280 likes | 434 Views
משבר, "הבראה" והתאוששות דיפרנציאלית: פערים מתרחבים בין הרשויות המקומיות בשנים 2006-2000. ערן רזין יולי 2008 מבוסס על: Interlocal Disparities in Israel's Metropolitan Areas: The Impact of Crisis and Recovery in a Neoliberal Regime Eran Razin and Anna Hazan
E N D
משבר, "הבראה" והתאוששות דיפרנציאלית: פערים מתרחבים בין הרשויות המקומיות בשנים 2006-2000 ערן רזין יולי 2008 מבוסס על: Interlocal Disparities in Israel's Metropolitan Areas:The Impact of Crisis and Recovery in a Neoliberal Regime Eran Razin and Anna Hazan Workshop #4, ECPR 2008 Joint Sessions of Workshops, Rennes Based on preliminary results of a research project: Changes in Metropolitan Governance in Israel and Germany – Impact on Urban Policies and Local Democracy, funded by the Germany-Israel Foundation for Scientific Research (GIF), carried out with Hubert Heinelt, Technische Universität Darmstadt. עוזרת מחקר: מגי לוי
פערים והשלכותיהם על הדמוקרטיה המקומית • פערים ברמת הרווחה הכלכלית ובחוסן התקציבי של הרשויות המקומיות משפיעים על הדמוקרטיה המקומית. • תחילת שנות ה-2000 התאפיינו בתהפוכות כלכליות: 2000 – גאות (השנה שסיימה את הגאות הכלכלית של שנות ה-90); 2004-2001 – משבר עמוק ורפורמות ברוח נאו-ליברלית; 2005 ואילך – צמיחה כלכלית והתאוששות דיפרנציאלית של רשויות מקומיות. • ההשלכות: • הדמוקרטיה המקומית ברשויות שנפגעו משלמת את המחיר: ראשי רשויות בפריפריה (הדרומית) מודחים מתפקידם בבחירות של 2003. • מספר חסר תקדים של ועדות קרואות (10% מסך כל הרשויות המקומיות בישראל): תוצאת שילוב של מצב משברי וחקיקה מקלה למינוי ועדות קרואות. • צמצום האוטונומיה הפוליטית של ראש הרשות / הדרג הנבחר ברשויות חלשות: תוכניות הבראה ושאר מנגנונים שמטרתם קשירת ידיו של ראש הרשות. רעיון הביזור הדיפרנציאלי שהוא עקרון מרכזי בהצעת חוק העיריות החדשה ממסד את הפערים ברמת האוטונומיה המקומית. • מתקשר גם לשחיקת הלגיטימיות של דרגים מקומיים נבחרים. • האם זרע הפורענות ברשויות חלשות, בעלות ממד שיוכי חזק בפוליטיקה המקומית, היה דווקא הכסף הקל של שנות ה-90? • השפעות ארוכות טווח על תרבות פוליטית? התפתחות חברה אזרחית?
פערים ברמת רווחה כלכלית: רשויות מקומיות בצמרת ובתחתית דירוג הרשויות המקומיות לפי רמת הכנסה ממוצעת לשכיר 2005-1999 • עשרים הרשויות המקומיות שאוכלוסייתן האמידה ביותר: • רובן פרברי וילות/צמודי קרקע בעיקר מאזור תל אביב, אך גם מאזורים אחרים. • מועצות אזוריות הכלולות ברשימה הן למעשה פרברים כפריים של תל אביב. • הערים היחידות הכלולות ברשימה הן פרברים הומוגניים של תל אביב, בעיקר מחלקו הצפוני של המטרופולין. • עשרים הרשויות המקומיות שאוכלוסייתן החלשה ביותר: • בעיקר רשויות ערביות מצפון הארץ וכמה רשויות חרדיות. • בחינת שיעורי השינוי ברמת הרווחה הכלכלית בין 1999 ל-2005 מצביעה על גידול בפערים. • העלייה המהירה ביותר ברמות ההכנסה הייתה בעיקר ב"פרברי וילות" ובמועצות אזוריות. • אזור תל אביב דומיננטי ברשימת הרשויות המובילות בשיעורי עליה גבוהים ברמות ההכנסה. • רשויות ערביות, רשויות חרדיות ויישובים עירוניים פריפריאליים בצפון הארץ ובדרומה דומיננטיים ברשימת הרשויות המקומיות בעלות שיעורי העלייה הנמוכים ביותר בשכר.
