ההתנגדות היהודית בשואה

חיל החינוך והנוער מרכז חינוך - ענף שדה - מדור נוע”ם ההתנגדות היהודית בשואה אל סגלי החינוך למצגת הוראות הפעלה והצעות לפעילות אבא קובנר (במרכז, עומד) וחברי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" בגטו וילנה - פולין מצגת למפקד לציון 60 שנה למרד גטו ורשה

אל סגלי החינוך! מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזכרון לשואה ולגבורה בכ”ז בניסן, מועד מרד גטו ורשה. בשואה, שהתחוללה בין השנים 1939 עד 1945, נרצחו באופן שיטתי שישה מליון יהודים– כשליש מהעם היהודי - בידי הנאצים. השואה היא אירוע משמעותי ביותר עבור העם היהודי, ומשפיעה גם כיום על עולמנו וזהותנו. בעוד שברחבי העולם מצויין יום השואה לפי תאריך יום שחרור אושוויץ (27 בינואר), או לפי תאריך סיום המלחמה באירופה (8 – 9 במאי), בחרה מדינת ישראל לציין אותו לפי מרד גטו ורשה – מאורע הגבורה היהודית הבולט ביותר בתקופת השואה.

מרד גטו ורשה עם כניסת הגרמנים לורשה ב-1939 הוקמה מחתרת יהודית, שיזמה חוגים ומפגשים פוליטיים. היהודים קיוו כי אם יעבדו היטב יצליחו לשרוד את התקופה הקשה, אולם ב-1943 עם התגברות השילוחים התברר כי גם היהודים העובדים שנחשבו "חסינים" מועלים לקרונות ומוסעים למחנות ההשמדה. יהודי הגטו הבינו כי ימיהם ספורים. למחרת הגירוש, החליט הארגון היהודי הלוחם לפתוח בהתקוממות מזוינת. לוחמי הארגון הרגו חלק מן השומרים שהובילו יהודים לכיכר השילוחים לקראת הגירוש הבא. היוזמה הצליחה מעל למשוער – לכל אדם בגטו היה "בונקר" - מקום מסתור מפני הגרמנים. כשהוכרז על חיסול הגטו באפריל 1943, נאלצו הנאצים להיאבק קשות ו”לטהר” את הגטו - בית אחר בית. מפקד הכוח הגרמני שחיסל את הגטו, תיעד ביומניו את מעשי הגבורה של יהודי הגטו. המרד, שהסתיים ב-8 במאי, עורר השראה למרידות במחנות ובגטאות נוספים והעלה בשאר העולם את המודעות לאסונם של היהודים. לציון 60 שנה למרד גטו ורשה מוגשת בזאת מצגת העוסקת בנושא ההתנגדות היהודית בשואה.

המצגת המצגת המוגשת לכם מורכבת משלושה חלקי תוכן מרכזיים: חלק ראשון הוא ציר הזמן של שלטון הנאצים והשואה, בו מאוזכרים תהליכים ומאורעות היסטוריים מרכזיים. חלק זה נועד להשלים פערי מידע בנושא ולאפשר התבוננות כוללת על התקופה. החלק השני בוחן את מושג ההתנגדות. מושג זה עבר גלגולים רבים לאורך השנים. אם בעבר דובר על מונחי הגבורה והמרד כמושגים המשוייכים ללוחמה אקטיבית בלבד, הרי שעם השנים התבססה ההבנה שעצם ההשרדות בתנאים התת-אנושיים היא גבורה. גילויים של עוצמת הרוח האנושית לנגד הרשע וההרג התרחשו כל העת ולבשו צורות שונות, מקצתן מובאות כאן. החלק השלישי מתאר מבחר סיפורי התנגדות יהודית מסוגים וממקומות שונים, חלקם נודעים יותר ואחרים פחות. מובאים כאן סיפורי המרד הרוחני – המאבקים לשמירה על צלם אנוש ועל המשך משמעות הקיום היהודי, גם בתנאים הקשים ביותר;מובא סיפור המרד באושוויץ,

