מהי מערכת?

מהי מערכת? • מערכת היא אוסף מאורגן של איברים, שיש לה תפקיד מסוים. • לכל איבר תפקיד במערכת • אילו מערכות יש בגוף האדם?

מערכות בגוף האדם הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית פחות או יותר יציבה - הומיאוסטזיס

אילו שאלות אפשר לשאול על מערכת? • מהו תפקידה? • מהם האיברים הבונים אותה? • מהו תפקידו של כל איבר? • מהם התהליכים המתקיימים בה? • כיצד מבוקרת פעולתה? • אילו מחלות קשורות בה?

מערכת ההפרשה

מהם איברי מערכת ההפרשה? כליה צינור מוביל שתן שלפוחית השתן האיברים במערכת ההפרשה: כליה, צינורות מובילי שתן, שלפוחית שתן, שופכה

מהם תפקידיה של מערכת ההפרשה? מערכת ההפרשה - מערכת שבאמצעותה מסולקים מהדם חומרים רעילים כמו שתנן.תפקידה הוא הפרשת חומרי פסולת ושמירה על נפח וערך אוסמוטי קבוע של נוזלי הגוף תוך כדי שמירה על ההומאוסטזיס - אחד הביטויים של ההמואוסטזיס הוא ניצול יעיל של כל החומרים הנכנסים אל הגוף ופינוי של החומרים שאינם נחוצים או אפילו עלולים להזיק. מערכת ההפרשה מסלקת את החומרים בעזרת הפרשת שתן.

כליה וריד חלול תחתון עורק המוביל לגוף צינור מוביל השתן שלפוחית השתן סידור כלי הדם הנכנסים לכליות והיוצאים מהכליות, נכנס עורק כליה - הדם עשיר בחמצן, גלוקוז ושתנן יוצא וריד נבוב תחתון: הדם עשיר בפד"ח,

מבנה הכליה כליה- איבר דמוי שעועית המונח מול הדופן האחורית של הבטן . תיפקודו חיוני ביותר להפרשת חומרים מזיקים לגוף ולשמירה על הרכב קבוע של נוזלי הגוף. אורכה של כליה תקינה באדם מבוגר היא כ: 10-12 ס"מרוחבה כ: 5-7 ס"מ ועוביה 4-5 ס"מ. מבנה הכליות- אספקת הדם אל הכליה היא דרך עורק הכליה (אבי העורקים הבטני) זהו כלי דם קצר ורחב .עורק הכליה הימני יוצא מעל מוצאו של עורק הכליה השמאלי. מיקומה של הכליה הימנית בבטן בדר"כ הוא נמוך במקצת מזה של הכליה השמאלית.עורק הכליה מתפצל בדרך כלל לשלושה ענפים גדולים.עמוק בתוך מוסיפים ענפים אלו להתפצל . יציאת הדם הורידי מתרחשת דרך וריד הכליה . וערקי הכליה מקבילים במהלכם לורידי הכליה. הכליות עטופות רקמת שומן. מעליהן נמצאת יותרת הכליה. בחתך של הכליה ניתן לראות שני אזורים : קליפה וליבה. הליבה בנויה מפלחים פלחים דמויי משולש ,הקרויים פירמידות וביניהם רקמת חיבור . פנימה לליבה ניתן להבחין באזור בהיר ממנו יוצא הצינור מוביל שתן ,אזור זה נקרא אגן הכליה.הליבה מורכבת ממס' עצום של מבנים זעירי שכל אחד מהם מסנן דם ומייצר שתן מהעודפים של חומרים מיותרים ומעודפי מים , אלו הם הנפרונים והם יחידות פעולה של הכליה.

הצינורות שמנקזים את הנוזלים מין הנפרונים כליה עורק הכליה אגן הכליה וריד הכליה ליבה מוביל שתן קליפה BACK

תפקידי הכליה: • הפרשת פסולת מטבולית המסיסה במים-סינון הדם • שמירה על נפח הדם והאוסמולריות שלו באמצעות ספיגה חוזרת. • הפרשת חומרים עודפים או רעילים שנספגו בגוף- הפרשה ישירה לאבובית • ייצור מספר הורמונים חשובים והפרשתם לתוך הגוף. לעתים הכליות לקויות ולא מתפקדות כראוי והאדם זקוק לטיפול דיאליזהאו השתלת כליה. יותרת הכליה וריד הכליה קליפה עורק הכליה ליבה מוביל שתן

יצירת והפרשת שתנן CO ( NH )2 מבנה השתנן הכבד מייצר שתנן ע"י שילוב בין שתי מלוקולות של אמוניה ומלוקולה אחת של-CO2 תוך יציאת מולקולת מים. O C NH2NH2 עובראל שתי כליות הדומות לשעועית של כ-12 ס"מ השתן נאגר בשלפוחית השתן ומופרש אל מחוץ לגוף הכליות מסננות את השתנן מן הדם **שתנן - תרכובת אורגנית שנוצרת בכבד , היא מורכבת מאמוניה - תוצר פירוק של חומצות אמינו - ומפחמן דו חמצני. השתנן נוצר כתוצאה מתהליך שהופך את האמוניה לפחות רעילה לגוף. נוכחותו של השתנן בדם אינה מזיקה כל עוד הוא נמצא בכמות סבירה. השתנן מגיע יחד עם הדם לכליות ושם הוא מסולק בשתן. עובדה זאת מסייעת לכן שריכוז השתן בדם לא גדול מידי. הכליות מבקרות את לחץ הדם של ידי אוסמורגולציה של נתרן

קליפה נפרון ליבה עורק הכליה פקעית וריד הכליה צינור מוביל שתן קופסית באומן אגן הכליה לולאה על שם הנל הכליה בנויה ממליוני נפרונים- הגדלת יחס שטח פנים/נפח

חלקי הנפרון פקעית כלי דם קופסית באומן אבובית מפותלת מרוחקת אבובית מפותלת מקורבת הצינור המאסף חלקי הנפרון: 1. קופסית באומן-בתוכה מצויה פקעית של כלי דם 2. אבובית- כוללת אבובית מקורבת, לולאת הנלה, אבובית מרוחקת 3. צינור מאסף לולאת הנלה - הקטע היורד לולאת הנלה - הקטע העולה

איך מסודר הנפרון בכליה

הנפרונים הם יצרני שתן – הכליות בנויות ממיליוני' נפרונים שהם היחידות התפקודיות של הכליה. הנפרונים מסננים את הפלסמה.לנפרונים יש מבנה מיוחד ביותר והם מהווים דוגמא מוחשית לקשר שבין המבנה לתפקוד . בכל נפרון מתרחש התהליך הבא:מים וכמעט כל החומרים והמומסים בהם יוצאים מהדם ומסתננים אל תוך מבנה צינורי דמוי גביע קופסית שהוא תחילתה של האבובית . בדם נותרים רק חלבונים , תאי דם ומים. בהמשך הדם והנוזל המסונן זורמים זה לצד זה בצינורות צמודים .ובזמן הזרימה כל המים כמעט ורוב החומרים שהסתננו מהדם חוזרים אליו .ובאבובית נותרים חומרים שהם בעיקר שתנן ,מלחים וחומרים מיותרים שונים. החומרים הללו יחד עם המים הופכים לאט לאט לשתן במהלך הזרימה באבובית. בפתח הקופסית ,העורקיק מסתעף למס' רב של נימים וכל הדם שזרם בו זורם לתוך הנימים האלו. הנימים הרבים מקופלים בתוך הקופסית בצורה של פקעית צפופה ביותר .כל נימי הדם מתלכדים ביציאה מהקופסית לעורקיק אחד.

עורקיק יוצא אבובית מקורבת אבובית מרוחקת עורקיק נכנס גופיף מלפיג'י פקעית - גלומרולוס צינור מאסף קופסית באומן וריד לולאת הנלה מבנה הנפרון את הנפרון מקיפים נימי דם בין האבובית לדם, יש מעבר של חומרים

צינור מאסף שתן מים תאי דם,מלחים, חומרים מזינים ושתנן עורק מים קופסית בואמן מלחים נימים שתן מים ומלחים חומרים מזינים תאי דם, מים, מלחים, חומרים מזינים צינורית השלב הראשון בפעולת הכליה: סינון בלחץ

הסינון בלחץ-אולטרה פילטרציה • קוטרו של העורקיק הנכנס אל הפקעית גדול יותר מקוטרו של העורקיק היוצא דרך הפקעית ואז נוצר לחץ בגלל הצטברות הדם בפקעית, הזרימה יותר מהירה ותהליך הדיפוזיה מתרחש מהר יותר. • אם כמות הדם המגיעה לפקעית יורדת, מתכווצים כלי הדם בפקעית כך שהלחץ בהם גדל • מי עובר? מים, מלחים, שתנן, חומרי הזנה כמו גלוקוז, חומצות אמיניות, ויטמינים

