שמואל שוורץ מגלה את האנוסים בפורטוגל ב 1919.

פורטוגל-המשך המסע בעקבות האנוסיםכתיבה והפקה-אורי נוה 14.11.2010 0524770160 NAVEH.URI@GMAIL.COM מצגת אישית ועיונית זו מסכמת את המסע אל עיירות האנוסים בצפון מערב פורטוגל, אליו יצאנו בתחילת חודש נובמבר, כשאני נושא את כל כובד משקלו של גורל האנוסים ותלאותיהם בליבי ועל כתפי. מצגת זו הינה המשך לשתי המצגות אותן בניתי לסיכום המסע לספרד לפני 4 חודשים.

לפני שנתיים בפגישת חוג חברים שמעתי סיפורם של שני אנוסים ששבו ליהדות ועלו לארץ. סיפורם עורר בי מחדש את הרצון לצאת לספרד ופורטוגל ולראות אנוסים שבים במו עיני.השניים סיפרו על היכרותם באוניברסיטת ברצלונה. כיצד גיששו וחששו לספר על מנהגי משפחותיהם שלא היו מובנים להם.הוא -שבא ממשפחה קתולית מאזור מדריד -סיפר לתומו כי אמו הייתה קונה כל יום שישי חזיר בשוק וכשהגיעה הביתה עטפה אותו בעיתון וזרקה לפח.היא -שבאה ממשפחה פרוטסטנטית מאזור ברצלונה- הגיבה בהתרגשות ואמרה: "זה בדיוק מה שאמה שלי עושה" . בחקירת המנהגים ההדדית גילו שאמותיהן מחזיקות שתי מערכות כלים . אחת לבשר והשנייה לחלב. וממלמלות כל מיני תפילות בלתי מובנות. היא כפרוטסטנטית ידעה את סיפורי התנ"ך והוא כקתולי ידע רק את הברית החדשה ומה שהכומר ציטט מהברית הישנה. בחקירתם את האימהות למדו על קיומה של "הדת הסודית". מינקותם חשו בקיומה בבית אך לא ידעו אודותיה.מכאן החל החיפוש אחר שורשי הדת והמשפחות ומשם לאחר מסע רוחני בין שבטים באמזונס ומפגש עם אנוסים החליטו לשוב לדת אבותיהם. הם התגיירו ועלו לארץ לפני 17 שנה. העברית שלהם אינה רהוטה, אך ילדיהם שגדלו בארץ ונקראו בשמות תנכיים דוברי עברית רהוטה. כולם בוגרי ישיבות ואולפנות ומגדלים דור שלישי בארץ.

התעניינותי בנושא האנוסים מתחילה כבר לפני 19 שנים בפתח שנת ה- 500 לגרוש ספרד, כשקיבלתי במתנה משכני יעקב מינצר את ספרו של חותנו, השר מטעם פא"י בנימין מינץ. העיתונאי מינץ 1932 שולח כתבות ביידיש, מספרד ופורטוגל במשך שנה לעיתונו "יידישע טאגבלאט" בפולין, אנשים עומדים בתור לקבלת העיתון כדי לקרוא את תגליותיו. רק ב 1990 אוספים בני משפחתו את כתבותיו המרתקות, מתרגמים אותן לעברית ומוציאים לאור את הספר בהפקה משפחתית בעיבוד ספרותי של מ. פורטוגלי