שהביא לפיצוץ המשרפות ולהפסקת ההשמדה; סיפור המרד על הרציף בטרבלינקה – מרד שמשתתפיו נדונו מראש לאבדון, אך הפגינו בו רוח לחימה ונחישות; יוצא דופן בין סיפורים אלו הוא סיפורו של אוסקר שינדלר, שלא היה יהודי. שינדלר, כאזרח במשטר דיקטטורי, היה מנוע מלפעול לפי צו מצפונו באופן חוקי, אך סיכן את עצמו ואחרים למען הצלת היהודים בכל זאת. בסיום מובא סיפורו של ארכיון "עונג שבת" שבגטו ורשה, אשר תיעד את האירועים בעת התרחשותם ולמען הדורות הבאים. בין השאר מובא שם סיפור מרד גטו ורשה, המתועד בעת התרחשותו ומבעד עיניהם של אנשי הגטו. אנו תקוה כי המצגת תסייע לך להרחיב את הבנתם של החיילים בנושא, לחזק את תחושת שייכותם למדינת ישראל- מדינת העם היהודי, וליצור מסגרת לדיון משמעותי אודות תפישותיהם את מושגי ההתנגדות והגבורה. לתפריט הקודם

תכני המצגת ציר זמן התנגדות מהי? סיפורי מרד סיכום, רשימת יוצרים, תודות מקורות להרחבה לתפריט הקודם

ציר זמן • 1939 - 1941 • ריכוז היהודים בגטאות • "ועידת ואנזה" וההחלטה על “הפיתרון הסופי” • תחילת הרג יהודים בירי וגז • 1942 - 1943 • תחילת המרידה בגטאות • כניסת אמריקה וברה”מ למלחמה בנאצים • 1933 - 1938 • עלייתם של הנאצים לשלטון • תחילת הפעולות נגד יהודים ושלילת זכויותיהם • 1944 - 1945 • כיבוש אירופה מידי הנאצים • הטלת פצצת האטום על יפן וסיום מלחמת העולם השניה לתפריט הקודם

1933 - 1938 בשנת1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. הנאצים הטילו גזרות על היהודים והחלו בהפצת תעמולה, שהתבססה בין השאר על החיבור האנטישמי "הפרוטוקולים של זקני ציון”: כתבים שתיארו את "היהדות העולמית" כמעצמה אדירה, מאורגנת ומלוכדת הזוממת מזימות אפלות נגד העולם הנוצרי וביחוד נגד גרמניה. בין היתר הואשמו היהודים בתבוסתה המשפילה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ובחסימת התפשטותה ברחבי תבל. לפיכך, יש, לדעת הנאצים, לעקור את הרע ולהשמיד את העם היהודי.

קהל גרמנים מריע להיטלר בשנתיים הראשונות לשלטון הנאצים סולקו היהודים מכל עמדותיהם הציבוריות. בשנת 1935 התקבלו"חוקי נירנברג" אשר הגבילו את חירותם של היהודים ושללו את זכויותיהם. בנובמבר 1938 אורגנו פרעות ביהודים, עסקים נשרפו, בתי כנסת חוללו, עשרות יהודים נפצעו ונהרגו. הפרעות זכו לכינוי "ליל הבדולח", בשל כמות הזכוכית המנופצת מבתי הכנסת שפוזרה ברחובות. יהודי גרמניה נקנסו במיליארד מארק כ"פיצוי" לגרמניה. בריחת היהודים מגרמניה גברה. לתפריט הקודם

1939 - 1941 שלב נוסף במדיניות האנטי-יהודית, החל עם פרוץ מלחמת העולם השניה (1 בספטמבר 1939).היהודים רוכזו בגטאות: זכויותיהם האזרחיות נשללו, הם סומנו באמצעות טלאי צהוב, הוטלו עליהם מגבלות תנועה ועבודות פרך. הריכוז בגטאות נעשה מתוך תקווה שהעבודה הקשה, הרעב והמחלות יפתרו את "הבעיה היהודית". בכל מדינה שנכבשה על-ידי הנאצים הוטלו הגבלות כבדות על היהודים. רחוב הומה בגטו ורשה. במרכז הרחוב חנות ספרים.

ביוני 1941 פנה היטלר נגד ברית המועצות והחל בכיבוש הארצות הבלטיות. בתקופה זו הוחלט, למיטב ידיעתנו, ב"ועידת ואנזה" על "הפתרון הסופי” להשמדת כלל יהודי העולם. כיבוש אוקראינה ורוסיה הלבנה כלל הרג אכזרי של יהודים בבורות ירי ובמשאיות גז. מאוחר יותר הוקמו מחנות ריכוז והשמדה והופעלו תאי גזים במחנות השמדה כגון מאידנק, טרבלינקה ואחרים. שאריות גופות ממחנה טרבלינקה, אליו שולחו יהודי ורשה. לתפריט הקודם

