כאן היה ביתי - הַר-טוּב 1883 - 1895 דצמבר 1895 (נר שביעי של חנוכה א בטבת תרנ"ו ) - 16 במאי 1948

כאן היה ביתי - הַר-טוּב 1883 - 1895 דצמבר 1895(נר שביעי של חנוכה א בטבת תרנ"ו )- 16 במאי 1948 הַר-טוּב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, צפונית ובסמוך לבית שמש של ימינו, אשר פונתה במלחמת העצמאות בליל ה-16 במאי 1948 ערך: דב בן-שי

מצגת זאת מאוחסנת בשרתי אתר נוסטלגיה אונליין –שימור התרבות הישראליתwww.nostal.co.ilבקרו בארכיון המצגות שבאתר וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי שימור התרבות, הנוסטלגיה וההיסטוריה של ישראל.

הַר-טוּב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, צפונית ובסמוך לבית שמש של ימינו

המושבה הר-טוב הכפר הערבי ערטוף 1948 ערטוף וישובים ב 1948 מקור תמונת הכפר הערבי: הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

1883 - 1895 קהילת יעקב ערטוף הר טאוף ( "מושבת המסיתים" )

Artuf מפת R.E.F משנת 1880

הר-טוב נוסדה ב-1895, כאחת מ-28 המושבות שנוסדו בשנות העלייה הראשונה (1881-1904). בנוסף לה נבנו זכרון יעקב, ראש פינה, יסוד המעלה, עקרון ,מזכרת-בתיה גדרה , פתח תקווה, חדרה, רחובות, והמושבות - בת שלמה, באר טוביה, מטולה ועוד. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה נקלעו תושבי הכפר הערבי ערטוף לקשיים כלכליים וחובם לשלטונות העותומאניים עמד על 8,000 גרוש. נציגי השלטון העות'ומאניים הגיעו לכפר ותלו על עץ את מנהיגי הכפר. בצר להם פנו תושבי הכפר לשכניהם מהכפר אישוע, כיום אשתאול, שהחלו לגייס את הכספים הדרושים, במקביל פנו נציגי הכפר ערטוף לסגן הקונסול הספרדי בירושלים, אלכסנדר אספניולו שהזדרז ורכש מתושבי הכפר את האדמות בסכום החוב. אספניולו בנה לעצמו בית מאבן. כשרצה לשוב לספרד, לאחר שמונה שנים, הציע לתושבי הכפר ערטוף לרכוש את אדמותיהם בחזרה, אולם הם דחו את הצעתו מאחר ולא היה להם די כסף עבור הרכישה, והן משום שחשבו כי האדמות יוחזרו להם לאחר שסגן הקונסול ישוב לספרד. בשנת 1882 רכש היהודי יצחק יעקב סופר את האדמות מאספניולו וקיווה למכור אותן ליהודים שיבואו להתגורר במקום, אולם הדבר לא עלה בידו והעסקה התבטלה. שנה מאוחר יותר, התארגן המיסיון האנגליקני בירושלים, ובעזרתו של המומר מוזס פרידלנדר קנו את שטחי ערטוף – כ 4,800 דונם ( כ 5,670 דונם טורקי ). גרוש ( Kurush ) עות'מאני 10 לירות עות'מאניות

בזמן ראשית העלייה הראשונה, כשהייתה התעוררות ציונית אצל יהודים. בקיץ תרמ"ב (1882), עלו לארץ ישראל מהגרים יהודים רבים מרוסיה ורומניה. אגודות התיישבות ושליחיהן, מתווכים מקומים וסוחרים שונים שלחו ידם ברכישת קרקעות ובארגון ישובים, אך רוב המהגרים הגיעו לארץ ללא הכנה ורכוש שיספיקו למחייתם. משפחות יהודיות רבות נותרו ללא אמצעי מחייה, מצב זה נוצל על-ידי המיסיון שפעל בארץ. אחד מגופי המיסיון, "חברת יהודי לונדון", היטיב להבין את שאיפת העולים להתיישבות חקלאית וניצל את מצבם הדחוק. מאחר שהיהודים התנכלו לפעולותיו בירושלים הוא יזם הקמת מושבה חקלאית לפליטים, כדי שהמיסיון יוכל לנהל בה תעמולה דתית חופשית, רחוק מהעיר. באותה עת עמדו למכירה חלק מקרקעות הכפר ערטוף (היום – המושב נחם). גורמים שונים היו מעורבים אז בנסיונות לרכישת הקרקעות, וביניהם סגן קונסול ספרד בירושלים ומתווכי קרקעות יהודיים. ב"החבצלת" (ד' אלול, תרמ"ב), התפרסם דבר הקמת מושבה בשם קהילת יעקב במקום. אלא שכל הנסיונות להקים ישוב עברי בערטוף נסתיימו בלא כלום. המבנה המרכזי של בית החולים של המיסיון האנגלי ברחוב הנביאים בירושלים

ב-1883 רכש המיסיון האנגלי בירושלים ((Society for Promoting Chritianity among the Jews * בראשות המומר מוזס (הרוורנד הרמן ) פרידלנדר ( "האנגלי" ) כ 5,000 דונמים מאדמות הכפר ערטוף (ושינה את שמו ל 'הר טאוף' ). בעקבות גל ההגירה ב-1882 ** נותרו משפחות יהודיות רבות ללא אמצעי מחייה. המיסיון החליט לנצל את מצוקתם וליישב אותם בערטוף – מקום מרוחק ומבודד מהקהילה היהודית, בתקווה שעם הזמן יוכלו לשכנע אותם להמיר את דתם. (הוא קנה את האדמות מסגן קונסול ספרד בירושלים אלכסנדר ספניולי ). באסרו חג סוכות תרמ"ד 24 באוקטובר 1883 עלו לערטוף 24 משפחות. על-פי דיווח המיסיון, רק שלוש משפחות התנצרו ( 11 איש ). שאר המשפחות קיימו אורח חיים יהודי. הם התפללו בבית כנסת אך נאלצו לפי החוזה להאזין למיסת הטפה שבועית. תנאי המחיה היו קשים, עקב מחסור בקרקע ואדמת טרשים דלה. בתחילה גרו התושבים בצריף עץ ארוך שחולק במחיצות ולאחר מכן נבנה בית אבן גדול. בכספים שנתרמו תומכי המיסיון מאנגליה בנו כמה בתי אבן והחלו מעבדים את הקרקע. מאה וחמישים נפש עלו, כל משפחה קיבלה לרשותה 160 דונם לגידול חיטה ושעורה וכן צמד שוורים ופרה מזן משובח, מכוורת ולול. * האגודה לקידום הנצרות בקרב היהודים ** העליה הראשונה היא גל העליה משנת תרמ"ב (1881), עד שנת תרס"ד (1904). בראשית התקופה מנתה האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל כ-26,000 נפש. במשך התקופה באו אליה עולים ותיירים רבים ממגוון מדינות ביבשות אירופה, אפריקה ואסיה. בסיומה, נאמדה האוכלוסיה היהודית בארץ כ-55,000 נפש. תקופת העלייה הראשונה נקראה כך, בשל מימדיה הגדולים, ומפני הצלחתם של אנשי התקופה לממש לראשונה התיישבות יצרנית ועצמאית עירונית וחקלאית נרחבת בארץ ישראל. בית המסיון האנגליקני מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

בדצמבר תרמ"ג (1883) הגיעו להר-טוב עשרים וארבע משפחות של יהודים עניים מרומניה ומרוסיה והחלו בעיבור הקרקע. המיסיון בנה על ראש הגבעה, ליד ערטוף, חצר ובה מבני אבן גדולים. היישוב היהודי החרים את מושבת המיסיון וכינה אותה "מושבת המסיתים". נחום סוקולוב כתב בספרו "ארץ חמדה" (1885): "שם תקעו המסיתים את יתדם וילכדו בחרמם מספר אנשים עברים. חלילה לנו להביא בחשבון את המקום הזה, כי לא לנו הוא". הם כונו 'פרידלנדרים' ובכך הוציאום מתוך המחנה . הם גונו כ 'פריצי בני עמנו'. התלהבות המיסיון דעכה כשנוכחו שרק יהודים מעטים המירו את דתם. גם לחץ דעת הקהל על המתיישבים החלה להשפיע, גם תנאי הקיום בהר-טוב היו קשים: מחסור במים ,קרקע דלה ומחלות. בתרמ"ה (1885) נותרו בה שש-עשרה משפחות בלבד ( 28 יהודים ). ב 1892 הושלמה בנייתם של שמונה בתי אבן אבל נשארו במקום רק 4 משפחות וב 1894 נשאר רק מתיישב אחד. המיסיון הוסיף להחזיק בקרקעות ואף ניסה להחיות את היישוב, אך ללא הצלחה והחכיר את הקרקע לערביי הסביבה. ב-1893 הציע המיסיון את המקום למכירה. לקראת 1895 התרוקן המקום מיושביו. חצר המיסיון הפכה לרכושם של 5 משפחות.

24 אוקטובר 1890 בית המיסיון הגמור

שרידי "בית המיסיון" כיום מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

ארץ חמדה מאת נחום סוקולוב (1885) ע"פ סיר לורנס אוליפנט ואחרים כולל ידיעת גלילות אה"ק על פי גדולי התיירים ובו גם תמצית ספר המסע של השר האנגלי, לאהרענס אליפהאנט עם הוספות מיוחדות כתובות על ידו בימים האחרונים. ונלוה להספר מפת ארץ ישראל גם תמונת הקולוניא החדשה "ראשון לציון". נחום סוקולוב פרק 13: מושבות בני ישראל ומעיר יפו לפאת צפון, מוורה הרשת לקולוניסטים עברים בכפר ארסוף * (יעויין על המפה) אשר לחוף ים התיכון ישכון; שם תקעו המסיתים את יתדם וילכדו בחרמם מספר אנשים עברים. חלילה לנו להביא בחשבון את המקום הזה כי לא לנו הוא. אך בארץ הגליל העליון תאורנה עינינו לראות ערי-מושב המתנוססות כאבני נזר. על יד הר הכרמל, במרחק כ"ה קילאמעטער מעיר חיפה תשתרע הקולוניה סאמארין. בגשת איש אל הקולוניה הזאת יראה לעיניו הר שומם וישתאה עליו, אך בעלותו אל ההר הזה, תעלוזנה כליותיו למראה הוד הטבע מסביב, בקעות ברוכות ופוריות תשתרענה ימין ושמאל. האויר הוא מסוגל לבריאות האדם; בימות החמה לא ילהט להט השמש, ובימות הגשמים לא יכביד הקור את אכפו. יבול השדמות יגאה ויצלח בשפע רב, חטים ושעורים יכסו את השדות, ומפרי העץ יזהירו תפוחי זהב ופרי תמרים ורמונים, יערים גדולים ועבותים יצמחו מסביב, ושם עצים רמים ונשאים, כבירים לימים וחזקים ומוצקים עד מאד, יכשרו לבנין ולמלאכת יד. גם מטילי אבנים נמצאים שם במעבה האדמה, אבני גזית טובים לבנין. רוב הקולוניסטים הם יהודים רומענים, ומכבר מטו עמודי הקולוניה לנפול לולא גברו עליהם חסדי "הנדיב" לחלצם ממצוקתם. * אפולוניה 2..... מקור: http://benyehuda.org/sokolov/eretz_hemda.html#ch13