בעקבות אנוסי פורטוגל: מסענו לפורטוגל הנו המשך המסע לספרד כשאנו נעים בעקבות מגורשי ספרד, שהגיעו לפורטוגל מעברו המזרחי של הגבול המשותף עם ספרד ב 1492- שנת גירוש ספרד. אוכלוסיית המגורשים מנתה כ 120 אלף נפש, כשליש יותר מאוכלוסייתה היהודית המקורית של פורטוגל כ 80 אלף. המגורשים התרכזו תחילה בכפרים ובעיירות הסמוכות לגבול עם ספרד בתקווה שהגזרה תבוטל ותינתן להם האפשרות לשוב לבתיהם. אולם גם כאן התאכזר כלפיהם הגורל וכעבור 5 שנים, בשנת 1497, עם פרסום צו הגרוש המלכותי ארזו צרורותיהם ונעו אל נמלי הים כדי להימלט על נפשם. מלך פורטוגל מנואל הראשון ביקש להנשא לבתם של מלכי ספרד (מגרשי היהודים) פרננדו ואיזבל. אלו הציבו בפניו תנאילנישואיו: גירוש כל היהודים מפורטוגל. בתום מועד תחולת צו הגרוש הובאו כל יהודי פורטוגל אל מרכזי הערים עם מטלטליהם בטענה שספינות הגרוש ממתינות להם בנמלים. אך שם בכיכרות הערים התבררו ממדי ההונאה. מכל הרחובות המוליכים אל הכיכרות פרצו כמרים אל תוך ההמון והתיזו עליהם שלוש פעמים "מים קדושים". בכך הוכרו יהודי פורטוגל כנוצרים וחויבו ע"פ דיני המדינה לחיות חייהם כנוצרים. אלו שלא הגיעו הומרה דתם בכוח בכנסיות. המלך מנואל נתן ליהודים מורטוריום של 30 שנה להיפטר ממנהגיהם היהודיים בהנחה שהבנים כבר יתבוללו. זה לא קרה וכתגובה הוקמה האינקוויזיציה הפורטוגזית.

סיפורה של דונה גרציה (בעברית-חנה) נשיא (1510-1569). שמה הנוצרי: ביאטריס דה לונה מיקז. נדבנית ומדינאית בת אנוסים ששבה ליהדות. יצחק סחייק, מנהל ואוצר מוזיאון "הבית של דונה גרציה" שבטבריה, סיפר את סיפורה בכנס שבו השתתפתי בבלמונטה: גרציה, ממשפחת אנוסים מגורשי ספרד שהגיעו לפורטוגל, נולדה בליסבון ונישאה 1528 לפרנסיסקו מנדס (ששמו העברי צמח בנבנישתי) אנוס בן למשפחת בנקאים שהתעשר ממסחר באבני חן. עושרה המופלג של דונה גרציה,הגיע דווקא ממסחר בפלפל שחור מהודו. עם התפתחות עסקיה עברה לאנטוורפן שם נפטר בעלה והיא הפכה לאישה העשירה בעולם של אז. משם ברחה לוונציה מאימת האינקוויזיציה שפעלה בכל רחבי העולם הקתולי. גרציה עזרה למגורשי ספרד בכל מקום אליו הגיעו ובשל סכסוך עם אחותה שהלשינה עליה לכנסיה נאסרה. קשריה עם מלכים ושליטי עולם לא עזרו לה. כולם חרדו מאימת הכנסייה, למעט הסולטן הטורקי. הסולטן שחפץ בכספיה וכשרונה הכלכלי לפיתוח ארצו לחץ על שליטי ונציה עד אשר שחררוה. משם עברה לתקופת מה לפררה, שם חזרה רשמית ליהדות, ומשם לאיסטנבול בהזמנת הסולטן סולימן הראשון. היא השיגה מסולימן פירמן להקמת אוטונומיה יהודית בטבריה. בנתה את חומות העיר יסדה ישיבה ועודדה יהודים שברחו מהאינקוויזיציה לישב את העיר. היא קדמה להרצל ב 430 שנה אך עם ישראל לא בא. דונה גרציה נפטרה ליד קושטא בטרם הגשמת חלומה לעלות לארץ ישראל.

שמואל שוורץ מגלה את האנוסים בפורטוגל ב 1919. במשך מאות שנים ומתחת אפה של האינקוויזיציה ושל הכנסייה הקתולית המשיכו צאצאי האנוסים לשמור על דתם הסודית. בעולם היהודי הניחו שהם נעלמו והתבוללו לחלוטין. המהנדס שמואל שוורץ יהודי יוצא פולין שהיגר לליסבון הגיע לרגל עסקיו לעיירות הנידחות בצפון פורטוגל ומזרחה שם גילה לראשונה את האנוסים הממשיכים לקיים מנהגים יהודיים מבלי להבין את משמעותם. כל מאמציו להביא אותם להיחשף בפניו ולהסגיר את סודות דתם הסודית עלו בתוהו עד אשר יום אחד במפגשיו עם קבוצת נשים, (הנשים שמשו כנושאות סודות המסורת) ענתה לו אישה סמכותית ששמשה כ'חזנית': "אם דובר אמת אתה ותפילותיכם נאמרות בשפת הקודש הואל נא לומר בפנינו תפילה יהודית אחת". שוורץ היסס לרגע ואז התחיל לומר את תפילת 'שמע ישראל'. כשאמר את המילה א-ד-ו-נ-י הבחין לתדהמתו כי הנשים מכסות את עיניהן בכף ידן. "הוא יהודי" הצהירה החזנית והתרגשות רבה אחזה את כל החבורה.