הכנסה ממוצעת לשכיר: 20 הרשויות המקומיות המובילות, 2005-1999
הכנסה ממוצעת לשכיר: 20 הרשויות המקומיות בתחתית, 2005-1999
פערים בחוסן התקציבי של רשויות מקומיות בתחילת שנות ה-2000: האומנם השפיעו הזעזועים הכלכליים והצעדים "הנאוליברליים"?מגמות כלליות • שנת 2000 – מצב כספי איתן יחסית של השלטון המקומי; 2003, 2004 – משבר עמוק; 2006 – התאוששות (דיפרנציאלית?). • אחוז ההכנסות העצמיות בתקציב הרגיל עלה מ-60% ל-64% בין השנים 2000 ל-2006, בעיקר בגלל הקיצוץ במענקים. • אחוז גביית הארנונה (מסה"כ החיוב כולל חובות עבר) ירד מ-57.6% בשנת 2000 ל-49.7% בשנת 2004 (שיאו של המשבר) ועלה חזרה ל-62% בשנת 2006, דהיינו מעבר לנתון לשנת 2000. • סך כל השתתפויות משרדי הממשלה בתקציבים הרגילים ירד מעט מ-1841 אלפי ₪ לנפש בשנת 2000 ל-1744 בשנת 2004 ושב ועלה ל-1857 אלפי ₪ בשנת 2006. • מענקי משרד הפנים (שהם המענקים שבהם יש לרשות המקומית אוטונומיה בהקצאת הכספים) נפגעו יותר: ירידה מ-676 אלפי ₪ לנפש בשנת 2000 ל-468 בשנת 2003 ועליה חזרה ל-573 אלפי ₪ בלבד בשנת 2006. • המענק הכללי של משרד הפנים – זה שמעניק לרשות המקומית את האוטונומיה הרבה ביותר (הן בהקצאת הכספים והן בקבלתן (אינו מותנה במימוש תוכניות הבראה אד הוק למיניהן, הוא שנפגע באופן הקשה ביותר): ירד מ-580 אלפי ₪ בשנת 2000 ל-338 אלפי ₪ בשנת 2004 וחזרה ל-386 אלפי ₪ בלבד ב-2006. • רמת ההוצאות הגיבה בפיגור למשבר. סך כל הוצאות הרשויות המקומיות בתקציב הרגיל ובתקציב הפיתוח עלה מ-5783 אלפי ₪ לנפש בשנת 2000 ל-6352 ב-2003, ירד ל-5966 ב-2004 ושב ועלה ל-6226 ב-2006. היציבות היחסית התבטאה תחילה בגידול בגירעונות ואחר כך בגידול בהכנסות העצמיות. הוצאות הפיתוח (תב"ר) הן אלו שנפגעו יותר ולא חזרו לרמה שלפני המשבר ב-2006. • הגירעונות השנתיים והמצטברים גדלו באופן חד ב-2003, כאשר מאז ניכרת מגמה של שיפור, שהובילה לרמה נמוכה ללא תקדים של גובה הגירעונות השנתיים ב-2006. סך כל הגירעונות השנתיים לנפש באלפי ₪ היה כדלקמן: 2000 – 104, 2003 – 337, 2004 – 193, 2006 – 39.
מגבלות הניתוח של פערים בחוסן התקציבי של רשויות מקומיות • איכות הדוחות הכספיים של הרשויות המקומיות: עיריית טייבה יצרה במשך שנתיים גירעון של 100 מילון שקלים מאחורי גבו של החשב המלווה. ארבע רשויות מקומיות ערביות לא הגישו כלל דוחות כספיים מבוקרים בשנת 2006. אבו בסמה לא נכללת ברוב הלוחות בהיעדר נתון אמין על גודל אוכלוסייתה, וגם ברשויות אחרות (כולל יהודיות!) יש בעיות ודיווחים חסרים בסעיפים שונים. • קיימת שונות בקרב רשויות מקומיות במגוון תחמי הפעילות הכלולות בתקציביהן. בחלקן כלולות ההכנסות וההוצאות בתחום המים והביוב ובחלקן לא, מכיוון שהאחריות על התחום הועברה לתאגיד עירוני (ובכמה מהן דווחו רק הכנסות או רק הוצאות בתחום המים והביוב). פעילויות בתחומים נוספים כלולות בתקציביהן של רשויות מקומיות מסוימות אך לא של אחרות (כאשר הן מבוצעות על ידי חברה עירונית, מתנ"ס, או על ידי גורם ממשלתי באופן ישיר). • יש להיזהר אפוא מהסקת מסקנות לגבי רשויות מקומיות בודדות על סמך דירוגן על פי מדדים כספיים שונות, אך הממוצעים והניתוחים הרב-משתניים מציגים תמונה אמינה על השונות בין רשויות מקומיות מטיפוסים שונים ועל מגמות השינוי בשונות זו.
