ירושלים של קדושה

ירושלים של קדושה "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו". "אין לך יופי כיופיה של ירושלים" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין) 10 hermosas lineas bajaron al mundo 9 para Jeruzalem y una para todo el mundo todo No hay hermozura comparada a la de Jeruzalem

ואכן – כל המהלך ברחובותיה של ירושלים, מכתת רגליו בסימטאותיה העתיקות, או מעפיל אל צריחי מגדליה, כמו גם אל פסגות ה"הרים סביב לה", אינו יכול שלא להתפעל מיופיה של העיר, ואינו יכול להתעלם מענן השכינה העוטף אותה מכל עבריה, והופך אותה לאבן שואבת ל"עולי רגל" מכל סוג, גוון, ומין. ירושלים מושכת אליה חובבי ארכיאולוגיה לשמה, יהודים מכל קצווי תבל המתרפקים על מורשת אבות... צליינים נוצרים מכל הכתות והמסדרים... ומוסלמים בהמונים הבאים להתפלל במסגדיה...

מקור השכינה העיקרי של ירושלים הינה אותו סלע הנטוע במרכזו של הר הבית ונקרא "אבן השתיה" הלא היא האבן "עליה מושתת העולם". (כיום ניתן להגיע אל הסלע, ואל המערה שבמרכזו מתוך מבנה "כיפת הסלע" שבמרכז "הר הבית")

במסורת היהודית - כבר לפני כארבעת אלפים שנה פגש אברהם אבינו את הסלע הנ"ל על הר המוריה, כאשר עמד להעלות את בנו בכורו לעולה עלגביו!(כפי שניתן לראות בקטע פסיפס בבית הכנסת של ציפורי, שמתחתנו)

לפני כ 3000 שנה בנה שלמה המלך את בית המקדש היהודי הראשון על "הר הבית" כשהסלע – במרכזו, וכך נהג גם הורדוס, כשחידש את בית המקדש השני כמה מאות שנים מאוחר יותר.

המוסלמים – שדתם נולדה כ 600 שנה לאחר חורבן הבית השני, הרחק במדבריות ערב, מצאו לנכון לאמץ את ירושלים, ומזה כ 1300 שנה עומד מבנה "כיפת הסלע" במרכזו של "הר הבית" כשהסלע המקודש במרכזו, וממנו – על פי מסורתם – עלה מוחמד השמימה...

לפני כ 3000 שנה, כובש דויד המלך את ירושלים, ובונה בה את בירתו – על מדרונו המערבי של נחל קדרון – שרידי העיר וחומותיה מגוללים את תולדותיה של העיר, ואבניה מספרות את סיפור התהפוכות אותן עבר עם ישראל לאורך הדורות...

שלמה, שיורש את המלוכה מדויד – אביו, מגדיל את תחומי העיר (והממלכה) ובונה על הגבעה שמעל "עיר דויד" בית מקדש לאלוהי ישראל, מבנה זה - שעל פי הכתובים היה מפואר ביותר, נחרב בשנת 586 לפנ"הס ע"י נבוכדנצאר הבבלי ולא נותר ממנו שריד. אך פה ושם נמצאו קטעי חומה, או מגדל, כמו למשל קטע "החומה הרחבה" שמתחתנו שהיתה כניראה חלק מחומת ירושלים של ימי בית ראשון... לפנינו מפה משוערת של חומות ירושלים לדורותיהן, הקטע המקווקו באדום הינו חומת העיר בימי בית ראשון, הכוללת בתחומיה את "עיר דויד" ואת "הר הבית". קטע "החומה הרחבה" שראינו בתמונה הקודמת

בחלוף כ70 שנה לגלות בבל, עולה על כסא המלוכה - כורש, המאפשר לגולים לחזור לארצם ולשקם את ירושלים, רבים נענים להזדמנות, ומה שקרוי "עליית עזרא ונחמיה" (אף כיהם לא היו בין הראשונים ממש) יוצאת לדרך... משקמים את החומות, ובונים מחדש את בית המקדש, אךבמתכונת מצומצמת ביותר, וכך עומד בית צנוע ופשוטלאורך כמה מאות שנים עד שעל עםישראל מומלך מלך זר, לראשונה - מלך שאינו מזרע ישראל – הורדוס האדומי – שבין שאר מאמציו למצוא חן בעיני נתיניו, בונה מחדש את בית המקדש במתכונת מפוארת ביותר, כמוה לא ניראתה עדיין באזור.