1942 - 1943 שיא ההשמדה היה בין 1942 – 1943. ב- 43’ החלה השמדת יהודי איטליה, ההשמדה הנאצית פעלה בעורמה, ביעילות ובסודיות. היהודים, אשר הובלו בתנאים קשים לאורכה ולרוחבה של אירופה, האמינו כי הם נוסעים למטרת "יישוב מחדש". כשעמדו היהודים על כוונות הנאצים לא עמד להם כוחם להתנגד. ההרעבה, ההשפלה, המחלות והמוות ההמוני, הובילו רבים למצב של חולשה ואדישות. פעמים רבות לא הפנימו הקורבנות את מימדי ההשמדה, והתכחשו לה – דבר שמנע מהם להתגונן. גירוש יהודי סלוניקי, 1943

אולם בחלק מן המחנות והגטאות פרצו מרידות. יהודים רבים נמלטו אל היערות ואל מחנות הפרטיזאנים, שנלחמו בנאצים מלחמה זעירה. ערב פסח, 19 באפריל 43', פרץ המרד הגדול בגטו ורשה, היתה זו ההתקוממות הגלויה והמשמעותית ביותר בתקופת השואה. והיא שימשה אות לגטאות ולמחנות אחרים ביניהם ביאליסטוק, צ'וסטוכובה וסוסנוביץ', אושוויץ וסוביבור. בשני האחרונים, הביא המרד להפסקת ההשמדה. שני פרטיזנים שהצליחו להימלט ליערות. לתפריט הקודם

1944 - 1945 ב-44’ שולחו למוות כחצי מליון יהודי הונגריה. עד תום מלחמת העולם השניה הושמדו כשישה מיליונים יהודים, כשליש מן היהודים שחיו באותה עת בעולם. 7 - 8 במאי 45’ - כניעת הצבא הגרמני לבעלות הברית. 2 בספטמבר 45’ - כניעת יפן בעקבות הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי. קץ מלחמת העולם השניה. לאחר קום המדינה, הוכרז כ”ז בניסן, כ"יום הזיכרון לשואה ולגבורה“, לציון המרד בגטו ורשה, מאורע הגבורה היהודית הבולט ביותר בשואה. לתפריט הקודם

התנגדות מהי? ניתן להגדיר התנגדות במספר אופנים: התנגדות פסיבית התנגדות מהי? התנגדות אקטיבית עמידה רוחנית עמידה מוסרית עמידה דתית עם איזו הגדרה אתם מזדהים יותר? מדוע? שיר: התנגד מי/ חיים גורי לתפריט הקודם

התנגדות מהי? “התנגדות – הכרה, פעולה מודעת הנעשית לשם מטרות כלליות, ציבוריות ולא אישיות. ההתנגדות היא מאבק לשחרורה של אומה ולשחרורו של הכבוד האנושי, כבודו של האדם. בעוד שהשרדות היא אישית, ההתנגדות היא ציבורית – מעבר למאבק מזוין, מאבק רוחני על צלם אנוש, על שמירת המסורת והערכים, המוסר וההתנהלות השוטפת של הקהילה היהודית.” בתיה דביר קופסה מאולתרת לאתרוגים מגטו טשרנוביץ'. לתפריט הקודם

התנגדות אקטיבית התקוממות של מעטים, בכל הכלים העומדים לרשותם נגד הנאצים. התקוממות זו הייתה בשם השמירה על הכבוד היהודי. צורת ההתנגדות האקטיבית של היהודים התבטאה במגוון פעולות, החל בניסיונות הצלה של יהודים מידי הנאצים, המשך בלחימה בנשק וכלה בזיוף תעודות “אריות”. דוגמאות להתנגדות האקטיבית המזוינת – המרד – ינתנו בהמשך המצגת. פרטיזנים חמושים מארגון "הזאבים מברינסק" לתפריט הקודם

עמידה דתית מטרתם של הנאצים היתה לעקור את רוח היהדות מן העולם, אולם יהודים המשיכו להאמין ולקיים מצוות בגטאות ובמחנות. מאבקם של היהודים לשמר את אורח החיים היהודי - בקיום מצוות המילה, בר המצווה, חתונה, חגים, צומות ושמירת השבת עד לרגעיהם האחרונים - מהווה ניצחון רוחני שאפשר את המשך קיומנו כעם. דוגמאות לכך ניתן למצוא תחת הכותרת “קדושת החיים” - “קיום מצוות היהדות”. סדר פסח בגטו ורשה. לתפריט הקודם

