E N D
מצגות קלריטה ואפרים כתובות עתיקות מצגת ראשונה
הכתובה היא שטר נישואין.השם "כתובה" מוזכר במשנה (בבא בתרא, י, ד). שטרות הנישואין הם השטרות העתיקים ביותר שנשתמרו בידינו. כבר בשטר הנישואין שבפפירוסים הארמיים מימי ארתחשסתא מלך פרס, מן המאה החמישית לפני הספירה (Aramaic Papyri, 15. A. Cowly, Oxford), יש דמיון רב לשטרות הכתובה מתקופות מאוחרות, שעד ימינו הם כתובים ארמית.
Damascus, Syria - 1746
אוסף הכתובות של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי מונה 1435 פריטים (נכון לסוף אוקטובר 2004 כלולות בו כתובות מקוריות מכל תפוצות ישראל, הן בכתיבת יד הן בדפוס (לרבות טופסי דפוס ריקים). הכתובה הקדומה ביותר באוסף היא מארץ ישראל משנת ד' אלפים תשפ"ד – 1024 והיא שרידמן "הגניזה".כאמור, מצויות באוסף כתובות מכל תפוצות ישראל. לעתים קיומה של כתובה הוא העדות היחידה על קיומה של קהילה יהודית במקום כלשהו; ובהיות הכתובה מסמך משפטי לכל דבר, הכולל הסכמים כלכליים, יש בה גם משום עדות היסטורית על מצבם הסוציואקונומי של יהודים במקומות שונים ובתקופות שונות.
Minorca 1751
Corfu Greece 1765
כתובה שומרונית משכם Nablus 1783
Tripoli Libya 1821
בצפון אפריקה ובתימן נוספה התחייבות מצד הבעל שלא יוציא את אשתו בעל כורחה מעיר לעיר באותה מדינה. אם הוא מבקש לעזוב את העיר בניגוד לרצון האשה הריהו מתחייב לתת לה גט כריתות ולשלם לה את כתובתה. כמו כן יש בכתובות אחדות תוספת התחייבות מפורשת מצד האישה לטפל בבניו של הבעל מנישואיו הקודמים כאילו היו בניה.
כתובה שומרונית משכם Nablus 1827
בכתובות מסוריה ומארץ ישראל יש תנאי, שאסור לבעל לצאת למסעות רחוקים מבלי להשאיר לאשתו גט על תנאי, כדי שלא לסכנה בעגינות. לפי מנהג סלוניקי יש תנאי, שלא יגרשנה אלא מדעתה ורצונה ורצון אחד מקרוביה. בכתובות מאיטליה ומאלה של הקהילה הפורטוגלית בהולנד, בגוף הכתובה או בנספח מתחתיו, צוין דבר קיומו של הסכם בפני נוטריון אזרחי, תוך אזכור שמו של הנוטריון.
הכתובות מן הקהילות הרומניוטיות ביוון, כגון יאנינה, שונות בשני פרטים מן הכתובות האשכנזיות, הספרדיות והמזרחיות: בציון התאריך נזכר לא רק מניין השנים ליצירה, אלא גם לחורבן בית שני. הן כוללות גם את חובותיה של האישה כלפי בעלה ולא רק את חובותיו של הבעל כלפי אשתו. בכל הכתובות מיאנינה הנמצאות באוסף יש תוספת ובה נאמר שלאחר הלילה הראשון מתחייב הבעל לאשתו על סכום נוסף לאחר שמצאה "גן נעול מעיין חתום", כלומר בתולה.