שוורץ קבץ את כל תפילותיהן ומנהגיהן ופרסמן בכתב. כתביו עוררו סערה בעולם היהודי ועיתונאים רבים החלו לפקוד את פורטוגל. כך הגיע גם בנימין מינץ מפלשתינא ככתב לנושא תפוצות ישראל בעיתון האידישאי שהתפרסם בפולין. בליסבון פגש מינץ את שוורץ שהתלווה אליו במסעותיו אל הקהילות הנידחות. שוורץ הפגיש אותו עם קולונל דה בסטו ברוש, מייסד "תנועת התשובה". מסתבר שהמלה א-ד-ו-נ-י היא המלה העברית היחידה שנשתמרה בכל תפילותיהם של האנוסים, שכולן נאמרות בפורטוגזית. מאותו רגע ואילך נתנו הנשים אמון מלא בשמואל שוורץ והסגירו את כל סודות דתן בידיו.

תנועת התשובה של הקצין הפורטוגזי ארתורו קרלוס דה ברוש בסטו, קולונל ממשפחת אנוסים פורטוגזית ששב ליהדות בכוחות עצמו והשיב ליהדותם 16 אלף אנוסים בשנים 1920-43. סיפור מופלא על קצין העובר ברכיבה על סוסו המרשים בין הכפרים בליווי רופא מוהל ומחזיר ליהדותם אלפי אנוסים. המהפכה הראשונה ב 1910 שהורידה את הכמורה ממעמדה, יצרה אווירה חדשה בפורטוגל וחלום על עולם חדש. עוברות כמה שנים עד שנגמרת מלחה"ע ה-1 והקתוליות איננה יותר דת המדינה, עד אשר מעיזים האנוסים לצאת ממחבואם. קולונל בסטו מקים בעירו פורטו בית כנסת גדול "מקור חיים" בתמיכת משפחת כדורי. בתוכו הקים ישיבה לה קרא "ראש פינה" וגם מערכת עיתון בשם "הלפיד". כמו כן מקים בתי כנסת צנועים ומקוואות במספר עיירות בהן התרחשה שיבה ליהדות. תלמידים מכל הכפרים נשלחו לישיבה שהקים כדי שישובו לקהילותיהם וילמדו את הדור הבא.

האגדה מספרת כי במלחמת העולם הראשונה ראה דה ברוש קצין צרפתי מדליק נרות שבת באוהל וזה הסביר לו כי "זו מצווה יהודית של שבת". המראה היה מוכר לו מבית סבו שגם גילה לו את הרקע היהודי של משפחתו. כך התחיל את החיפוש אחר שורשיו.דה ברוש בסטו עבר גיור כהלכה בטנג'ר- לאחר שהקהילה בליסבון דחתה אותו מפחד הכנסייה הקתולית- הוא התחתן עם אישה יהודיה מטנג'ר בשם אזיקונט והפך ל אברהם בן הראש. הוא היה אוטודידקט שלמד עברית על בוריה ודרש מאשתו ללמוד עברית כתנאי לנישואיו עמה. הוא כתב מאמרים רבים ובספר התנ"ך שלו כתב הערות ופרושים. על כריכת ספר התנ"ך שלו רשם את שמות האנשים אותם מל בעזרת המוהל שלו. התנ"ך מוצב במוזיאון אותו הקימה לאחרונה נכדתו בביה"כנ בפורטו ששב לשרת אנוסים השבים היום ליהדות.

