Download
1 / 30
310 likes | 552 Views
Bs”d. Cerimonia di commemorazione ai Caduti 2007. ערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל התשס"ז. מישהו. אני יודעת שאתה קרב עכשיו אביב חלף, קיץ נאסף והגשם שב. מישהו, מישהו דואג דואג לי שם למעלה בא ואסף כמה כוכבים השיב אותם אחד אחד. אנו סובבים בשתי דרכים שונות. ילדותי השניה.
E N D
Bs”d Cerimonia di commemorazione ai Caduti2007 ערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל התשס"ז
מישהו אני יודעת שאתה קרב עכשיואביב חלף, קיץ נאסףוהגשם שב. מישהו, מישהו דואגדואג לי שם למעלהבא ואסף כמה כוכביםהשיב אותם אחד אחד.אנו סובבים בשתי דרכים שונות
ילדותי השניה דרך שירייך בת,אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.בפסיעותייך אצעדבדרך אל הפלאים שבעה.בחיוכייך בת,בוקר חדש ללילות.ואיתך לחיים יש סיבה -אנחנו כבר בני ארבע.במבטייך בת,אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב.בדמעותייך ארעדכאילו סוף העולם קרוב.בחיבוקייך בת,רטט עובר בגופי.ואיתך יום נוסף אבקשואנו כבר בני חמש.זו ילדותי השניה,... זו ילדותי השניה,מה שתתני לי אקח.זו ילדותי השניה,איתך.זו ילדותי השניה,עול השנים כבר נשכח.זו ילדותי השניה,ליבי נפתח. דרך עינייך בת,אני רואה ומגלה שוב עולם.דרך ידייך אלמדלגעת שוב בגלי הים.דרך שפתייך בת,טעם חדש למילים.ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש -אנחנו כבר בני שלוש.זו ילדותי השניה...
הרעות על הנגב יורד ליל הסתיוומצית כוכבים חרש חרשעת הרוח עובר על הסףעננים מהלכים על הדרך.כבר שנה לא הרגשנו כמעטאיך עברו הזמנים בשדותינוכבר שנה ונותרנו מעטמה רבים שאינם כבר בינינו. אך נזכור את כולםאת יפי הבלורית והתוארכי רעות שכזאת לעולםלא תיתן את ליבנו לשכוחאהבה מקודשת בדםאת תשובי בינינו לפרוח.הרעות נשאנוך בלי מיליםאפורה עקשנית ושותקתמלילות האימה הגדוליםאת נותרת בהירה ודולקת. הרעות כנערייך כולםשוב בשמך נחייך ונלכהכי רעים שנפלו על חרבםאת חייך הותירו לזכר.ונזכור את כולם...
היורה ירד מחר הבט בלבנה""איך היה יבול הענבים השנה?""היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה","ובלילה תתכסו כי תהיה צינה."אני רוצה לחזור...ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טובאין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.לפעמים אני כמעט מדעתי יוצאכל ימי אני הולך לשם ולא מוצא. ימי בנימינה אני רוצה לחזור...מה קרה לילד שנרדם בחול החםשיום אחד, לפתע, קם ונעלם? מה קרה לילד שדיבר אל כוכביםשהמתיק סודות עם סביונים ושחפיםשספר כל נמש חרש ובחול נרדם -מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?אני רוצה לחזוראל הימים הכי יפים שליהימים היחפים של בנימינה -כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,השמש לא מיהראנשים אמרו שלום,חבר היה חבר."
