Download
1 / 53
E N D
מצגות קלריטה ואפרים Max Beckmann
מקס בקמןMax Beckmann נחשב לאחד מן הנציגים החשובים ביותר של האקפרסיוניזם הגרמני למרות שלא נמנה עם אף אחת מן הקבוצות של מקימי התנועה (ה"גשר" Die Bruckeוה"פרש הכחול" Der Blaue Reiter ). בדרכו האמנותית פעל כל ימיו כבודד וזכה להצלחה רבה כבר בגיל צעיר, בעיקר בשל יכולתו המקצועית המעולה. בקמן רכש את השכלתו בעיר ויימר שבגרמניה בשנים 1903-1900, שם הושפע ממורהו הנס פון מאריס, שדגל בשיטות קלסיות. לאחר שביקר בפריז ובאיטליה עבר בקמן לברלין, והחל לעבוד בשיטת הצבע החופשי המיוחסת לאימפרסיוניזם הגרמני. בשנת 1906 פגש בקמן את האמן אדוארד מונך, ועבודותיו השפיעו עליו לפתח סגנון אקספרסיוניסטי אישי משלו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב בקמן לשרות כחובש בחזית המערבית בה התנהלו קרבות מרים שתבעו רבבות קורבנות כבר בחודשי המלחמה הראשונים. הזוועות שהיה עד להן גרמו לבקמן התמוטטות עצבים שבעקבותיה שוחרר מן הצבא. ב-1915 הגיע לפרנקפורט והתאכסן בדירתם של זוג ידידים בה נשאר שנים אחדות. התמוטטות העצבים חלפה אך הלם המלחמה שינה לחלוטין את סגנון ציורו. בפרנקפורט התחילה תקופתו של בקמן האקספרסיוניסט. המלחמה, תבוסתה של גרמניה, וסילוקו של הקייזר עוררו בבקמן תודעה חברתית פוליטית שלא הייתה בו קודם לכן, ואשר באה לידי ביטוי בולט ביצירותיו. הוא נעשה לשונא מלחמות מובהק, ובשנים הראשונות לאחר המהפכה של 1917 אף נטה לסוציאליזם ולקומוניזם. בסדרות של עבודות גרפיות בעלות עוצמה רבה ביטא בקמן את האסון שהמלחמה, והאינפלציה שבאה בעקבותיה, המיטו על החברה הגרמנית, ובעיקר על המוני העם. גם תמונות השמן שלו מבטאות את זעזועו וחרדותיו מהתמוטטות המבנה החברתי בעקבות המלחמה. 1915 Self-Portrait
The Grenade (Die Granate) 1915 Faces (Gesichter) 1919
תמונת ההורדה מן הצלב. יוסף איש הרמתיים ( או נקדימון ) מוריד את ישו שגופו מתוח בצפידת מוות, מן הצלב. ליד הצלב יושבים אבלים אמו ויוחנן תלמידו האהוב. Descent From The Cross, 1917
טיפולו המרכזי של בקמן בעבודתו היה אי-הוודאות ודו-המשמעות שבקיום האנושי. הוא נטל על עצמו את תפקיד האמן הנביא, חוזה השחורות, והרבה לצייר דיוקנאות עצמיים המבקשים לבטא את הטירוף שבהתרחשויות שקרו בגרמניה באותה העת. Street II 1918
העבודה "הלילה" (1919-1918) מתארת עינויים ורצח המתרחשים בעליית גג דחוסה. גווני הציור ירוקים חולניים, מזכירים את צבע הבשר הנרקב. The Night, 1918-19
בשנות ה-20 נתמנה בקמן לפרופסור באקדמיה לאומנות בפרנקפורט ונחשב לאחד הציירים הגרמנים הידועים ביותר באותה תקופה. על אף שבקמן היה גרמני טהור מבחינת הגזע, פיטרו אותו הנאצים מייד עם עלייתם לשלטון וכללו אותו ברשימת האמנים יוצרי "האמנות המנוונת" שנרדפה על ידיהם. בקמן יצא להולנד באמצע שנות השלושים ונשאר שם עד גמר מלחמת העולם השנייה. כנראה שבעקבות רדיפתו על ידי הנאצים והפיכתו לפליט חלה במחלת לב שהעיקה עליו מאוד כפי שניתן להיווכח מהרשימות ביומנו. אך המחלה לא עצרה ולו ליום אחד את הדחף היצירתי שלו. להפך, טלטולי העיתים עוררו בו כוחות יצירה חדשים שעלו ממעמקי נפשו. בקמן שהיה איש משכיל וקרא ספרות גרמנית, פילוסופיה, ספרים על מיסטיקה, דתות המזרח, גנוסטיקה וקבלה יצר לו מעין מיתולוגיה פרטית ואישית שבוטאה בסדרה של טריפטיכונים בעלי מימדים גדולים שאותם החל לצייר בזמן המלחמה ושעל השלמתם שקד עד סוף חייו. בסך הכל צייר בקמן עשרה טריפטיכונים כאלה, הנמנים היום עם היצירות החשובות של הציור במאה העשרים ובהם ביטא שכבות עמוקות בחיי הנפש שלו, חלומות, סיוטים ומרקמים מן התת-מודע, "ואז התעוררתי ובכל זאת המשכתי לחלום"
32 Departure Frankfurt 1932
Birth 1937 Death 1938
בקמן החל למצוא את התנאים למחייה בגרמניה כבלתי נסבלים. הוא עזב לאמסטרדם, הולנד. עשור מאוחר יותר הוא התיישב בארצות הברית, ושם לימד אמנות באוניברסיטת וואשינגטון בסנט לואיס, ואחר כך עבר לניו-יורק. עבודות מאותן שנים הן: "שחקנים" (1942), "קרנבל" (1943), "עירומו של העיוור" (1945). עבודה נוספת היא "התחלה" (1949), טריפטיכון המתאר חלום ילדות אוטוביוגרפי של בקמן. בעבודות אלו קיימת זיקה חזקה לעבודות מוקדמות יותר באופן התיאור המעוות והקשה. אך העבודות מקרינות תחושה של רוחניות ומייצגות את המחקר על אודות מהות האדם שאותם ביקש האמן לבטא.
