Albrecht Dürer Four Apostles

1. Albrecht Dürer Four Apostles

2. Lucas Cranach the Elder Martin Luther, 1529 Galleria degli Uffizi, Florence מרטין לותר והרפורמציה מרטין לותר מחולל הרפורמציה בגרמניה 1483-1546. בשנת 1505 הצטרף לותר למסדר על שם אוגוסטינוס ושנתיים לאחר מכן הוסמך לכמורה. בשנת 1508 החל להרצות באוניברסיטת ויטנברג (Wittenberg). חווית המגדל (Turmerlebnis) שהתרחשה בין 1512ו-1515 הביאה אותו להכרה שאמונה, ולאו דווקא ליטורגיה או פולחן היא המפתח לגאולה. לפי גירסה אחרת הספק החל לחלחל בו בעת ביקורו במדרגות הקדושות ברומא. המשבר הפנימי העצים עם פעילותו של יוהן טצל בשנת 1517 בהפצת האינדולגנציות (כתבי מחילה) לצורך מימון שיפוץ כנסיית פטרוס ברומא. פעילות זאת בחסותו של האפיפיור ליאו העשירי הניעה את לותר לחבר ולפרסם את 95 התזות שלו נגד מוסד המחילה אותן תלה על כנסיית המצודה (Schlosskirche) בויטנברג. הכמורה הקתולית המקומית ניסתה לעצור את פעילותו של לותר על ידי כפייה של תקנון הנזירות, אך נסיונות אלה כשלו, מכיוון שלותר זכה לתמיכתם של אחיו הנזירים. בוויכוח עם יוהן אק (Johann Eck) בשנת 1519 הוא קורא תיגר על מרות האפיפיור. השבר המוחלט התרחש שנה לאחר מכן עם פרסום שלושה חיבורים שלו. בראשון הוא קרא לנסיכים בגרמניה לערוך רפורמה בכנסייה שבתחומם, בשני הוא תקף את האיסור שחל על החילוניים, כלומר על אלו שלא קיבלו הסמכה לערוך את המיסה האויכריסטית, בשלישית קבע שאמונה, ולא מצוות היא העיקר. האפיפיור הגיב באותה שנה (1520) באנציקליקה (איגרת רועים) 'קום, האדון' ובלטינית Exsurge, Domine’ , שבה קבע ש-45 מן התזות הן כפירה. בשנת 1521 הוחרם לותר. הוא הוזמן לשאת את דברו באסיפת הנסיכים (Diet) בוורמס , אך סירב להופיע, והוקע ככופר ב-25.5 . כמורד בקיסרות בילה את שמונה החודשים הבאים בורטבורג (Wartburg) שם החל לתרגם את הביבליה לגרמנית כשהוא מגדל זקן ושיער עבות. כן נשא את השם Junker Jörg בגרמנית 'האביר גאורג'. בתקופה זאת התפשטו רעיונותיו לעיתים בצורה קיצונית הרבה יותר ממה שרצה. הרס המזבחות הביא לחזרתו לויטנברג בשנת 1522 ולהשלטת סדר. מאוחר יותר ביטל לותר את מנהג המיסות הפרטיות ואת הווידוי. כתביו זכו להצלחה גם מחוץ לגרמניה. בעת מרד האיכרים בשנים 1524-1525 קרא לותר לנסיכים הגרמנים לדכא את המרד ובכך איבד מעט מן הפופולריות שלו. תמצית האמונה החדשה שנכתבה על ידי מלנכתון בהדרכתו של לותר ואשר נשאה אופי מפוייס יותר , נקראה בשנת 1530 באוזני הקיסר קארל החמישי באסיפת צירים של אאוגסבורג, אך לותר לא היה מוכן לשמוע על חזרה לכנסייה הקתולית. Ferdinand Pauwels Luther posting his 95 theses in 1517, 1872 Lucas Cranach the Elder, Martin Luther as „Junker Jörg“, 1522 Weimarer Stadtschloss Luther burning the Pope's bull in front of the east gate of Wittenberg in December 1520. 95 התזות (בלטינית) Exsurge, Domine