העמידה המוסרית-אנושית יושבי הגטאות והמחנות היהודים ניסו לשמור על בני משפחתם. הם נאבקו על השגת מזון ועשו מאמצים לשמור על חוסנם המוסרי ועל צלם האנוש שלהם. התמודדות יומיומית זו של מרבית יושבי המחנות והגטאות הביאה לשרידתם הפיזית והמוסרית. ילדים אוכלים במטבח ציבורי בגטו ורשה. לתפריט הקודם

העמידה הרוחנית בין היהודים שנספו בשואה, היו גם מדענים, שחקנים, סופרים, ספורטאים ועוד. שמירתם על התקווה ועל חיי הרוח כאשר נשללה מהם הזכות לדעה; ניסיונם, עד לרגעיהם האחרונים לשמר את אורח חייהם, ולהעניק לאחרים מן הידע שהביאו עימם - הם ניצחונם על הנאצים. דוגמאות לעמידה הרוחנית מופיעות בהמשך המצגת תחת הכותרת “קידוש החיים” - “האומנות במחנה”, “התקווה במחנה”. בתמונה: מודעה לכבוד הוצאת הספר המאה אלף בגטו וילנה. לתפריט הקודם

התנגד מי שהבריח כיכר לחם. התנגד מי שלימד בחשאי. התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרת שהזהיר וקרע אשליות. התנגד מי שהגניב ספר תורה. התנגד מי שזייף תעודות "אריות" שהעניקו חיים. התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ. התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול. התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו. התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו. התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו. התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק. התנגד מי ששרד. התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער. התנגד מי שהתקומם במחנות המוות. התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר שידע האדם המורד מעודו. חיים גורי ומוניה אברהמי, “פני מרד”,1985 לתפריט הקודם

סיפורי מרד קידוש החיים – העמידה הרוחנית פיצוץ המשרפות באושוויץ טרבלינקה – המרד על הרציף "יעד סופי – מפעלי שינדלר, ברינליץ" ארכיון רינגלבלום – "עונג שבת" לתפריט הקודם

“לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות” (זכריה, ד, ה). קידוש החיים – ההתמודדות הרוחנית קיום מצוות היהדות אמנות במחנה "התקווה" במחנה לתפריט הקודם

קיום מצוות היהדות חנוכה באושוויץ הריקוד בשמחת תורה לימוד תורה בגטו ורשה לתפריט הקודם

חנוכה באושוויץ/ ליוויה “קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים, וכו’.רבים התקשו אף להבדיל בין יום ולילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים, וגם את השבת. היא סיפרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אני ואמי תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר מותרות של ממש. אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכיה. לפתע, מצאנו פתרון. כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה האלו היו תוספת חשובה לתפריטינו הדל. בכל יום, מישהי אחרת יצאה נשכרת מן המציאה: בכל יום הבאנו עוד מעט כוח לחברותינו האסירות. אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות היתה הדבר היחיד

שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר: להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה. הפתילים נלקחו מחוטים של בגדינו הקרועים, והשמן נגנב בסכנת חיים מסדנת המכונות. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים, ואת הנס שזכו לו. המנורה דלקה שמונה ימים.” חנוכיה מאולתרת ממחנה עבודות כפיה בגוגולין, שלזיה עילית. האסירים במחנה זה עסקו בחציבה ובסלילת כבישים. לתפריט הקודם

הריקוד בשמחת תורה גטו ורשה, שמחת תורה (1942). רק קומץ קטן נשאר בגטו. כמניין וחצי יהודים התאספו במעונו של הרב מנחם זמבה לעריכת הקפות ולתפילה. פתאום נכנס לחדר ילד, כבן י”ב. היה בזה משום חידוש גדול, כי כבר לא היו ילדים בגטו. כולם הושמדו. כאשר צעדו המתפללים בכבדות עם ספרי התורה וסבבו בהקפות כביכול, קפץ פתאום י”ל אורליאן אל הילד, חיבקו יחד עם ספר התורה שבזרועו, ובלוחצו את שניהם אל ליבו, החל שואג בקול קורע לבבות:”יהודי צעיר עם התורה הקדושה”, ופרץ בריקוד ממושך עם הילד ועם ספר התורה. היה זה הריקוד האחרון בשמחת תורה האחרונה של היהודים האחרונים בוורשה. לתפריט הקודם

