מכתבו של צ'יף סיאטל

מכתבו של צ'יף סיאטל לנשיא ארצות הברית פרנקלין פירס 1855 מצגות קלריטה ואפרים

ב - 1854 כתב נשיא ארה"ב מכתב שמבקש לקנות אדמה מהאינדיאנים משבט דואמיש עבור מהגרים לבנים שבאו לאמריקה. הוא הצהיר שאם בקשתו תתקבל, חלק מהאדמה יישמר לאינדיאנים לשם מגורים בשלום ובשלווה. הצ`יף האינדיאני סיאטל, שאדמתו הייתה כבר בידי האדם הלבן, ענה לבקשה זו בנאום שמאוחר יותר נשלח לנשיא ארה"ב בצורת מכתב. המכתב המקורי שמור במוזיאון סקוואמביש בסיאטל, אמריקה. תחזיותיו של צ`יף סיאטל החכם מתגשמות ברגעים אלו, וגם מבעד לעשרות השנים שחלפו, האמת שבמכתב ממשיכה לפעום ולגלות לנו, שהחיים כולם קשורים זה בזה, ועלינו להתעורר ממסע ההרס והאדישות שלנו - לפני שיהיה מאוחר מידי. המכתב, אשר שווה לקרוא בתשומת לב אומר כך:

הצ'יף הגדול מוושינגטון שולח לנו איגרת לומר שהוא מבקש לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול משגר גם מילים של ידידות ורצון טוב. הרי זה נדיב מצידו, שכן יודעים אנו מה מעט זקוק הוא לידידותנו בתמורה. אך אנו נשקול בדבר; כי היטב נדע שאם לא נעשה כן, עלול האיש הלבן לבוא בכלי ירי ולקחת את אדמתנו. בדברי המנהיג סיאטל, יכול המנהיג הגדול בוושינגטון לתת אמון מלא,ממש כשם אחינו הלבנים יכולים לסמוך על חילוף עונות השנה. דבריי כמוהם ככוכבים שלעולם לא יכבו.

איך תוכלו לסחור בשמיים, בחמימות האדמה ? רעיון זה זר הוא לנו ,הלא רעננות האוויר או נצנוץ פני המים אינם קנייננו. איך תוכלו לקנות אותם מאיתנו ? עוד נחליט על כך בבוא העת. כל חלקת האדמה בארץ הזאת, קדושה לבני עמי. כל מחט אורן מבהיקה, כל חוף חולי, כל אד תלוי ביערות אפלים, כל קרחת יער וכל חרק מזמזם –קדושים בזיכרונם ובמסורתם של בני עמי.

יודעים אנו שהאיש הלבן לא יבין את דרכנו. פיסת קרקע אחת נדמית לו כשנייה, כי הוא זר הבא בלילה ליטול מן האדמה את כל אשר יידרש לו. האדמה אינה אחות לו, אלא אויב, ולאחר שכבש אותה- ימשיך בדרכו. את קברות אבותיו יותיר מאחור- לא אכפת לו. הוא גוזל את הקרקע מאת ילדיו. לא אכפת לו. קברות אבותיו וזכות הבכורה אשר לילדיו - נשכחים מליבו. ברעבתנותו יבלע את האדמה, ואך שממה יותיר, מראה עריכם מכאיב לעינינו, ואילי כך הדבר מפני האדם-העור הוא פרא לא יבין...

בערי האיש הלבן לא תמצא פינה שקטה, לא מקום לשמוע את רחש העלים באביב,או את אוושת כנפי חרקים. אולי מפני שאני פרא ואינני מבין-השאון נדמה כעלבון לאוזניים, ומה הטעם בחיים אם אינך יכול לשמוע את האנקות בכיו המתוק של התחמס, או את פולמוס הצפרדעים בלילה סביב האגם ? האינדיאני מבכר את קולה הרך של אבחת הרוח על פני האגם, ואת ניחוחה אחרי שהזדככה בגשם הצהרים או התבשמה באורנים.

