מנהיגות

1. מנהיגות מנהיגות בישראל ובעמים ד"ר מרטין ססלר תיכון "נופי הבשור מרכז השתלמויות "בית יציב" אוניברסיטית בן-גוריון בנגב

2. מנהיגים ומנהיגות • מנהיגות צבאית • מנהיגות חינוכית • מנהיגות רעיונית (דתית, אידיאולוגית) • מנהיגות פוליטית • מנהיגות עסקית • מנהיגות ארגונית • מנהיגות חברתית • מנהיגות אישית • מנהיגות לא פורמאלית • מנהיגות מעצבת • אברהם • משה • פינחס • דבורה הנביאה • דוד המלך • שלמה המלך • ירמיהו • מתתיהו • יהודית • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל • ברוריה

3. אברהם • תרח אבי אברהם יוצר פסלים היה. פעם אחת יצא לעיסוקיו והשאיר את אברהם למכור בחנותו במקומו. בא אדם, ביקש לקנות פסל, אמר לו אברהם: 'בן כמה אתה?' אמר לו: 'בן חמישים.' אמר לו: 'אוי לו לאדם שהוא בן חמישים והוא סוגד לחפץ בן יום אחד.' והיה מתבייש אותו אדם והולך לו. • קם אברהם, לקח מקל ושבר אותם ושם את המקל בידו של הפסל הגדול ביותר. כשהגיע תרח אביו שאל את אברהם: 'מי שבר את הפסלים?' אמר לו אברהם: 'האם אוכל להסתיר ממך את מה שאירע? ובכן, ....קם הגדול שבהם לקח את המקל ושבר את הפסלים האחרים.' • אמר לו תרח אביו: 'מה אתה משטה בי ? האם פסלים מסוגלים לכך'אמר לו אברהם: ' ישמעו אוזניך את הדברים שאומר פיך!'

4. משה • א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.  ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. • ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם.  י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. שמות, פרק ג'

5. פינחס הכהן • א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.  ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.  גוַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.  • ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  במדבר כ"ה

6. דבורה הנביאה • ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.  ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  ו וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.  ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.  ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק קֶדְשָׁה.   שופטים ד' ד-ט • דבורה הנביאה, משבט נפתלי, היתה מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים, ולפי התלמוד (מגילה יד,ע"א) אחת משבע ההנביאות הנזכרות בתנ"ך. היא שפטה את הארץ ביחד עם ברק בן אבינעם • באותה עת תקף את ישראל ובין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא. בתקופה זו לא היה מנהיג לישראל ולכן נחשף העם לפרעות מצד אויבם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם החליטה ליזום מלחמה נגד יבין מלך חצור. היא מצווה על ברק בן אבינעם:

7. דוד המלך • טו וַיִּמְלֹךְ דָּוִד, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי דָוִד, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹ.  טז וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיר.  יז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵר.  יח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ. שמואל ב' פרק ח

8. שלמה המלך • מלכים א' ג', טז-כח • אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָהוַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי‏‏. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

9. ירמיהו הנביא • ירמיהו היה נביא שהתנבא בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנה. ירמיהו ידוע כנביא חורבן, אך חלק מנבואותיו הן נבואות נחמה. בניגוד לנבואותיו של בן-דורו, יחזקאל שגם הוא היה כהן. ולא זו בלבד, אלא שבדומה לעמוס, הושע וישעיהו, גם ירמיהו דיבר בחריפות נגד התפיסה העממית, שבכוחם של הקורבנות לכפר על מעשים רעים ללא תשובה אמיתית.http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1138.htm