..... משם והלאה ברדת הנוסע מעיר צפת לצד מזרח, בין שני הרים גדולים, מצד מזרח הר כנען, ומצד צפון הר אשר בשפולו עומד הכפר גי-אוני, שם תשתרע הקולוניה ראש פנה. בין שני ההרים יוצאים בבקעה שני מעינות מים טובים לשתיה ומעלים ארוכה לשותיהם, ויעברו דרך כל הגנות הנטועים בין ההרים, ובצאתם משם והלאה יזלו ברחבה על שדה המחרשה. הקולוניסטים החדשים קנו שליש הכפר מיד היהודים ילידי צפת אשר ישבו בו מאז. ובשנת תרמ"ג עלה בחלקם שטח אלפים וחמש מאות דוללאם אדמה לחרישה מלבד אדמת מרעה לצאן. הנדיב הידוע פרש את כנפי צדקתו גם על הקולוניה הזאת וירימה על גרם המעלה, קנה כלי מחרשה, נתן שדות לעניים ויתמוך בידי הקולוניסטים לבנות להם בתים לשבת, ויש תקוה כי עבודת האדמה תעלה בראש פנה ותפרח כחבצלת – משם והלאה תשתרע הקולוניה יסוד המעלה, בגליל העליון בחלק נפתלי, מהלך ד' שעות מצפת, אצל מי מרום. נקנתה מאת שלוחי קהלת מ. בארצנו בשנת תרמ"ד. שטח אדמתה 500 אַנקר אדמת גיר, ומספר יושביה שנים עשר בתי אבות או שלשים ושש נפש. התייר המהולל אָליפהאנט כתב אלינו במכתבו האחרון כדברים האלה: "מספר הקולוניות הראשיות אשר כוננו ידי היהודים בארץ הצבי עולה כעת שבע, ומספר יושביהן מן 1300 עד 1400 נפש, מהן ארבע בארץ יהודה ושלש בארץ הגליל, מלבד קטנות העומדות להוסד ולא הגיעו עוד לגמר בשולן; את הקולוניות אשר בארץ הגליל הנני רואה ובוחן, יודע ועד, ואת הקולוניות אשר בארץ יהודה אדע גם כן, אך לא אבקר בהן כפעם בפעם כאשר אני עושה בארץ הגליל מקום משכני ומושבי האיתן: מן הקולוניות אשר ביהודה, נמצאה אחת בארסוף אשר בעלות נוצרים-מסיתים, והיא לא תצלח, כי לא זו הדרך. אותה אדע רק על פי השמועה, ולא התעורר החפץ בלבי לקרבה אליה לדעת מה יעשה בה, כי אין הדבר שוה בנזק העת והטרח. שתים הנכבדות: ראשון לציון ועקרון הן יושבות על מלאת מנדבת הנדיב. הרביעית בארץ יהודה, החביבה לי מאד, "פתח תקוה" היא עומדת ברשות עצמה, ועוד לא זכתה למנוחה והצלחה כראוי לה. בתחלה נפקדה בדבר הוות, ועתה יסער הפחה בעזוזו נגד הקולוניסטים התמימים אשר החלו לבנות למו בתים ואת פיו לא שאלו. בכל זאת אקוה, כי אם יעמדו כל חובבי הישוב לימינם, תסור גם הדאגה הזאת. בארץ הגליל נמצאות שלש קולניות: סאמארין, ראש פנה ויסוד המעלה; הקולוניסטים בסאמארין סבלו תלאה הרבה יתר מכל הקולוניסטים אשר בארץ, אך עתה נחו מעצבם ומרגזם וישענו על צדקת הנדיב. אכן הקולוניסטים "בראש פנה" לא ראו רעה, כי מאז בואם נחלת שפרה עליהם, אדמתם טובה ופוריה, הנהגתם – הודות למנהלם איש חרוץ ונבון מילידי צפת – היא מתוקנת בתכלית השלימות, ועתה היתה עליהם גם השפעת הנדיב למרבה אשרם והצלחתם; אכן הקולוניה יסוד המעלה עוד לא התכוננה באיתן ורב לה הדרך אל השלימות". (*) (*)ארסוף כאן היא הר-טוב (דף קודם ארסוף היא אפולוניה)

בסוף שנת 1883 עלו לערטוף היא הר-טוב, 24 משפחות. כשבראש ההולכים השו"ב (שוחט ובודק )דוד גיסין ושמעון חודרוב בתחילה גרו בצריף עץ ארוך שחולק במחיצות ולאחר מכן נבנה, כיאות לפועלי אבן מיומנים, בית אבן גדול. הם קיימו אורח חיים יהודי - התפללו בבית כנסת אך נאלצו לפי החוזה גם להאזין למיסת הטפה שבועית. היישוב היהודי הישן החרים את 'מושבת המיסיון' וכינה אותה "מושבת המסיתים". דוד גיסין - אביו מולידו של הדיליז'נס הראשון של המושבה ראשון לציון 1832 - 1905 דוד גיסין מקור: http://www.gen-mus.co.il/person/?id=889

תמונה משנות הארבעים המבנה בתחתית התמונה הוא תוספת למטבח, של המורה חיים דרומי, בבית הציבורי שנבנה ב-1923 (נקרא גם, בניין בית הספר). שאר הבתים נבנו ע"י קרן העזרה , ב-1930 אחרי החורבן במאורעות תרפ"ט

18 דצמבר 1895 – 16 במאי 1948 יום ראשון ז' אייר ה'תש"ח (נר שביעי של חנוכה יום רביעי א' בטבת תרנ"ו ) מושבה הר טוב

בית הבד הר טוב התחתונה אזור התעשיה "הריחיים" / "הזעתר" 1905 - 1947

עליית הבולגרים וייסוד המושבה בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות לציון. ב-1894 נודע לשבתאי חזקיה מראשי אגודת אחים לישוב ארץ ישראל, על ידי יצחק אריה עולה מסמוקוב שהתגורר בירושלים על מכירת הקרקעות על ידי המסיון בסכום של 4,000 לירות עות'מאניות. נציגי "אגודות אחים ליישוב ארץ ישראל" מסופיה, פזארג'יק, פלובדיב ופלבן התכנסו לישיבה מיוחדת אשר בסיומה הוחלט לשלוח לרכישת האדמה את שבתאי חזקיה מסופיה, פרסיאדו מנוח וחיים אלאג'םמפזרג'יק. בראשית 1895 הגיעו השליחים לארץ ישראל, והאדמה בערטוף הוצעה להם. לאחר משא ומתן עם המיסיון נרכש המקום על ידי יצחק אריה תמורת 3500 לי"ש. ( 1,000 שולמו במזומן והיתר בהתחייבות לארבע שנים ). בדצמבר 1895, נר שביעי של חנוכה א' בטבת תרנ"ו עלו למקום ראשוני המתיישבים ( 3 משפחות ) והתיישבו בבית המיסיון. מאז נחשב יום זה ליום יסוד המושבה "הר-טוב". נקבע שמתוך 50 המשפחות שנרשמו בבולגריה יעלו בשלב ראשון 12משפחות, כמניין שנים עשר השבטים. ( בנוסף אליהם הייתה עליית בודדים ומשפחות ספורות לארץ ישראל שהתיישבו בחורן. בהמשך היו עולי בולגריה ממייסדי יבנאל וכפר חיטים ). אבל רק 10 משפחות התיישבו. המתיישבים החדשים התמקמו בשני מבנים גדולים שנותרו ממפעל המיסיון, שהיו בעלי שתי קומות ובהם כ 15 חדרים, שעמדו בחצר מוקפת חומה בשנה הראשונה לקיומה של המושבה נשלחו למתיישבים כספי תמיכה מבולגריה. לאחר הפסקת התמיכה עזבו 5 משפחות את היישוב, מקצתן חזרו לבולגריה והשאר עברו לירושלים. לאחר מספר שנים הציע אליעזר בן יהודה לשנות את שם המושבה להר-טוב הדומה בצליל לשם הערבי ערטוף. הר-טוב הפכה להיות המושבה "הספרדית" הראשונה בארץ ישראל. ייסודה התקבל בברכה על-ידי העתונות ששמחה למפלת המיסיון. Türk Lirası דגל בולגריה גיני אנגלי 1892

יומן המושבה ושמות המתיישבים 1901 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

לאחר העלייה לקרקע, פנו תושבי ערטוף אל הממשל העות'מאני בבקשה לעכב את רישום האדמות על שם המתיישבים החדשים מאחר שהם אינם נתינים עות'מאנים. ב-1896 הוציא הפאשה העות'מאני של סנג'ק (דגל-מחוז) ירושלים צו לסילוק המתיישבים ורק לאחר התערבות אברהם (אלברט) ענתבי (*) ויוסף נבון (**) בוטלה הפקודה, לאחר שנקבע שהיהודים הבולגרים הם נתיני נסיכות בולגריה שעדיין משלמת מיסים לממשל העות'מאני. הווזיר הגדול באיסטנבול הורה לפאשה הירושלמי להימנע מפגיעה במתיישבי הר-טוב (***). השנים הראשונות היו קשות ביותר. הם סבלו מתנאי הסביבה הקשים, ובעיקר מיעוט קרקע ראויה לעיבוד ומחסור עונתי במים. המשפחות הצטופפו בבית המיסיון, חיו בעיקר בחצר המשותפת ודיברו לדינו. הם חיו במעין קומונה והתחתנו ביניהם. כמעט ולא היה קשר עם שאר היישוב והם לא קיבלו כל עזרה מהברון רוטשילד. באביב 1896 החלו המתיישבים בשתילת ירקות והתכוננו לזריעת החיטה הראשונה. במקביל נמצאה באר מים ישנה אשר לפרקים היו בה מים. את המים היה עליהם להביא על חמורים ממקומות אחרים בסביבה. בעת הזו נמנו בהר-טוב 58 נפשות. התושבים סבלו הן מגניבות כפריי ערטוף והן ממכת הארבה שניחתה על הארץ בשנה זו. המתיישבים פנו לשלטונות העות'מאניים שהצליחו לצמצם את הגניבות. ב-1898 נרשמה הקרקע על שם 5 חברים מהאגודה, בהם רק אחד שישב בהר-טוב והוא חיים אלעג'ים . הקרקע חולקה ל-50 חלקות כמספרן המיועד של משפחות המתיישבים , אשר רובן היו עדיין בבולגריה. כל אחד ממתיישבי הר-טוב קבל זמנית לעיבוד את חלקות בני עירו שנותרו בבולגריה . החקלאות הייתה דלה והם התפרנסו מגידול תירס, ייצור גבינות מחלב צאן ועצירת שמן אזוב (זעתר). כל המשפחות הצטופפו בבניין ישן, מוקף חצר מגודרת, שהותירו מתיישבי המיסיון. ניסיונות שונים לגידולים חקלאיים נכשלו, מתיישבים נאלצו לנסות ענפים מסחריים ותעשייתיים על מנת לקיים עצמם. ברוב עוניים לא הצליחו לבסס משק מפותח, ואף לא לבנות לעצמם בתים ומוסדות ציבור במשך תקופה ארוכה. עקב התנאים שנוצרו, לא עלו יתר המשפחות שנותרו בבולגריה, והמתיישבים נאלצו לפדות חלקם בקרקע במחיר יקר. ב-1897 הצטרפו עוד שתי משפחות ומספר הנפשות הגיע ל-75. אז גם החל ועד "חובבי ציון" ביפו לסייע בידם. בין היתר פתח בית ספר בישוב. בשנה זו הכתה ביישוב מחלת המלריה. בחורף של אותה השנה עשו פגעי מזג האוויר שמות במושבה כל אחת מהמשפחות היתה צריכה לעבד את קרקעותיהן של עוד חמש משפחות שהמתינו בבולגריה. כל הונם, כ 180,000 - פרנקים שנועדו לבנייה, לקניית ציוד וכו' הושקע בקניית הקרקע וב"התגברות" על קשיים שהציב המושל התורכי של ירושלים. עד מהרה התברר שהקרקע הדלה לא תחזיר את ההשקעה. לקשיים במקום נוספו הבדידות והריחוק ממושבות השפלה ומירושלים. גם מוצא התושבים ושפת ה"לאדינו", הכבידו על יצירת קשר עם היישוב החדש. גאוותם של בני בולגריה מנעה אותם מלבקש את תמיכת הברון. רק סכום מצער שנתנו "חובבי ציון" - מידי פעם - איפשר החזקת מורה – שהיה גם שו"ב (שוחט ובודק), ושומר וכן תשלום מסים. המימון של "חובבי ציון" היה בין השנים 1902 – 1912. בצר להם פנו אנשי הרטוב לתעסוקות שונות: ייצור חלב כבשים, ייבוש פרחים וייצואם, עצירת שמן זעתר והובלתו על גמלים והפקת סיד. (*) באותה תקופה ניהל את מוסדות כי"ח בירושלים מאז שנת 1882. (**) יוזם ובונה מסילת הרכבת לירושלים. (***) "שכנוע" המושל בירושלים והוצאותהטיפול עלו כ 100,000 פרנק שזה יותר מעלות רכישת האדמה. אזוב מצוי

מקור המסמך: הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט שפת הדיבור של מתיישבי הר טוב הייתה ה"לדינו", (יהודית ספרדית). מכתב בלדינו שנשלח בראשית 1902 אל יהושע ברזילי (איזנשטט) (1918-1885), שהיה באותו זמן מזכיר הועד הפועל של חובבי ציון ביפו וטיפל במושבות ובאיכרים. על המכתב חתומים חברי ועד המושבה יהודה ישראל בן בשט ונסים דוד כהן.. הר טוב ביום כ"ד בטבת תרס"ב (1902) מר אייזנשטט הנכבד ביפו מכתבנו יהיה עליך לטורח אך למרבה הצרה, באין לנו מקום אחר שבו תשמענה זעקותינו, הננו מטריחים כל פעם. אין לנו אמצעים לשלם, אלא להעתיר לאל הקדוש, אנחנו וילדינו, שיאריך ימיך ויגמול עמך אך טוב, אמן! אדון נכבד כלול בתוך מכתבנו תמצא פרוטוקול חתום רשמית בידי הוועד אודות הזרעים שזרעו המתיישבים מצידם. לרוע המזל, תראה כי השנה היו אדמותינו לגויים עד מחצית בשל מחסור בזרעים. וחוזרים אנו ונותנים הודאות לאל רב הכח שמצאנו השנה חברים שיזרעו את האדמות ויתנו לנו זרעים בהקפה עד חודש ג'ורין דבר שעלה לנו מאוד ביוקר לעומת שוויו בשוק. שום דרך [עמוד 2] לא הייתה לנו לקבל ממקום אחר ומאחר שכך יפלו אדמותינו שיוותרו בלי זריעה [ביד אחרים] לפיכך אנו נופלים לרגליך ומתחננים שתבקש [דרך] להושיענו מן החוב הזה שאנו חייבים לחברים כפי המצוין בפרוטוקול שלנו ועוד מפצירים אנו שתהיה לך הרחמנות שתאפשר לנו לקבל עם הפרוטוקול הזה גם את סך התבואה המתפרשת שם בשביל מזוננו, שהיא 262 ריליס [מידת משקל של תבואה] מיפו, כדי לא למכור את השוורים, עד ג'ורין, בשביל שיהיה לנו מה לאכול לבטח תהיה לך הרחמנות על כל אשר הודענו. אנו מברכים אותך לחיים טובים ולשלום, אמן! המכבדים אותך, מהוועד יהודה ישראל בן בשט ונסים דוד כהן [חותמת ועד המושבה ארד-טוב]

