מסכת יומא

1. מסכת יומא ענייני המקדש

2. תלמוד בבלי מסכת יומא דף יב עמוד א במאי קאמיפלגי? תנא קמא סבר: ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ורבי יהודה סבר: ירושלים נתחלקה לשבטים. ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין - אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי. ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר +דברים לג+ חופף עליו כל היום. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן.

6. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טו עמוד ב תנן התם, אמר להם הממונה: צאו והביאו טלה מלשכת בית הטלאים. והלא לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית, וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים. ורמינהו: ארבע לשכות היו לבית המוקד כקטוניות הפתוחות לטרקלין, שתים בקודש ושתים בחול, וראשי פספסיןמבדילין בין קודש לחול. ומה היו משמשות? מערבית דרומית - היא היתה לשכת טלי קרבן, דרומית מזרחית - היא לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים, מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, צפונית מערבית - בה יורדין לבית הטבילה.

8. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד א אמר רב הונא: מאן תנא מדות - רבי אליעזר בן יעקב היא. דתנן: עזרת נשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה. ומה היו משמשות? דרומית מזרחית - היא היתה לשכת הנזירים, ששם נזירים מבשלים את שלמיהןומגלחין שערן ומשלחין תחת הדוד. מזרחית צפונית - היא היתה לשכת דיר העצים, ששם כהנים בעלי מומיןעומדיןומתליעין בעצים, שכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח. צפונית מערבית - היא היתה לשכת המצורעין. מערבית דרומית - אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: בה היו נותנין יין ושמן, והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא.

12. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד א הכי נמי מסתברא דרבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן: כל הכתלים שהיו שם היו גבוהין, חוץ מכותל מזרחי. שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה, ומכוון ורואה כנגד פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. ותנן: כל הפתחים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמות. ותנן: לפנים ממנו סורג. ותנן: לפנים ממנו החיל, עשר אמות, ושתים עשרה מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה. חמש עשרה מעלות עולות מתוכה היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה. ותנן: בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה, ושתים עשרה מעלות היו שם, רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה. ותנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מעלה היתה שם, וגבוה אמה, ודוכן נתון עליה ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה. אי אמרת בשלמא רבי אליעזר בן יעקב היא - היינו דאיכסי ליה פיתחא, אלא אי אמרת רבנן - הא איכא פלגאדאמתאדמתחזי ליה פיתחאבגוויה. אלא לאו שמע מינה: רבי אליעזר בן יעקב היא. רב אדא בר אהבה אמר: הא מני - רבי יהודה היא. דתניא, רבי יהודה אומר: המזבח ממוצע ועומד באמצע עזרה, ושלשים ושתים אמות

14. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד ב מן הדרום לצפון מאה ושלשים וחמש; הכבש והמזבח ששים ושתים, מן המזבח ולטבעות שמונה אמות, מקום הטבעות עשרים וארבע, מן הטבעות לשלחנות ארבע, מן השלחנותלננסין ארבע, מן הננסין לכותל עזרה שמונה אמות, והמותר בין הכבש ולכותל ומקום הננסין. ואי סלקאדעתיך מדות רבי יהודה היא - מזבח באמצע עזרה מי משכחת ליה? הא רובאדמזבח בדרום קאי!

15. רש"י מסכת יומא דף טז עמוד ב ולבי מגמגם ביה, דיש לומר הואיל ולא פירשה המשנה מקום השלחנות - שמא עם מקום הננסין הוא כלול באותו חלק שאתה חולק עשרים וחמש אמות העודפים ברוחב העזרה על מאה ועשר המפורשין, נמצא מן הכבש לכותל דרומי שתים עשרה ומחצה, והכבש והמזבח ששים ושתים, הרי שבעים וארבע ומחצה, צא מהן שתי אמות של כניסת היסוד והסובב לצפון - נשארו שבעים ושתים ומחצה, ולא נתגלה מחלל הפתח מלא החוט, שהרי אמצעו של פתח באמצע רוחב עזרה שהיא לסוף ששים ושבע ומחצה, הוסיף עליהן חמש אמות שיהיו שבעים ושתים ומחצה, כללתה כאן חמש אמות של חצי הפתח הצפוני, ואני כך שמעתי שמקום השלחנות כלול עם מקום הננסין, אבל מה ששנינו כאן והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסיןפירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר יהודה ז"ל: שתים עשרה מן העשרים וחמש בין כבש לכותל, ושלש עשרה למקום הננסיןוהשלחנות, ונתן טעם לדבריו, לפי שבין כבש לכותל מקום פנוי, וכאן יש צורך תשמיש של שלחנות וננסין - ונמצא מחלל הפתח מגולה חצי אמה, ולבי מגמגם, לפי שהיה לתנא לפרש וכיון שלא פירש - צריך אתה לחלקו לחצאין, ואם באת להרבות כאן ולמעט כאן - יכול אתה לגלות הפתח כמה שתחפוץ או לכסות כמה שתחפוץ, לפיכך טוב לי כמו שפירשתי, (מלומר כן שבשפת חצי רוחב היכל דרומי כלה המזבח, והוא כנגד חלל הפתח)

20. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד א הכי נמי מסתברא דרבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן: כל הכתלים שהיו שם היו גבוהין, חוץ מכותל מזרחי. שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה (גרסת המשנה לפנינו: בראש הר המשחה), ומכוון ורואה כנגד פתחו של היכל בשעת הזאת הדם.

26. לגבי מקום שריפת הפרה, ישנן שתי אפשרויות: קו הזאה היה מזרח-מערב גיאוגרפי כפי שתיארנו לעיל או היה לאורך ציר בית המקדש. ונראה לנו שזה משכתוב במנחות כ''זע''ב "ת''ר שבע הזאות שבפרה שעשאן בין שלא לשמן בין שלא מכוונות פסולות וכו' והתניא גבי פרה שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות! אמר רב חסדאל''ק הא רבי יהודה הא רבנן וכו'. רבא אמר הא והא רבנן הא דקאי מזרח ומערב ואדי (הזה) הא דקאי צפון ודרום ואדי". ופרש רש''י "אם עמד כהן בפניו למערב ואחריו למזרח והזה שכך מצותו אפילו אינם מכוונות כנגד הפתח כשרות והא דתני פסולות דקאי צפון ודרום שלא כמצותו והזה". וקשה איך יתכן שכהן עומד עם פניו צפון-דרום? ופשט הגמרא שאם עמד צפון-דרום ולא כיוון אז פסולות. אבל אם כיוון - כשרות. וגם תירוץ של רבא לא לפי סדר הברייתות, שבתחילה מתרץ את הברייתא השניה ואחר כך את הראשונה. לכן נראה לנו לפרש את הגמרא כך: הא דקאי מזרח ומערב מתייחס לדברי הברייתא הראשונה "שלא מכוונות פסולות". והא דקאי צפון דרום – מתייחס לברייתא השניה "שלא מכוונות כשרות". כיצד? מזרח מערב היינו מזרח מערב גיאוגרפי. ואז קו הזאה צריך להיות מדויק ביותר דרך מזוזה דרומית של שער ניקנור. והא דקאי דרום-צפון שעומד על ציר בית המקדש המכוון מדרום-מערב לצפון מזרח ומזה בכיוון הציר. ואז יש לו תחום הזאה רחב, דרך כל רוחב שער ניקנור. ולא צריך לכוון.

28. תלמוד בבלי מסכת יומא דף יט עמוד א תנא: ללמדו חפינה. אמר רב פפא: שתי לשכות היו לו לכהן גדול, אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטינס, אחת בצפון ואחת בדרום. אחת בצפון - דתנן שש לשכות היו בעזרה, שלש בצפון ושלש בדרום. שבדרום לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין. לשכת המלח - ששם היו נותנין מלח לקרבן, לשכת הפרוה - ששם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היתה בית טבילה לכהן גדול ביום הכפורים. לשכת המדיחין - שם היו מדיחין קרבי קדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה. שלש שבצפון: לשכת העץ, לשכת הגולה, לשכת הגזית. לשכת העץ, אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן, וגג שלשתן שוה. לשכת הגולה - שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקין מים לכל העזרה. לשכת הגזית - שם היה סנהדרין של ישראל יושבת ודנה את הכהנים, ומי שנמצא בו פסול היה לובש שחורים ומתעטף שחורים ויצא והלך לו, ושלא נמצא בו פסול - היה לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. אחת בדרום, דתנן: שבעה שערים היו בעזרה, שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח. שבדרום שער הדלקה, שני לו - שער הקרבן, שלישי לו שער המים. שבמזרח שער נקנור. ושתי לשכות היו שם. אחת בימינו ואחת בשמאלו. אחת לשכת פנחס המלבש, ואחת לשכת עושי חביתין. שבצפון שער ניצוץ, בנין אכסדרה היה ועלייה בנויה לו על גביו, ושם כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה. ושלפנים הימנו החיל. שני לו שער הקרבן, שלישי לו שער בית המוקד.

35. תלמוד בבלי מסכת יומא דף נג עמוד ב משניטל ארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת, גבוה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן.