330 likes | 668 Views
Dada. Zürich, 1916, Hugo Ball, Tristan Tzara, Hans Arp Berlin, 1918, Georg Grosz, John Heartfield New York, 1920s, Marcel Duchamp, Man Ray Dada Manifesto, 1916, Hugo Ball Dada Manifesto, 1918, Tristan Tzara. Dada Manifesto, 1918, Tristan Tzara. DADA DOES NOT MEAN ANYTHING
E N D
Dada Zürich, 1916, Hugo Ball, Tristan Tzara, Hans Arp Berlin, 1918, Georg Grosz, John Heartfield New York, 1920s, Marcel Duchamp, Man Ray Dada Manifesto, 1916, Hugo Ball Dada Manifesto, 1918, Tristan Tzara
Dada Manifesto, 1918, Tristan Tzara DADA DOES NOT MEAN ANYTHING The principle: "Love thy neighbor" is hypocrisy. "Know thyself" is utopian. Ideal, Ideal, Ideal Knowledge, Knowledge, Knowledge Boomboom, Boomboom, Boomboom
"Beautiful as the fortuitous encounter of a sewing machine and an umbrella on a dissection table." Comte de Lautréamont (Isidore Lucien Ducasse (1846-1870), a French poet and writer.
Marcel Duchamp1887-1968 Rrose Sélavy (Marcel Duchamp), 1921. Photograph by Man Ray
Fountain, 1917, Readymade (found art) Fountain 1917, replica 1964
The Bride Stripped Bare by Her Bachelors, Even (The Large Glass). (1915-23). Oil, varnish, lead foil, lead wire, and dust on two glass panels. Philadelphia Museum of Art.
L.H.O.O.Q., a cheap postcard-sized reproduction of the Mona Lisa, 1919 "Elle a chaud au cul" ("She has a hot ass"(.
Duchamp, 1919 Malevich, 1914-15
Man Ray, Violin of Ingres (Kiki) 1924 Ingres, Bather, 1808 Gelatin silver photograph
בפסלו ראש מכני-רוח זמננו (1919), האוסמן משתמש בראש עץ מגולף המיועד להדגמת פאות נוכריות. לרקתו הימנית מוצמד נרתיק עור ובתוכו חלק ממכונת כתיבה. למצחו מוצמד סרט מידה, מנגנון מפורק של שעון, לוח ועליו המספר 22, על קדקודו כוס מתקפלת, לרקתו השמאלית מוצמדים מכשירי מדידה. לתפיסתו של האמן כל חלק בפסל מסמל את מצבו של האדם הבורגני: ראש העץ מסמל את דלות הרוח של זמננו, העיניים נטולות האישונים הן סמל לכך שאינו יכול לראות את עצמו. שפתיו קפוצות משום שאינו מדבר. נרתיק העור מסמל את הכסף המהווה ערך חשוב בחברה הבורגנית. החלק של מכונת הכתיבה מרמז על העיתונים והמדיה המזינים את הציבור בשקרים. הסרגל מסמל את המידות השונות המגבילות את חיינו בחלל והשעון קוצב את הזמן ומעיד שאין חיי נצח. סרט המידה שעל המצח מסמל את הגבלת הדמיון האנושי ואילו הכוס מסמלת את הבריחה מהמציאות באמצעות אלכוהוליזם. סימן ההיכר היחיד המבדיל בין בני האדם הוא המספר על המצח. האמן חושב שמצב החברה ומצב הפרט בתוך החברה הוא רע מאד. מסקנתו שהאדם אינו יכול לחשוב בעצמו והוא נוטה להתעלם מהמציאות. האדם מוצג ע"י האמן כמקובע ומוגבל במחשבתו, ובאורח חייו, כראש עץ נטול דמיון שאינו מסוגל לחשוב בצורה עצמאית. מטרת הביקורת החברתית של האוסמן הייתה לזעזע ולהביא למודעות. הוא השתמש בטכניקת האסמלבלאז', בחר חפצים בעלי קיום עצמי והדגיש את המשמעות האסוציטיבית שהם מעוררים. שילובם של החפצים היום יומיים יוצר דימוי שמעניק תוקף אקטואלי ליצירה.
ראול האוסמן • ראול האוסמן היה צייר פילוסוף שעסק רבות בפוטומונטאז'ים והמציא שירה אופטופונטית: שיר-צליל המתבסס על הברות וגם על אותיות היוצרות צירופי קול ונשימה שמפיקים צלילים מוזרים. • מקס ארנסט • הכובע עושה את האדם (1920): • הקולאז' מורכב מדמויות העשויות מגלילים שקופים למחצה, צורות הנדסיות המזכירות צינורות או מבחנות, וכמובן כובעים. קולאז' זה נעשה מדוגמאות שנגזרו מקטלוג לכובעי גברים. על הנייר הודבקו הכובעים השונים באקראי, ולאחר מכן חיבר ארנסט ביניהם בעיפרון ובדיו, הוסיף צבעי אדום, כחול, ירוק וצהוב באקוורל (היוצר את השקיפות) והוסיף בכתב ידו: "הכובע עושה את האדם. הסגנון הוא החייט". • "הדמויות" המתקבלות ממערך הכובעים והצורות הנראות כרובוטים מכניים או אנשים קטועי איברים, המורכבים מחוליות מכניות ובזוויות בלתי אפשריות, מאיימות להתפרק ומבטאות את השבריריות והארעיות שבאדם. לצד ההומור והאבסורד שבתיאור זה, גלום סרקזם עוקצני: זהו האדם החדש, האדם עשוי המכונה, קר כמכונה, חסר רגשות כמוכנה ומתפקד כמכונה. ארנסט מלגלג על חשיבותו של הבגד ורומז שהוא אלמנט חיצוני ריק מתוכן. • באמצעות הקולאז' משיג ארנסט דימוי בעל ערך חדש. הצורות שנגזרו מעיתונים מצורפות בדרך לא הגיונית ולא צפויה והקולאז' מקבל ממדים של מפגש של דברים שונים ומנוגדים שיוצרים דבר חדש.