הורדוס "מיישר" את הר הבית, בונה קירות תמך ענקיים מאבני גזית אדירות מימדים כדי ליצור משטח ישר, ענק, שעליו ניבנה בית המקדש המפואר, וסביבו סתווים וחצרות לאירוח עולי הרגל הרבים. אולם בית מפואר זה לא שרד שנים רבות, בשנת 70 לספירה, כ 90 שנה לאחר שניבנה, בעקבות מרד העם בכובש הרומי, נידרסה הארץ ע"י קלגסיו של טיטוס, בית המקדש נחרב ונשרף, ובמקום נשארו על עומדם (עד עצם ימינו אלה) רק קירות התמך של רחבת הר הבית, וקטע קטן מתוכם, חלק מן הכותל המערבי, התקדש ע"י היהדות (לפני כ 700 שנה, עם עליתו של הרמ"בן לירושלים) והפך למקום עליה לרגל, לקינה על הרס המקדש, ולתפילה לחידושו ושיקומו... מצודת האנטוניה מערך שערי חולדה בית המקדש קשת רובינסון – מעלה להר הבית קשת וילסון – מעלה להר הבית הכותל המערבי העופל

מתחתנו – איור המתאר את "הכותל הדרומי" בו היו שערי העליה להר הבית: משמאל – "שערי חולדה" (הכפולים), ומימין – "השער המשולש", דרך שערים אלו זרם העם אל חצר בית המקדש, ושרידיהם ניראים עד היום... למרגלות מערכת המדרגות נחשפה מערכת עניפה של מתקני רחצה ומיקוואות שבהן רחצו וטיהרו את עצמם עולי הרגל המאובקים, שבאו לעלות לבית המקדש מכל קצווי הארץ, והתפוצות. משמאל – המדרגות אל "שערי חולדה", וקטע ממשקוף השער, המכוסה כיום ע"י מבנה מן התקופה האומאית למעלה – "השער המשולש", שנסתם ע"י המוסלמים לאחר שכבשו את המתחם, וגרם המדרגות המפואר, העולה אליו, ואשר שוחזר לאחרונה.

מתחתנו – הכותל המערבי, שכאמור הינו קיר התמך המערבי של רחבת הר הבית אורכו הכולל – 488 מ', אך רחבת התפילה תופסת 57 מ' בלבד, גבהו של הכותל בפינתו הדרום מערבית – כ 30 מ', ומעל רחבת התפילה כ 18 מ'. הכותל בנוי מאבני גזית ענקיות המונחות זו על זו בדיוק רב, וללא חמרי מילוט להדבקתן, חלקן שוקל עשרות טונות, והגדולה שבהן, אשר ניתן לראותה ב"מינהרת הכותל", מגיעה למימדים הענקיים של כ 13.6 מ' אורך, 3.5 מ' גובה וכ 4.5 מ' רחב, ומשקלה כ 570 טון!!!

השעה חצות וחצי בסתם יום של חול... רחבת הכותל שוקקת מתפללים כאילו היה זה עיצומו של יום, רבים עומדים דבוקים אל האבנים העתיקות, ובדבקות עצומה משטחים תחינותיהם בפני ריבון עולם, יש הזועקים בקול גדול, ויש הלוחשים תפילתם בדממה, יש המנשקים את האבנים הקרות, ויש מי שדמעה זולגת על לחיו, זר המזדמן למקום יתקשה להבין לליבם של המתפללים, אך ללא ספק יחוש באוירת הקדושה המחשמלת!!! והמתפללים - דבקים באמונתם, באבני הכותל, ובבורא עולם הכותל מואר באור יקרות...