אילו חומרים מצליחים לעבור לקופסית באומן? מולקולות החלבונים גדולות מכדי לעבור דרך שכבת התאים בקופסית באומן לאחר הסינון לקופסית באומן מתקבל תסנין ראשוני

אבובית מפותלת מקורבת חומרים רבים המצויים בפלסמה מסתננים דרך נימי הפקעית, וניתן למצאם גם בקופסית באומן בריכוזים דומים לאלה שבדם.אך בבדיקת שתן מסתבר כי ריכוזיהם של חומרים אלו בשתן נמוכים ביותר ולעתים אף אינם נמצאים בשתן. עובדה זו מעידה על כך שחומרים אלו נספגים ספיגה חוזרת לדם . ספיגה חוזרת היא תנועה של חומרים מן התסנין שבחלל האבובית אל הנוזל הבין תאי שמחוץ לאבובית וממנו לדם . ספיגה חוזרת של 80% מהמים משאבות קו-טרנספורט מוציאות מן האבובית נתרן וגלוקוז (גלוקוז נספג 100% חזרה לדם) ספיגה חוזרת יכולה להיות פסיבית ללא השקעת אנרגיה בדיפוזיה ואוסמוזה ספיגה חוזרת יכולה להיות אקטיבית, בהובלה פעילה ואז ישנה יצירה של נשאים, צריכת חמצן וגלוקוז לצורך יצירת ATP

בתנאים נורמלים נספג כל הגלוקוז חזרה לדם. (100% ספיגה חוזרת). כאשר עולה ריכוז הגלוקוז בדם (לאחר ארוחה עשירה) יהיו כל אתרי הקישור במשאבות (משאבות נתרן גלוקוז) תפוסים, ומעל לריכוז של 210 מ”ג אחוז גלוקוז, יופרש עודף הגלוקוז עם השתן.

רמת סף כלייתית TMg • רמת סף כלייתית היא רמת החומר בפלסמה, שכל עליה ממנה תתבטא בהופעת החומר בשתן. • כמות הגלוקוז הנורמלית בפלסמה היא 70-90 מ"ג אחוז, בעוד שרמת הסף הכלייתית הרבה יותר גבוהה . מה היתרון הפיזיולוגי בכך? אם רמת הסף הכלייתית הייתה 70-90 מ"ג אחוז, היה רוב הגלוקוז מופרש בשתן,והגוף היה מאבד כמויות גדולות של גלוקוז אותן היה יכול לצרוך לבניית גליקוגן.

כמויות מים ומומסים בתסנין ובשתן ביממה החומרבתסנין הראשוני בשתן אחוז הספיגה החוזרת מים 180 ליטר 1.8 ליטר 99 Na + 630 גרם 3.2 גרם 99.5 גלוקוז 180 גרם 0 גרם 100 שיינן 54 גרם 30 גרם 44.5

הספיגה החוזרת בכליה

מנגנון ריכוז השתן • זרימה נגדית מתגברת • (1) הזרוע היורדת של הלולאה חדירה למים ולמומסים. הריכוזים שבתוכה משתווים לריכוזים בנוזל הבין רקמתי. • (2) הזרוע העולה של הלולאה אינה חדירה למים, אך היא יכולה להעביר יונים באופן אקטיבי וליצור מפל ריכוזים בין התסנין לבין הנוזל הבין רקמתי. • הצינור המאסף חדיר למים. ישנה זרימה נגדית בין הזרוע היורדת לזרוע העולה. • משאבות מוציאות יונים בהעברה אקטיבית מהנוזל בזרוע העולה בלולאת הנלה לנוזל הבין תאי. הנוזל הבין תאי נהיה מרוכז יותר, וכיוון שהזרוע היורדת חדירה ליונים הם חודרים אליה. כתוצאה מכך הריכוז בזרוע היורדת עולה, דבר הגורם ליציאת מים אל הנוזל הבין תאי. לזרוע היורדת כננס תסנין בריכוז תמידי של 300 מיליאוסמול. בתחתית הלולאה עקב התהליך הנ"ל, התסנין נהיה מרוכז מקסימאלית בריכוז של 1200 מיליאוסמול. • ככל שמתקדמים בזרוע היורדת- עולה הריכוז. ככל שמתקדמים בזרוע העולה- יורד הריכוז (עקב יציאת יונים ואי כניסת מים), עד לריכוז של 100. לאחר מכן הנוזל יורד בצינור המאסף שיוצאים ממנו מים, מה שהופך את הנוזל למרוכז

