140 likes | 439 Views
תסמונת ה- X השביר ( I ). מחלת ה- X השביר הינה הגורם השני הנפוץ ביותר לפיגור שיכלי מולד. הגן FMR1 זוהה ב-1991 וממוקם על הזרוע הארוכה של כרומוזום X . שכיחות הנשאיות בישראל כ – 1:150 הנשאות שכיחה בכל המוצאים באותה מידה. תסמונת ה- X השביר ( II ).
E N D
תסמונת ה- X השביר (I) • מחלת ה-X השביר הינה הגורם השני הנפוץ ביותר לפיגור שיכלי מולד. • הגן FMR1 זוהה ב-1991 וממוקם על הזרוע הארוכה של כרומוזום X. • שכיחות הנשאיות בישראל כ – 1:150 • הנשאות שכיחה בכל המוצאים באותה מידה
תסמונת ה-X השביר (II) • המחלה נובעת מהגברה במספר חזרות CGG • חזרות ה – CGG ממוקמות בקצה '5 הבלתי מתורגם של האקסון הראשון של הגן. • 54-5 חזרות – מצב תקין ויציב. • 199-55 חזרות – קבוצת הנשאיות. • 200 חזרות ומעלה – עלול לגרום למחלת X שביר.
תסמונת ה-X השביר (III) • החל מ-200 חזרות, ישנה מטילציה שמשתקת את פעילות הגן ולכן 100% מהזכרים להם למעלה מ- 200 חזרות יסבלו מפיגור שיכלי חמור. • אצל נקבות להן מעל 200 חזרות ישנו סיכון של 50% לסבול מפיגור שיכלי עקב האינאקטיבציה של ה- X. • לא ידוע בבירור מה תפקיד החלבון FMRP אך ברור שפעילותו חיונית למוח.
שיטות אבחון של תסמונת ה-X השביר • בשלב ראשון מתבצע PCR. • אם האשה אינפורמטיבית, ניתנת תשובה תקינה (למעט מקרים עם רקע של פיגור שיכלי במשפחה) • בשלב השני, דגימות של נשים לא אינפורמטיביות נבדקות גם בשיטת Southern Blot. • דגימות של אבחון טרום לידתי נבדקות בכל מקרה בשתי השיטות כאשר ל- SB נחתכות גם עם Pst1 וגם עם EcoRI המאבחן מוטציה מלאה.
חיתוך עם אנזימי הגבלה באזור החזרות של הגן FMR1
צילום של מקטעי הדנ"א החתוכים על גבי הג'ל (Pst1)