האוויר יקר לאדום – העור, כי לכל הברואים נשמת-אף אחת –לחיות, לעצים, לאדם. נראה כאילו האיש הלבן אינו משגיח באוויר אותו ישאף: כאיש הגוסס ימים רבים, הריהו קהה-חושים מלהריח. אם אחליט לקבל את הצעתך,אעשה זאת בתנאי אחד: האיש הלבן חייב להתייחס לבעלי החיים בארץ הזאת כאל אחיו

פרא אנוכי, ולא אדע כל דרך אחרת. כבר חזיתי באלף גופות בופלו מבאישות בערבה.נטושים לאחר שהאיש הלבן ירה בהם מתוך רכבת עוברת. פרא אנוכי,ולא אבין כיצד זה יהיה סוס הברזל המעשן חשוב מן הבופלו שאותו נקטול רק כדי להתקיים. מהו האדם בלא חית הארץ? אם ייעלמו כל החיות - האנשים ימותו מבדידות-נפש גדולה; כי החיה והאדם,מיקרה אחד יקרה את כולם. כל הדברים תלויים זה בזה; אשר יפקוד את האדמה – יפקוד את בני האדמה. 6

בנינו חזו באבותיהם כנועים ומובסים. לוחמינו עטו חרפה. ולאחר התבוסה – יבלו את ימיהם בבטלה, ואת גופם יהלכו במאכלי מתיקה ובשתייניות. מעט יחשב היכן נעביר את שארית ימינו – הללו אינם רבים; עוד שעה קלה, עוד חורפים מספר – ומבני השבטים הגדולים אשר שכנו על פני האדמה, או שוטטו בחבורת- ציד ביערות- לא יותר איש להתאבל על קברות עם שפעם היה רב-כוח ומלא –תקווה כשלכם.

דבר אחד נדע, שהאיש הלבן אולי יגלהו באחד הימים :אלוהינו ואלוהיכם –חד הוא. לכם נדמה כעת שהוא קניינכם כשם שתאבו לעשות את ארצנו לקניין. אך לא תצליחו. הוא אלוהי האדם, ורחמיו שלוחים בשווה לאדום –העור וללבן. אדמה זו יקרה לו. ולפגוע באדמה הרי זה לחלל כבוד בוראה. אף הלבנים יסתלקו מן העולם-אולי מוקדם יותר מאשר שבטים אחרים. המשיכו לסאב את יצועכם ולילה אחד תחנקו בזוהמתכם אתם. כאשר ישחטו כל עדרי הבופלו,סוסי הבר מאולפים כולם, פינות הסתר ביערות כבדות מהבל גוף המון אדם, ונוף הגבעות הדשנות מנוקד בנשים פטפטניות, היכן סבך החורש ? חלף. היכן אז העיט ? חלף. וכיצד זה להיפרד לשלום מן הסיס ומהציד? סוף החיים וראשית הגוויעה.

אולי היינו מבינים, לוא ידענו מהו חלומו של האיש הלבן, אלו תקוות משרטט הוא לבניו בלילות חורף הארוכים,אלו חזיונות הוא צורב על לוח –ליבם למען ייחלו ליום המחרת. אבל פראים אנו, חלומות האיש הלבן נסתרים מאיתנו, ומשום שהם נסתרים, נלך בדרכינו שלנו . אם נסכים, יהא זה כדי לוודא את קבלת השמורה שהבטחת. שם אולי נוכל לסיים את שארית ימנו הקצרים כרצוננו. כאשר יעלם אדום-העור האחרון מעל פני הארץ, והזיכרון, הלא הוא רק צל ענן חולף על הערבה – החופים והיערות עוד יאצרו את רוחות בני עמי; כי הם יאהבו אדמה זו כילוד האוהב את פעימות לב אמו.

אם נמכור לכם את אדמתנו – אהבוה כאשר אהבנו אנו. השגיחו עליה כפי שאנו השגחנו. שמרו בחובכם את זכר הארץ כמות שהיא בעת לקיחת; ובכל כוחכם, ובכל מאודכם, ובכול לבבכם – שמרוה למען ילדיכם, ואהבוה כאהבת אלוהים את כולנו. כי זאת נדע – אלוהיכם ואלוהנו חד הוא. אדמה זו יקרה לו. אפילו האיש הלבן לא יוכל להימלט מן הגורל המשותף. 10

http://www.halcyon.com/arborhts/chiefsea.html Versions: http://www.synaptic.bc.ca/ejournal/wslibrry.htm http://www.irus.co.il/adama.htm קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com נשמח לתגובות

מכתבו של צ'יף סיאטל