בתמונה, בית הכנסת המרשים "מקור חיים" בפורטו בו פעלה גם ישיבת "ראש פינה" אותה הקים קולונל בסטו במימון משפחת כדורי המפורסמת מהונג קונג... לסיפורה המדהים של תנועת התשובה יש גם פן אחר, עליו אפשר לקרוא בספרו של מינץ בעמוד 246. מספר שם יהודי גליצאי דתי הגר בפורטו בשם חיים רוזנשטיין, שהיה יריבו של בסטו, על שאיפתו של בסטו להיות משיח, מעין '"שבתאי צבי" ועל כוונתו "להקים קתדרלה". גם יהודי ליסבון מהקהילה הספרדית התנגדו לו וחששו מתוצאות הגיור המהיר.

ואמנם "תנועת התשובה" שהקים קולונלבסטו, העירה מרבצה את הכנסייה וזו טפלה עליו עלילות שווא. הוא נשפט כמה פעמים וזוכה אך גם זה לא עזר לו. ועדה לענייני משמעת הרשיעה אותו בשנת 1943 בהתנהגות שאינה הולמת קצין והוא סולק מהצבא הפורטוגזי. הוא מוכר גם כ- "דרייפוס הפורטוגזי". האנוסים שנבהלו מאיומי הכנסייה והצבא וראו את מנהיגם מודח ומושפל, פרשו מדרך השיבה ליהדות ושבו להסתתר בכפרים ובחיק הדת הקתולית. יש כנראה יסוד לסברה שהידיעות על השמדת יהדות אירופה הגיעו גם אליהם וזירזו את התבוללותם.

תמונת ביה'כ בפורטו בשלבי בניה – 1932- ותמונת מנהיגי האנוסים אותה שלח בנימין מינץ למשפחה בארץ בצרוף הסברים באידיש על גב הגלויה. במרכז השורה העליונה עומד קולונל ברוש בסטו בלבוש אזרחי. 1932. מינץ שלח גם רשימות ארוכות של מתגיירים, המצויות בידי.

קבוצת אנוסים מפורטו שעברה לאחרונה ברית מילה בארץ בעזרת הרב אלישע סלס שני משמאל. כיום מתפתחת בהדרגה תנועת שיבה חדשה בעזרת ארגון "שבי ישראל". "נוצרים למען ישו" מתחרים בה. כך נראה ביהכ"נ המשופץ בפורטו היום

5 חודשים בטרם יצאתי למסעותי לספרד ופורטוגל בעקבות האנוסים,נוכחתי בדיון בכנסת, שאליו זימן ח'כ הרב חיים אמסלם ארגונים העוסקים בהשבת אנוסים ליהדות. הם פנו אליו בעקבות ספרו על הלכות השבה ליהדות של "זרע ישראל". כבר אז ניסו בש"ס להדיחו מכיסאו בכנסת. הוא זומן לברור אצל הרב יוסף ומועצת חכמי התורה, ואמר: "אם יש לכם בעיה פוליטית עם מערך הגיור אמרו בבקשה, אך אם אתם חולקים עלי הלכתית, הנה ספרי לפניכם ותסתרו אותי". בכך הסתיימה אז הפרשה היום היא עולה מחדש.

לדיון שהתקיים בכנסת הביא הרב משה ארמני רב מארגון "שבי ישראל" אם ובתה בת ה 14 מספרד. הבת לבושה כתלמידת בי"ס חרדי, סיפרה בעברית צחה כי זה הביקור השביעי שלה בארץ ובאה עם אמה במיוחד לכנס להזעיק את מדינת ישראל לפתור את בעיית סמכות הגיור ו"ההשבה ליהדות" של האנוסים בעולם (זהותה טושטשה במכוון) היא ניצבה על הבמה, קטנה ושברירית אך קולה נשמע מקצה האולם (העולם) ועד קצהו. סיפרה כי מרגע שהוריה החליטו לעזוב את הקתוליות ולשוב ליהדות, היא ובני משפחתה מנודים ע"י סביבתם. הוריה הוציאו אותה מביה"ס והם מלמדים אותה יהדות. בביקוריה בארץ למדה עברית ויהדות והיא מבקשת להתגייר. אולם בספרד אין בית דין המוסמך לגייר ובארץ אי אפשר לגיירה כי רק מי שמוכר כיהודי או זרע ישראל שלושה דורות זכאי לעבור גיור בארץ. זהו "מלכוד נורא ואיום" אמרה. היא חתמה דבריה בקריאה "עמכם עמי ואלוקיכם אלוקי". כל הנוכחים באולם פרצו בבכי.

