משה שפריר

1. משה שפריר מַרְאוֹת – עיצוב ובניית מצגות, שרית שץ saritshz@gmail.com אסיף היובל הַלֵּב אֵינוֹ מְגַלֶּה לַפֶּה עַל מַה יָּדוֹ כּוֹתֶבֶת. אֲבָל הַנְּיָר שׁוֹתֵק, כְּמוֹ כֹּמֶר מְוַדֶּה, וְרַק הָעֵט דּוֹמֵעַ. מעבר שקופית בלחיצה

2. משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה. נולד בתל אביב וגדל בּשכונת בּורוכוב, גבעתַיִם; היה חניך תנועת "הנוער העובד" ולמד בביה"ס התיכון ע"ש קלעי המקומי. שירת בּנח"ל וּבחטיבת "גבעתי". בעקבות קריאתו של דוד בן-גוריון לנוער להתיישב בנגב, היה לחבר בּקיבוץ שׂדֵה-בּוֹקֵר, ובין השאר עבד במחיצתו של בן-גוריון. אח"כּ לָמד בּפקוּלטה למדעי-הטבע של הּאוניברסיטה העברית בּירושלים, ועבד כּגֵיאולוג, בּישראל וּבסינַי, בּאיתור מקורות מֵי-תהום וּבחיפושי נפט ומחצבים. שפריר גם היה סופר לענייני מדע בּעִתונות והוא משמש עד היום כּמַרצֶה בִּתחומים אלה, וכן על נושאי סִפרוּת, מִקרא ומיתולוגיה, במקומות שונים בּרחבי הארץ. מאז שנת 1961, עם סיום לימודיו בּפקולטה למדעי הטבע, הֵחל משה שפריר לפרסם שירים בּמוספים לספרות של העיתונות העברית ובכתבי- עת שונים בּארץ. בּשנת 1972 התקבּל כּחבר בּאגודת הסופרים העִברים, ושימש, בין השאר, בתפקיד סגן יושב ראש האגודה. שפריר פרסם עד כה 9 ספרי שירה ( שמהם אחד הוא תרגום מבחר שיריו לאנגלית שהופיע בארה"ב, 1995, והשני ספר שירה לבני נוער "שירי חידון התנ"ך", 1996). ספר שיריו האחרון, ה-10 במספר, "אסיף היובל", ממנו לקוחים השירים במצגת, מסכם את שירתו של שפריר במשך כחמישים שנות יצירה, בהוצאת "ספרית פועלים" 2008. המשורר קורא מספרו הראשון "גשם מאוחר", תל-אביב, 1967 יצירה מלווה: מוצרט - קונצ'רטו לפסנתר מס' 21 (אלווירה מדיגן)

3. הָעוֹלָם יִגָּאֵל בְּשִׁירִים הַקִּירוֹת מַבִּיטִים וְרוֹאִים - כְּבָר שָׁנִים וְדוֹרוֹת; הַיְּלָדִים בִּבְגָדִים חֲדָשִׁים מַבִּיטִים בַּמַּרְאוֹת; יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים לְאִי-נַחַת וְיֵשׁ גַּם דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים אַף אוֹתָנוּ לִמְאֻשָּׁרִים. וְהָיָה אִם יָבוֹא הַמַּלְאָךְ בִּמְרוּצָה וְיִשְׁאַל, נִשְׁתַּהֶה אָז קִמְעָה וְאַחַר-כָּךְ נָשִׁיב וְנֹאמַר: אִם בִּשְׁתַּיִם הוּא כָּאן יְכַסֶּה אֶת פָּנֵינוּ וּבִשְׁתַּיִם הוּא גַּם יְכַסֶּה אֶת רַגְלֵינוּ וּבִשְׁתַּיִם כְּנָפַיִם אֲנַחְנוּ לְשָׁם נְעוֹפֵף, - אָז נִקְרָא זֶה אֶל זֶה וְנֹאמַר: הוֹ, שָׁמוֹעַ שִׁמְעוּ - הָעוֹלָם כְּבָר נִבְרָא בְּשִׁירִים וְרָאֹה עוֹד תִּרְאוּ - הָעוֹלָם יִגָּאֵל בְּשִׁירִים!

4. שַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְּכַפִּי שַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְּכַפִּי הַקְּפוּצָה וּבְבוֹאִי הָיָה יְגִיעַ כַּפִּי רַב מֵהָכִיל; אֵין זֹאת כִּי בְּנַפְשִׁי הָיָה הַדָּבָר, רַק בְּנַפְשִׁי. "צְאִי, צְאִי כְּבָר מִכָּאן," - דָּחַק בָּהּ גּוּפִי, הַשַּׁתְקָן בְּדֶרֶךְ כְּלָל. - "לֹא אֵצֵא מִכָּאן, וְאֵיךְ זֶה אֵצֵא וְיָדַי עוֹד מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה?" - כָּךְ עָנְתָה לִי בִּשְׁאֵלָה הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה. "וּבִכְלָל, מַה יִּקְרֶה אִם אֵצֵא, אֵימָתַי וּלְאָן אַגִּיעַ, כַּאֲשֶׁר אֵינִי עֲשׂוּיָה עוֹד לִרְחֹץ בַּנִּקָּיוֹן כַּפַּי?" - שָׁאֲלָה שׁוּב הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה מִדַּי.

5. לַהַתְחָלָה, אֶל רֶחֶם-אֵם "כָּל גֶּבֶר שׁוֹאֵף לַחְזֹר אֶל רֶחֶם אִמּוֹ - דֶּרֶךְ הַצַּנֶּרֶת שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת". (הַכְּלָל הַפְּסִיכוֹגֶנֶטִי שֶׁל שְׁטִילְמָן) לֹא כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם דַּוְקָא, יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁמּוֹשְׁכִים אֶת מֵימֵיהֶם עָמֹק-עָמֹק אֶל פְּנִים הַיַּבָּשָׁה וְנִשְׁפָּכִים אֶל תּוֹךְ יַמָּה סְגוּרָה, - מַמָּשׁ כָּמוֹהוּ, גֶּבֶר הַזּוֹרֵם עַתָּה אֵלַיִךְ, נַעֲרָה צְחוֹרָה-דַּקָּה. וּבְנִגּוּד לְכֹחַ הַכְּבִידָה, דַּרְכֵּךְ יִשְׁאַף לָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו: לַמַּעְיָן, לִמְקוֹר חַיָּיו. לַהַתְחָלָה, אֶל רֶחֶם-אִם; וְזֹאת עוֹד טֶרֶם שֶׁיַּרְגִּישׁ כִּי נֶעֱלַם אוֹ הִתְאַדָּה.

6. שְׁאֵלוֹת רֶטוֹרִיּוֹת מַה מְּקַדֵּם-הַהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁלָּךְ, מָתַי אֶרְאֶךְ וְאַתְּ עֵירֹם וְעֶרְיָה? מַהוּ מְקַדֵּם-הַחִכּוּךְ שֶׁלָּךְ כְּשֶׁנִּתָּקֵל גּוּף נָח בְּגוּף נָע וְנָד? הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ רַק כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מֶתֶק הַדְּבַשׁ שֶׁנִּפְרָשׁ בְּתוֹךְ הַתּוֹךְ הָרַךְ?

7. הַשְּׁוֵה-עֵרֶךְ שֶׁל הָאַהֲבָה הַשְּׁוֵה-עֵרֶךְ הַפִּיּוּטִי שֶׁל הָאַהֲבָה הוּא מִסְפַּר טוּרִים שֶׁל טֹהַר-כְּתִיבָה, שֶׁמִּתְקַבְּלִים מִיְּחִידַת יְקוֹד אַחַת קְטַנָּה שֶׁל הַחֹם הַכָּמוּס שֶׁבַּלֵּב. וּבְעֶזְרַת הַשְּׁוֵה-עֵרֶךְ הַזֶּה מִתְהַפֶּכֶת בַּיָּד אֶנֶרְגְּיַת הַשְּׁרִיר לַעֲבוֹדַת-הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּשִּׁיר.