אמצע התמוז עצוב למות באמצע התמוזדגלי הקיץ נישאים אל עלבראש התורן תור הומה ולא יחדלכי על קיצך ועל קצירך הידד נפלעצוב למות באמצע התמוזדווקא כשהאפרסקים בשפעוכל הפרי דווקא צוחק בסלועל קיצך ועל קצירך הידד נפלעצוב למות באמצע התמוזאבל באמצע התמוז אמותאל בוסתני הפרי שהתייתמוהידד אחר הידד נפול יפולועל קיצך ועל קצירך ועל הכל
מי שחלם מי שחלם והתגשם לו החלוםמי שלחם עד ששמע קול מנצחיםמי שעבר את כל הלילה, וראה אור יוםהוא לא יניח שנשכח את ההולכיםמי שהבטיח וזכה גם לקייםמי שהצליח לחזור מן הדרכיםמי שכאב, אבל הבין שהכאב אילםהוא לא יניח שנשכח את ההולכים.וההרים עוד יבערו באש זריחותובין ערביים תנשב עוד רוח יםאלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחותהם שיעידו, כי זכרנו את כולם
כשעצובים הולכים ליםלכן הים מלוחוזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשרלא געגועלנצח אחי... אני הולך לבכות לךתהיה חזק למעלהגעגועי כמו דלתותשנפתחות בלילהלנצח אחיאזכור אותך תמידוניפגש בסוף, אתה יודעויש לי חבריםאבל גם הם כביםאל מול אורך המשגע וכמו הגלים אנחנו מתנפציםאל המזח אל החיים
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סףוחרובים וזית וגלבוע -ואל ערבו העמק נאסףביופי שעוד לא היה כמוהו.זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,אתם אינכם ולא תוכלו לשובהשביל עם השדרה, ובשמיים עיטאך החיטה צומחת שובמן העפר המר העיריות עולותועל הדשא ילד וכלבומואר החדר ויורדים לילותעל מה שבו ומה שבליבו החיטה צומחת שוב זה לא אותו העמק...וכל מה שהיה אולי יהיה לעדזרח השמש שוב השמש באעוד השירים שרים אך איך יוגדכל המכאוב וכל האהבההן זה אותו העמק, הן זה אותו הביתאבל אתם הן לא תוכלו לשובואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדייןשהחיטה צומחת שוב.
מה אברך מה אברך לו, במה יבורך?זה הילד? שאל המלאך.מה אברך לו, במה יבורך?זה הילד? שאל המלאך.וברך לו חיוך שכמוהו כאורוברך לו עיניים גדולות ורואותלתפוס בן כל פרח וחי וציפורולב להרגיש בו את כל המראות.מה אברך לו, במה יבורך?זה הנער? שאל המלאך.מה אברך לו, במה יבורך?זה הנער? שאל המלאך.וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוףונפש לזכור בה את כל הלחניםויד האוספת צדפים עלי חוףואוזן קשובה לגדולים וקטנים. מה אברך לו, במה יבורך?זה העלם? שאל המלאך.מה אברך לו, במה יבורך?זה העלם? שאל המלאך.וברך כי ידיו הלמודות בפרחיםיצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדהורגליו הרוקדות את מסע הדרכיםושפתיו השרות את מקצב הפקודה.מה אברך לו, במה יבורך?זה הגבר? שאל המלאך.מה אברך לו, במה יבורך?זה הגבר? שאל המלאך. נתתי לו כל שאפשר לי לתתשיר, וחיוך, ורגליים לרקודויד מעודנת, ולב מרטטומה אברך לך עוד?מה אברך לו, במה יבורך?זה הילד? העלם הרך.מה אברך לו, במה יבורך?זה הילד? העלם הרך.הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, אלוהיםלו אך ברכת לו - חיים.
כמו צמח בר • אני רוצה לפקוח את עינילצמוח לאיטי.הרביתי לחלוםהחלומות טרפו אותי,רציתי לנחם -אבל מרדה בי תשוקתי.היה מיקסם ילדות, היתה גם סערהבזרועותי.אני יודעת שהדליקה אש זרהאת לילותי. • מחר, אני אהיה כה רחוקהאל תחפשו אותימי שידע למחול -ימחל לי על אהבתי,הזמן ישקיט הכלאני הולכת לדרכי.זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -מן המדבר.והוא יבין - אני חייתי ביניכםכמו צמח בר. היו, היו ערבי געגועיםהיו ימים טרופים.היה כאב חבויורגעים מכושפים.אני אזכור מבטמגע ידיים בכתפי.אני אהיה לצל חולף בשדותיכםלסוד נסתר.היו שלום, אני חייתי ביניכםכמו צמח בר.
בן יפה נולד בן יפה נולד... בוקר יום ראשוןליד התחנה,חיכתה איתו עד שתבוא רכבת.בשוכבה לישוןלפני שנרדמהשורות כחולות היתה אליו כותבת.ציפורים עוזבות,בערב כבר קריר,יפה בליל שבת חיכתה בשער.סתיו ברחובותמחר היא בת עשרים, בן יפה נולדעל כתף הכרמלומברכים הגיעו מכל עבר.גשם טוב ירדכי נעתר האלוהחיטה נבטה בשדות השבר. שמש חם זרחורוח קר נשבהילד כבר לומד לקרוא בספר.עץ שקד פרחסיון, תמוז ואבוהתינוק הרך היה לגבר.אך למה לא מלאו עשרים לנער?