נציג הרבנות שהשתתף בדיון בכנסת, סיפר על בית דין מיוחד הנשלח לקצוות תבל לבצע גיורים והזהיר מפני "גיור ע"י אנשים שאינם מוסמכים לכך". הרב ארמני הגיב ואמר כי "מיליוני אנוסים בפורטוגל ספרד ודרום אמריקה חפצים לשוב ליהדות. נוצר פתח של הזדמנויות, הקתוליות איננה יותר דת המדינה ומותר לשנות דת לכן הם רוצים לחזור למקור. הופעת האינטרנט בו נפתחו מאות אתרי אנוסים מאפשר לצאצאי האנוסים לתקשר חופשי עם בני דתם הסודית בכל קצווי תבל מבלי להיחשף". הוא חתם דבריו בבקשה : "תנו לי סמכות גיור ואביא לארץ 100 אלף אנוסים בשנה".

"הפסטיבל הספרדי הבינ"ל" בו השתתפנו, נערך בגווארדה ובבלמונטה. מטרתו הייתה לעודד תיירות היהודית לקהילות האנוסים המתעוררות בעשרים השנים האחרונות מחדש, למרות כשלונה הצורב של תנועת התשובה של קולונל דה ברוש בסטו. הקהילות המובילות הן קהילת בלמונטה המונה 120 נפש וקהילת פורטו המונה 40 נפש. (19 גברים מפורטו עברו לאחרונה מילה בצפת). קיימת קהילה נוספת בטרנקוסו בה בקרנו אך לא הצלחנו לעמוד על טיבה ומידת יהדותה.

מפת המחוז SERRA da ESTRELA בו התקיים הכנס. העיירות בהן ביקרנו: בלמונטה, גווארדה, טראנקוסו, סבוגאל . כמו כן בקרנו במונסנטו וקסטלו דה וידה, השייכות למחוזות אחרים.

מפת חצי האי האיברי-ספרד ופורטוגל בה מצוין מיקומו של מחוז SERRA da ESTRELA על גבול ספרד, מחוז בו התקיים הכנס.

המפגש עם משפחות האנוסים ששבו ליהדותה בבלמונטה היה בעיני האירוע החשוב ביותר בכל המסע הפורטוגזי שלנו.החל משנת 1989 שבו ליהדות בבלמונטה 7 בתי אב המונים כ 120 נפש. את כל ראשי משפחותיהם או נציגיהם פגשנו באירועים השונים של הכנס ובתפילות בהן השתתפנו. המשפחות הן: משפח' מנדס, רודריגו, אנדריקס, ואז, מורל, נונס ודה -סוזה. נשיא הקהילה הוא אנטוניו מנדס מדבר פורטוגזית בלבד. המתורגמן הוא החזן הצעיר בן המקום מיגאל ואז -המשמש גם כמדריך במוזיאון האנוסים- הואמדבר גם אנגלית, הוא מיצג את דור ההמשך. חברי הקהילה יודעים את התפילות כמעט בע"פ אך אינם מבינים עברית. נוסח התפילה הוא של הקהילות הפורטוגזיות באמסטרדם ולונדון. הם קוראים עברית באותיות לטיניות המודפסות ליד הנוסח העברי.בשנת 1992 ביקר הנשיא נבון בקהילה והטלוויזיה הישראלית ערכה סדרה בת כמה פרקים על אנוסי פורטוגל ומנהגיהם הסודיים לרגל שנת ה 500 לגרוש ספרד. אז הייתה הקהילה עדיין בשלבי הקמתה.