3. לותר ביסס את הזרם הפרוטסטנטי על שלושה עקרונות יסוד: האמונה לבדה, כתבי הקודש לבדם, החסד לבדו עקרון האמונה (Sola Fide ) קובע כי רק האמונה היא הגואלת את האדם, ולא המעשים. הנצרות הקתולית הדגישה באותה תקופה את המעשה. בסקרמנט הווידוי, למשל, הדגישה הנצרות הקתולית את קיום העונש לכפרת העוונות (למשל תפילה או מסע צליינות), ולא את החרטה הכנה בעת הווידוי. אמנם, היו גם קתולים שטענו כי אדם המשלם על חטאיו בלי להתחרט עליהם, חטאיו אינם נמחלים, אך הכנסייה הקתולית ניסתה להקל על מאמיניה ולקרבם אל הכנסייה. לותר, לעומת זאת, טען כי רק המאמינים האמיתיים, שכל מאודם נתון לקיום רצונו של האל, הם נוצרים אמיתיים. בעוד שהכנסייה הקתולית ניסתה להרחיב את קהל מאמיניה ככל האפשר, צימצם אותו לותר ל"כנסיית הרוח" - המאמינים הטהורים בלבד. עקרון החסד Sola Gratia) ) קובע כי אין לאדם כל יכולת להשפיע על גורל נשמתו. האל קבע עוד מראשית הימים מי מבני האדם ייגאל ומי לא, בצעד המכונה פרדסטינציה, או גזירה קדומה. אך הגאולה אינה חסרת היגיון, אף על פי שהיא שרירותית. בני אדם שזכו בחסד האלוהי אינם יכולים אלא להיות מאמינים אדוקים ולמלא את רצונו של האל. האמונה אינה בחירה חופשית של האדם, אלא חלק מהמנגנון האוטומטי של הגזירה הקדומה. כשלעצמו, אין האדם יכול אלא לחטוא. בזכות חסד האל, ניתן לאדם למלא את רצונו של האל. עקרון החסד ביטל את הצורך בתיווך הכנסייה בקשר בין אדם לאלוהיו. תיווך זה הוא אחד מעקרונות היסוד של הנצרות הקתולית: אין גאולה מחוץ לכנסייה, ורק דרך הטקסים שמנהלים כמרים מוסמכים אפשר לזכות לחסד האלוהי. הקשר הישיר שהציע לותר, בין האל לאדם, פטר את הכנסייה הלותרנית מהצורך להפוך את הכמרים ל'מכשפים', המשתמשים באמצעים מאגיים להעברת חסד. עקרון "כתבי הקודש לבדם"Sola Scriptura) ) קובע כי הסמכות העליונה לענייני נצרות נמצאת בכתבי הקודש, ולא באנשים בשר ודם - גם אם הם כוהנים. תפישה זו מנוגדת לעמדת הכנסייה הקתולית, הקובעת כי לכנסייה יש מונופול על פרשנות כתבי הקודש. התיאולוגים הקתולים עסקו בהתאמת כתבי הקודש לכתבי הפילוסופיה והמדע, ובתקופתו של לותר כבר הייתה התיאולוגיה הקתולית סבוכה למדי ובלתי נגישה להדיוטות. לותר צידד בקריאת פשט של כתבי הקודש, וטען שכל אדם יכול להבין אותם. הוא חתר לקרב את הטקס הדתי לעם ותירגם את כתבי הקודש ואת נוסחי הטקסים הנוצריים לגרמנית (אחר-כך באו תרגומים ללשונות אירופיות נוספות). בנוסף השתנה גם מבנה הכנסייה ללא היכר. הסגנון הקתולי המפואר של ימי הביניים נזנח, וכל חלל ציבורי יכול היה לשמש כנסייה. הכמרים עמדו כשפניהם לקהל, בניגוד לסגנון הקתולי שבו הכומר עומד על במה כשגבו לקהל ומדקלם טקסטים בלטינית. קירוב הדת לציבור ושחרור המאמינים מתיווכה הפרוצדורלי של הכנסייה היו מהפכה חסרת תקדים בחיים הדתיים באירופה ועורר חרדה של ממש במוסדות הכנסייה הקתולית. גם מבחינה חזותית, עוררה הנצרות הפרוטסטנטית מהפכה רבתי. הקתולים נהגו לבנות כנסיות מפוארות בהן אמנות מונומנטלית אשר נועדה להסביר למאמין את עקרונות האמונה דרך הוויזואליה וליצור הזדהות עם ישוע והקדושים. כנסיות פרוטסטנטיות בראשית דרכן לא הכילו כל אמצעי אמנותי ציורי מסוג זה. למעשה, בגרמניה נודעה בראשית דרכה השפעה כמעט איקונוקלסטית על האמנות.

4. עקרון האמונה (Sola Fide ) באיגרת אל העברים שהמסורת הנוצרית מייחסת אותה לפאולוס (שאול התרסי) מצטט הכותב את הנביא חבקוק : "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה וְאִם יִסּוֹג לֹא רָצְתָה נַפְשִׁי בּוֹ. אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ מִן הַנְּסוֹגִים אֱלֵי אֲבַדּוֹן, כִּי אִם בְּנֵי הָאֱמוּנָה לְשֵׁם יְשׁוּעַת הַנֶּפֶשׁ". (האיגרת אל העברים י, 38-39 ) במקור: "הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה "(חבקוק ב, ד) St. Paul

5. חזון יוחנן, הנקרא לעתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה, המתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישוע ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסי טו יואני" (Αποκάλυψη του Ιωάννη "" -חזון יוחנן ביוונית), נגזרת המילה המודרנית אפוקליפסה, המציינת את סוף העולם. לפי המסורת הנוצרית, מחבר הספר הוא יוחנן כותב הבשורה, המזוהה על פי המסורת הנוצרית עם יוחנן בן זבדי, אחד משנים עשר השליחים, שכתב גם את הבשורה על-פי יוחנן ואת איגרות יוחנן שבברית החדשה. ספר זה מסתיים במלים: אָנֹכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה. הַמֵּעִיד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמֵר: "אָכֵן, אֲנִי בָּא מַהֵר." אָמֵן. בּוֹא נָא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים. אָמֵן. (חזון יוחנן כב, 18-21) משפטים אלה תומכים בעקרון ה- Sola Scriptura "כתבי הקודש לבדם" - על פי הלותרניזם, התנ"ך והברית החדשה הם יצירה אלוהית ומקור כל התובנה האלוהית והכתובים הם הבסיס היחיד לאמונה והם הסמכות הבלעדית בכל נושאי דת ואמונה. Albrecht Dürer Hand Study with Bible

6. באמצע המאה ה-15 הומצא הדפוס המודרני על ידי יוהאן גוטנברג. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו היה התנ"ך בשפה הלטינית, 1456 . תרגום התנ"ך לשפת הדיבור והדפסתו גררו עלייה משמעותית ממושכת באחוזי האוריינות בקרב הציבור הרחב, השכלה נרחבת לכל שכבות החברה, כולל המעמד הנמוך. ירידה בכוחה של הכנסייה בגלל נגישות רבה יותר לספרי הקודש והפצת דעות נגדה ונגד השלטון, שהביאו להתפשטות הנצרות הפרוטסטנטית Luther Bible, 1534 Stolbergische Bibliothek Wernigerode Jost Amman , Early wooden printing press, depicted in 1568 scan of title page of Biblia: Dat ys De gantze Hillige Schrifft Vordudeschet dorch D. Mart. Luth. Vth der lesten Correctur mercklick vorbetert. Magdeburg: Michael Lotter, 1554. Gottfried Wilhelm Leibniz Bibliothek - Niedersächsische Landebibliothek Hannover

7. אלברכט דירר (1471-1528) נחשב כגדול הציירים ואמני התחריט ברנסאנס הגרמני, ובשל רבגוניותו וחידושיו בתחומי האמנות והמחקר התאורטי כונה גם "לאונרדו של הצפון". מ-1513 ואילך ניכרים ביצירתו של דירר רישומי המשבר הדתי של תקופתו והמאבק בין הכנסייה ובין ההומאניזם. עם התפתחות הרפורמציה הפך לחסידו של לותר אף שככל הנראה נשאר חבר אדוק בכנסייה הקתולית. ככל משכילי הדור היה מחשיב את הצד המדיני של התנועה החדשה פחות מ"חירותו של האדם הנוצרי", מזיקתו האישית של הפרט לאלוהיו. Albrecht Dürer Self-Portrait in a Fur-Collared Robe, 1500 Oil on lime panel, 67,1 x 48,7 cm Alte Pinakothek, Munich

8. כתביו של דירר מצביעים על אהדתו לרעיונותיו של מרטין לותר, אף שלא ברור כאמור אם נטש אי פעם את הכנסייה הקתולית. דירר כתב ביומנו ב-1520 על רצונו העז לצייר את לותר (תרגום חופשי) "ויעזור לי האל שאוכל ללכת לד"ר מרטין לותר. בכוונתי לחרוט את דיוקנו על גבי צלחת נחושת כדי לשמר לנצח את דמותו של האדם הנוצרי שעזר לי להתגבר על קשיים רבים כל כך". במכתב מ-1524 כתב דירר " בשל אמונתנו הנוצרית אנו חווים לעג וסכנה, אנו מושמצים ונחשבים כופרים. ואפשר שהמשפט הזה אומר יותר מכל- פירהיימר כותב ב-1530 במכתבו לידידו Johann Tscherte "אני מודה שבתחילה האמנתי בלותר, כמו אלברט זכרונו לברכה ... אבל כפי שכל אחד יכול לראות, המצב רק הולך ומחמיר." נירנברג, שהייתה מרכז הומניסטי, ומהמקומות הראשונים שקיבלו בברכה ובחום את עקרונות הרפורמציה של מרטין לותר, איפשרה לדירר את הגישה לתיאולוגים ומלומדים, בכללם ארסמוס, פיליפ מלנשטון, ויליבלד פירהיימר, שלכל אחד מהם ייחד דירר תמונת דיוקן וקורנליוס גרפאוס ממנו קיבל דירר את 'גלות בבל' של לותר ב-1520. Martin Luther Von dem babylonischen Gefängnis der Kirche (On the Babylonian Captivity of the Church) Wittenberg, 1520, full-page woodcut portrait of Luther. This work, which features Martin Luther's portrait, first appeared in Latin and was directed against Catholic sacramental teaching. Of the seven sacraments, Luther considered only baptism and communion, and to some degree, confession, sacraments of Christ. In the case of communion, he rejected the notions that it was a sacrifice to God and that the elements are transformed (transubstantiation). Albrecht Dürer Philipp Melanchthon, 1526 Museum of Fine Arts, Boston Albrecht Dürer Willibald Pirckheimer, 1524 British Museum , London Albrecht Dürer Desiderius Erasmus, 1526 Victoria and Albert Museum , London

9. בחיתוך העץ 'הסעודה האחרונה' מ-1523 זרועים רמזים לאהדתו של דירר את הרעיונות הפרוטסטנטים בתחילתה של הרפורמציה. באופן מסורתי ציורי הסעודה האחרונה מתמקדים בלחם, בקרבן הפסח, ובסימונו של יהודה איש קריות כמי שהולך להסגיר את ישוע. דירר מניח את כד היין לצד ככרות הלחם רמז לכך שבטקס ההתייחדות Communion ) ) הפרוטסטנטי ניתן יין בנוסף ללחם הקודש לכלל המאמינים. (אצל הקתולים יין נלגם על ידי הכמרים בלבד). אין זכר לקרבן הפסח. הצלחת המרכזית ריקה – רמז לכך שהפרוטסטנטים מדגישים את תחייתו של ישוע ולא את קורבנו. סביב ישוע אחד עשר תלמידים ולא שנים עשר. יהודה איש קריות אינו מופיע כאן. זהו הרגע בו ישוע מעביר לתלמידיו את המסר : אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי יוֹחָנָן יג, 34) DÜRER, Albrecht, The Last Supper, 1523 , Woodcut, Graphische Sammlung Albertina, Vienna

10. את תמונתו של פיליפוס הקדוש השלים דירר ב-1523 אך פרסמה רק ב-1526 . יש הטוענים כי באווירת הרפורמציה חש אי נוחות עם ציורי קדושים. גם אם דירר לא היה איקונוקלסט, בשנותיו האחרונות הוא העריך וחקר את תפקידה של האמנות בדת. Albrecht Dürer St Philip,1526 Engraving, 122 x 76 mm Metropolitan Museum of Art, New York

11. על רקע כל זאת השלים אלברכט דירר ב- 1526 את האחרונה ביצירותיו הגדולות היא תמונת 'ארבעת השליחים' (יוחנן האוונגליסט, פטרוס, פאולוס ומרקוס האוונגליסט) עליה עבד זמן רב. ב-1526 ציווה אותה דירר בתוך מסגרת ועליה כתובת ארוכה, לעיר נירנברג. הדמויות מתנשאות מעט מעל גובה קומת אדם. שמה של התמונה 'ארבעת השליחים' ניתן לה חרף נוכחותו של מרקוס האוונגליסט אשר המסורת אומרת שהיה תלמידו של פטרוס ולא נמנה עם השליחים. נראה שהשם הראוי לה יותר הוא 'ארבעת הקדושים'. Albrecht Dürer, The Four Holy Men, 1523-1526Oil on lindenwood, 215 x 76 cm (each panel)Alte Pinakothek, Munich

12. מרקוס פטרוס פאולוס יוחנן האוונגליסט יוחנן האוונגליסט הקיצוני משמאל אוחז את הברית החדשה וקורא ממנה את המשפטים הראשונים מן הבשורה שלו, מאחוריו נמצא פטרוס (שמעון בר יונה), התלמיד שקיבל מידי מורו את מפתחות השמים. בפאנל השני מרקוס האוונגליסט עומד מאחור ואוחז מגילה. הקיצוני מימין הוא פאולוס (שאול התרסי), אוחז בספר סגור של הברית החדשה ונשען על גבי חרב - רמז להוצאתו להורג בעריפת ראשו .

13. ארבעת השליחים הללו מגלמים על פי דירר את ארבעת סוגי האופי האנושי (המזג האנושי או הטמפרמנט) : דירר גילה עניין מתמיד ברפואה ובמחקר הפסיכולוגי, משום שחשב כי האדם הוא ישות מסתורית , והיה מהרהר שוב ושוב במסתורין האלה. הטמפרמנט, מכלול הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים של האדם, העסיק את האדם משחר ההיסטוריה. כבר ביוון העתיקה הניח היפוקרטס את קיומו של איזון בין גוף לנפש, שהעדרו מסביר את מקורן של המחלות. להיפוקרטס מיוחסת תיאורית ארבע הליחות, המחברת בין ארבעה ארכיטיפים של טמפרמנטים אנושיים, לבין מצבו הפיזי של אדם, עונות השנה וארבעת היסודות. מהם ארבעת הטיפוסים של הטמפרמנט האנושי? טמפרמנט סנגוויני – בוטח, חברותי וחובב תענוגות, אימפולסיבי ואופטימי. קשור לכבד, מזוהה עם אלמנט האוויר, האביב והצבע האדום. טמפרמנט כולרי – מלא אמביציה וכושר מנהיגות. אמיץ, אנרגטי ודומיננטי. קשור לכיס המרה ומזוהה עם הקיץ, אלמנט האש והצבע הצהוב. טמפרמנט מלנכולי – מופנם, מהורהר וזהיר. מזג יצירתי ונוטה לדיכאונות. קשור לטחול, מזוהה עם אלמנט האדמה, הסתיו, והצבע השחור. טמפרמנט פלגמטי – בלתי אמוציונלי, רגוע ושקט. נמנע מעימותים ומעשיה. קשור למוח ולריאות, מזוהה עם החורף, אלמנט המים והצבע הלבן. Personification of the four temperaments: Sanguine, Choleric, Melancholic, Phlegmatic. Title page of Adraien collaert & maarten de vos, Septem Planetae (The Seven Planets) (1581).