10. מתתיהו הכהן • "וַיָבֹאוּ אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ לְמוֹדִיעִים הָעִיר לִזְבֹּח: וְרַבִּים מִיִשְׂרָאֵל בָּאוּ אֱלֵיהֶם וּמַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו נֶאֱסָפוּ: וַיַעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמָּלָךְ וַיְדַבְּרוּ אֶל-מַתִּתְיָהוּ לֵאמֹררֹאֹשׁ וְנִכְבָּד וְגָדוֹל אַתָּה בָּעִיר הַזֹּאת: עַתָּה קְרַב רִאשׁוֹן וֵעֲשֵׂה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ כַּאָשֶׁר עָשׂוּ כָּל-הָעַמִּים וְהָיִיתָ אַתָּה וּבָנֶיךָ מֵאוֹהֲבֵי: • וַיַעַן מַתִּתְּיָהוּ וַיֹאמֶר בְּקוֹל גָּדוֹל אִם-כָּל-הָעַמִּים יָסוּרוּ כָּל-אִישׁ מֵעֲבוֹדַת אֲבוֹתָיו וְיִבְחֲרוּ בְמִצְוֹתָיו: וַאֲני וּבָנַי וְאָחָי נֵלֵךְ בִּבְרִית אֲבוֹתֶינוּ: חָלִילָה-לָּנוּ לַעֲזוֹב תּוֹרה וּמִצְוֹת: וּכֵּכַלּוֹתוֹ לְדַּבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה קַרָב אִישׁ יְהוּדִי לֵעֶיְנֵיכֻלָּם לִזְבוֹחָ עָל-הַבָּמָה בְּמוֹדִיעִים כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיָרְא מַתִּתְיָהוּ וַיְקַנֵּא וַיְשַׁלַּח חֲרוֹנוֹ כַּמִשׁפָּט וְאֵת אִישׁ-הַמֶּלֶךְ הַמְאָלֵּץ לִזְבֹּחַ הֵמִית בָּעֵת הַהִיא וְאֵת הַבָּמָה הָרָס: וַיְקַנַּא לַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה פִינְחָס לְזִימְרִי בֶן סָלוּא: וַיִקְרָא מַתִּתְיָהוּ בָּעִיר בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר כָּל-הַמְקַנֵּא לַתּוֹרָה הָעוֹמֵד בַּבְּרִית יֵלֵךְ אַחֲרָי: • מקבים א', ב', ט"ו-כ"ח):

11. יהודית • נבוכדנאצר שולח את שר צבאו אולופרנס להחריב את ארץ יהודה. אחת הערים, בתוליה, מוקפת על-יד צבאו הרב של אולופרנס. המנהיגים מבטיחים להמון העם להיכנע בפני אולופרנס, אם במשך חמשת הימים הקרובים לא יעזור להם האלוהים בנס. • אלמנה צעירה,יפה ואצילה, ושמה יהודית, החליטה לצאת בלווית שפחה מהעיר הנצורה; למסור לךהולופרנס ידיעה חשובה. • אחרי סעודה דשנה ישב אולופרנס לבדו בחדרו עם היהודיה היפה, ונרדם בשכרותו. יהודית כרתה את ראשו, וחזרה לבתוליה עם שפחתה, שם ציוותה להוקיע את ראש האויב על חומת העיר.

12. רבי יוחנן בן זכאי • אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד: • וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש. • שלח וקרא לתלמידיו לרבי אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו. רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה. אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים. אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו. • ...עד שהגיעו אצל אספסיינוס. פתחו הארון ועמד לפניו. אמר לו אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי שאל מה אתן לך. אמר לו איני מבקש ממך אלא יבנה.

13. רבן גמליאל • ב,ט  [ח] דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו על הטבלה בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להם, הכזה ראית, או כזה.  מעשה שבאו שניים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב; אמר רבי יוחנן בן נורי, עדי שקר הם, וכשבאו ליבנה, קיבלם רבן גמליאל.  ועוד באו שניים ואמרו, ראינוהו בזמנו, ובלילי עיבורו לא נראה; וקיבלם רבן גמליאל.  אמר רבי דוסא בן הרכינס, עדי שקר הם--היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כרסה בין שיניה; אמר לו רבי יהושוע, רואה אני את דבריך. • ב,י  [ט] שלח לו רבן גמליאל, גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך. משנה רה"ש, ב,ט-י • מקרה מיוחד גרם לחכמי יבנה להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ולמנות במקומו חכם אחר. • לאחר מחלוקות בינו לבין רבי יהושע בנושאים בכורות, קידוש החודש ומעמדה של תפילת ערבית, ולאחר שכפה על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהושע (משנה ראש השנה ב, ט), הורה לרבי יהושע לעמוד לפניו בעת דרשה בבית המדרש, כיוון שהוראתו של רבי יהושע בנושא תפילת ערבית לא תאמה לכאורה את דבריו שלו עצמו (רבי יהושע). • החכמים שנכחו באירוע זה הם החליטו להדיח את רבן גמליאל ומינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, שהיה כהן, חכם, עשיר ומיוחס לעזרא הסופר.

14. ברוריה • ברוריה (ולעתים ברוריא), היתה תלמידת חכם מהיחידות בתלמוד, אשת רבי מאיר, ובתו של ר' חנינא בן תרדיון. היא זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד (מס' פסחים, סב ב). אביה הוצא להורג על ידי הרומאים, כיוון שלמדו תודה, אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.

