אבא אימא – נעים עראידי

1. אבא אימא – נעים עראידי

2. " כשאני כותב שיר אהבה אני מרגיש כמו שלמה המלך" נעים עריידי, משורר וסופר דרוזי. נולד בשנת 1950 בכפר מע'אר שבגליל . לאחר תקופה של שבע עשרה שנים בחיפה, שב לכפר הולדתו, שם הוא מתגורר גם כיום. למד באוניברסיטת חיפה ובמשך שנתיים לימד בה ספרות עברית השוואתית. החל את עבודתו כמורה לספרות עברית בתיכון בתמרה. עבודתו לתואר שני עשה על שירתו של אורי צבי גרינברג, את עבודת הדוקטורטבאותו נושא עשה באוניברסיטת בר אילן. ספר שיריו הראשון "איך אפשר לאהוב" עורר גם התעניינות וגם השתוממות בקרב רבים.

3. ועוד על עריידי נעים עריידיחבר באגודת הסופרים העבריים, וחתן פרס ראש הממשלה ליצירהערבית לשנת 1984 וליצירה עברית בשנת 1987 . השירים "אבא אמא" ו " חזרתי אל הכפר" מופיעים בספר שיריו "חזרתי אלהכפר", שראה אור בשנת 1986 בהוצאת "עם עובד". משורר, סופר, מתרגם וחוקר ספרות, מרצה במכללת "גורדון" לחינוך ובמכללה הערבית להכשרת מורים בחיפה, תואר שלישי בספרות. מספריו: "איך אפשר לאהוב" , "חמלה ופחד" , "חזרתי אל הכפר" (עם עובד), "אולי זו אהבה", "בחמישה מימדים" "חיילים של מים", "טבילה קטלנית", "שדים וקברים", "כדמדומי אדמה", "כדמדומי השמש", "שירי הכרמל באהבה ימית". וספרי מחקר שונים ( שירתו של א.צ.גרינברג, הוראת העברית בביה"ס הערבי, והרצאות בנושאים ספרותיים).

4. נעים עריידי – בעיות זהות ? בראש העמוד בדף הבית באתר נעים עריידי מופיעה תמונת הקוראן ובתחתיתו מופיעים שלושה דגלים. האם דגלים אלה מעידים על בעיות זהות?

5. כותרת השיר " אבא אמא " * כותרת השיר מלמדת על תוכנו: הדובר-השר מעריץ את אמו ואביו, את אורח חייהם...למרות ש"רעה בשדות זרים" * המילה "אבא" בכותרת השיר מופיעה לפני המילה "אמא", ואילו הבית הראשון מוקדש לאמו, והשני- לאביו. דרך עיצוב זו יוצרת איזון ושוויון בין האב והאם בעיני הדובר. יכול להיות שהדובר מושפע מהתרבות היהודית-מערבית, ומכאן נוצר האיזון/השוויון ביניהם בעיניו של הדובר.

6. נקודות מרכזיות בבית הראשון הדובר השר מאפיין את אמו באמצעות שתי דרכי אפיון עקיפות: המראה והקול א - המראה : האם לבושת בגדים מסורתיים, דרוזיים: שמלה כחולה ורעלה לבנה –טוהר, מסורת וניקיון, אבל גם צבעי הדגל של מדינת ישראל. בעיית הזהות בולטת בצבעים: שמלה כחולה רעלה לבנה, ותיאור זה מבליט את שייכותה למסורת, אבל מצד אחר אלה הם צבעי הדגל המדגשישים את היותה שייכת גם לעברית, לתרבות אחרת.

7. המשך ניתוח הבית הראשון ב – הקול: "אומרת בערבית. הטלפון השבור מצלצל כאורלוגין" כשהיא עונה בטלפון היא דוברת ערבית, ,ונוצרת כאן אמירה בעלת נופך קליל: טלפון שבור הוא שם של משחק ילדים, שבו מועברות מלים מסויימות מפה לאוזן, הדברים משתבשים כשהם עוברים מדובר לדובר (פנו אליה בעברית והיא עונה בערבית). תשובתה, המסתיימת בסימן קריאה: "הוא לא בבית"! משתמעת לשתי פנים: הוא לא נמצא בבית, אבל גם:הוא לא בבית שלה, המסורתי, הוא בנה לו בית משלו, הבנוי משתי תרבויות ,שני בתים, שני עולמות.

8. הדימוי, משמעותו ותפקידו "מצלצל כאורלוגין" האמירה היא דו-משמעית: היא נעימה, מצטלצלת באוזניו, והצלצול הוא כמו אורלוגין. (שעון עתיק, מסורתי.) בעיית הזהות בין העתיק, המסורת לבין ההווה, המצוי

9. האם - האם מייצגת את הפנים, את הבית. - מייצגת את המסורת הן בלבושה והן בשפת הדיבור שלה (ערבית). - הדובר השר מעריץ את אמו. הדבר בא לידי ביטוי בדימוי קולה לאורלוגין. - הדובר הקדיש בית שלם מתוך שני בתי השיר לתיאור דמות האם, ועיצוב זה מעיד על חשיבות האם בעיני הדובר-השר.

10. הבית השני האיש הזה בעביה האפורה בכאפיה הצחורה הוא אבא שלי. רצה שאלמד רפואה, ואפשר להסתפק במשפטים. מדבר קצת עברית, מבטא מצחיק. אפשר להבין.

11. נקודות מרכזיות בבית השני *דמות האב : - עביה אפורה וכאפיה צחורה. - הוא דובר עברית, אמנם רק קצת, במבטא מצחיק, אבל אפשר להבין. - השאיפות שלו לגבי הבן הן גבוהות אבל סטנדרטיות: רפואה או לפחות משפטים. 'מקצוע' כמשורר לא עולה כלל על הפרק. ( שאיפה זו אופיינית לאבות רבים בחברה הערבית) - הדיבור יוצר גשר בין שתי התרבויות. אומנם קצת שבור, אבל ניתן להבנה.

12. הדובר השר (הבן) * הדובר השר מביע בשיר זה את את הערכתו להוריו, אם כי פנה לדרכים אחרות, מודרניות יותר. * הדובר-השר נטוע היטב בשתי התרבויות. ולא עוד, אלא שהוא איש המלים, רהוט בשתי השפות. * עריידי שב לכפר הולדתו, מג'אר, לאחר תקופה של שבע עשרה שנים בחיפה.כיום הוא הוא מתגורר בכפר הולדתו. * מעלה את מוטיב השיבה להורים, למסורת ולמקורות

13. המסקנה של המשורר * השיר מדגיש את ההבנה, למרות הקשיים, הסכסוכים, הניתוק והתרבויות השונות. * "הטפון שבור", העברית של אביו מצחיקה, אבל ניתנת להבנה. פירוש הדבר, שניתן להגיע להבנה לדו-קיום ולחיות יחד. * "ערבי-עברי-עברי ערבי... " המבנה והסיום נועדו לבליט את תחושת השייכות של הדובר-השר. הוא חוזר לשורשים, למקורות, למסורת. הוא מרגיש "ערבי".