8. מַחֲזוֹר נִצָּנוֹ בְּחֵיק-אִמּוֹ וְיַלְדוּתוֹ בְּפֶלֶא-תַּגְלִיתוֹ וּנְעוּרָיו בִּשְׁבִי-חֶרְדוֹתָיו וּצְעִירוּתוֹ בְּשֵׁבֶט-לְבָטָיו וּבַגְרוּתוֹ בְּפֶרֶץ-מִרְיוֹ וּזִקְנָתוֹ בִּרְקַב-פִּרְיוֹ וְסוֹפוֹ בְּהִתְנַכְּרוּתוֹ וּבְמוֹתוֹ.

9. עַתָּה כְּבָר מְאֻחָר לְזֵכֶר צִפְיוֹן עַצְטָה חֶסֶם בְּמוֹצָאֵי הַקָּנֶה וּפְקַק רֹק בַּחֲלַל הַפֶּה, אֹטֶם בַּעֲלִיָּה הַיְּמָנִית וַעֲלִיָּה תְּלוּלָה בִּתְכוּלַת הַתָּאִית, וּכְבָר שֹׁרֶשׁ הָרָעָה מִתְחַפֵּר בְּכָל-תָּא. עַתָּה כְּבָר מְאֻחָר יְדִידִי, מְאֻחָר: גּוּפְךָ כְּבָר כָּלָה, שׁוּב אֵינֶנּוּ רָאוּי לְמַשָּׂא וּמַתָּן (וּכְבָר מְאֻחָר אַף לַשָּׂטָן) ; וְאוּלַי עוֹד מְעַט, עוֹד שְׁנִיָּה, תְּהַלֵּךְ לַצַּד כְּסַרְטָן; וְאוּלַי עוֹד תַּסְפִּיק מַהֵר לִנְבֹּר לְךָ חֹר בְּחוֹף יָם-הַנְּשִׁיָּה וְלִשְׁכַּב וּלְהִתְכַּדֵּר... וְאוּלַי גַּם לְכָךְ כְּבָר אַתָּה מְאַחֵר.

10. תְּפִלָּה הָבֵא אוֹתִי אֶל יַרְכְּתֵי הָעֵדֶן, כִּי שָׁם כָּל-פְּרִי הָיָה טָעִים מִיַּיִן. הַנַּח אוֹתִי בֵּין בְּנֵי-דּוֹרוֹת מִקֶּדֶם, כִּי שָׁם כָּל-אִישׁ הָיָה נָעִים וְטוֹב לָעַיִן (לִפְנֵי שֶׁשֵּׁמַע חָכְמָתוֹ יָצָא בְּכָל-הָאָרֶץ, לִפְנֵי שֶׁדְּבַר-חֻקּוֹ הָיָה לְשֵׁם-דָּבָר בָּאָרֶץ, עוֹד קֹדֶם שֶׁיְּדִיעָתוֹ הָיְתָה כֹּה רְחָבָה - עַד שֶׁהֶעֱמִיקָה, עַד שֶׁהִרְקִיעָה, עַד שֶׁהִגִּיעָה לִקְצֵה גְּבוּלָהּ).

11. זִקְנָה גְּרִירַת רַגְלַיִם עֲיֵפוֹת בַּבֹּקֶר; זוֹ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, נוֹתְרוּ רַק זִכְרוֹנוֹת בְּלוּיִים אֲשֶׁר עֲדַיִן הֵם פְּטוּרִים מִכֹּפֶר. יָמִים כְּבָר אֲבוּדִים אוּלַי עוֹד יְדַבֵּרוּ: אִם הֱיִיתֶם אֵי-פַּעַם עַזִּים כְּמוֹ הָרִים, מֵהֶם שֻׁלַּחְתֶּם - צְעִירִים לַעֲזָאזֵל, - הֲרֵי עַכְשָׁו אַתֶּם רַק צֵל עוֹבֵר בִּשְׂדוֹת מוֹקְשֵׁי הָרֶגֶל, שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלָטִים וְאֵין בָּהֶם עוֹד דֶּגֶל. אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק: אֵיכָה שָׁטַף אֶתְכֶם הַזְּמַן בְּלִי הֶרֶף וְלֹא הֵיטִיב אִתְּכֶם כְּמוֹ עִם יַיִן. אֲבָל עַכְשָׁו שׁוֹקֵעַ עֲלֵיכֶם הָעֶרֶב, הַזְּמַן אֵינוֹ מוֹרֶה לָכֶם עוֹד דַּעַת, הַזְּמַן פָּשׁוּט מֵמִית אֶתְכֶם לָדַעַת.