לימוד תורה בגטו ורשה היום ערכתי ביקור מיוחד במינו - בעולם שמתחת לאדמה. בבוקר באו אלי שני צעירים מבחורי הישיבה ואמרו לי: “מתכנסים היום בשעה 5 אחר- הצהרים ברחוב נאלבקי 35. היה גם אתה שם!” ובכן, חמש דקות לפני חמש ניגש אני לשער נאלבקי 35. בחור צעיר חבוש כובע יהודי עומד ליד השער ומחכה. כשראה אותי, אמר לי: “בוא”. הוא הולך לפני, ואני- אחריו. עברנו חצר אחת, חצר שנייה, חצר שלישית… עברנו דרך מסדרונות, ונדחקנו דרך חורים עד שיצאנו לרחוב זמנהוף 38. לשם נכנסנו. הגענו לחדר, שבו היה בית מדרש, ומשם - לחדר אחר, שבו תנור. מורה הדרך שלי נכנס לתנור ונעלם. נשארתי עומד בחוץ ושומע קול קורא: “בוא!” זחלתי אחריו לתוך התנור, ושם נמצאה פרצה שהוליכה למרתף. ירדתי בסולם חבלים עד שהגעתי לקרקע מוצקה. והנה חדר מרווח, נקי ומואר בחשמל. ליד הקירות עומדים ספסלים ארוכים, ובאמצע החדר - שולחן ארוך עשוי עץ בלתי מהוקצע. הכניסו אותי לחדר קטן ואפל, שם הראו לי מטבח חשמלי ומטבח גז, ובארון - מלאי הגון של צורכי אוכל...

מרחוק נשמע ניגון לימוד הגמרא. אני מקשיב ומתפלא. במקום להסביר לי, מכניסים אותי לחדר שני. ומה שראיתי הזכיר לי את התיאורים על התנאים, שלמדו תורה במערות, וכן תיאורי תקופת האנוסים בספרד. מסביב לשולחן ארוך יושבים ליד גמרות פתוחות כשתי עשרות בחורי ישיבה ולומדים בחשק, בעיון,בהתלהבות. הפרצופים חיוורים, העיניים נוצצות. הם מרוכזים בעולם אחר. רובם נשארו גלמודים, בלי הורים, בלי משפחה. • שאלות לדיון • מהי החשיבות של לימוד תורה בגטו? • מה נדרש כדי לקיים ישיבה כזו? • מדוע משווה הכותב את תלמידי הישיבה ל"אנוסי ספרד”? לתפריט הקודם

קטע מספרה של נאוה שאן "להיות שחקנית" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987 "בסוף 1942 הגיעה אלי אשה צעירה וסיפרה לי שהיא מנהלת חוג לדרמה בקסרקטין שבו היא מתגוררת. כולם חובבים. הם מכינים מחזה צ'כי בשם "הקבר", והם פונים אלי שאקח לידי את הבימוי. הם נקלעו למבוי סתום ואינם יודעים איך להמשיך. התלבטתי ולבסוף הסכמתי. קראתי את המחזה ונחרדתי. את זה להציג במחנה? מדוע? מאיזו סיבה? השיבה האישה: לא מצאנו מחזה אחר, ואנו רוצים לעשות הצגה. הצגת תיאטרון בגטו טרזינשטט, שם נכלאה נאוה שאן

המחזה "הקבר" עוסק בקבוצת אנשים חולים-גוססים, אשר הבריאו משתיית מי מעין שפרצו, כאשר אחד מהם הקריב ביודעין את חייו. זהו מחזה מלא אמונה באהבה. האהבה לזולת היא אשר תציל את כולם ותעזור להתגבר על קשיי הקיום. השחקנים ניסו לשכנע אותי באקטואליות של המחזה לחיים במחנה. מודעה להצגת תיאטרון בגטו ורשה: “רבקה בת הרב” בכיכובה של רגינה צוקר. כל חזרה הייתה בשבילי גילוי וחוויה. הרעיונות נולדו בראשי בזה אחר זה. אבל איך לעשות תפאורה? תאורה? לא היה לנו כלום. צריך היה לחשוב כיצד לנצל את מה שנמצא במקום.

החזרות התקיימו בעליית הגג. היו שם קורות עץ עבות, עם שכבות אבק של עשרות שנים, וגרוטאות שנמצאו זרוקות בפינות שונות בשטח. כל שחקן התחיל לחפש חפצים מתאימים לתפקידו. מישהו מצא דלת ישנה והעמיד אותה ליד הקורה. השעה הייתה בין ערביים. פתאום ראיתי איך קרני האור מאירים את הדלת ויוצרים פסים דקורטיביים. צרחתי: זהו זה, מצאנו!" ציור של התיאטרון בגטו טרזינשטט לתפריט הקודם