דבקות אנוסי בלמונטה במנהגיהם וב"דתם":בביקורו של בנימין מינץ בבלמונטה בשנת 1932 הוא השתתף בתפילותיהם ביחד עם שמואל שוורץ, שמע את סיפוריהם המדהימים על דבקותם בדתם הסודית והציג להם שאלה:"מדוע אינכם שבים ליהדות בגלוי"? השיבה לו המנהיגה סניורה מורן, כשהיא מסמיקה מעלבון "מדוע שנשוב הרי אנחנו יהודים מדורי דורות היהדות זורמת בדמנו, היא מוצאנו והיא רוח אפנו. שאנחנו נשוב ליהדות? חה, חה, חה! איזו מהתלה" (עמוד 199 בספרו)היא סיפרה כי כשהם נאלצים להיכנס לכנסיה הם אומרים: "לתוככי בית זה, אל דיר זה נאלצתי להיכנס, אין אני מקדש את המקום, לא את העץ ולא את האבן המצויים בו אלוקי ישראל הוא אלוקינו"

כמה מראשי המשפחות האנוסים השבים כיום ליהדות בבלמונטה. בקבלת הפנים שהתקיימה בערב הראשון בבניין המוזיאון היהודי משמאל לימין : גוסה מנדס הנריקס ונשיא הקהילה אנטוניו מנדס . אנטוניו הרנקס ואז, קרלוס הנריקס רודריגו ואני. מאחור, בת שבע ארגוב

מימין החזן הצעיר בן המקום מיגואל ואז המשמש גם מדריך במוזיאון היהודי. בתום הכנס נסע עם הרב אלישע סלס לביקור בישראל. לידו משמאל אחד המשתתפים בכנס הרב פנחס קורנפלד מאנטוורפן.

משמאל לימין: מרצה נוצרייה צעירה ומוכשרת מאוניברסיטת ליסבון דר' מרינה פיגנטלי, הנריקו רודריגז שזכר את בקורו של נבון ובקש ממני לשלוח לו דיסק עם הסדרה הטלוויזיונית.

בתמונה אני ביחד עם ראש משפחה אליפיו דיוגו הנריקס. מתברר מזיהוי של הרב אלישע סלס שבמקרה כבר צילמתי אותו בפתח ביתו מנופף לנו כשהגענו. התמונה מטושטשת כי צולמה לפנות ערב מתוך הרכב במהלך הנסיעה .

הרב אלישע סלס שליח נודד בפורטוגל . ישב 3 שנים בפורטו והיום בבלמונטהדאג לנו לארוחות כשרות. הוא הכשיר יקב ובית בד המייצרים יין ושמן ומחלבה המייצרת גבינה צהובה כשרה. משפחתו בארץ והוא עושה עבודת קודש מטעם ארגון שבי ישראל בחלוקת זמן בין הארץ לבין פורטוגל - שבוע בירושלים ו 3 שבועות בבלמונטה.

שגריר ישראל אהוד גול ורעייתו השתתפו בכנס באופן פעיל מתחילתו ועד סופווקיימו פגישות עם אנשי תיירות וסוכני נסיעות במטרה לחדש טיסות ישירות לפורטוגל

חברי הקבוצה הישראלית עם שגריר ישראל בפורטוגל. משמאל לימין:בת שבע ארגוב, אבי ותמי סער, השגריר אהוד גול ורעייתו רבקה ויאיר מרגלית, אדוה רעייתי ואני.

מבצר העיר בלמונטה, ה"פרצה" מימי הביניים העומד בראש הגבעה. לפי המסורת המקומית נבנהעל חורבותיו של בית הכנסת העתיק מהתקופה שלפני המרת הדת הכפויה.

תפילת ערבית במוזיאון האנוסים בבלמונטה. כשהגיע החזן לתפילת "שמע ישראל"כיסו כל המתפללים עיניהם בכף יד ימין וקראו בקול גדול,"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"ראשון בחזית, פרופ' הרמן פרינס שלום (סלומאן) מאונ' מדינת ניו יורק באלבני בארה"ב. יהודי פורטוגזי מרתק. מנהיג בתנועת הצופים בארה"ב. מאחריו מימין הרב של הקהילה הפורטוגזית בלונדון, הרב אברהם לוי שנשא גם דרשה מרתקת בשבת בביה"כ בליסבון.

