יש את העוצמה לשאת את העבר אל ההווה מעצם היותם קשורים לאירועים בעבר. דרך הסיפורים ננסה גם אנו לעבור מסע - טיול ולהתחבר להיבט הרגשי והערכי של החפצים ההופכים "גיבורים ראשיים" .
הגבאות שמי מזל תורג'מן, אני בת 76. הבאתי מסמך שבו כתוב שסבא של בעלי עסק בגבאות. הוא שלח לארץ ישראל המון כספים בכדי לעזור לקדם את הארץ. שיבנו בתים ומבנים בשביל היהודים. המסמך מוכיח את כספי הגבאות שהוא שלח לארץ. מזל תורג'מן שליחים מארץ ישראל מצבם הכלכלי של הישיבות בארץ הקודש היה קשה למדי. ראשי הישיבות הטילו על אברכים צדיקים וחסידים לצאת ולגייס כספים מיהודי התפוצות בנכר.השליחים לגיוס תרומות נבחרו לעיתים על ידי הטלת פור והמתנדבים שזכו לצאת למשימות החשובות קיבלו המלצה מראש הישיבה. סבי כליפא-מימון, אבי אמי, שימש בין היתר גם גבאי של הקהילה היהודית. לכפרו הגיעו שליחים מארץ ישראל. למעשה היו אלה גבאי צדקה שעברו מעיר לעיר והגיעו כמעט לכל מקום ברחבי מרוקו. גם לנידחים שבהם. שליחות זו דרשה מהם לשהות חודשים רבים בנכר ולפעמים אף יותר. שד"רים שהגיעו מעיר לעיר ומדלת לדלת, פנו לא אחת לסבי כליפא שדאג לכלכלתם ולהארחתם לתקופה ממושכת. גבאי דאג לאסוף כספים מיהודי העיר עבור הקהילה בארץ הקודש בכלל ובעיר צפת בפרט. על פועלו מעידה אגרת המלצה שנשלחה מהעיר צפת בשנת 1925 לרבי כליפא מימון. רבים המקרים בהם השליחים שנשלחו לנכר נישאו עם בנות הקהילה היהודית ונשארו במרוקו. שמות משפחה לא מועטים אשכנזים כמו: ויצמן בן דוד ומשה אייזנקוט קסלנסקי קפלן ועוד, היו ביהדות מרוקו. שליחים רבים שהגיעו נפטרו טרם חזרתם לארץ הקודש. ברוב המקרים הם נטמנו בהרי אטלס. עד היום קברי השליחים האלה, רבנים קדושים, מהווים מקור עליה לרגל בימי ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. יהודים רבים ממרוקו בכלל ומחוץ לה הגיעו לעיר וואזן, הקימו אוהלים והשתטחו על קברם של רבי עמרם בן דיוואן, רבי שלמה עמר בבני מלאל ועוד רבים. בהילולה של רבי דוד בן משה בר"ח בחשוון עזבו רבבות יהודים את בתיהם ואת עסוקיהם ונסעו בהמוניהם להשתטח על קברו של הצדיק בכפר תמזרת אשר בדרך לווורזאזאת.
טקס שתיית תה במרוקו עמרם דרעי ערביי מרוקו לא שתו שתייה חריפה בגלל האיסור של הקוראן והוראות המלך. אבל הם מאוד הקפידו על ניקיון וכלים יפים בשביל טקס התה. הטקס מיועד לגברים בלבד. נשים וילדים לא משתתפים. האורחים מתכבדים קודם כל בתה ורק לאחר מכן נגשים לאוכל. הם רגילים לשתות תה גם ארבע פעמים ביום. גרעיני התה מתקבלים באריזות מיוחדות עם סמלים מיוחדים על כל אריזה. כך גם כל אחד מזהה את סוג התה שרגיל אליו
סמל החינה הכפתן הכפתן הוא סמל החינה בגלל שזה מביא אושר לחתונה. אני התחתנתי עם כופתן בצבע מוזהב, מרחו לי חינה על הידיים וכולם רקדו ושמחו כל הערב וחגגו במשך הלילה. את החינה מכינים מאבקה. מערבבים בתוך קערה עם מים פושרים ושמים בושם,סוכריות ופרחים. בחתונה לאישה גרושה או אלמנה אסור לגעת בחינה. רחל דדון
ספור מדור לדור שמלת הברית של אליס: השמלה נתפרה ונרקמה על ידי בחורה צעירה בשם עטיא אליס לפני 72 שנים. אליס התגוררה בפריז והייתה מוכרת כרוקמת ( גדולה) מפורסמת. כאשר נולד האחיין של אליס היא שלחה את שמלת הברית לאחיה מאיר למסיבת הברית. שמלה זו עברה בריתות רבות כמובן במטרת מצווה בלבד ללא תמורה , השמלה כיום נמצאת אצל אחייניתה של אליס , ג'אן ביטון שגם בני משפחתה זכו למצוות הלבשת השמלה בבריתות. חשוב היום לספר את סיפורה של תופרת השמלה מכוון שהיא נספתה בדרך לאושויץ, ברכבת. אליס נתפסה על ידי הגרמנים כאשר יצאה מבית מרחץ ללא מגן דוד. כאשר מסרה להם שהיא שכחה לענוד את המגן דוד היא נלקחה באכזריות על ידי הגרמנים. שמלת הברית כיום ניראת יפה ומהודרת למרות גילה במספר שנים. נכתב על ידי: ביטון ג'אן. ז'נט ביטון
נרות רחל דדון נהוג להדליק שלושה עשר נרות. נהוג להזמין את הסבא ואת הסבתא ואת הדודים להדליק את הנרות. המשפחה מברכת את חתן בר-המצווה בטקס הנרות: כל אחד מברך בתורו את החתן.