לולאת הנלה ארוכה יותר- יותר זרימה נגדית, יותר ספיגת מים- שתן מרוכז יותר. מתאים לבע"ח מדבריים. • לולאת הנלה קצרה יותר- פחות זרימה נגדית, פחות ספיגת מים- שתן מרוכז פחות. מתאים לבע"ח ימיים

פעילותה המאזנת של הכליה תפקידן של הכליות אינו מסתכם בסינון הדם כדי ליצור שתן.אלא הן גם משנות את הכמויות והמאזן של כימיקלים שונים בגוף , ושל המים עצמם . כאשר אדם שותה המים שלו נספגים אל הדם ע"י מע' העיכול. שהדם נעשה מימי ומדולל יותר זה מתגלה על ידי חיישן זעיר בתחתית המח הנקרא היפותלמוס .חלק זה מעביר את המידע לבלוטת יותרת המח , אשר מגיבה עם שחרור של הורמון ADH. הורמון זה נע בדם אל הכליות והן מגיבות לירידת כמות ADH בדם (כלומר דילול של הדם ) ע"י סילוק כמות גדולה של מים והפרשתן בשתן. כך שוב הדם נעשה פחות דליל ושב לריכוזו הנורמלי.

בקרה אוסמוטית על ידי ADH הפיקוח על אובדן המים בשתן נעשה באמצעות ההורמון ADH ((antidiuretic hormoneהמוכר גם בשם וזופרסין . ADHמופרש ממהיפופיזה האחורית מגביר את הספיגה החוזרת של המים בקטעים מסוימים בכליה באבובית המרוחקת ובצינורות המאספים. עלייה ברמת הורמון זה מגבירה את הספיגה החוזרת של המים בכליות, וירידה ברמתו גומרת לתופעה ההפוכה . השפעות ההורמון האנטידיורטי. ריכוז השתן (מיליאוסמול) נפח השתן בליטר 24 שעות גירוי הידרוסטטי- כאשר עולה נפחו של הנוזל החוץ תאי (לדוגמא ,עקב עליית כמות המים הנקלטת) ,פוחתת הפרשת ADH מההיפופיזה ואילו כשיורד נפחו של נוזל זה גוברת הפרשת ההורמון. השינויים בנפח הנוזל החוץ תאי גוררים שינויים בלחץ הדם, המוחשים על ידי ברורצפטורים המצויים בעורקים המרכזיים. ברורצפטורים אלו מעבירים להיפותלמוס גיורויים , המגבירים או מעכבים הפרשת ADH , בהתאם לשינויים בלחץ הדם

מאזן היונים בגוף בכליות מגביר ההורמון אלדוסטרון את המעבר האקטיבי של יוני הנתרן מן האבוביות המרוחקות והצינורות המאספים אל הנוזל הבן רקמתי ומגביר כניסה יוני k+ מהנוזל החוץ תאי לאבוביות. ספיגת הנתרן באבובית מתבצעת באמצעות משאבות שמתחלפות כל יון אשלגן הנכנס לאבובית, מתחלף עם 1-6 יוני נתרן. יוני מימן מופרשים אף הם לפי הצורך, כדי להחליף את יוני האשלגן,בהעדר האלדוסטרון עלול האדם לאבד בשתן כ - 20 גרם נתרן ביום. ואילו הפרשת יתר של ההורמון תוריד את כמות יוני הנתרן המופרשים בשתן במיליגרמים אחדים ביום.

מנגנון ריכוז השתן

PH בשתן- PH זוהי רמת חומציות. שנעה מ-0 ל-14 . כאשר 7 הוא ניטרלי מ-0 עד 7 זה חומצי מה שאומר שה- PH נמוך, ומ-7 עד 14זה בסיסי מה שאומר שה-PH הוא גבוה. ה- PHבשתן הוא חומצי יותר מאשר ה- PH של הגוף, מכיוון שהכליות מסלקות עודפי H+ . יוני מימן H+מופרשים באפן אקטיבי אל נוזל חלל הצינורית המפותלת המרוחקת. הם מוחלפים עם יוני נתרן Na+העוברים מנוזל הצינורית חזרה אל הדם PH בשתן עומד על 5.2-6.8 בסולם PH אצל אדם בריא.

שליטה בשלפוחית השתן אנו משחררים שתן על ידי הרפיית טבעת שרירית (שריר סגור) השופכה (שם מתחברת השופכה עם שלפוחית השתן) בדרך כלל השריר מתקצר או מתכווץ באופן המאפשר להחזיק את השתן בתוך שלפוחית השתן. את השתן ניתן לשמור בשלפוחית השתן עד כמויות מסויימות כאשר כמות השתן בשלפוחית מגיעה ל – 350 מ"ל בערך נוצר לחץ על השריר הסוגר והאדם חש בגרוי הדוחף אותו לשחרר את תוכן השלפוחית. תינוקות אינם יכולים לשלוט בשריר זה והוא מתרחב בצורה אוטומטית בעת שהשלפוחית מתמלאת ברמות מסוימות של שתן. מתן השתן- לחץ גורר לחץ- בתהליך של מתן השתן באה לידי ביטוי תופעה מעניינת. ברגע שהשתן מתחיל לצאת מן השלפוחית לחץ הנוזל בתוכה יורד אפשר לצפות כי לאחר שחרור כמות קטנה של שתן תוביל ירידת הלחץ לסגירת השריר הסוגר. אילו תהליך היה קורה היינו נאלצים ללכת לשירותים לעתים תכופות.הלחץ המוגבר השורר בשלפוחית גורם לה להתרוקן . תהליך זה מסביר את התופעה שכל אדם מסוגל להתאפק במידה מסוימת ולמנוע את היציאה של השתן.אולם כאשר השתן מתחיל לצאת כמעט שלא ניתן לעצור את התהליך!! זהו משוב חיובי

כליה מוביל השתן שלפוחית השתן שופכן שלפוחית השתן-

מה עושים שהכליות אינן מתפקדות כראוי? כל הדם בגוף עובר את תהליכי הסינון בכליות מידי ארבע - חמש דקות, אם הכליות אינן מתפקדות כראוי כמות השתנן המצטברת בדם בפרק זמן גורת נזק כבד לתאים בגוף. למעשה אי - ספיקת - מצב שבו הכליות לא מספיקות לסנן את הדם וליצור שתן בקצב תקין - פרושה סכנת חיים. אי ספיקת כליות יכולה להתרחש כתוצאה מזיהום שגורם לכליות על ידי חיידק מסוים, בעקבות פגיע בכליות בתאונה, או בשל מחלות תורשתיות מסוימות. כאשר הפגיעה היא רק בכליה אחת, אין סכנה כי כליה אחת מסוגלת לייצר שתן בקצה הדרוש לשמירה על הרכב תקין של הדם. אולם כאשר שתי הכליות אינן מתפקדות כראוי, חייבים לספק לאדם אמצעי חלופי לסילוק חומרים מזיקים מהדם. מאז שנות ה – 60 הרופאים יכולים לטפל במצב של אי ספיקת כליות בשתי דרכים: לחבר את האדם שכליותיו נפגעו למכשיר דיאליזה או להשתיל לאדם כליה בריאה שנלקחה מתורם.