בסמוך להסתלקותו של הורדוס (שנת 4 לפנ"הס) נולד בישראל האדם, שהשפעתו על העולם תהיה מן הגדולות שהיו אי פעם... בנצרת חיה משפחה יהודית פשוטה, האב – יוסף – נגר, והאם – מרים – עקרת בית, ע"פ המסורת הנוצרית התעברה מרים מ"רוח הקודש" והרך הנולד, שנקרא ישוע הפך להיות "משיחם" של מאות מיליוני מאמינים ברחבי העולם!!! נדלג על לידתו וילדותו של יהודי זה, ונעסוק בשנותיו האחרונות עלי אדמות... בהיותו בן 30 לערך, הוא נפגש על שפת הירדן עם קרוב משפחתו – יוחנן "המטביל" – תמהוני משיחי שמטיף לדבקות בעקרונות היהדות, ולהיטהרות, הן נפשית, והן פיזית - ע"י טבילה במי הירדן, ישוע מושפע מאוד מהפגישה והטבילה, חש התרוממות רוח אדירה, ומסכם לעצמו שיתכן והוא האיש שיביא את הגאולה... רק לאחר מותו הטרגי של יוחנן (שראשו נערף ע"י שליחיו של הורדוס אנטיפס), יוצא ישוע משתיקתו, וכמו יוחנן לפניו מתחיל להטיף לטוהר המידות, לשמירה על המצוות, ועל דבקות בעבודת האלוהים, הוא פועל בעיקר בגליל, פה ושם מחולל ניסים, ואז – לקראת חג הפסח – הוא עולה לירושלים...

ישוע הלך לעולמו כיהודי לכל דבר ועניין, הוא הטיף לשמירת מצוות היהדות, ולא ליצירת דת חדשה, רק תלמידיו, ממשיכי דרכו, גורמים לדבריו להראות כדת חדשה,וחשוב להדגיש, ה"נוצרים" הראשונים נירדפו עד חורמה ע"י השלטון הרומי, ורק לאחר כ 300 שנה מאז מותו של ישו – הוכרזה הנצרות לדתרישמית, והחלה להתפשט ברחבי העולם... הלנה – אימו של קונסטנטינוס – הקיסר שהכריז על הנצרות כדת השלטת, ואשר היה ראשון קיסרי ביזנט – היא זו שנסעה לירושלים (בשנת 326 לספ'), "איתרה" בעזרת מורה דרך (יהודי) את גבעת הגולגותא, והקימה במקום את "כנסיית הקבר" הראשונה, שעברה במשך השנים לא מעט גילגולים, נהרסה וניבנתה מחדש, והמבנה העומד כיום הינו ברובובניה צלבנית מתחילת המאה ה 12. כנסיית הקבר מחולקת בצורה קפדנית ביותר בין הכתות הנוצריות השונות, ומתקיימת בה חלוקת זמנים קצובה, ולכל כת ישנה השעה המדוייקת בה יוכלו נציגיה להתפלל מול מערתהקבר של ישו.

כ 600 שנה לאחר מותו של ישוע (כניראה בשנת 570 לספ') נולד מוחמד – בן לשבט אל קורייש אשר בערב הסעודית. בגיל 40 לערך, בעת התבודדותו במערה, הוא עובר חווית "התגלות" – המלאך גבריאל (ג'יבריל) מופיע לפניו ודורש ממנו לקרוא מספר פסוקים מן הקוראן, מוחמד מסרב, שכן אינו יודע קרוא וכתוב, רק לאחר התעקשותו של המלאך הוא מצליח לקרוא, כולו ניפעם הוא מספר זאת לאשתו, ומכאן מתחיל הסיפור להתגלגל, מוחמד מספר על מפגשים נוספים עם המלאך, שמדי פעם מעביר לידיו פרקים נוספים מן הקוראן (ובסה"כ – 144 פרקים). מוחמד נירדף בהמשך הדרך, בורח ממכה למדינה, נילחם עם עדת מאמיניו במתנכלים לו, ולבסוף (בשנת 629) הוא כובש את מכה, "מנקה" את אבן הכעבה מעבודת האלילים שסבבה אותה, והופכה למקום הקדוש לאיסלם, וכל מוסלמי אדוק חייב להגיע לפחות פעם אחת בחייו אל מתחם האבן הקדושה. חשוב להדגיש - בקוראן אין אף איזכור לירושלים, והיא הופכת כקדושה לאיסלם, רק לאחר כיבושה בשנת 638.