"התקווה" במחנה (עפ"י אלבר ממי – "נציב המלח" ) "במחנה שבו הייתי כלוא דיברתי יום אחד באוזני חבריי. הצעתי לשיר את "התקווה". למרות שההמנון לא היה ידוע מאוד, השומרים היו עלולים להכיר אותו, אבל דווקא הסכנה הזו איחדה אותנו. פקדתי בעברית: "עמוד דום!" האנשים זקפו את ראשיהם והרימו את עיניהם אל השמים. ספרתי: "אחת, שתיים, שלוש – שוב בעברית. השיר פרץ, בקול רם, מזויף – אבל באמונה כזאת, בהתרגשות כזאת, שהפסקתי להשגיח על האנשים והסתכלתי לשמיים גם אני.” • שאלות לדיון • מה מסמלת שירת “התקווה” במחנה ההשמדה? • מדוע ניתנו הפקודות לשירת "התקווה" בעברית? • איזה סוג של קשר נוצר בין אלו ששרו את “התקווה” במחנה, לנו השרים את “התקווה” בטקסים הרשמיים של מדינת ישראל? לתפריט הקודם

"ויריעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה”(יהושע ו', כ') פיצוץ המשרפות באושוויץ סיפור המעשה עדות מהמרד שיר:”אנו ההרוגים תובעים דין” לתפריט הקודם

פיצוץ המשרפות באושוויץ • בראשיתו, היה אושוויץ מחנה ריכוז אשר נבנה בעבודת כפיה של יהודי העיר הפולנית אושוויץ (אושווינצ'ים) עצמם. • במהלך שנת 41' גורשו מבתיהם אלפי כפריים פולנים, כדי לפנות מקום להרחבת המחנה המקורי, על שטח זה נבנה מחנה העבודה בירקנאו, ובו ארבע משרפות גדולות. • מאוחר יותר הורחב המחנה פעם נוספת ונוספו לו עוד 45 מחנות משנה לגברים ולנשים. במחנות עבדו האסירים בפרך במפעלי תעשייה גדולים כגון בתי הזיקוק לנפט, מפעלי גז, תחמושת, מימן ודלק וגם בחברת אי. גה. פרבן שיצרה את גז ה"צקלון B”, ששימש להשמדת היהודים בתאי הגזים. • הפעלת תהליך ההשמדה היה באחריותה של יחידת ה"זונדרקומנדו" – קבוצה של יהודים שתפקידה היה לגרור את גופות המתים מתאי הגזים החוצה, "לנקות" את הגופות מחפצי ערך, להכניסן לתנורי המשרפות, ולאחר מכן להוציא את האפר ולערום אותו.

ארבע נשים שעבדו בבית החרושת לתחמושת “אוניון” הצליחו להבריח חומרי נפץ אל אנשי קשר ממחנות אושוויץ ובירקנאו. חומרי הנפץ הועברו אל אנשי הזונדרקומנדו - קבוצה יהודים פולנים, הונגרים ויוונים. • ב-4 באוקטובר 44' פוצצו אנשי הזונדרקומנדו את אחת המשרפות. במהלך המהומה שנוצרה נכנסו לקרב פנים אל פנים עם השומרים הגרמנים והשליכו אחד מהם לתוך הלהבות. • הנאצים לכדו ורצחו את כל מי שהשתתפו בפעולה מלבד אסיר אחד, יצחק ונציה, שחמק אל תוך המחנה הראשי. לאחר צעדות המוות, הוא הגיע למחנה הריכוז אבנזיי, ושם מת מרעב. שרפת גופות באושוויץ בירקנאו

בעקבות פיצוץ המשרפה פקד הימלר להפסיק את פעולת המשרפות ותאי הגזיום באושוויץ בירקנאו. המשרפות פורקו במטרה להעבירן למחנה "גרוס רוזן", אך מעולם לא הופעלו מחדש. • בינואר 45' התברר הקשר בין מרד הזונדרקומנדו לנשים ממפעל התחמושת והן נעצרו. מנהיגתן, רוזה רובוטה, עונתה קשות, אולם סירבה להסגיר את שמות אנשי הקשר שהעבירו את חומרי הנפץ לאנשי הזונדרקומנדו. כעבור מספר ימים, נתלו ארבע הנשים. רוזה רובוטה, ממנהיגות המרד באושוויץ. לתפריט הקודם

