EYAL GEFEN

1. EYAL GEFEN 2013

2. שלום חברים מכובדים לא דיבורים ולא סוכנים ולא מליצי יושר ולא פגישות מנומסות תנו לי בבקשה מהזמן שלכם 7 דקות תציצו ואם יש על מה לדבר, בואו נדבר...!

3. תערוכות ב 4 שנים האחרונות • גלריה שורשים 2008 • מוזיאון רמת גן 2009 • בסטיל, פריז 2010 • גלריה גבו 2010 • ניו-יורק קבוצתי 2010 • גלריה מינוס 2011 • קאן 2011 • גלריה וייל 2012 2008-2012 העבודות שלי באוספים של: איתן ורטהימר, ליאורה עופר, מאיר שמיר, רוני פורר, איתי שטרום,עדי שטראוס, עירית שטראוס, שמעון אלון, רמי ואירנה שלמור, דני טוקטלי, יאיר גלר, משה אזולאי - דאלאס,דני בן שושן – ניו-יורק , שמעון כהן – ניו-יורק, יורם ראבד, יעקב פרי, דורי קלגסבלד, יונה פוגל, שוקי וענת קסטיאל, עופר חווה - ברלין, משפ' אולשיביצקי.

4. אני אספן חלומות אמן תמיד על סף של איזה שיגעון האומנות כנראה ניתנה לו כדי שלא ישתגע. הדחף להדליק את חלקי התמונה מיום אחד לבא אחריו להעביר את העולם מצורה אחת לאחרת להניח על הנייר הרואיות ומוזרות להפוך את הכל לזכות מוחלטת מהכל, מצטברת חוויה טורפת . ורגע אחרי להבין שגלות מצוירת היא סיפורים שאנחנו משאירים מאחור . האדם בראש ובראשונה מפרש ופרשנותו נעשית בתוך מרחב החיים ואת הכל הוא מניח בתוך מעבדה אנושית שמייצרת תרבות . האומנות כבר מזמן לא עושה ניסיון להגן על שלמות העולם . אני מבקש בכל מאודי לשחרר את היוצר והיצירה מסד של תועלת חברתית.

5. 5 עבודות 8 מתוך תערוכות

6. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010 המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

7. 1 אדם הולך בספרו של לואיס קרול עליסה בארץ הפלאות , שואלת עליסה את הארנב הלבן שלבוש בבגדים אנושיים , למה אתה כל הזמן רץ כל כך מהר...והארנב הלבן ענה לה , אני רץ כל הזמן כל כך מהר כי אני רוצה להישאר במקום... אדם הולך היא רפליקה שמאכסנת בתוכה מודוס של חיים שלא נעצרים . בשבילי ההליכה הפכה אקוטית בסדר היום , היא מין מוביל ארצי שמזרים לתוך היום מים נקיים מהלילה . מאז שאני צועד הפכתי מאיש שיפוטי לאיש מתבונן . יש בתנועה שמניעה קצב וצבע וסאונד חומרים עצומים למחשבה . הליכה היא רישום של פרטיטורה שעל פיה אני מנגן את החיים , ההליכה היא להתרחק כל רגע מרגע אחר , ההליכה היא להתבשל יותר , להתחזק יותר . ההליכה היא סימון של דרך של מקום של חיים . אדם הולך בכל מקרה , מה הוא לקח , מה הוא ייקח , מה הוא משאיר, מה הוא יזכור , מה הם סימני הדרך , מה הם חוקי החיים , אדם הולך , וכשהוא הולך הוא פורע את כל חובותיו . כמה יפים היו הם ימיו של האדם אם היו נצחיים .

8. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010

9. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010

10. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010

11. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010

12. 1 Man walking Ramat Gan Museum_2010

13. 2 Gallery Gabo_2010

14. 2

15. 2 אנשים . אדמה . זקנת לדבר על יופי ואהבה הו , כמה ידענו למות בעדך היית לנו ריתמוס של תקופה הורים נפלו עליך למען ילדיהם למען שיהיו בני חורין היית לנו אם , אם לדור של איכריים הינו שומרי שדות גאים שמרו על בתוליך ההיית לנו כמו דגל שלוקחים למלחמה ידעת לא פעם להצמיח תורות רבות של סבל גם בתוך החיים אפשר למות מאז שנים באו ימי חרון משהו התיתם בפוריותך הזדקנותך קשוחה ונמשכת מרפקיך מישנים קצוות ציפורנים מגואלות בדם את ניראת כמו מלכה עצובה את אדמה שלא יודעת לחיות בתוך עצמה מעליך צבוע האוויר בצבע צהוב חבוי העבר שלך הוא כל מה שלא הצלחת להיות קיים רק זמן אחד לאדם להתעורר הזמן הוא עתה .