כיפת הסלע ניבנתה בשנת 691 על-ידי הח'ליף עבד-אל-מלכ.זהו המבנה המוסלמי העתיק ביותר, שכן הוא נשאר על עומדו מאז יום הקמתו, למעט שיפוצים תקופתיים, המבנה ניבנה במרכז "הר הבית", מעל "אבן השתיה", ממש במקום בו עמדו בעבר בתי המקדש היהודיים שחרבו. ע"פ המסורת המוסלמית,לכאן היגיע מוחמד, ברכיבה על סוס מכונף (אל-בוראכ), עלה אל ההר, עמד על "אבן השתיה", ו"עלה השמימה"!!! מבנה כיפת הסלע אינו מסגד, ואינו משמש לתפילה המונית, אלא ל"תפילה אישית", בעיקר של נשים. חשוב לציין כי המקום ממנו עלה מוחמד לשמיים נזכר בקוראן רקבשםמסגד אל-אקצה (המסגד הרחוק), ואין שום איזכור בקוראן לירושלים! מה גם שמוחמד מת 6 שנים לפני כיבוש העיר, כך שירושלים הפכהלמקום מקודש למוסלמים (השלישי בחשיבותו אחרי מכה ומדינה) רקלאחר הכיבוש המוסלמי, וממניעים פוליטיים בלבד, שכן הכובשים מצאו עיר מקודשת הן ליהודים, והן לנוצרים, וחשוב היה להם ליצור "שוויוןקדושה" וכך קורה – שבמקום מוקם מסגד "אל אקצה" הקדוש, וירושלים הופכת גם ל"יקירת האיסלם"... מבנה "כיפת הסלע"

מסגד "אל אקצה" הראשון ניבנה מעץ, ע"י אל ואליד, ובנייתו הושלמה בשנת 710. המבנה נהרס והוקם מחדש לפחות חמש פעמים, הבניה המחודשת האחרונה היתה ב - 1035. זהו "המסגד" של ירושלים ושל מוסלמי ארץ ישראל, ובו, ומסביבו, מתנהלות תפילות יום השישי מרובות המשתתפים. מבט על דרום הר הבית ומסגד "אל אקצה" מהר הזיתים

וכך קורה, שירושלים משמשת כ"עיר הקודש" לשלושת הדתות הגדולות, כשלאורך כל השנים ניטשים ביניהן מאבקי כח על שליטה בקודשיה, היהודים הוגלו מירושלים לפני כ 2000 שנה, ומאז נידחקו רגליהם ע"י הנוצרים, שגורשו ע"י המוסלמים, הללו שבו ושלטו בימי מסעי הצלב, ושוב גורשו ע"י האיסלם הממלוכי, ובהמשך ע"י העות'מנים, וכך עוברת העיר מיד ליד, משלטון לשלטון, מדת לדת, אך למרות כל אלה – תמיד אופפת אותה אוירה של קדושה, ולאורך כל הדורות היא משמשת אבן שואבת למאמינים למיניהם, העולים אליה לרגל, וחולקים לה כבוד!

או להתאבל על שרידיו של "הבית השרוף" – בית אמידים יהודי, שנשרף בעת הכיבוש הרומי, בשנת 70 לספ', יחד עם בית המקדש, כמו גם על חורבות בתי כנסת עתיקים למיניהם... וגם זאת – תחת שלטונם הטופוגרפי של נציג האיסלם – כיפת הסלע, וכנסיית הגואל הנוצרית לותרנית... ליהודים כיום לא נותר אלא להתרפק על שרידי עברם, כמו "הכותל המערבי", שאינו אלא קיר תמך של מיתחם "הר הבית".

אז הנה סובבנו בירושלים, חווינו את קודשיה, ולאן אשר פנינו – ריחפה מעלינו עננת הקדושה, שרק משנה קצת את צבעיה, את ריחה, ואת עוצמתה, בהתאם למבקר בה, להשתיכותו הדתית, ולאתר מולו הוא ניצב... ASGRAPHIC PRESENTACIONES ASDISENIO@YAHOO.COM.AR

ירושלים של קדושה