מרד הזונדרקומנדו באושוויץ / ישראל גוטמן 7.10.1944 ביום שפשטה הידיעה על טראנספורט שני – פרץ המרד. הוא הקיף במשך דקות ספורות כשש-מאות מעובדי הזונדר. הקרמטוריום מס' 2 נשרף ופוצץ כליל. הקאפו הגרמני, הידוע באכזריותו, הושלך חיים אל תוך הכבשן ובקרב פנים-אל-פנים נהרגו ארבעה אנשי ס.ס. ונפצעו רבים. שטח המשרפות הפך לשדה קרב. האסירים פרצו את הגדר ומאות נתפזרו בסביבה. קמה בהלה בין הנאצים. אלפיים קלגסים הוזעקו, והוכרז מצב הכן במחנה. הנאצים קראו את האסירים היהודים בבירקנאו ל"אפל". יהודים יורדים באושוויץ - בירקנאו. ברקע מצד ימין - המשרפות.

הם התרוצצו כעכברים בבוא הסערה. נמוגו הביטחון העצמי וגאוות הנאצים. נתברר שאומץ ליבם עמד להם בעיקר בשעות הרצח. אסירי בירקנאו והמחנות האחרים לא באו לעזרת האסירים המתקוממים. גורל המורדים נחרץ מראש. אך יום המרד של הזונדרקומנדו היה לסמל של נקמה ועידוד לאסירים. שרידי הקרמטוריום שפוצצו אנשי הזונדרקומנדו. לתפריט הקודם

אנו ההרוגים תובעים דין /אלמונית לא תראה על קברנו פאר של מצבת/ לא ימצאו שם פרח וברוש/ וגם לא זרים כסימן לעצבת/ ולא מלאכים מרכיני ראש./ אין שם פס פז, לא בת קול מאוושת/ וגם לא נרות באש התמיד/ בעצמותינו הרוח רוחשת/ אנו גוועים בבורות שטופי סיד./ אין עוד תקווה בלבן גולגולת/ בין חוטי תיל, מתחת מפולת, ואפר שלנו לאפרים/ נזרה מתוך הכדים השבורים./ סביב העולם אנחנו שלשלת,/ זרע לכל הרוחות פרח,/ אנו מונים הימים בלי תוחלת/ אך מאיתנו הזמן לא יברח./ ובאים ובאים הרבים בסודנו,/ וכה נתעצם יום אחר יום,/ עד יתפחו ויגאו כל שדותנו/ עד תתפקע אדמתכם. ואיום/ חילנו יצא, קרקפת ולסת,/ ועצם אל עצם, שורה באין חסד/ הרדופים – הרודפים נצעק בפניכם:/ ההרוגים תובעים דין מידכם!// לתפריט הקודם משוררת אלמונית שלחה שיר זה מן המשרפות בברקנאו לפני מותה ב- 8 במרס 1944. תרגם מצ'כית: ט' ריבנר

“אם אין אני לי, מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?”(פרקי אבות, א’, יד) טרבלינקה – המרד על הרציף מחנה ההשמדה טרבלינקה סיפור המעשה “שיר: התחנה הקטנה טרבלינקה” לתפריט הקודם

מחנה ההשמדה טרבלינקה • מחנה ההשמדה טרבלינקה הוקם באיזור מדולל אוכלוסין בצפון מזרח איזור הג'נרל גוברנמן בפולין, בסמוך לתחנת רכבת ולכפר קטן. • במקורו היה טרבלינקה מחנה עונשין שנקרא ט'1. הוחזקו בו אסירים פולנים ויהודים שהועסקו בעבודות חציבה לצורך ביצור הגבול בין פולין ורוסיה. • המחנה הוסב למחנה השמדה באביב 42', ופסק לשמש כמחנה השמדה בפברואר 43'. במחנה נעשה שימוש בגז ממנועי דיזל. בסה"כ נרצחו במחנה כ-870,000 יהודים וצוענים.

על מנת למנוע היסטריה והתנגדות, עוצב מחנה ההשמדה מבחוץ כך שנראה לנוסעים כמו עוד תחנת רכבת על קו ורשה – ביאליסטוק. משני צידי התחנה הוקמו חנויות דמה, על הרציף הוצב שעון שהורה תמיד על אותה השעה. • לרוב היו מגיעות הרכבות ל"תחנה" בשעת לילה. בכל פעם היו נפרקים 20 קרונות. השומרים האוקראינים היו דוחקים בנוסעים התשושים והמבוהלים במגלבים ורובים אל תוך מנהרה צרה שכונתה "הצינור" והובילה אל תאי הגזים. גירוש יהודי מקדוניה לטרבלינקה. 1943. לתפריט הקודם