באולם הכניסה למוזיאון מסופר סיפורה של הקהילה לאורך ההיסטוריה

אבן זו המוצבת במוזיאון היהודי, משמרת את זכרו של בית הכנסת המקורי משנת 1297, מאתיים שנה לפני המרת הדת הכפויה, ועליה חקוק פסוק מחבקוק:"ה' בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ"

במוזיאון מוצגים חפצי קודש של האנוסים אותם שמרו בסתר. בתמונה זו כירת חרס לאפיית מצות לפסח. תיאור מנהגי החג בשקופית הבאה.

חג הפסח:לצורך אפיית המצות היו מתלבשים בבגדי לבן. מגיפים את התריסים מפני המלשינים ואופים את המצות. ברקע על הקיר המואר מופיעה תפילה אותה היו שרים בטכס חציית ים סוף (המדריך מיגואל ואז-שהוא גם החזן- ידע את הניגון) אותו היו מקיימים ב"עמק השמחה" ="לנו דה אלגרה", כשהם קופצים מעל הנחל ומצליפים בו בערבי נחל (הטכס מצולם בתוכנית הטלוויזיה של יצחק נבון). שם גם הסבו לסדר הפסח ואכלו את המצות כשתצפיתנים מוצבים בראשי הגבעות. האנוסים חגגו את הפסח באחור של יומיים כדי להטעות את סוכני האינקוויזיציה.

נרות שמן שאת פתילותיהן שזרו ביד ושמשו לצורך הירידה לחדר הסתרים ביום הכפורים.בנימין מינץ מספר על התכנסויות לקיום משחקי קלפים ביום הכפורים."קדושת הקלפים"מזכירה את רכיבת האופניים בחוצות ערי ישראל שהפכה "ביטוי ייחודי" של היום הקדוש.במקור הייתה זו הסוואה להתכנסות בה נעלמו הגברים לתפילה במרתפי הבתים.

המזוזה שבקדמת התמונה היא מזוזת אנוסים עשויה מעץ עם מכסה נייד, אותה החזיקו בכיס בגדם כחלופה למזוזת משקוף הבית אותה היו מנועים מלהתקין בבתיהם. החריטה מצפינה את האות "ש" –שדי. מאחור מונחת לתצוגה מזוזה רגילה להשוואה.

לוח זיכרון במוזיאון מציין שמותם של כ 100אנוסים מבלמונטה שנשפטו והועלו על המוקד בשל שמירת "מנהגי יהודים" , יקום ה' דמם. תיקיהם נמצאו בארכיון האינקוויזיציה בליסבון

עיריית בלמונטה הקימה גם מוזיאון המספר את סיפור האימפריה הימית הפורטוגזית וסיפורו של מגלה ברזיל, ספן נועז מבלמונטה בשם פדרו אלווראס קאבראל. כולל מפות המסע לאמריקה הדרומית לגואה שבהודו ועד דרום יפן. הכלא שבתמונה שימש להובלת עבדים שחורים באוניות מאפריקה לברזיל. האיש המאושר בתוך הכלא הוא דוד פילזר מאפרת שבגוש עציון. הוא הגיע באופן עצמאי לכנס כהמשך לביקור קודם בפורטו. ממנו קבלתי את תמונת ביהכ"נ בפורטו.

בתמונות נראה בית הכנסת החדש של קהילת אנוסי בלמונטה ששבו ליהדותם לאחרונה.ניסיון השיבה הראשון ליהדות בבלמונטה היה בימיו של קולונל דה בסטו שביקר במקום ואף קלט 5 תלמידים בישיבה שלו בפורטו בשנת 1938. הניסיון לא הניב פרי, הצעירים הללו לא שבו לעירם ואנוסיה ש"ראו עצמם כיהודים" (ראו דיווחיו של בנימין מינץ מ 1932 ) סרבו להצטרף ל"תנועת השיבה". בשנת 1988 הוקמה "העמותה היהודית של בלמונטה", לקראת החזרה אל היהדות. שנה לאחר מכן הופכת העמותה ל"קהילה היהודית של בלמונטה" וכמה מהאנוסים נימולו. הוקם בית כנסת מאולתר ובשנת 1990 הגיע רב ראשון מישראל (ע"פ ההיסטוריון דוד אוגוסטוקנלו) .