ילדות נשכחת • כביש ישןשביל בגןעץ וביתאבא כאןאמא שםכאן נשארתימה שהייתיפעם מזמןמה שעכשיוילדות נשכחת. זוכר איך שהלכנו דרך קבעלאורך הרחוב המתרוקןדבר לא השתנהרק פה ושם דוהה הצבעאולי זה רק הלב שמזדקן.עוד שנהכבר למדנומי אנימי אתהכבר איבדנומה שהיינופעם מזמןמה עוד מביא אותך תמידאל אותה ילדות נשכחת. זוכר איך שהבטחנו בלי לדעתמתי ואיך נחזור להיפגשנדמה שרק אתמולאבל השמש כבר שוקעתאולי זה רק הלב שמתרגש.שביל בגןעץ וביתאבא כאןאמא שםכאן נשארתימה שהייתיפעם מזמןמה עוד מביא אותי תמידאל אותה ילדות נשכחת. צריף ירוקלא רחוקבית הספרמי נשארמי עברמי עודנומה שהיינופעם מזמןמה עוד מביא אותי תמידאל אותה ילדות נשכחת
דרכנו • לא קלה היא, לא קלה דרכנוועינייך לפעמים כה נוגותעוד שדות פורחים יש לפנינועוד הרים גבוהים, וצונני פסגותרסיסים של אור בדמעותייךוחיוך שוב מגשש דרכו אליכל הטוב עודנו לפנייךשימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידיעוד מעט יתם הנר לגוועעוד מעט יובס השקט המבורךהמולת היום תתחיל לבקועלא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתךלא קלה היא, לא קלה דרכנו... • אור הנר נמהל באור הירחעל הכר שיערך שפוךבחלון צמרת עץ פורחוהשקט חזר, רואים לפי החיוךסערה היתה, הנה חלפה להופנייך שוב רוגעות כפני היםעם האור נוסיף ללכת הלאהעוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם
עוד חוזר הניגון שזנחת לשוואוהדרך עודנה נפקחת לאורךוענן בשמיו ואילן בגשמיומצפים עוד לך, עובר אורחוהרוח תקום ובטיסת נדנדותיעברו הברקים מעליךוכבשה ואיילת תהיינה עדותשליטפת אותן והוספת ללכתשידיך ריקות ועירך רחוקהולא פעם סגדת אפייםלחורשה ירוקה ואישה בצחוקהוצמרת גשומת עפעפיים עוד חוזר הניגון
מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאןובו ריחות שדה פתוח של דגןכף רגלינו על האדמהלפני שהוא הלך למלחמהחמה ידו היתה כשהוא חיבק אותיכבר לא בוכהרואה כמו בהילוך איטיכל הנשימות, הרגעיםהאלה שבחוץ ואת ההםשלא רואיםיש ודאי במקום נסתר...מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאןובו תמונה שיש בה זיכרון ישןשנינו מחייכים למצלמהלפני שהוא הלך למלחמה... מכתב קטן מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאןובו תמונה שיש בה זיכרון ישןשנינו מחייכים למצלמהלפני שהוא הלך למלחמהחמה ידו היתה כשהוא חיבק אותיכבר לא בוכהגם לא בלילה לבדירק הזמן חובש את הפצעיםהאלה שבחוץ ואת ההם שלא רואיםיש ודאי במקום נסתרתשובה לכל דבראז למה דווקא לינגמר הכל לפני שהתחיל
החול יזכור החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכרזולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחרמזכרונם הוא לעולם לא ימחה.הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,נרות הלילה דעכו הידידות האהבההנעורים שבאו פתע אל סופם.כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיורוהם רשמו בתוך החול, כשהירח העוברהאיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.היו שם קונכיות שקטות שנהמו קינה של ים,ובית עלמין על הגבעותושניים שחלפו דומםבין החצב והקברים והשקמה.הכל ישוב אל המצולות...
כולנו זקוקים לחסד כולנו זקוקים לחסד,כולנו זקוקים למגע.לרכוש חום לא בכסף,לרכוש מתוך מגע.לתת בלי לרצות לקחתולא מתוך הרגל.כמו שמש שזורחת,כמו צל אשר נופל.בואי ואראה לך מקוםשבו עוד אפשר לנשום.כמו שמש שזורחת... כולנו רוצים לתתרק מעטים יודעים איך.צריך ללמוד כעתשהאושר לא מחייך,שמה שניתן אי פעםלא ילקח לעולם.שיש לכל זה טעם,גם כשהטעם תם...בואי ואראה לך מקוםשבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב,כולנו רוצים לשמוח.כדי שיהיה לנו טוב,שיהיה לנו כח.