12. הַחוֹף שֶׁל אַכְזִיב גַּם הַיּוֹם מִישׁוֹר הַחוֹף שֶׁל אַכְזִיב מְאַכְזֵב: רְצוּעָה צָרָה שֶׁל חוֹלוֹת עַכְשָׁוִיִּים, אֵבוּס חוֹפִי וְרֶכֶס שֶׁל כֻּרְכָּר, הַבָּנוּי שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת שֶׁל גְּבָעוֹת מָאֳרָכוֹת. וּמִמִּפְעַר הַמַּיִם בַּמִּזְרָח - בּוֹקַעַת אַדְמַת הַסַּחַף, כְּמוֹ מְבַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת חָרָקִירִי לַחֲלוֹמוֹת. מִישׁוֹר הַחוֹף שֶׁל אַכְזִיבמְאַכְזֵב: סַךְ-הַכֹּל רָחְבּוֹ כְּאַרְבָּעָה קִילוֹמֶטְרִים. עַד הַיּוֹם לֹא בָּרוּר דֵּי-הַצֹּרֶךְ מַדּוּעַ הוּא נִכְנַע לְרֶכֶס סֻלַּם-צוֹר, הַסּוֹגֵר עָלָיו לַחֲלוּטִין מִצָּפוֹן בְּמִין הֶפִּי-אֶנְד שֶׁל קִרְטוֹן.

13. קְבוּרַת הָאֱמֶת "וְיִחַר לְקַיִן מְאוֹד וְיִפְלוּ פָּנָיו..." ...וּכְבָר הוּא מְתַכְנֵת אֶת בּוֹא הָעֵת שֶׁבָּהּ יִטֹּל אֵת כְּדֵי לִקְבֹּר בַּחוֹל גַּם אֶת גְּוִיַּת הָאֱמֶת. אֲבָל הָאֲדָמָה לֹא תְּכַסֶּה עָלֶיהָ, כִּי סוֹף כָּל-הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת, אִם עַל-פִּי אוֹת, אֲשֶׁר בָּא מִגָּבֹהַּ, אוֹ בִּצְעָקָה בּוֹקַעַת מִן הָאֲדָמָה.

14. אָדָם בְּצַלְמוֹ אֱלֹהִים מֵעָפָר בָּרָא אָדָם בְּצַלְמוֹ - לִשְׁלֹט בְּכָל-חַיָּה. אַחַר הִפִּילוֹ בְּתַרְדֵּמָה, פָּתַח וְסָגַר הַבָּשָׂר וְהוֹתִיר אוֹתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ - אָדָם לְלֹא-צֶלַע. אָדָם מִלְחָמָה עָשָׂה בָּאָדָם זוּלָתוֹ - לִרְדּוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. אַחַר הִכְנִיסוֹ לַמִּכְלָאָה - סְגָרוֹ עַד נָגוֹזוּ חַיָּיו, וְנוֹתְרוּ אָהִיל וּבוֹרִית וְאָדָם לְלֹא-צֵל.

15. חֲלוֹם הַתְּאֵנָה הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ. וּבֵינְתַיִם עוֹפוֹת דּוֹרְסִים נוֹחֲתִים עָלֶיהָ וּבְאַבְקַת פְּרָחִים שְׁחֹרִים מְאַפְּרִים פָּנֶיהָ. וּבֵינְתַיִם הִיא עוֹמֶדֶת חֲשׂוּפָה בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם לְפִצְעֵי הַלֵּב. הַתְּאֵנָה חָנְקָה פַּגֶּיהָ - בַּחֲלוֹמָהּ.