אחוז הכנסות עצמיות בתקציב הרגיל – מדד עיקרי לחוסן תקציבי • אחוז ההכנסות העצמיות הוא הגבוה ביותר בפרברי וילות אמידים, במועצה האזורית תמר ובערים שיש להן בסיס מס הגדול שמקורו בארנונה שלא למגורים – כמעט כולן במטרופולין תל אביב. • אחוז ההכנסות העצמיות הוא הנמוך ביותר ברשויות מקומיות ערביות. • אחוז ההכנסות העצמיות גדל בשיעור הגבוה ביותר ברשויות ערביות – בגלל הקיצוץ במענקים, ואולי גם בעקבות מאמצי גבייה ברשויות שהוכפפו לחשב מלווה ולוועדה קרואה. • המעמד הסוציו-אקונומי הוא המשתנה בעל ההשפעה הגדולה ביותר על אחוז ההכנסות העצמיות. • אחוז ההכנסות העצמיות בתב"ר (תקציב הפיתוח) ירד באופן דרסטי בראש ובראשונה ברשויות מקומיות ערביות. • אחוז ההכנסות העצמיות בתב"ר היה גבוה במיוחד ברשויות מקומיות באזור תל אביב ונמוך במיוחד באיו"ש ובפריפריה הצפונית והדרומית של המדינה.
20 הרשויות המקומיות שאחוז הכנסותיהן העצמיות בתקציב הרגיל הוא הגבוה ביותר
20 הרשויות המקומיות שאחוז הכנסותיהן העצמיות בתקציב הרגיל הוא הנמוך ביותר
הגורמים המשפיעים על אחוז ההכנסות העצמיות בתקציב הרגיל – מודלים של רגרסיה רב-משתנית הלוחות המציגים תוצאות ניתוחי רגרסיה כוללים מקדמים מתוקננים ורמות מובהקות. ** מובהק ברמה של 0.01. * מובהק ברמה של 0.05
אחוז גביית הארנונה ומשקל הארנונה שלא למגורים מסך כל תקבולי הארנונה – מדדים למינהל תקין ולחוסן תקציבי • השונות בין הרשויות המקומיות באחוז גביית הארנונה מסך כל החיוב היא עצומה, אם כי בין 2000 ל-2006 חל שיפור מסוים ברשויות שאחוזי הגביה בהן היו הנמוכים ביותר. • אחוזי גביית הארנונה גבוהים במיוחד בפרברי וילות ובמועצות אזוריות ונמוכים מאוד ברשויות מקומיות ערביות, אם כי כל 20 הרשויות המקומיות המובילות בשיעור השיפור באחוז גביית הארנונה הן ערביות. • אחוז גביית הארנונה ברשויות הערביות נמוך ביותר, אפילו כאשר נלקחת בחשבון חולשתן הסוציו-אקונומית ומשתנים מסבירים אחרים. ההסבר נעוץ במקומה המרכזי של השיוכיות (החמולות) בפוליטיקה המקומית ברשויות הערביות ואולי גם באופייה הרגרסיבי של הארנונה למגורים. • הרשויות הערביות מתאפיינות גם באחוז נמוך מאוד של הכנסות מארנונה שאינה למגורים מסך כל ההכנסות מארנונה. • אחוז ההכנסות מהארנונה שלא למגורים (מקור רווח עיקרי לרשויות המקומיות בישראל) הוא הגבוה ביותר במטרופולין תל אביב (לב הכלכלה הישראלית) ובאזור הדרום (מפעלי מחצבים, מתקנים ציבוריים, כולל מחנות צבא).
הגורמים המשפיעים על אחוז גביית הארנונה מסך כל החיוב (כולל חובות עבר) – מודלים של רגרסיה רב-משתנית
מענקי משרדי הממשלה – תמורה משמעותית במדיניות • מקבלי המענקים הגבוהים ביותר במונחים לנפש היו רשויות קטנות באיו"ש, מועצות אזוריות דלילות אוכלוסין ופרברי וילות קטנים. • ערים, בעיקר ערים אמידות באזור תל אביב, סביון וכפר שמריהו, בלטו ברשימת הרשויות שזכו לסיוע ממשלתי מינימאלי במונחים לנפש. • אבל, בין השנים 2000 ל-2006 פחתה השתתפות הממשלה בתקציבי פרברי וילות וחלק מהמועצות האזוריות, וגדלה השתתפות הממשלה בתקציבי ערים מסוימות. שינוי זה הוא תוצאה של מדיניות מפורשת לצמצם את התמיכה הממשלתית לרשויות מקומיות קטנות שאוכלוסייתן אמידה, בעקבות יישום נוסחת גדיש מאז 2004. • קיים מתאם שלילי בין גובה המענקים הממשלתיים לנפש לגודל אוכלוסיית הרשות המקומית. עם זאת, מענקי הממשלה גדלו באופן משמעותי בין 2000 ל-2006 ברשויות מקומיות המונות יותר מ-40,000 תושבים. • בהקצאת המענקים ניתן משקל גדל לרמה הסוציו-אקונומית. המענקים קוצצו באופן חד לרשויות מקומיות ברמה סוציו-אקונומית גבוהה. הקיצוץ במענקי משרד הפנים התבטא בראש ובראשונה ברשויות מקומיות באזורי תל אביב וחיפה, אבל ההשלכות על אזורי הפריפריה היו קשות יותר עקב תלותם הרבה במענקים.
20 הרשויות המקומיות שקיבלו את המענקים הגבוהים ביותר ממשרד הפנים, במונחים לנפש (כל סוגי המענקים בתקציב הרגיל)
20 הרשויות המקומיות שקיבלו את המענקים הנמוכים ביותר ממשרד הפנים, במונחים לנפש (כל סוגי המענקים בתקציב הרגיל)
מענקי משרד הפנים לנפש (בתקציב הרגיל) לפי גודל אוכלוסיית הרשות המקומית
סך כל השתתפויות הממשלה לנפש וסך כל מענקי משרד הפנים לנפש לפי המדד הסוציו-אקונומי
הוצאות – מדדים ליעילות ולרמת שירות • ההוצאות לנפש גבוהות במיוחד במועצות האזוריות, בגלל הפיזור הגאוגרפי, ובכמה פרברי וילות, בגלל צפיפות נמוכה והיעדר יתרונות לגודל. • הוצאות נמוכות במיוחד לנפש בלטו בעיקר ברשויות מקומיות ערביות וב-2006 גם ברשויות חרדיות. • משבר תחילת שנות ה-2000 הביא בראש ובראשונה לצמצום בהיקף הוצאות הפיתוח (תב"ר), בעיקר ברשויות זעירות של עד 2000 תושבים, ברשויות שאוכלוסייתן ברמה סוציו-אקונומית נמוכה וברוב הרשויות הערביות והדרוזיות. אלו גם לא יכלו לתת את המטצ'ינג הנדרש לקבלת תמיכות בפרויקטים שונים, ולכן הפסידו מענקי פיתוח שיכלו לקבל לו היה מצבן הכספי טוב יותר. • הניתוח הרב-משתני מאשר את ההשפעה השלילית של גודל הרשות המקומית על גובה ההוצאות לנפש, הן בתקציב הרגיל והן בתב"ר (השפעה זו של היעדר יתרונות לגודל בולטת עד לגודל של כ-10,000 תושבים ונעלמת לאחר מכן). הניתוח גם מצביע על הוצאות גבוהות לנפש במועצות האזוריות ועל הוצאות נמוכות לנפש ברשויות הערביות.
הוצאות כוללות לנפש (תקציב רגיל ותב"ר לפי גודל אוכלוסיית הרשות המקומית
השפעה דיפרנציאלית של המשבר על גובה הגירעונות • שונות גדולה מאוד זוהתה בהשפעת המשבר של תחילת שנות ה-2000 על הגירעון התקציבי של רשויות מקומיות. • הגירעונות זינקו בשנים 2004-2003 ברשויות מקומיות קטנות (עד 5,000 תושבים), ונותרו גבוהים מאוד בשנת 2006, בעיקר ברשויות זעירות של עד 2,000 תושבים. לעומת זאת בלטה ירידה חסרת תקדים בגירעונות הרשויות המקומיות הגדולות של למעלה מ-30,000 תושבים. גירעונותיהן לנפש של הרשויות הגדולות ירדו בשנת 2006 אל מתחת לגובהם בשנת 2000, שהייתה שנה כספית טובה לשלטון המקומי. ערים של למעלה מ-100,000 תושבים אפילו סיימו בממוצע את שנת 2006 בעודפים. • המשבר פגע באופן דומה ברשויות מקומיות מכל רמות הרווחה הסוציו-אקונומיות וגרם לגידול בגירעונותיהן. ואולם היכולת להתאושש הושפעה מאוד מהרמה הסוציו-אקונומית. בשנת 2006, רשויות מקומיות ברמות הסוציו-אקונומיות הנמוכות ביותר עדין סבלו מגירעונות לנפש גבוהים בהרבה מאלה שהיו להם בשנת 2000, בעוד שהרשויות שאוכלוסייתן אמידה צמצמו את גירעונותיהן לרמה נמוכה משמעותית מזו של לפני המשבר של שנת 2000. הרשויות ברמה סוציו-אקונומית 9-10 אפילו סיימו את שנת 2006 בממוצע בעודף קטן. • ה-performance הטוב ביותר היה של המועצות האזוריות: אלו התאוששו לחלוטין מהמשבר של 2004-2003 וסיימו בממוצע את שנת 2006 עם עודפים שנתיים משמעותיים. • הרשויות המקומיות הערביות הן המגזר שהחלמתו מהמשבר הייתה האיטית ביותר. • המודלים הרב-משתניים מאמתים את יתרונן של ערים גדולות ושל המועצות האזוריות בגירעונות מצומצמים ואפילו בעודפים.
עודפים (גירעונות) שנתיים לנפש בתקציב הרגיל לפי גודל אוכלוסיית הרשות המקומית
עודפים (גירעונות) שנתיים לנפש בתקציב הרגיל לפי רמה סוציו-אקונומית
עודפים (גירעונות) שנתיים לנפש בתקציב הרגיל לפי מגזר אוכלוסייה
עודפים (גירעונות) שנתיים לנפש בתקציב הרגיל לפי אזור
מסקנות • הניתוח מאמת את ההשפעות החזויות של הגלובליזציה / נאו-ליברליזם על הדגם המרחבי של פערים ברמות רווחה כלכלית בישראל. • ברמה הלאומית, פערים גדלים בין אזור תל אביב לשאר חלקי המדינה. • ברמה האזורית, רמת רווחה גדלה בעיקר בפרברי וילות, כולל בתחום מועצות אזוריות. קיפאון יחסי ברשויות ערביות, חרדיות ובכמה ערים פריפריאליות. • ערים בליבו האמיד של מטרופולין תל אביב שומרות על מעמדן הסוציו-אקונומי, אך רמת הרווחה היחסית של רוב הערים הממוקמות מחוץ למטרופולין תל אביב נשחקת. באזורי הפריפריה של המדינה, המעמד הבינוני נמשך למרחב הכפרי-פרברי לפרברי וילות ושאר צמודי קרקע, והערים שמחוץ למרכז הארץ נותרות עם מרכיב דומיננטי של המגזרים החלשים יותר בחברה הישראלית. • הדגם המשתנה של הפערים המרחביים ברמת הרווחה הכלכלית השפיע בצורה מורכבת על דגם הפערים בחוסן התקציבי של הרשויות המקומיות. • הקיצוצים המאסיביים במענקי הממשלה, בשנים 2004-2003, הביאו לזינוק חד בגובה הגירעונות ולמשבר חריף ברשויות מקומיות חלשות התלויות במענקים. • עד שנת 2006, התאוששה מערכת השלטון המקומי מבחינה תקציבית (גם אם נותרה חלשה יותר מבחינת התפקוד והעוצמה הפוליטית), והגיעה לרמה נמוכה אולי ללא תקדים של גירעונות שנתיים, למרות שהמענקים שקוצצו הוחזרו רק בחלקם. • תהליך ההבראה התקדם בצורה מאוד דיפרנציאלית והביא לתוצאות לא שוויוניות.