16. 2 החיים זה עכשיו Gallery Gabo _2010

17. 2 החיים זה עכשיו Gallery Gabo _2010

18. 2 החיים זה עכשיו Gallery Gabo _2010

19. 2 החיים זה עכשיו Gallery Gabo _2010

20. 3 Piece of art Bastille Paris_2010

21. 3 העולם לא חייב לנו כלום הוא היה פה לפנינו...

22. 3 Bastille Paris_2010 Piece of art

23. 3 Bastille Paris_2010 Piece of art

24. 3 Bastille Paris_2010 Piece of art

25. 3 Bastille Paris_2010 Piece of art

26. 3 Bastille Paris_2010 Piece of art

27. 4 A Tribute to George Cannes_2011

28. 4 30 יום בפריז 30 יום בפריז עם גורג גרוס כל הגשפט פה , הוא מין שעטנז פרטי שנולד לגבר מאוהב בעיר זרה. אולי כמו ילד שקרים מאוהב . פריז חדרה לי לתוך הצנרת והחתימה את ספר דברי הימים שלי. היו רגעים שכתבתי ביחד עם גורג בתוך חדרי קפה , ברגע אחר ציירתי את אנשיה , ביום אחרי צילמתי את בתיה , פריז בשבילי היא מקום נזירי , לא בגלל הסגפנות בגלל הקדושה . אני מסתובב בתוכה עם גורג ונדמה לי שאור הערב לא ידעך לעולם מסתובבים ברחוב הוגי דעות ומחשבי קץ הזונה בפריז מדברת הרבה יותר יפה השפה היא כמו שפה של מרחבים אמריקאים גורג אמר לי שהוא לא נולד בגרמניה הוא נולד בפריז.

29. 4 A Tribute to George Cannes _2011

30. 4 A Tribute to George Cannes _2011

31. 4 A Tribute to George Cannes _2011

32. 4 A Tribute to George Cannes _2011

33. 4 A Tribute to George Cannes _2011

34. 5 Group Exhibition New York_2009

35. 5 לא בכיתי מספיק על המתים באמצע הלילה התעוררתי, אולי לא בכיתי מספיק על המתים. כל כך הרבה אנשים צעירים מתו כל כך הרבה חיים נשברו לנו מתחת הידיים הכאב מתרחק, הוא הופך לשגרה מתועבת , כל כך נורא איך השגרה המפויחת הזאת. זה מפחיד איך אני מתרחק מעצמי. ראיתי בעיתון תמונה של בחורה שמתה באוטובוס אח שלה מת לפני שלושה חודשים הצלחתי למות בשבילם רק לשני רגעים, אחרי זה נוסעים לקופי בר לאספרסו קצר ועוגת פרג . אבדון , ימים צורבים , לברוח מאיפה שכואב , מוציא מהדעת החספוס הזה. מרכז הרגש מאבד את עצמו לדעת. מאיפה מביאים משיח שיעשה טיפה סדר. הפחד הזה פתאום מתחיל לא להיות תלוי בי, הפחד הזה מערבב לי בנשמה.

36. 5 New York_2009 Group Exhibition

37. 5 New York_2009 Group Exhibition

38. 5 New York_2009 Group Exhibition

39. 5 New York_2009 Group Exhibition

40. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

41. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

42. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

43. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

44. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

45. 6 When I'm there I do not Jerusalem_2011

46. 7 לא מתה המורפוזה מרכז וייל,כפר שמריהו_2011

47. 7

48. 7 לא מתה המורפוזה עכשיו , זמן השתנות . לזמן השתנות דחופה שפה אחרת , שפה שמצחצחת בכל בוקר את מילותיה , שפה שלא מלהגת , שפה שלא ממכרת , שפה לא מעקמת , שפה פשוטה , עם ריח של אדמה .שפה של ספר מולדת , שפה כמו פעם , של חלוצים . אף אחד לא יעשה בשבילנו כלום , אם לא נעשה אנחנו בעצמנו , כל אחד מעלה עם שחר את מסדר סדר יומו , אף אחד לא ידע להקשיב לאורך זמן דברי תבוסה , ולפני שעושים שינוי גדול צריך לעשות שינוי קטן , ולפני שעושים שינוי קטן ,צריך לעשות עוד אחד , יותר קטן . ורק שאנחנו מגעים לדבר הכי קטן והכי קרוב . שהוא אנחנו עצמנו , רק אז מותר לנו להתחיל , ואז, יש סיכוי שגם נצליח.

49. 7 לא מתה המורפוזה מרכז וייל,כפר שמריהו_2011

50. 7 לא מתה המורפוזה מרכז וייל,כפר שמריהו_2011