16. קִדְמָה (נכתב בשנת 1977) עַד תְּחִלַּת שְׁנַת אַלְפַּיִם וְעֶשֶׂר יִקָּבַע מֵרֹאשׁ מִינוֹ שֶׁל הַוָּלָד וּשְׁאַר פְּרָטִים, כְּמוֹ צֶבַע הַשֵּׂעָר, אוֹ הֱיוֹתוֹ גָּבוֹהַּ אוֹ גּוּץ. אַחַר-כָּךְ בְּרֶחֶם-אֵם הוּא יֻשְׁתַּל בְּתוֹךְ בֵּיצִית, אֲשֶׁר תֻּפְרֶה בַּחוּץ. בַּחֲרוּתוֹ תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשִׁים, בָּהּ חֲרֹשֶׁת תִּצֹּר תִּינוֹקוֹת בְּלֹא מַגַּע-יָדַיִם; וּמַחֲצִית הָאֱנוֹשׁוּת תִּשְׁקַע בְּתַרְדֵּמַת-חֹרֶף עֲמֻקָּה (וּמִמֵּילָא פָּחוֹת פִּיּוֹת צוֹרְכִים מָזוֹן וּמַיִם), לְמַחֲצִיתָהּ הַשְּׁנִיָּה יְתֻגְבַּר כֹּשֶׁר הַחֲשִׁיבָה (וּמִמֵּילָא פָּחוֹת לְבָבוֹת דּוֹרְשֵׁי אַהֲבָה). אַחַר-כָּךְ גַּם יֻגְשַׁם שִׁנּוּי נִכַּר בָּאִישִׁיּוּת וּתְשֻׁקַּם מִמַּחֲלוֹת הָאֱנוֹשׁוּת וּתְחֻסַּל גַּם בְּעָיַת הַבְּלוֹת וְיֶאֱרַךְ אוֹן הַנְּעוּרִים וִיחֻדְּשׁוּ הָאֵיבָרִים וְתֻפְעַל בַּקָּרַת הַהִזְדַּקְּנוּת וְתֻזְרַק תַּמְצִית הַזִּכָּרוֹן וְיֻרְחַק גְּבוּל הַמָּוֶת הָאַחֲרוֹן. וְאָז, בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר בְּגִיל הָעֲמִידָה - הוּא יַעֲמֹד וְיִשְׁאַל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמַדַּי: לְאָן נַגִּיעַ מִכָּאן וּמַה צָּפוּי לָנוּ עוֹד, וּמָתַי יֵאָמֵר לְכָל זֶה - דַּי?

17. פַּלְטִי בֶּן-לַיִשׁ (4 חמשירים על הדמות הטרגית, שלאחר יעקב אבינו, היה האדם השני בתנ"ך, שבכה מרוב אהבתו לאשה) מַעֲשֶׂה בְּפַלְטִי הוּא בֶּן-לַיִשׁ, שֶׁהָיוּ לוֹ עִזִּים וְגַם תַּיִשׁ, - עַד מִמֶּנּוּ לֻקְּחָה שָׁם אִשְׁתּוֹ הַנְּסִיכָה וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ כְּמוֹ בְּדַיִשׁ. הוּא בָּכָה וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ, אֲבָל הִיא לֹא הֵשִׁיבָה פָּנֶיהָ, - אָז צִוּוּהוּ, לֵאמֹר: "שׁוּב הַבַּיְתָה, 'גִּבּוֹר'!" וְהוּא שָׁב כֹּה מֻשְׁפָּל וְיָגֵעַ. זֶה מִזְמוֹר עַל הַגֶּבֶר בֶּן-לַיִשׁ, שֶׁהָיָה אִישׁ נִכְבָּד, בַּעַל-בַּיִת, - עַד נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת מִיכַל הַנְּסִיכָה וְהָיְתָה מְנַת-חֶלְקוֹ – קוֹץ וְשַׁיִת. צֵא וּלְמַד מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר, שֶׁהֻשְׁפַּל עַד עָפָר, עַד פִּי-קֶבֶר, - לְעוֹלָם אַל תִּשָּׂא נְסִיכָה לְאִשָּׁה, אֶלָּא בְּרַח מִנְּסִיכוֹת, כְּמוֹ מִדֶּבֶר.

18. תודה על הצפייה נא בקרו באתר www.shafrir.somee.com לתגובות m6058840@gmail.com