גשםאחרון גשם בוא, רד עלי,בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי.רד לאט, רד ושא אותי ליםאל נא אל תחדל לרדת לעולם,אל תחדל.רד עכשיו, רד עלישא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.וענן, יחוג מעל ימי הים,חוג יחוג יומם וליל,חוג יחוג ורוח מיילל.והים יגיע עד גגות תבל,ואין אוויר אין אש אין חול,ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קולוקץ לכל. לילה בוא, רד עליבוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני.רד לאט, את עין השמש האפלשים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל.וענן, יחוג מעל ימי הים...גשם בוא, רד עלי,שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
הבתים שנגמרו ליד הים ירח השיק כוסית של חלבעם הבתים שנגמרו ליד הים,ירח ניסר את התריס בקרניווטבע בין גלים שבים.ואני זוכר אותך...הגשם שטף את כל הגגותשל הבתים שנגמרו ליד הים,הגשם היכה, הצליף באניותונכנע למלח שבים.אני זוכר אותך.... הלילה שלח אצבעות קרותאל הבתים שנגמרו ליד היםהלילה ליטף בשפתיים לחותאת החוף שנרדם לו מן הסתם.ואני זוכר אותךשעות שחיכיתי עד בוש,עת השמש שקעה לא רחוק מחדרך,לבין המרזב והברוש
רקמה אנושית אחת • כשאמות, משהו ממני, משהו ממניימות בך, ימות בך.כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך ביימות איתך, ימות איתך.כי כולנו, כן כולנוכולנו רקמה אנושית אחת חיהואם אחד מאיתנוהולך מעמנומשהו מת בנו -ומשהו, נשאר איתו • אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיעאת האיבה, אם רק נדע.אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)על אף עלבוננו, לומר סליחה.אם נדע להתחיל מהתחלה.כי כולנו...
אחי הצעיר יהודה אחי הצעיר יהודה,האם אתה שומע?האם אתה יודע?השמש עוד עולה כל בוקרואורה לבן,ולעת ערב רוח מפזרתאת עלי הגן.הגשם הראשוןירד לפני יומיים,בערב יום שלישי,ושוב אפשר לראות שמייםבשלולית על הכביש הראשי. אחי הצעיר יהודההאם אתה שומע?האם אתה יודע?בגן הילדים שלךלומדים כבר שיר חדש,ובתיכון התלמידיםשוב מתעמלים על המגרש.רוחות ערביתמייללות על המרפסתאת כל שירי הסתיו,ואמא מחכה בסתר,שאולי עוד יגיע מכתב. אחי הצעיר יהודההאם אתה שומע?האם אתה יודע?כל חבריך הטוביםנושאים דמותך עמם,ובכל הטנקים על קווי הגבולאתה נמצא איתםאחי הטוב,אני זוכר את שתי עיניך,והן פותרות חידה.ובני הרך יפה כמוךבשמך לו אקרא - יהודה.
הוא לא ידע את שמה • הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע,הרוח מן הים את השיחים ליטף,ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה,וצמתה ירדה ירוד מן הכתף.הגדוד המשיך לצעוד, ועם הגדוד הלך הואואת פניו נשקו גם רוח, גם חמה.אבל בחניה לילית אחת נוכח הוא -נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה.הוא לא ידע את שמה,אבל אותה צמההלכה עמו לאורך כל הדרך,והוא ידע, יש יוםבו יפגשו פתאום,עם שחר של טללים או שמש ערב. • הקיץ השני החליף גוונים וצבע,פטרול סיור חזר מלילה של סיוןמיהר האמבולנס בדרך לבאר שבעוהיא חיכתה חיכתה לו בחלוק לבן.והוא שאל "האם?", והיא ענתה "זוכרת"וכה דיברו שעות, איש לא ידע על מהוכשהלך בלי שוב והיא נותרה חיוורת,זכרה היא כי שכח לשאול אותה לשמה.הוא לא ידע את שמה...