15. מנהגות חיובית ומנהיגות שלילית המנהיג השלילי: • אינו רואה את המציאות כפי שהיא • מתעלם מאחריותו כלפי מונהגיו • מניעיו הם לשרת את האינטרס העצמי שלו. • הוא מפגין התעלמות מזכויות ומרגשות של אחרים, חסר סובלנות ומאופיין בהתנהגויות נצלניות. • הוא מפגין לעתים קרובות תוקפנות בלתי נשלטת תוך שהוא מתכחש לה. מעורר אצל מונהגיו רגשות של צייתנות וכניעה ואף יוצר תלות כלפיו. המנהיג חיובי (חברתי) • אינו מונע רק על ידי האינטרס האישי אלא משרת את האינטרס הציבורי. • המנהיג החברתי אינו מתעלם מרגשות, מזכויות ומ"כללי המשחק" המקובלים. • הוא מתייחס למונהגיו בצורה שוויונית, מפתח ומעצים אותם. • המנהיג החברתי משפיע מבחינה חברתית באמצעות מנגנון ההפנמה, כלומר שילוב של ערכי המנהיג כעקרונות מנחים אל תוך התפיסה העצמית של המונהגים.

16. משל יותם • ו וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ--עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.  זוַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים,וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ,וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים.  ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.  ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.  יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.  יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.  טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. • שופטים פרק ט

17. המלך ירבעם • וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלַ‍ִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת – ספר מלכים א', יב,כו-ל • ירבעם בן נבט מתואר במקרא כמלכה הראשון של ממלכת ישראל עם הפרדותה מממלכת ישראל המאוחדת המקראית. שנות מלכותו על פי היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את בנו של שלמה, רחבעם. ירבעם, ששמע על מות שלמה, חזר מגלותו במצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, כי "מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי" (מלכים א', י"ב, ט"ז). בשמעם שירבעם שב מגלותו, מינו שבטים אלו אותו למלך עליהם.

18. אחאב ואיזבל • וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. מלכים א כ"א • כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.

19. בר כוכבא [בן כוזיבה] • אוסביוס כותב: • באותם הימים הנהיג את חיל היהודים אדם אחד ושמו בר-כוכבא, פירושו כ וכב, איש רצחן וליסטים, שעלתה בידו מכל מקום לגנוב את דעתם [של היהודים] ... שיאמינו בו בתוקף מופת בכינוי הנ"ל, שירד אליהם ככוכב מן השמים ולגאלם. • בתלמוד הירושלמי קוראים: • תני רבי שמעון בר יוחי: עקיבא רבי היה דורש – "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבא כשהיה רואה בן כוזבה היה אומר: זהו המלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא! – • י ירושלמי, תענית, ד'-ה'

20. מנהיגותו של הדיקטטור סוגים של דיקטטורה • אוטוקרטיה - שליט יחיד השולט באמצעות כוח ופחד. למשל: גנרל צבאי השולט באמצעות הצבא. • מונרכיה - שלטון מלוכני, המדינה נשלטת על ידי מלך והתואר עובר בירושה מאב לבנו. • רפובליקה עממית - שלטון דיקטטורי על ידי מפלגה אחת, לרוב קומוניסטית או פשיסטית. • תיאוקרטיה - מדינה הנשלטת על ידי כהני-דת.

21. יכולות נחוצות למנהיג חיובי • אומץ - היכולת לקבל החלטות קשות המכילות גורם של סיכון. • תחושת אחריות כלפי מונהגיו • האצלת סמכויות - היכולת להאציל מסמכויותיו לאנשים אחרים מבלי להפחית מאחריותו לתוצאות. • כריזמה • יכולת הצגת חזון - היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה הוא מנהיג. • דוגמה אישית - היכולת לבטא במעשיו ובהתנהגותו את הערכים שבהתאם להם הוא מצפה ממונהגיו לפעול. • איזון בין שכל ורגש - היכולת לשקול בצורה נכונה שיקולים שכלתניים אל מול שיקולייםריגשיים בעת קבלת החלטות. • הובלת שינויים - היכולת להתמודד עם מצבים של שינוי על כל המורכבות והקושי הכרוכים בהם. • הבנה באנשים - הבנה של אופן הפעולה של בני אדם במצבים מורכבים ומאתגרים והתחשבות בצרכים של מונהגיו כבני אדם. • כושר ארגון - היכולת לעצב ולהפעיל מבנים ארגוניים.