"פרברי וילות" מסוימים, מועצות אזוריות וערים שיש להם בסיס מס משמעותי שמקורו בארנונה שלא למגורים (בעיקר באזור תל אביב), שהיו מלכתחילה חזקים יותר תקציבית התחזקו עוד, בכל הנוגע לאיזון תקציבי. • רשויות מקומיות קטנות, רשויות חלשות סוציו-אקונומית ורשויות ערביות נפגעו באופן הקשה ביותר והתאוששותן גם הייתה האיטית ביותר, בעוד שערים גדולות, רשויות שאוכלוסייתן אמידה ומועצות אזוריות הסתגלו לתנאים החדשים בצורה הטובה ביותר. • הפערים בלטו במיוחד בתקציבי הפיתוח (תב"ר). לאזור תל אביב היה יתרון ברור בתחום זה: תקציבי פיתוח של רשויות מקומיות באזור תל אביב נפגעו הכי פחות בזכות זמינות בסיס מס מקומי איתן ושוק נדל"ן המתבסס על מחירי קרקע גבוהים. • הצעדים שננקטו בתחילת שנות ה-2000 שיקף לא רק את המשבר הכלכלי-ביטחוני אלא גם אידיאולוגיה נאו-ליברלית, אך התגובה למשבר הרשויות המקומיות לא הייתה דווקא בכיוון של "לסה פייר" או 'public choice'. • הצעדים שננקטו משקפים ריכוזיות גוברת. רשויות שאינן נענות לתכתיבי משרד הפנים/האוצר לקצץ בתקציביהן, לפטר עובדים, לסגור פעילויות ולשפר את גביית המיסים נענשות באי אישור תוכניות ההבראה שלהן (שהופכות מקור מימון קריטי יותר מאי פעם בעקבות קיצוץ המענק הכללי, שחולק פחות או יותר לפי נוסחה, מבלי שהוצמדו לו תנאים. תיקוני חקיקה שהועברו במסגרת חוק ההסדרים (ביוזמת משרד האוצר) גם אפשרו מאז 2005 לכבול את ידיו של ראש הרשות באמצעות חשב מלווה מחוזק ולמנות ועדות קרואות בקלות רבה יותר מאי פעם, בגין אי עמידה בפרמטרים תקציביים ובגין אי אישור תקציב, וזאת לעיתים ללא צורך להצדיק באמצעות ועדת חקירה את חוסר תפקודו. • התוצאה: ב-10%: מהרשויות המקומיות בישראל פועלות כיום ועדות קרואות. האם הלאמתן הזמנית של רשויות מקומיות במספר כה רב תביא לשינוי אותו לא ניתן היה להשיג במסגרות דמוקרטיות?
באופן פרדוקסאלי, השיח הנאו-ליברלי דווקא מדגיש כיום את הצורך לצמצם פערים בחוסן התקציבי של רשויות מקומיות, מתוך מודעות לכך שמשברים חריפים ברשויות חלשות וגידול בפערים פוגעים בלגיטימציה של רפורמות ואמצעים לקיצוץ ההוצאה הציבורית. • המדינה יותר ויותר תומכת במנגנונים של חלוקת הכנסות, שבהם רשויות חזקות מתחלקות בהכנסותיהן ממיסים על נכסים שאינם משמשים למגורים עם שכניהן החלשות יותר. • הקריטריונים להקצאת מענקי הממשלה מדגישים יותר את המעמד הסוציו-אקונומי, כולל תמיכה רבה יותר בערים גדולות, ביטול יתרת האפליות בתקצוב כלפי הרשויות הערביות, וצמצום הפיצוי שניתן לרשויות קטנות ואמידות על היעדר יתרונות לגודל. • הגידול בפערים מביא אפוא לתגובת מדיניות מורכבת, הכוללת צעדים שמטרתם: • להגדיל את המשמעת התקציבית ברמה המקומית. • לצמצם פערים (עם הגדלה מינימאלית של מענקים ממשלתיים) על ידי תיקון עיוותים בהקצאת מענקים וניסיון לכפות מנגנונים לחלוקת הכנסות. • לכל אחד משני הכיוונים הללו השלכות על הדמוקרטיה המקומית. על האוטונומיה של נבחרי הציבור ועל הדרך בה הם נתפסים על ידי בוחריהם.