בכניסה לבית הכנסת מוצב שלט המספר את תמצית סיפורם של יהודי בלמונטה

השלט בכל הדרו

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד . זו התפילה שהרעידה לב כל יהודי לאורך ההיסטוריה ובאמירתה עלו האנוסים על המוקד בטכסי ה אוטו- דה -פה. השבים ליהדותם מיחסים לה משמעות מיוחדת כי בה משולב שם א-ד-ו-נ-י, המילה העברית היחידה שנשתמרה בתוך תפילותיהם הסודיות וכשהגו אותה כיסו עיניהם בידם כדרך שנוהגים כל היהודים בתפילת "שמע ישראל" מאז ומעולם. הרבה ישראלים צעירים לא שמעו את שמה ולא את הקשרה. בנימין מינץ מדווח על תפילה נוספת שאין לה מובן בפורטוגזית : "א-ד-ו-נ-י סבאט מל קולארס קוברדו" שאינה אלא שיבוש של "ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו"(בהברה ספרדית)

הרב אלישע סלס רב הקהילה,שליח "שבי ישראל" נושא דברים בפני משתתפי הכנס וחברי הקהילה, היושבים מאחרי הבימה ולצידו יושב נשיא הקהילה אנטוניו מנדס.

בין הנוכחים בבית הכנסת: בקצה הרחוק, ראשי העיריות המארחות,השגריר ורעייתו,העיתונאי יגאל רביד (עומד) שהגדיר עצמו, כנראה בהשפעת הכנס, כ"אחד מאנוסי תל אביב". משמאלו יושב מר לוי מהעיירה טרנקוסו.

הגענו לטרנקוסו עיר מבצר מימי הביניים ובה רובע יהודי שקדם להמרת הדת של 1497 הכולל שרידי בית כנסת ועדויות רבות לקהילת אנוסים. אחת ההרצאות אותה נשא פרופ' דב סטוצינסקי הייתה על הפילוסוף יצחק קורדוזה, בן המקום, שכדי לסייע ליהודים להתמודד עם לחץ הכנסייה והשכנים הנוצרים כתב על ייחודה של היהדות. המרכז הקהילתי היהודי (ע"פ המודל המתוכנן) יקרא על שמו.

ברובע היהודי בטרנקוסו ראינו סימנים ייחודיים המזהים את בתי האנוסים. לא ברור האם זו יוזמת האנוסים או יוזמת הנוצרים. יש מי שמזהה באותיות את שם ה' אך אין לכך חיזוק ראייתי צלב עם בסיס מנורה ולידו אותיות עבריות בלתי מובנות המוגדלות בתמונה משמאל.

חריטות רבות ומשונות הניתנות להסברים שונים אך הן מופיעות רק על בתי האנוסים -"הנוצרים החדשים" צלב עם 12 צלעות כמספר שבטי ישראל מחומש כוכב שלמה

בטרנקוסו נותרו שרידים של בית כנסת הרוס מהתקופה שלפני הגרוש. העירייה מתכננת לשפצו ולהופכו למוזיאון ובו חדר תפילהלשימוש האנוסים השבים והתיירים היהודים חזית כותל המזרח בו היה ארון הקודש, הגניזה ובור מים (אולי מקווה) משקוף הכניסה לביה"כ ההרוס שבתוכו צומחים עצים. אבי סער מתרגש

פריטים שנלקחו מבית הכנסת לשימוש משני. אריה יהודה שתול בקיר מבנה לקישוט. עמוד אחד מתוך 4 עמודי הבימה של ביהכ"נ מקשט כניסה לבית פרטי. לידו עומדת המדריכה גב' לוי

סמל משפיל של יהודי שפוף עם גוף של חזיר. על קיר הבניין ליד ביהכ"נ.היהודים שאולצו להתנצר כונו בשמות גנאי:"מרנוס (חזיר) או "קריסטו חודיאס" (נוצרים יהודים או נוצרים חדשים), להבדילם מהמקוריים.

שמואל שוורץ מגלה את האנוסים בפורטוגל ב 1919.