עליה ממרוקו לארץ אני אברהם תורגמן נולדתי במרוקו בעירה לרגלי הרי האטלס בשנת 1936 . משפחתי הייתה ציונית והם השתוקקו לעלות לארץ . אבל מהעיר שלנו לא הייתה עליה כי הציונים ישבו בערים גדולות. אז אנחנו נאלצנו לעבור לעיר גדולה קזבלנקה .שם המחיה הייתה קשה ואז אנחנו בתור ילדים נאלצנו לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כדי לעזור למשפחה, עד אשר יגיע תורנו לעליה. אבל לרוע מזלי לא הייתה עליה מרוכזת של כל המשפחה. הם הסבירו לנו שלא נוכל לעלות כולנו יחד כי אם רק אחד אחד . וכך אני הראשון שעליתי בגיל 12 לבד בודד בלי משפחה . אני יצאתי מארץ מולדתי בשנת 1950 ולקח לי יותר משישה חודשים בדרך כי נשארתי בצרפת הרבה זמן . בשנת 1951 הגעתי לארץ באוניה נגבה למפרץ חיפה. שם בנמל מלאו אותנו בפודרה דידיטי, צבעו אותנו עם החומר הרעיל בלי התחשבות אם רעיל ואם זה מזיק בכלל . מכאן לקחו אותנו במשאיות כמו כבשים בלי ספסלים לישיבה רק בעמידה , למקום שקראו לו אחוזה על הר הכרמל. שם היה מחנה נוער שרכזו בו את כל הנערים והנערות .שם המתנו עד לחלוקה לקיבוצים. המחנה הזה היה מחנה צבאי של האנגלים. בכל חדר היינו יותר מ 30 ילד בחדר אחד . עד אשר הגיע מישהו מאחד הקיבוצים והוא בחר לו כאוות נפשו את הילדים ואת הכמות שהוא צריך. הוא בחר אותם כמו כבשים. וכך גורלי נפל בקיבוץ ניר דוד שבעמק בת שאן. לשם שוב העמיסו אותנו על משאיות בעמידה וכך נסענו . בקיבוץ למדנו ועבדנו בכל מיני עבודות. אני עבדתי בענף המיספוא מיום שהגעתי לקיבוץ עד שעזבתי אותו. כאשר היה איזה חג מגיע לא היה לי לאן ללכת כי היה לי רק דוד והוא היה בבית ספר נהלל. כל משפחתי עוד במרוקו. עד שהם הגיעו לארץ לקח יותר משלוש שנים. כאשר הם הגיעו, שמו אותם בשער העליה. שם הם רכזו את כל העולים עד לחלוקה לכול מיני מעברות. וכך משפחתי הגיעה לצמח ליד הכינרת. בינתיים אני אבדתי את אבי שלא זכיתי לראות אותו יותר ורק אימי והאחים שלי הקטנים ממני קבלו צריף במעברה. וכך אני נאלצתי לעזוב את הקיבוץ כדי לפרנס את משפחתי. אז לא היה ביטוח לאומי לתת משכורת כמו היום. לכל זקן וזקנה המצב אז היה קשה מאוד. לא היה מה לאכול. הכל קיבלנו לפי תלושים לכול נפש. לדוגמה קיבלנו 100 גרם בשר לחודש . קיבלנו את כל המצרכים לפי תלושים . אברהם תורגמן
סיפורי אלף לילה ולילה לפני שנים רבות היה היה מלך. היו לו שלושה בנים. כל בן רצה להיות מלך. המלך הציע להם שיצאו להסתובב בעולם וזה שיביא את הדבר הכי מופלא, הוא יהיה מלך. כולם הסכימו לצאת לדרך ואז הם יצאו . הגיעו לפרשת דרכים וסיכמו ביניהם שאחרי שישיגו את הדברים, יפגשו באותה צומת דרכים שבה נפרדו, ויחזרו ביחד אחרי שהשיגו את הדברים שרצו. אחרי שנפגשו באותה צומת והחליטו לחזור, הגיעו לעיר שלהם. נפגשו עם אבא שלהם. כל אחד התחיל לספר משהו: הבן הבכור אמר להם שהשיג דבר מופלא. הוא השיג שטיח שהיושב בו יכול להגיע לאן שהוא רוצה. הבן השני אמר להם שהוא השיג מראה שמי שיביט בה יראה מה שהוא רוצה. הבן השלישי אמר להם שהוא השיג את תפוח החיים וכל מי שחולה יכול לרפא אותו. אבא שלהם שמע את כולם והתקשה להכריע מי ימלא את מקומו. בסוף החליט שזה שהביא את תפוח החיים הוא יהיה מלך וזה סוף הסיפור . שלמה קדוש