14. יוחנן הוא בעל המזג הסנגוויני, האדם החם ואוהב החיים, מלא תקווה ושלם עם עצמו. לחייו האדומות תואמות את גלימתו האדומה, המלאה והשופעת, ואת התלתלים הערמוניים המעטרים את ראשו היפה. כיאה למי שכתב אחד מספרי הבשורה הוא מחזיק את ספרו בידו

15. Dürer Albrecht, Study to the Four Apostles , John the Evangelist

16. פטרוס, בעל המזג הפלגמטי, אוחז באדישות את מפתח האפיפיורות. הוא עומד כשראשו הקירח זוהר, פניו חסרי הבעה וגופו נחבא מאחורי כבדותו המרשימה של יוחנן. (יש איזו שנינות מרושעת בהפחתת דמותו של פטרוס התוסס, שמונה לשומר המפתחות).

17. Dürer Albrecht, Study to the Four Apostles , head of Peter Cabinet des dessins (Musée Bonnat)

18. פאולוס הוא האדם בעל המזג המלנכולי, בידו האחת הברית החדשה והשנייה אוחזת בניצב חרבו*. הוא סוקר אותנו בחשדנות מזווית עינו. גאולתו של פאולוס מתבטאת בעושר מלבושיו הלבנים והשופעים הנופלים בקפלים עמוקים , מוצלים. הצללים הם חלק מן האופי המלנכולי, ועם זאת יש בהם גדולה *לפי המסורת הוצא פאולוס להורג באיבחת חרב. (חרב לידו היא סמלו באמנות) החרב מופיעה באיגרת אל העבריים ( שלא ידוע מי כתבה) ד, 12: "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת".

19. Dürer Albrecht, Study to the Four Apostles , Paul

20. מרקוס הוא בעל המזג הכולרי, עיניו הזועמות בורקות הוא מביט הלאה לצד ימין כאילו הוא מקדם את פני הסכנה. בידו מגילה של הבשורה אותה כתב. תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים. כַּכָּתוּב בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכֶּךָ.קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו". (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַרְקוֹס א, 1-3)

21. Dürer Albrecht, Study to the Four Apostles , head of Mark Cabinet des dessins (Musée Bonnat)

22. בדרך כלל, סמלו של יוחנן הוא הגביע שבו השתמשו ישוע ותלמידיו בסעודה האחרונה ובו משתמשים באופן סמלי בטקס אכילת לחם הקודש. דירר חורג מן המסורת ומשתמש בספר הבשורה של יוחנן כסמלו. בעמוד הפותח רואים את המלים הראשונות בספר : "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (הבשורה על פי יוחנן א, 1). מבט מקרוב מגלה כי הן כתובות בגרמנית ולקוחות מתרגומו של לותר לתנ"ך- אות נוסף לאהדתו של דירר את הפרוטסטנטיות

23. " גַּם מִסִּבָּה נוֹסֶפֶת מַתְמִידִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים: כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵאִתָּנוּ, קִבַּלְתֶּם אוֹתוֹ לֹא כִּדְבַר בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת - דְּבַר אֱלֹהִים, הַדָּבָר אֲשֶׁר פּוֹעֵל גַּם בָּכֶם הַמַּאֲמִינִים". (אִגֶּרֶת שָׁאוּל (פאולוס)הָרִאשׁוֹנָה אֶל הַתֶּסָּלוֹנִיקִים, ב, 13)

24. לא קיימת מסורת איקונוגראפית של ציור ארבעת הקדושים הללו יחדיו, קודם זמנו של דירר, אך לאור השקפת עולמו של לותר על עליונות ספרי הבשורה ומקומם בהוויה הנוצרית ניתן להבין את ההיגיון שבבחירת הדמויות וארגונן על גבי הבד. יוחנן משמאל ופאולוס מימין הן הדמויות הדומיננטיות בקומפוזיציה, גדולות יותר ומוארות יותר מאשר פטרוס ומרקוס הנמצאים ברקע. גלימותיהם הגדולות והספרים הגדולים שבידיהם מכסים במידה רבה את שתי הדמויות שברקע. פטרוס אינו רק מחברן המשוער של האיגרות הנחשבות בעיני לותר לצד פאולוס ויוחנן הוא גם השליח שקיבל לידיו את המפתחות של הכנסייה מידיו של ישוע: " אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם." (הבשורה על פי מתי, טז, 17-19). פטרוס מוגדר כבישוף- ואפיפיור- ראשון של רומי. סמל השלטון של כל האפיפיורים הם אותם מפתחות השמיים שהבטיח ישוע לפטרוס. אך דירר מגמד את חשיבותו- הוא שני ליוחנן עיניו מופנות לספר הבשורה על פי יוחנן. משלוש הדמויות האחרות מרקוס הוא זה שבשורתו פותחת במלים "תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים" (הבשורה על פי מרקוס א, 1). ולמרות שכתב את כל קורותיו של ישוע גם הוא צריך להתבונן בפאולוס, אשר באגרותיו סיפק את 'המפתחות' להבנת הכתובים.

25. ארבעת השליחים יוצרים יחדיו מכלול אחד, כפי שארבעת סוגי האופי מצטרפים יחדיו אצל כל אדם. הציור מהנה בדרכים רבות, הוא מלא, חזק, והמודעות החללית שבו הופכת אותו כמעט לפיסולי. ארבעת השליחים ניצבים כנגד רקע שחור, מעורר כבוד באינדיווידואליות שלהם ובחברות שביניהן.

26. At the bottom of the two panels are lengthy Biblical inscriptions, selected by Dürer and copied by the calligrapher Johann Neudörffer. These begin with a warning against the dangers of false prophets: `All worldly rulers in this threatening time, beware not to take human delusion for the Word of God. For God wishes nothing added to his Word, nor taken from it’.

27. בנוסף מופיעים ציטוטים מן הברית החדשה בגרמנית כפי שלותר תרגמה. תחת תמונתו של מרקוס מופיעים הפסוקים : "אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָצְאוּ לָעוֹלָם. בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם" (אִגֶּרֶת יוֹחָנָן הָרִאשׁוֹנָה, ד, 1-3) ודבריו של פאולוס : "וְזֹאת דַּע לְךָ: בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ זְמַנִּים קָשִׁים, כִּי יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם, אוֹהֲבֵי כֶּסֶף, גַּאַוְתָנִים, שַׁחְצָנִים, מְגַדְּפִים, מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם, כְּפוּיֵי טוֹבָה, חַסְרֵי קְדֻשָּׁה, קְשׁוּחֵי לֵב, בִּלְתִּי מִתְרַצִּים, מַלְשִׁינִים, הוֹלְלִים, אַכְזָרִים, שׂוֹנְאֵי טוֹב, בּוֹגְדִים, פּוֹחֲזִים, יְהִירִים, אוֹהֲבִים תַּעֲנוּגוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהֵם אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ. הִתְרַחֵק מֵאֵלֶּה. הֵן מִקִּרְבָּם בָּאִים הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מִתְגַּנְּבִים לְבָתִּים וְלוֹכְדִים נָשִׁים כְּסִילוֹת, עֲמוּסוֹת חֲטָאִים וְנִתְעוֹת בְּכָל מִינֵי תַּאֲווֹת, הַלּוֹמְדוֹת תָּמִיד וְאַף פַּעַם אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהַגִּיעַ לִכְלַל יְדִיעַת הָאֱמֶת. (אִגֶּרֶת שָׁאוּל הַשְּׁנִיָּה אֶל טִימוֹתֵיאוֹס ג, 1-7) תחת תמונתו של פאולוס מופיעים דברי ישוע : " וּבְלַמְּדוֹ אוֹתָם אָמַר: "הִזָּהֲרוּ מִן הַסּוֹפְרִים הָאוֹהֲבִים לְהִתְהַלֵּךְ לְבוּשֵׁי גְּלִימוֹת וְאוֹהֲבִים בִּרְכוֹת שָׁלוֹם בַּשְּׁוָקִים וּמוֹשָׁבִים רִאשׁוֹנִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּמְקוֹמוֹת נִכְבָּדִים בַּסְּעוּדוֹת; הַבּוֹלְעִים אֶת בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל לְמַרְאִית עַיִן. דִּינָם שֶׁל אֵלֶּה יִהְיֶה חָמוּר יוֹתֵר." (הבשורה על פי מרקוס יב, 38-40) וכן " אֲבָל גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר הָיוּ בָּעָם, כְּשֵׁם שֶׁגַּם בֵּינֵיכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר. הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי תּוֹרוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְיִכְפְּרוּ בָּאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם, וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם אָבְדָן פִּתְאֹם. רַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וּבִגְלָלָם תְּגֻדַּף דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וּבְתַאֲוָתָם לַבֶּצַע יְדַבְּרוּ כָּזָב וְיִסְחֲרוּ בָּכֶם; וְאָמְנָם לֹא יִתְעַכֵּב מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחֱרָץ מִקֶּדֶם, וְאָבְדָנָם לֹא יָנוּם". (אִגֶּרֶת פֶּטְרוֹס הַשְּׁנִיָּה, ב, 1-3)

