המעבר להודו 1

1. המעבר להודו 1 צילמה וערכה חוה רחמן

2. תמונות מהערים ג'איפור ואגרה

3. העיר ג'איפּוּר, המכונה "העיר הוורודה", היא בירת החבל ראג'סטאן. בתי העיר נצבעו בצבע חום-וורוד, צבע האבן המדברית הנפוצה במקום, לכבוד ביקורו של מלך אנגליה ג'ורג' ה-5 ב-1911; ומאז הוחלט שכל בנייני העיר העתיקה ייצבעו בצבע זה.

4. "ארמון הרוחות" בג'איפור הוא למעשה קיר, חזית מעוצבת. הוא נועד לנשות המהראג'ה, כדי שהן תוכלנה לראות את הנעשה ברחוב מבלי שעין זר תצפה בהן.

6. מוכר הפיצוחים

7. מצודת אַמְבֵּר שימשה כארמון המלכות בתקופת הקיסרות המוגולית, במאות 16 - 17. מטפסים אליה על גבי פילים, כפי שעשו זאת הדיירים המקוריים.

8. הכניסה למצודת אמבר

9. הכניסה לג'אנש פול במצודת אמבר. זהו פרוזדור המחבר בין 3 ארמונות. המצודה נבנתה ב-1592. העיר אמבר שימשה כעיר בירה של ראג'סטאן עד 1727. מי שהרחיב ופאר את המצודה היה הקיסר המוגולי הגדול, שלא חינם נקרא גם כך, "אַכְּבָּר" (הגדול).

10. הפרוזדור. טיח התחרה נועד לנשים, כדי שיוכלו לראות בלי להיראות.

12. ארמון המראות. כשהדליקו נרות, הלהבות הבהבו בעשרות אלפי המראות הקבועות בתיקרה ובקירות מסביב.

13. עיטור קיר. כל העיטורים הם אבנים יקרות נוצצות באור ישיר.

14. עיטור קיר נוסף במצודת אמבר.

15. שבכת חלון מעוטרת בטיח צבעוני ובמראות

16. הגןמחוץ למצודה, על שפת הנהר יאמוּנה. על ההר ממול מטפסת חומה, כשכל כמה עשרות מטרים משולב בה מגדל, בדומה לחומה הסינית.

17. "ארמון העיר" בג'איפור הוא חלק מארמון המהראג'ה לשעבר. היום הוא משמש מוזיאון. המהראג'ות (הנסיכים) היו שליטי הנסיכויות (בעיקר בראג'אסטאן, שם היו 600 נסיכויות), ולאלה מהם שהוכיחו באמצע המאה ה-19 נאמנות לשלטון הבריטי, כפרס על נאמנותם הובטח להם שאדמותיהם לא יילקחו מהם והאזרחים מסביב יהיו נתיניהם, מעין שלטון פיאודלי. הם חיו בפאר, בהדר ובבזבוז לא יתואר, בעיקר על רקע העוני מסביב. רק עם קבלת העצמאות, ב-1947, פסק שלטון המהראג'ות.

18. ג'אנטאר מאנטאר, מיצפה הכוכבים בג'איפור, אחד מ-5 שהקים בהודו מייסד העיר סוואי סינג ה-2בתחילת המאה ה-18, כדי לדעת מתי היום הארוך ביותר, הקצר ביותר, השעה המדויקת, המזלות ועוד.

19. סאדו הוא איש קדוש, המתנזר מחיי היומיום ומחיי משפחה, ומסגף את עצמו, כדי להגיע ל"מוקשה", השתחררות מכל הבלי העולם הזה. מצחו וגופו צבועים; יש לו טורבן על הראש ומתחתיו כרוך שער שאורכו מגיע לעתים ל-10 מטרים, משום שנאסר עליו להסתפר.

20. 82% מתת היבשת ההודית הם הינדים. לפי הדת ההינדית יש 4 מעמדות (קאסטות), לפיהן נקבע מצבו החברתי-הכלכלי של האדם, וזה עובר בירושה מדור לדור. המעמד הגבוה הוא של הכוהנים ואנשי הרוח, והנמוך הוא של הפועלים. מחוץ למעמדות קיימת כת "הטמאים", האסורים במגע עם שאר ההינדים. רבים מהם עושים את כל העבודות השחורות: ניקוי הרחובות וטאטוא המדרכות והכבישים (נעשה ביד!), ניקוי בתי-השימוש, שריפת גופות המתים ועוד. מהטמה גנדי פעל לשילובם בחברה.

21. הכניסה לטאג' מהאל בעיר אגרה. הטאג' נבנה ע"י הקיסר המוגולי ה-5 שאה ג'האן, נכדו של הקיסר אכבר.

22. הטאג' מהאל בעיר אגרה נחשב לאחד מפלאי העולם. זה מוזוליאום, קבר, כולו שיש לבן, שבנה הקיסר המוגולי שאה ג'האן לאשתו האהובה מומטאז, שמתה בלדתה את ילדם ה-14. הבנייה ארכה 22 שנים, ועשרים אלף פועלים הועסקו בה.

23. הטאג' והגנים סביבו נבנו בדיוק לפני 350 שנה. הם אמורים לסמל את גן העדן, כדי להמחיש שאשתו האהובה של הקיסר נמצאת בגן עדן. הגנים והמבנה הסימטריים הם השפעה של התרבות והאדריכלות הפרסית. הקימורים והמינראטים הם השפעה מוסלמית.

24. העיטורים בטאג' הם פיסול באבן השיש, והכנסת אבנים יקרות לתוכה. השיטה הזאת נקראת "פּייטְרָה דוּרָה", ואמנים איטלקיים הובאו במיוחד כדי לבצע את המלאכה.

26. המבצר האדום בעיר אגרה נבנה, כמו מצודת אמבר בג'איפור, מאבן החול האדומה הרווחת במרכז תת- היבשת; וכמו מצודת אמבר שימש גם הוא ארמון המלוכה לקיסרים המוגוליים. בנה אותו ב-1570 הקיסר המוגולי הגדול מכולם, אכבר, שעלה על כס המלוכה כבר בגיל 12. והרחיב ופאר אותו עוד יותר נכדו שאה ג'האן. בנו של ג'האן, אחרון המוגולים, מרד באביו, רצח את אחיו ואסר את אביו ל-8 שנותיו האחרונות במקום זה, בנימוק שבשל בזבוז כסף על קבר אמו רוקן אביו את כל אוצר הממלכה.

27. הכניסה למבצר אגרה

29. החצר הפנימית במבצר אגרה

30. מוצא המוגולים הוא מוסלמי ואילו הם שלטו בממלכה הינדית. הקיסר אכבר ואחריו שאה ג'האן השכילו לשלב את שני הסגנונות יחדיו. בתור מוסלמים נאסר עליהם לפסל ולצייר בני אדם ובעלי חיים. לכן כל העיטורים הם צורות גיאומטריות, צמחים או קאליגראפיה.

31. סוף מצגת

32. צילמה וערכה חוה רחמן