יורם • הוא נשאר בן עשריםוהזמן חלף,זמן שלא נגע בפניו,זמן בלעדיוהוא אבד בחולותעד היום לא שברק עכשיו אפשר לדבררגע אליו • יורם, תגיד לי אתהמה עושים עם חבר שכמותךשלא שם ולא פהשהיה ואינוובכל זאת ישנוכי עם הזמן זה דעךהכאב שכךלפעמים גם פצע ישןשב ונפתחיורם, תגיד לי אתהמה עושים עם מן חבר שכמותךמה עושים עם מותךעם זכרון היותךעם חבר שכמותךשנשאר בן עשרים • יורם, תגיד לי אתהמה עושים עם חבר שכמותךמה עושים עם מותךעם זכרון היותךועם השכחהאז כתבת יומןונשאר מכתבואתה צוחק מן הדףשעל המדף
כשתגדל כשתגדל ותראה איזה ילדאז תגיד לגוזל לא צריך שתגדלכשתגדל ויהיה לך ילדשיבוא וישאל מה יהיה כשאגדלאז תגיד לו עזוב, אל תשאל. לך הביתה, עזוב את בית הספראמרו שממך כבר לא יצמח שום דבראשה גדולה ואיש במשקפייםימשיכו לרדוףעד הסוף עד עפר תגדל, אל תתערבב בקהלתשקיף מן הצד תתנדנד בערסלאתה לא רצית להיות שם בכללאז מה, אותך אף אחד לא שאלאתה נשארת גוזל שנפל. כשתגדל ותראה איזה ילדאז תגיד לגוזל לא צריך שתגדלכשתגדל ויהיה לך ילדשיבוא וישאל מה יהיה כשאגדלאז תגיד לו עזוב, אל תשאל. חכה שתגדל, אמרו לך לא פעםאיש אחד גבוה ואשה נמוכהאם לא תאכל לא תגדל אף פעםילד טוב משאיר צלחת ריקהתגדל, תגדל ותהיה גנרלתהיה אסטרונאוט ותעוף לחללאתה לא רצית להיות אפילו חיילאו סתם להיות כמו כולם כשתגדלאבל, אותך אף אחד לא שאל.
אני נושא עימי • בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,אל ספסלי האהובים בגן העיר.אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.בחלומות ההם על הספסל הקר,בחלומות ההם נרדים את עברנו.עד שיום אחד גבוה ומוכר,יפול שוב בנשיקות על צוארינו • אני נושא עימי את צער השתיקה,את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם,בחלוני נסתם חזון המרחבים,רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,אל כל אשנב מצת באור הערבים.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכתהאדם רואה את כל חייו פתאוםאל הלא נודע הוא לא רוצה ללכתלאלוהיו קורא על סף תהום.שמע ישראל אלוהי.. כשהלב בוכה כשהלב בוכה רק אלוהים שומעהכאב עולה מתוך הנשמהאדם נופל לפני שהוא שוקעבתפילה קטנה חותך את הדממה. שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכולנתת לי את חיי נתת לי הכלבעיני דמעה הלב בוכה בשקטוכשהלב שותק הנשמה זועקת.שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבדחזק אותי אלוהי עשה שלא אפחדהכאב גדול ואין לאן לברוחעשה שיגמר כי לא נותר בי כח.
הנסיך הקטן פגשתי אותו בלב המדבריפה שקיעת שמש ללב עצובציירתי לו עץ וכבשה על ניירוהוא הבטיח לי שישובהנסיך הקטן מפלוגה ב'לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרחוכל שושניו הן קוצים כעתוליבו הקטן קפא כקרחפגשתי אותו בלב המדבר ואז תעשו עימי חסד קטןכיתבו נא מהר לכל אימותינושירווח להן קצת ויפוג צערןהנסיך הקטן חזר אלינוהנסיך הקטן מפלוגה ב'לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרחוכל שושניו הן קוצים כעתכי ליבו הקטן קפא כקרח ואם אי פעם תגיעו לכאןתדעו שכאן הוא חרש צנחוקול הנפילה מעולם לא נשמעבגלל החול הרךוהיה אם יופיע שם ילד אחדשפניו שוחקות ושיער לו זהבתדעו שזה הוא, והושיטו לו ידולטפו את אבק המדבר מעיניו
מקיץ אל החלום שוב,כמו מקיץ אל חלום מתחמק מן האור מגשש בין כתליהחזון ערפילי כחלב כשל חולם מאוכזב המכווץ אישוניו - אל תבכה, אני בוכה בשבילךאל תפנה, אני אצעד בשבילךעד כלות רגלי בחוליי עד אפול וגופי שבורלמרגלות הנהר העכור. שוב בהמיה רחוקה כמו עוד מוות בזוי הנסתר בסמטה שממול מנותק ואסור כטאבו על כתפי אם אותי תבכה - אל תבכה, אני בוכה בשבילך...אל הרוחאל המיםאל האשכמו תפוח שרחק מן העץאל הדרךעד אליךעד לאופקכבת דמותך שהאיצה בי כדופק. אל תפנהאל תבכהאל תכבה...