22. יכולת הצגת חזון • ד"ר מרטין לותר קינג הבן (Martin Luther King, Jr; 1929- 4 אפריל 1968) היה כומר באפטיסטי אפרו-אמיקאי לוחם למען זכויות של השחורים בארה"ב וזוכה פרס נובל לשלום. • קינג הוא מגדולי הדוגלים במאבק לא אלים. לזכרו נחגג יוםמרטין לותר קינג שהוא חגלאומי על פי חקיקה פדרלית בארצות הברית. הוא נרצח על ידי מתנקש, ג'יימס ארלריי, ב-4 באפריל 1968. מרטין לותר קינג

23. דוגמה אישית • אריה לוֹבָה אליאב (1921 – 2010), היה מדינאי, סופר וחבר כנסת, הוגה דעות ואיש עשייה מהבולטים בציונות של ערב קטן המדינה ולאחריה. איש התנדבות בולט ופעיל שלום. • כשנוצר קרע עמוק בינו לבין ראש הממשלה גולדה מאיר הגיש, באפריל 1971, את התפטרותו מתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה. • במהלך שנות השמונים עסק בהוראה בבתי ספר, בבתי-כאל ובמכללות. בין היתר לימד מבוגרים באור עקיבא, היה מורה מתנדב בקרית שמונה, בשדרות ובמעלות ושימש כאח מתנדב בבית חולים בתל אביב. • אליאב הקים ועמד בראש הקהילייה החינוכית ניצנה שבחולות חלוצה בנגב, על גבול מצרים, שבה משתתפים בני נוער במערכת ייחודית של למידה על מורשת הנגב ועתידו. • לובה אליאב

24. איזון בין שכל ורגש • הרב שלמה גורן, במקור גורונצ'יק, (1918-1994) היה הרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד 1971. הוא שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב-יפו ולאחר מכן כרב הראשי לישראל בשנים 1972-1983. • פעילותו הממושכת של הרב גורן להתרת עגונות זכתה לתהודה ציבורית רחבה, ובמיוחד בהתרת עגונות חללי הצוללת דקר והמשחתת אילת שטובעה מול חופי מצרים. היתר העגונות הראשון שלו כרב צבאי ראשי היה ההיתר שנתן לעגונות חללי מלחמת השחרור. • פסק דין מפורסם של הרב גורן עסק בעניינם של אח ואחות, חנוך ומרים לנגר, שהוכרזו כממזרים, כיוון שאמם התחתנה בלא להתגרש מבעלה הראשון. פסק הדין המקיף מצא דרך להתיר להם לבוא בקהל ישראל משום שאין עדים לגבי גיורו של האב וכן על סמך עדויות שהלה אינו שומר מצוות ואף אוכל חזיר הרב שלמה גורן

25. תחושת אחריות • בס"ד לכבוד אחינו ואחיותינו על אדמת הקודש. ... כשהחלו לכנות [את מועצת יש"ע] 'מועצת רשע' או 'מועצת פשע', מפני שלא הסכימו לנקוט בדרך של אלימות, נשכתי שפתיי ושתקתי. ...כשראיתי ...כשראיתי • אבל כשראיתי שמסבירים לכם שהשוטרים והחיילים הם ערב רב [= גויים שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מצרים], ומצווה לשנוא אתם כיוון שאינם עוד בגדר אחים כי אם בגדר 'מוסרים', ושלא צריך להיבהל מהמושג 'מלחמת אחים', ... ...והחלו לכתוב מאמרים על כך "שלעת הזאת" לא נוכל להתגייס לצבא; "מה לנו ולצבא כזהכשראיתי כל זאת, שאלתי עצמי האם רשאי אני עוד לשתוק? • הרב אלי סדן

26. הובלת שינויים רבין היה ראש ממשלת ישראל בין השנים 1977-1974, במהלכן השלים את המשא ומתן שנפתח בימי גולדה מאיר בין ישראל למצרים וחתם על הסכם ביניים עם מצרים ב-1 בספטמבר 1975. הסכם הביניים לווה בחתימה על הסכם הבנה בין ארצות הברית לישראל, הסכם שפתח את הדרך לאספקה מחודשת של נשק ומטוסים לישראל. בשנת 1976 הורה רבין על היציאה למבצע "אנטבה" שבמהלכו חילצו כוחות צה"ל את חטופי מטוס אייר פראנס מאנטבה שבאוגנדה • בבחירות לכנסת השלוש-עשרה ב-1992 נבחר רבין בשנית לתפקיד ראש ממשלת ישראל. כראש ממשלה חתם עם יושב ראש אש"פיאסרעראפאת בספטמבר 1993 על "הצהרת העקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" שנועדה להביא לסיום הסכסוך בין שני העמים (המוכר כ"הסכם אוסלו"). • http://www.jafi.org.il/education/100/hebrew/people/bios/rabin.html יצחק רבין 1995-1922