דיאליזה

דיאליזה דיאליזה זוהי דרך לסילוק תוצרי הפירוק של מטבוליזם החלבונים ושמירה על איזון נורמלי של מינרלים בעזרת מכשיר הנקרה "כליה מלאכותית". מכשיר הדיאליזה פועל באופן הדומה במידה רבה לאופן פעולתם של הנפרונים בכליות – כלומר, המכיר מסנן ומוציא את החומרים המיותרים מהדם המוזרם דרכו. עקרון הפעולה של המכשיר פשוטה למדי, בכל טיפול מחברים צינור לווריד בזרוע של החולה. הדם זורם מהווריד דרך הצינור למכשיר. הדם מוזרם בצינורות עשויים קרום דק הנקרא "קרום דיאליזה" ("ממברנת דיאליזה"). קרום הדיאליזה הוא קרום בררני המונע מעבר מולקלות גדולות, כגון חלבונים. מצד אחד של הקרום זורם דם החולה, ומצדו השני זורמת תמיסה מוכנה מראש – תמיסת דיאליזה. התמיסה המוכנה מראש מורכבת מגלוקוז וממלחים שונים בריכוז הזהה לריכוזם בדם בריא. השתנן וחומרים מזיקים אחרים הנמצאים בדם עוברים בדיפוזיה דרך הקרום לתמיסה, ואילו החומרים החיוניים לדם נותרים בתוכן. כפי שאתם רואים, מיטב השכלולים הטכנולוגיים לא הצליחו עד כה לחקות באופן מושלם את יעלותה של כליה אמיתית אחת, המורכבת מתאים חיים. ואכן הפתרון היעיל ביותר להקלת חייהם של חולי כליות הוא השתלה של כליה בריאה. חיי יומיום של מטופל דיאליזה אדם הסובל מאי ספיקת כליות צריך להתחבר למכשיר דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, למשך חמש שעות בכל פעם. מובן ששגרה כזו של טיפולים מהווה מעמסה כבדה על חיי היומיום. חולים רבים הנזקקים לדיאליזה מוצאים דרכים לנצל את זמן הטיפול לקריאה, ללימוד, או לפעילות אחרת. עם זאת אין ספק בכך שההכרח להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית החולים ולשהות שם כל פעם חמש שעות, מכביד מאוד על החולים. במשך השנים נעשו, ועדיין נעשים, ניסיונות שונים לקהל על מצוקתם של מטופלי הדיאליזה. בין השאר פותחו מתקני דיאליזה ניידים, שניתן להציבם בבית. אולם מתקנים אלה הם יקרים, ויכולים להקל רק על מי שידו משנת לרכוש אותם .בשנים האחרונות נמצאו שיטות להתקין אמצעי סינון נייד, המוצמד לגוף החולה. האמצעי מבוסס על הזרמה של תמיסת דיאליזה לחלל הבטן של החולה דרך צינור הצמוד לפתח קטן בכלל הבטן. תמיסת הדיאליזה שבחלל הבטן קולטת לתוכה את השתן וחומרים מזיקים אחרים. החולה המשתמש בשיטה זו צריך לרוקן את הנוזל מבטנו דרך הצינור לאחר שש או שמונה שעות, אך הוא יכול לעשות זאת בביתו, ואינו חייב להגיע לבית - החולים.אמצעי זה מתאים רק למקצת המצבים של אי ספיקת כליות, לא כלום.

השתלת כליות מכיוון שלכל אדם יש שתי כליות, ומכיוון שדי בכליה אחת כדי לסנן את הדם וליצור שתן בכמות ובקצב הדרושים לחיים בריאים, אפשר להוציא כליה מאדם בריא ולהשתיל בגופו של חולה. כמובן, אפשר להשתמש גם בתרומת כליה, מנפטר, בתנאי שהאדם נתן את הסכמתו לכך בעודו בחיים, או שמשפחתו הסכימה לכך ובתנאי ברור שהכליה של הנפטר שלמה ובריאה ומתפקדת כראוי. ניתוחים של השתלת כליה הם ניתוחים שכיחים מאוד.אולם אסור לטעות ולחשוב שמדובר בפתרון מושלם. בעת ההשתלה מחדירים לגוף החולה איבר הבנוי מרקמות זרות לגופו, והוא עלול לדחות את האיבר המושתל.אפשר לצמצם את הסיבוכים, אם מוציאים כליה שאינה זרה לחלוטין לרקמות גופו שלך החולה, למשל כליה של אחד מבני משפחתו הקרובה של החולה. אולם לא תמיד יש דמיון מספיק בין הרקמות או שאין קרוב משפחה שיתרום. כך קורה, שחולי כליות רבים המטופלים בדיאליזה ממצינים במשך שנים לתרומת כליה שתתאים להם. בין 20 - 50 אלף איש זקוקים לניתוח להשטלת כליה בשנה. בניתוח זה נלקחת כלית התורם ונשתלת מעל שלפוחית השתן מתחת לכליה הפגומה. כך לתורם נשארת כליה אחת פעילה ולחולה יש 3 כליות שרק אחת מתפקדת כראוי.

השתלת כליה • לוקחים מאדם בריא כליה בריאה שמתפקדת כמו שצריך. • חותכים את אחת הכליות הפגומות של החולה. • משתילים את הכליה הבריאה אצל האדם החולה. מיקום הכליה הבריאה היא מתחת למקום בו הייתה הכליה הפגומה שהוסרה.

מקורות- פרקים בפיסיולוגיה של האדם – יחידה 9 , אוניברסיטה פתוחה ביולוגיה של האדם – ספר הלימוד www.getbodysmart.com -אתר האינטרנט

מהי מערכת?