טרבלינקה – מרד על הרציף • בינואר 43' הגיעו לטרבלינקה בשעת לילה מאוחרת, קרונות ובהם אלף יהודים מגרודנה שבפולין. בחסות החשכה עקרו הנוסעים מוטות עץ מן הגדר. בעזרת מוטות אלו, סכינים ותערים, התנפלו כל נוסעי הרכבת על השומרים. הקרב בין הצדדים נמשך שעות, עד שהחלו אנשי האס. אס. הגרמנים שבמחנה, לידות רימונים בקהל ולפתוח באש מקלעים בלי אבחנה. בבוקר נמצאו גופות היהודים ושוביהם בשלג. איש לא שרד. פיצוץ משרפה וקרמטוריום בטרבלינקה ע"י בעלות הברית. בצד שמאל חלק מצוות המחנה.

לאחר הפסקת פעילות המחנה טושטשו עקבות ההשמדה. קברי ההמונים נפתחו, הגופות נשרפו לאפר, העצמות רוסקו לחתיכות ונקברו שנית. המחנה על צריפיו נשרף במרד גדול ואסירים הועסקו בפירוק גדרות התיל ושאר המבנים. לאחר סיום העבודות נורו האסירים, השטח נחרש, נטעו בו עצים יושבו בו אוקראינים ובמקום הוקמה חווה חקלאית. שרידי הקרמטוריום במחנה טרבלינקה. לתפריט הקודם

התחנה הקטנה טרבלינקה / ולדיסלב שנגל ואין אפילו קופה ואף לא איש מטענים עבור מליון לא תקבל כרטיס חזור… בקו טלושץ – ורשה מתחת רכבת ורשאו – אוסט יוצאים בפסי רכבת ונוסעים ישר… הנסיעה לעיתים אורכת חמש שעות ושלושת רבעי השעה לעיתים אורכת אותה נסיעה חיים שלמים – עד מותך… איש אינו מחכה בתחנה איש אינו מנפנף במטפחת רק דממה התלויה באויר מקבילה פניך בריקנות אטומה. התחנה היא קטנטונת שלושה אשוחים גדלים בה. וכתובת רגילה, ישנה: כאן תחנת טרבלינקה. ושותק עמוד התחנה ושותקים שלושת האשוחים שותקת הכתובת השחורה

תחנת הרכבת בטרבלינקה ורק שלט פרסומת תלוי עוד מאז סיסמה ישנה ובלויה האומרת: "בשלו רק בגז”. כאן התחנה טרבלינקה... כאן התחנה טרבלינקה… לתפריט הקודם

“וכל המקיים נפש אחת בעולם, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא” (הרמב”ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות סנהדרין, פרק י”ב, ג') "יעד סופי – מפעלי שינדלר, ברינליץ" מי היה אוסקר שינדלר סיפור המעשה שאלות לדיון לתפריט הקודם

אוסקר שינדלר- 1908-1974 • אוסקר שינדלר נולד בחבל צוויטאו שבחבל הסודטים. בסוף 1939 הגיע שינדלר לקרקוב ושם קיבל לניהולו שתי חברות, שנלקחו מבעליהן היהודים, ושעסקו בייצור כלי מטבח. כעבור זמן מה הקים שינדלר חברה משלו בז’בלוצ’יה הסמוכה לקרקוב, העסיק בו בעיקר עובדים יהודים, וכך הגן עליהם מגירושים. • בראשית 1943, כאשר החל חיסול גטו קרקוב ויהודים רבים נשלחו למחנה פלשוב, הקים שינדלר סניף למחנה זה לכ- 900 יהודים, וכך הצילם מזוועות המחנה. בזכות קשריו הטובים עם ידידים במשרות בכירות בשירות הממשלה הגרמנית, סגולותיו האישיות וחוש ההומור שכבש את ליבם של מפקדי ס.ס בכירים בפולין, יכול היה שינדלר לקבל טובות חשובות לפי בקשתו, כגון שיפור תנאי היהודים שבחסותו ומיתון העונשים על עבירות שעברו.

בשנת 1962 הוענק לו תואר “חסיד אומות עולם” ועם פטירתו בשנת 1974 הובאה גופתו ארצה והוא נקבר על הר הזיתים. אחרי ארונו צעדו רבים מאלה שעבדו במפעליו ונצלו על-ידו מאושוויץ, מפלשוב, מגולשאו, מגרוס רוזן וממחנות רבים אחרים. שינדלר ואישתו (יושבים, מצד שמאל) עם קבוצה של ניצולים באחד מביקוריו בארץ. לתפריט הקודם

ההתנגדות היהודית בשואה