ב-1899 העבירה יק"א מלווה למתיישבים ובסיועו ניטעו עצי פרי ונשתל טבק. מקצת מבני המתיישבים נשלחו ללמוד במקוה ישראל ובבית הספר למלאכה בירושלים. ב-1901 נמנו 101 מתיישבים בישוב. בשנה זו החלו בגידול סלק, פרחים להכנת תמציות לתעשיית התמרוקים, שיוצאו לצרפת. המחסור החמור במים ואי הצטרפות חלק מגרעין המתיישבים מבולגריה הביא שוב להדרדרות במצב הכלכלי ועד ל-1909 נותרו במקום 9 משפחות בלבד. למחייתם עסקו במלאכות שונות: הובלת משאות על גמלים, ייבוש פרחים ושיגורם לגולה, טחינת קמח, אצירת שמן אזוב-זעתר, שריפת סיד ואחזקת חנות. בשטח המועט של הקרקע הפוריה עסקו בגידולי בעל, ובטרשים רעו עדרי צאן, שמהם הפיקו חלב וייצרו גבינה בולגרית. רק משבגר הדור השני שבחלקו למד במקווה ישראל, הסתמן מוצא ממעגל הבדידות והעוני שאליו נקלעה המושבה. ב- 1910 מכרו התושבים שליש מאדמתם לציוני הנדיב י.ל. גולדברג, שרצה להקים כאן חווה חקלאית לדוגמה. בכסף שקיבלו ובעזרת הלוואה מיק"א ( חברה יהודית להתיישבות JCA – Jewish Colonization Association ). פדו את יתרת האדמה, ופנו לפתח ענפי משק חקלאי פורה: מטעים, ירקות, גידולי שדה ובעלי חיים היוו הבסיס החקלאי, ואליו נוספו ענפי תעשייה זעירה, טחנת קמח, בית בד וכבשני סיד. לראשונה נבחר ועד מושבה (1901/2). ב-1912 הכינה יק"א תוכנית מיתאר לישוב ובכלל זה הקמת מבני מגורים. ב-1914 הקימו השלטונות העות'מאנים במקום משתלה ושדה ניסוי חקלאי, במסגרתו נעשה ניסיונות לגידול קפה, עצי קאוצ'וק ואקליפטוס שלא עלו יפה. מלחמת העולם הראשונה עיכבה את התפתחות המושבה אבל לאחריה חלה בה התפתחות ניכרת. לאחר 25 שנות מגורים בבית המיסיון הוחל בבניית בתים (1918) והמושבה התבססה מבחינה כלכלית. נבנו בית כנסת ומרפאה (1923) ונסלל כביש משער הגיא. כן הוקמה מחצבה שהתפתחה אחר כך למחצבת שמשון. בראשית שנות ה-20 פרעה המושבה את חובותיה ליק"א וב-1923 הוקם מבנה לבית ספר יסודי. חנוכת בית הספר הייתה במעמד הנציב העליון הרברט סמואל. במאורעות תרפ"ט - 1929 לאחר שעמדו בגבורה במשך לילה שלם מול הפורעים, נאלצו התושבים לנטוש את המושבה. מבעד לחלונות הרכבת ליפו ראו כיצד פרי עמל ויזע של 35 שנים עולה באש ונבזז. עד אז היה היחס עם הערבים המקומיים תקין, והמושבה לא הייתה מאורגנת להגנה. בליל 24 באוגוסט 1929 נודע כי ערביי הכפר דיר-אבאן הסמוך (כיום נמצא במקומו המושב מחסיה) מתכוננים להתקפה. התושבים התרכזו בבית אבן אחד. הערבים תקפו ושרפו את חוות גולדברג. ניסיונות הערבים להתקרב לבניין נהדפו. עם בוקר הוחלט לפנות את המושבה. במסע מהיר הלכו התושבים לתחנת הרכבת הסמוכה והתבצרו בה. הם הפכו לפליטים חסרי כל בארצם שלהם. בסיוע "קרן העזרה" חזרו חלק מן המשפחות להר-טוב וקוממוה, ואילו חלק אחר עבר לייסד מושבה חדשה - אבן יהודה שבשרון. הר-טוב המשוקמת הייתה לנקודה עברית קטנה בהרי ירושלים. בעמל מפרך הצליחו המתיישבים להקים משק חקלאי חדש, שיקמו את התעשיות הזעירות, ולא הרחק מהם נוסדה מחצבת שמשון. במלחמת העצמאות נאלצו המתיישבים לעזוב את בתיהם בשנית. לאחר מצור ממושך, שבמהלכו הצליחו רק שיירות מועטות להגיע ליישוב, החליטו המוסדות לפנות את הר-טוב.

בקשה להלוואה מאת ועד המושבה שנשלחה לחובבי ציון באודסה בשנת 1901 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

בשנת 1909 נודע ליצחק לוי – איש המושבה והמוכתר שלה, על כוונותיו של יצחק לייב גולדברג, ציוני ופילנתרופ עשיר מליטא, על כוונותיו לרכוש קרקע להקמת חווה ומשתלה. לוי החליט לעניין את המתיישבים ואת בא כוחו של גולדברג בארץ (מאיר דיזנגוף) ביוזמה מקורית: למכור לגולדברג חלק מאדמות הר-טוב ובכסף לקנות את יתרת הקרקע מחברי האגודה בבולגריה, ולרשום אותה על שמו של גולדברג ועל שם המתיישבים בהר-טוב. יצחק לייב אלכסנדר גולדברג (הנדיב הלא ידוע ) יצחק לייב גולדברג. נדבן יהודי ופעיל ציוני (1860-1935) ממייסדי "הכשרת הישוב" וחב' כרמל מזרחי, הבעלים של 'פרדס גולדברג' שניטע ליד גבעת נפוליאון ברמת גן. בשנת 1910 הקים משק חלב מודרני במושבה הר-טוב. רכש את אחוזת הלורד גריי היל על הר הצופים ומסר את השטח להקמת האוניברסיטה העברית במקום. נכדו דן טולקובסקי היה ממפקדי חיל האוויר.