27. כושר ארגון • לאון טרוצקי (1879 - 1940), כינויו של לב דוידוביץ' ברונשטיין, היה מהפכן והוגה דעות קומוניסט, יהודי-רוסי. בן איכרים, מראשי המהפכה הבולשביקית ב-1917 וממנהיגי המשטר הסובייטי בברית המועצות בשנותיו הראשונות. • במרץ 1918 מונה לשר לענייני הצבא והצי. בספטמבר 1918 התמנה טרוצקי לקומיסאר העממי לענייני צבא .הוא אירגן את הצבא האדום ופיקח על הפעולות הצבאיות בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת. • לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי

28. אומץ • אריק שרון היהאיש צבא ופוליטיקאי, חבר הכנסת, שר ןראש ממשלת ישראל בשנים 2001–2006. שרון נולד בכפר מל"ל ב-1928, למד בתיכון בתל-אביב והצטרף להגנה ב-1945. ב-1947 שירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות היה מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני ונפצע בקרב על לטרון. בשנים 1952–1953 למד היסטוריה ומדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתוך כך נתמנה למפקד היחידה 101, שהוקמה לשם ביצוע פעולות תגמול עקב התקפות ה"פדאיון". היחידה התמזגה עם גדוד צנחנים בפיקודו של שרון, וגדוד זה המשיך בפעילות הבלתי שגרתית מעבר לקווי האויב. הפעולות שעליהן היה מופקד בוצעו ברמה מקצועית גבוהה אריק שרון

29. כריזמה • מנחם בגין נולד בברסט-ליטובסק שבבלרוס, נפטר בתל-אביב ונקבר בירושלים; • בגין גדל בבית ציוני. בילדותו התחנך ב"חדר" ובבית-הספר הדתי "תחכמוני". • בגין היה מגדולי המנהיגים שקמו לעם היהודי וראש ממשלת ישראל בשנים 1977–1983. • ב-19 בנובמבר 1977, בסיועו של שר החוץ משה דיין ולאחר מגעים מדיניים גלויים וחשאיים עם מצרים, הגיע נשיא מצרים אנואר סאדאת לביקור בישראל. לאחר משא-ומתן מפרך, שהיו בו עליות ומורדות, בחסות נשיא ארצות-הברית ג'ימי קרטר, נחתמו הסכמי קמפ-דייוויד. • http://www.knesset.gov.il/vip/begin/heb/begin1.htm מנחם בגין (1913–1992)

30. מנהיגות ראויה – תנ"ך • טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.  טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד.  יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.  יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.  כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. דברים יז

31. מנהיגות ראויה – פירוש אברבנאל יש הטוענים ששלטון מלך הוא דבר הכרחי. היו בעבר פילוסופים שטענו, שמלך בעם, הוא כמו הלב בגוף. אני טוען, שדעה זאת מוטעית, כי יכולים להיות לעם מנהיגים רבים ועל פיהם יהיו ההנהגה והמשפט. לא עדיף שמנהיגותם תהיה משנה לשנה או לשלוש שנים...או פחות מזה? וכשייתמנו מנהיגים חדשים יחקרו את הפשעים שעשו בזמן מנהיגותם. מדוע לא תהיה מנהיגותם מוגבלת על ידי חוקים וכללים? הדעת נותנת, שעדיף שישלטו רבים ולא רק מנהיג אחד, כי מנהיג אחד עלול לנצל את שלטונו, דבר שקשה יותר כאשר רבים מושלים. אך כאשר השלטון יתחלף, יעמדו כולם לדין ויצטרכו להוכיח את חפותם. רבים חושבים ששלטון מלך הכרחי לעם, אך אפשר לקחת דוגמא מהשלטון הרפובליקני של רומא, או ערי המדינה באיטליה: גנואה ופירנצה. • אברבנאל, פירוש לדברים י"ז

32. מנהיגות נשית