נפרדים אבל שומרים על קשר ( רב דורי )
מטר ומתן אנחנו מרגישים שקשר רב דורי עזר לנו מאוד כי זה לימד אותנו לדעת להקשיב לאנשים קצת יותר מבוגרים וגילינו עולמות חדשים. הם היו לנו אוזן קשבת וגם אנו להם. היה מאוד כיף, לדעת שאנחנו עזרנו להם לדעת מחשבים ובכך למצוא תעסוקה בשעת הפנאי. השמחה שהייתה להם על הפנים היתה הכל בשבילנו והיה לנו מאוד חשוב לשמח אותם. הסיפורים שלהם ריגשו אותנו מאוד: הקשבנו לסיפור חיים שלהם על הקושי שהיה להם בחיים וזה ריגש אותנו מאוד. לסיכום היה מאוד כיף ומרגש לעזור להם!! טל ואמיר בקשר רב דורי נהננו מאוד בבואם של הזקנים. זה מקשר בינינו: את הדור של פעם להיום. אנחנו תורמים לקהילה: תרמנו להם ידע במחשוב טכנולוגי של היום. לדעתנו הם התרגשו מאוד, נהנו לעבוד במחשב והתלהבו מהידע שהעברנו להם. הרגשנו סיפוק, הרגשנו שאנחנו שווים משהו, שאנחנו יכולים ללמד אפילו זקנים וחכמים מאיתנו שראו הרבה בחיים ומקווים שזה יהיה גם בשנה הבאה. למדו על המנהגים בארצות שלהם לדוגמה:מרוקו,אלג'ר,טוניס ועוד...היו להם סיפורים ממש מעניינים שמאוד נהנו לשמוע אותם וריגשו אותנו ולמדנו מהם. רזיק ושיקו העבודה המשותפת שלנו עם המבוגרים, מביאה לרגעים מרגשים. המפגש בין הילדים למבוגרים גורם לנו לראות את המבוגרים בעיניים אחרות. לראות אותם כיחידים ולא כקבוצה. גם המבוגרים רואים אותנו הילדים, הדור של היום, באור חיובי יותר. אחת הגמלאיות שלנו ציינה עד כמה הופתעה מהילדים של היום שגילו כלפיה סבלנות וסובלנות ורצו כל כך לעזור וללמד אותה. הילדים המשתתפים בפרויקט אומרים כל הזמן שלהיות מורה זה קשה אך נותן להם סיפוק רב. הם נהנים מההרגשה של "גם אני יכול לתת מעצמי לאחרים", ושלא רק המבוגרים יודעים ללמד את הצעירים אלא גם להיפך.
חלק בעולם מילים: רחל שפירא לחן: קובי אושרת כשאפקח את העינייםואגביה את ראשיאז אפתח חלון או שנייםאל הרוח החופשית.אז אפתח חלון או שנייםואביע בקולימה שיש ומה שאין ליויכול להיות שלי.חלק בעולםחלק כחלקהמסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלתאנשים צמאים לקשראנשים זקוקים לגשרעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכויעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכויזה מביך אתה יודעהפחדים החששותובפצע זה נוגעוחושף את החולשותוצריך כוחות ושקטוגם לא מעט דמיוןשעת רצון ויד מושטתלעמוד בניסיון. חלק בעולםחלק כחלקהמסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלתאנשים צמאים לקשראנשים זקוקים לגשרעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכויעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכויכשאפקח את העינייםכדי לשאול וכדי לשקוליצמחו גם לי כנפייםוחומה אחת תיפולכשאפתח חלון או שנייםגם אתה תראה אותיוהאור אשר בינינויהיה נחלתיחלק בעולםחלק כחלקהמסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלתאנשים צמאים לקשראנשים זקוקים לגשרעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכויעל הגשר הנטוייש תקווה ויש סיכוי