חוות גולדברג (יצחק לייב גולדברג – " הנדיב הלא ידוע " ) בשנת 1910 חלה התפתחות מפתיעה בהר-טוב. הנדבן יצחק גולדברג קנה שליש מאדמת המקום והקים חווה חקלאית. הכסף שנתקבל יועד לקניית חלקם של המשפחות שנשארו בבולגריה. החווה גם סיפקה מקומות עבודה למתיישבים. בעזרת הלוואה מיק"א, פותחו אמצעי ייצור נוספים כמו טחנת קמח, בית בד וכבשני סיד. ב-1912 הכינה יק"א תוכנית מיתאר לישוב ובכלל זה הקמת מבני מגורים. ב-1914 הקימו השלטונות העות'מאנים במקום משתלה ושדה ניסוי חקלאי, במסגרתו נעשה ניסיונות לגידול קפה, עצי קאוצ'וק ואקליפטוס שלא עלו יפה. חוות גולדברג הוקמה כ 200 מטר מדרום למושבה ולכפר הערבי ערטוף, ולפי הוראותיו של גולדברג, נבנה במקום בית מגורים מרווח, מוקף בחצר רחבת ידיים. הוקמו מבנים לפועלים ולצורכי המשק: רפת, אורוות, מחסנים, סככות, ובריכה לאגירת מים שנשאבו מבאר מרוחקת בבקעה. העבודות הושלמו לקראת סוף 1911, בניצוחו של משה בקר, בן למשפחה ציונית, שעבד באחד ממפעליו של גולדברג בוילנה ועלה לארץ עם כל בני משפחתו. אחיותיו נמנו על אנשי השומר, אחת נשאה, לישראל גלעדי והשנייה לאלכסנדר זייד. בפברואר 1912 הגיע גולדברג לביקורו הראשון בחווה. בביקורו השני אחרי שנה הורה לבנות לכל פועל ותיק בית מגורים של שני חדרים ומטבח על מגרש של שני דונם שישמש למשק עזר. כמו כן הורה לפתוח חנות בה נמכרו מוצרים מוזלים. בקיץ 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, חוות הר-טוב נותקה מפטרונה הנדיב. העבודות צומצמו, חלק מהפועלים עזב את החווה ואחרים גויסו לעבודות כפייה של הצבא. עם סיום המלחמה פיטר גולדברג את בקר. כמנהל חדש לחווה הוא מינה את ידידו ובן גילו מוילנה, הציוני יהודה לייב אפל. בהשפעתו של אפל, נסללו כבישים, שופצו הבניינים ונטעה חורשת אורנים. עבודת היעור נמסרה למשק הפועלות של רחל ינאית מירושלים. החווה התנהלה על מי מנוחות בהנהלתו של יהודה אפל עד 1929, וסיפקה תוצרת חקלאית טרייה מדי יום לביתו של גולדברג בתל אביב. גולדברג הרבה לארח בחווה אורחים ובעיקר את חיים נחמן ביאליק. ב 1929 נהרג בנימין, בנו של גולדברג, בידי פורעים, ובמאורעות אותה שנה חרבה החווה, החווה לא שוקמה עוד, רק עצי האורן הרבים, שנטעו בסביבתה, שרדו. יהודה לייב אפל ממקימי תנועת "חובבי ציון" בווילנה ב – 1882.

שלט זכרון ליצחק לייב גולדברג ברמת גן

משה בקר היה בחוות גולדברג , כמנהל עבודה. משה בקר בהר טוב, שהייתה מיושבת ביהודים בולגריים אשר רכשו מהמסיון את המושבה ערטוף, היה מופקד על חוותו של יצחק ליב גולדברג. כאן ניהל את "ספר העדר" הראשון במטרה להשביח את הבקר ולהעלות את תנובת החלב. משק הבקר שניהל היה כה ידוע עד כי אפילו במקוה ישראל קנו את עגלותיו. 1877 - 1946 מקור: http://www.gen-mus.co.il/person/?id=657

חפירת באר המים מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

הר טוב

תרשים המושבה הר-טוב מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

תכנית הנחלה ,נמצאה ע"י יובל בן-בסט בארכיון פיק"א, בבריטניה. תחנת הרכבת בית שמש בית המיסיון אדמות הרטוב על ההר אדמות הרטוב נ ח ל כ ס ל ו ן (אכזב) הכפר הערבי תחנת הרכבת נחל שורק בית שמש תכנית נחלת הר-טוב מספרו של י. בן בסט: מושבה מבודדת בהרי יהודה

הר-טוב בשנות ה - 20 הר-טוב, דצמבר 1935

בשנים 1915-1917 היו בהר-טוב 32 ילדים, מחציתם בגיל גן. לבית הספר הוקצה צריף ובו שולחן אחד ושני ספסלים, ה"מורים" היו "מלמדים" שלימדו לימודי תורה. בערך ב 1913 הגיע למושבה המורה הראשון – קנטרוביץ. ב 1914 החליפו המורה אידלסון שעבד עד 1919. בבואו היו 32 ילדים מחציתם היו בגן הילדים. אחריו הגיע המורה זלדיס. ב 1920 החל המורה חיים דרומי ללמד. (עולה מבולגריה שלימד במושבה תקופה ארוכה, התערה בחיי המושבה ותקופה מסוימת אף שימש כמזכיר המושבה). אידלסון נכנס לבנין בית הספר החדש אותו בנו מתרומות הברון שביקר במושבה ערב מלחמת העולם הראשונה. בבית הספר היתה רק כתה אחת ששמשה ללימודים. הכתה שמשה גם כבית כנסת. יתר 4 החדרים שמשו: חדר למרפאה, חדר למגורי הרופא, חדר לגן ילדים וחדר למגורי המורה. אידלסון: "נפש הילד דורשת שלמות ושלמות זו צריכה למשא ומתן. הילד מוכשר לספוג לתוכו כל מה שנמצא בסביבתו ולכן העיקר להביאו לידי מצב כזה וסביבה כזו שמהם ירכוש לו בעצמו את הנחוץ. היוזמה צריכה להימסר כולה בידי הילד ובית הספר רק מוביל את הילד הלאה, קדימה על דרך התפתחותו. הילדים צריכים לייצר, לברוא ולעבד הכל מעצמם ואנחנו המורים צריכים רק להובילם, להביאם לתוך חוג כזה, שממנו יינקו את הנחוץ להתפתחותם." המורה דוד אידלסון נולד באוקראינה בשנת 1891 בגיל 15 עלה לארץ ישראל