28. התמונה נחשבת לצוואתו של דירר לא רק מבחינה אמנותית, אלא גם מבחינה מדינית, שכן הכתובת שעליה מכילה אזהרה לשליטים החילוניים שלא יחשבו את חולשת האדם לדברי אלוהים חיים. בדברים אלה יש אולי משום רמז שדירר, כרבים מחבריו ההומניסטים, התאכזב בינתיים מן הרפורמציה, לאחר שנשתלבו בתנועה הדתית גורמים מדיניים ומעמדיים. ועם זאת, תמונתו של דירר אינה מכוונת נגד שום צד, אך יש בה משום מחאת ההוגה נגד השחתת הרעיונות במציאות, דאגה מפני הפנטיות הדתית.

29. תמונה זו של דירר צויירה ביוזמת האמן, ללא הזמנה. היה זה דירר שביקש להעניקה לנירנברג עיר הולדתו. ב6 באוקטובר 1528 הציע האמן את תמונת ארבעת השליחים לפרנסי עירו: (תרגום חופשי) 'מזה זמן רב שאני מבקש לכבד את הוד מעלתכם ולהציע כמה מעבודותי הצנועות כמזכרת. אך 'חוסר המשמעות' ו'חוסר השלימות' שלהן מנעו ממני מעשות זאת עד כה... עתה משהשלמתי תמונה זו אשר העבודה עליה הייתה כרוכה בתלאות רבות יותר מכל יצירה אחרת חשבתי שאין נכון יותר מאשר להשאירה בידיכם למזכרת'. כשם שנהוג היה בערים רבות באיטליה להעניק לבניין העיריה יצירת אמנות שתסמל את ה'שלטון הטוב' , כך ביקש דירר לכבד את עיר הולדתו בתמונה אותה ייחד מראש למטרה זו. מועצת העיר קיבלה את התמונה בתודה ותלתה אותה באולם הישיבות הראשי שלה. דירר תוגמל בסכום נכבד ביותר של 100 פלורינים. ארבעת הדמויות המונומנטאליות נותרו בבניין עיריית נירנברג עד 1627, כשתחת איומי דיכוי מצד הקתולים (מלחמת שלושים השנים) נאלצו למוכרה לנסיך הבוחר של בוואריה, מכסימיליאן הראשון, שהיה ממעריציו הגדולים של דירר. באותו מעמד חתך מכסימיליאן את הרישומים שבתחתית התמונות ושלחם חזרה לעיר נירנברג, שכן הם נחשבו למינות ופגיעה בריבונות הקתולית. ב-1922 העבירה אותם עיריית נירנברג למוזיאון במינכן שם החזירו אותם למקומם. Altes Rathaus von Nürnberg (Town Hall of Nuremberg)

30. מקורות: עריכה: אסף פלר http://en.wikipedia.org/wiki/The_Four_Apostles http://smarthistory.khanacademy.org/durer-four-apostles.html http://www.wga.hu/html_m/d/durer/1/10/5_4holy.html http://www.themasterpiececards.com//Famous-Paintings-The-Four-Apostles http://www.artway.eu/content.php?id=1038&lang=en&action=show http://jslingerland.wordpress.com//the-four-apostles-by-albrecht-durer/ http://en.wikipedia.org/wiki/Martin_Luther http://en.wikipedia.org/wiki/Protestant_Reformation

31. שלום לך, אני מזמין אותך לבקר באתר המצגות שלי ולהנות ממצגות נוספות להתראות, אסף פלר http://assaffeller.com