מתישבי הר-טוב ביום חנוכת בית הספר 1923 שיעור בחיק הטבע בשנות ה 30 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

ילדי בית הספר מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

חצר בית הספר מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט הנוער

תעודת רשום מקרקין בספר האחוזה על שם משה בן-ארויה מ 30.10.1929 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

הר טוב כתובה ... (משנת 5683 לבריאת העולם) החתן , מנחם בן בסט (בשט), הילד הראשון שנולד באדמת המולדת. הכלה רבקה עולה חדשה מבולגריה. מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

המצב הכלכלי הקשה לא השפיע מבחינה חברתית. הקשיים ותנאי הצפיפות הביאו לגיבוש קהילתי בדרגה גבוה. "חיי החדר המשותפים קרבו את המשפחות לדרגת קרבה גבוהה ובהמשך לנישואים פנימיים. תקופה ארוכה היו הנשואים נערכים רק במסגרת המתיישבים, דבר שיצר מעין שבט גדול ומגובש. תמר ובן ציון גירוןהחתונה נערכה 7 ימים בעיר העתיקה בירושליםנסיכות הרובע היהודי בירושלים, באה להתגורר בהר-טוב בן ציון בנו של שלמה ישראל גירון ראשון החלוצים והמוכתר הראשון של המושבה מתחתן עם בחירת ליבו, תמר לבית משפחת קימחי חתונה אסתר בן בסט ואהרון לוי ילדי המושבה מתחתנים מקור התמונות: https://picasaweb.google.com/HarTov1895/JzMcUG#

אברהם בן בסט ושרה בלנקמן 1935 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

ילדי משפחת שלמה ויפה גירון משה וציונה גירון רחל ואברהם לוי יצחק ורבקה גירון ישראל ולאה גירוןעם הדודה רגי'נה והדוד תבורי

שלמה ישראל גירון - יהודי מבולגריה, ממייסדי המושבה הר-טוב ב-1896 שלמה ויפה גירון שלמה גירון (ראשון מימין) בן ישראל ורבקה גירון ואישתו יפה (שלישית מימין) בשטח המושבה, שניה מימין: רחל גירון, חמישית: משמאל רג'ינה לבית חזקיה מקור התמונה: https://picasaweb.google.com/HarTov1895/JzMcUG# מקור התמונה: http://www.thebulgarianjews.org.il/default.asp

מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

משפחת בן בסט רחוב המושבה שנות ה 30 עומדים מימין אברהם בן בסט משמאל רפאל בן ארויה ,נהג האוטובוס הראשון ומפקד האזור בפרוץ מלחמת העצמאות יהודה בן בסט עם סבא וסבתא, נפתלי ומלכה בלנקמן אהרון לוי ועלמת חן מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

מבתי המושבה בית האבן של יצחק לוי, נהרס במלחמת העצמאות בעיתות חירום שימש הבניין כמטה ומקום התכנסות לשעת חירום מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

Artuf 8/5/1931 Si' Barazani Estuvo Abu Subhi ande mi i le afirmi el kontrato ke izo kon el por el trigo de keshira Yo esto pronto por ir a Bet-Susim el dia ke me yamara Abu Subhi para azer la keshira i la paga mia sguro ke estara ande el asta ke vo yo a Yerushalayim. De resto lo saludo sensiramente Adio. Shelomo Giron ארטוף 8/5/1931 סי' באראזאני איסטוב'ו אבו סובחי אנדי מי אי לי אפ'ירמי איל קונטראטו קי איזו קון איל פור איל טריגו די קישירה לייו איסטו פרונטו פור איר אה בית-סוסים איל דייה קי מי ייאמארה אבו סובחי פארה אזיר לה קישירה אי לה פאגה מייה סיגורו קי איסטארה אנדי איל אסטה קי ב'ו לייו אה ירושלים, די ריסטו לו סאלוד'ו סינסיראמינטי אדייו. שלמה גירון מכתב קצר העוסק ברכישת חיטה לצורך הכנת מצה שמורה לפסח. המצה השמורה חייבת השגחה צמודה מלפני קציר החיטה ועד לאפייה. לשם כך נהוג היה לרכוש מאת מגדל חיטה (במקרה שלפנינו פלאח ערבי מן הכפר בית סוסין) חלקת חיטה סמוך למועד הבשלתה ולהשגיח עליה וללוות את קצירה. לשם כך סומנה החיטה הנרכשת עוד בשדה על ידי פעולת "קשירה" (הנזכרת במכתב). כותב המכתב הוא שלמה גירון מן המושבה "ארטוף" הלא היא "הר-טוב" שליד בית שמש (שחרבה במלחמת העצמאות). הוא מודיע על חתימת החוזה עם הערבי אבו סובחי ועל כך שהוא נכון לצאת לבית סוסין בזמן המתאים לצורך ביצוע ה"קשירה". להלן צילום המכתב, העתקתו לכתב עברי מרובע ותעתיק לטיני. פורסם ב"אקי ירושלים" מס' 71 (2003) http://web.macam.ac.il/~yon/av/av08g04.htm

רופאת המושבה, ד"ר מרים דוקר וילדי המושבה, שנות ה-30 ד"ר מרים דוקר הרופאה של הר-טוב נולדה 1898 מינסק רוסיה עלתה לארץ 1922 נישאה לניסן גרדי נפטרה ב 1977 מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

תמונות מחיי המושבה מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

ילדים בחיי המושבה מקור:הר-טוב מושבה מבודדת בהרי יהודה חבר: יהודה בן בסט

כאן היה ביתי - הַר-טוּב 1883 - 1895 דצמבר 1895 (נר שביעי של חנוכה א בטבת תרנ"ו ) - 16 במאי 1948